שאילת יעבץ, חלק א ק״חSheilat Yaavetz, Volume I 108
א׳ללונדון ז"ך תמוז תצו"ל.
1
ב׳אחר ד"ש אשיב תחלה על פסק ד"ת שבאגרתו. והנה לא שמתי פנאי שלי עכשיו לחזור ולעיין בדבר ולמגמר בעתיקתא. באשר כבר עיינתי לפע"ד הדק היטב בפעם ראשונה. מיד אחר שהשבתי למעכ"ת בפ"א כשמצאתי פנאי יותר רשמתי הדברים בפנקסי כמנהגי ובו הרחבתי הביאור. עד שכמדומה לא ישאר עוד מקום גמגום וספק בדבר . ואין לי כי אם להעתיק לו עכשיו את הרשום בכתב יושר מלה במלה. בלי שום שינוי תוספת וגרעון כמלא נימא חלילה. וכה היו דברי ועל שאמר מעכ"ת בענין עשיית המזבח במלבן כו' אני אומר שהדין עם שכנגדו ואע"פ שלא נתן טעם לדבריו כנראה כו'. אבל אני אפרש בס"ד ואשיב לטענותיו של מעכ"ת תחלה:
2
ג׳מ"ש שהעיקר חסר מן הספר. אין זה חסרון הניכר כי אחר שהמלבן אינו אלא דפוס מתוקן למדתו ולצורתו של מזבח ודמות תבניתו. כענין מלבן שבו לובנים לבנים לבנין. (כבכתוב החזיקי מלבן נחום) מה צורך לומר שנוטלין הדפוס אח"כ והדבר ידוע שאחר שיצא כלי למעשהו א"צ עוד לדפוס. ומשקבל צורת הדפוס. ודאי שמסירין אותו להראות חזותו ועצמו של כלי. על כן סתמו כפירושו וזה פשוט. משו"ה לאו שמיה חסרון:
3
ד׳תשובות מספיקות לכל מה שעלה ע"ד השואל להכריח השארות המלבן בגופו של מזבח
ומש"ע שהסברא נותנת שאם יעקרו העצים משם יפגימו כל המזבח באופן שא"א לתקן. לא ידעתי למה. ואינו מוכרח כלל. כי לא יפלא הדבר אצל האומנים למצוא תחבולה להשמר מזה ע"י עץ חלק ומשוח בששר. באופן שנשאר הכותל אחר נטילת הדפוס שוה וישר. כדרך שעושין בוני הכיפות. וחוקקי הכיורים וציורים בסיד וגיפסית שמתקנין אותן ע"י דפוסיהן נאות ויפות. ועל כרחנו לומר כן. דאל"ה תינח בגופו של מזבח מיהו במקום שלא הי"ל יסוד. וכן בחלל שבקרנות. דבפירוש איתמר בגמ' דמחית ליה מידי מתותיה והדר שקיל ליה. ולטעמיך היכי עביד. והא כי שקיל העצים והקיסמין מפגים המזבח. אלא וודאי שאין זה כלום. ועוד אפי' לכשת"ל שעכ"פ המזבח נפגם בכך לפי שעה. עד שיחליקוהו היטב. מה בכך ומדוע לא יהא לו תקנה. התעלה על דעתך שלא בא המזבח לידי פגם לעולם. או משנפגם (כאותה ששנו בברייתא אותו היום נפגם המזבח וסתמוהו בבול של מלח לפ"ש) האם לא היתה לו תקנה עוד. והיו צריכין לסותרו ח"ו. ולעשותו מחדש כל פעם. נשתקע הדבר. אלא דוקא אבן שנפגמה כשיעור. נפסלה ומביאין אחרת תחתיה. אבל אם נפגם בסידו. טחין אותו בסיד ומחליקין פגימתו בכפיס של עץ. כדרך ששנינו ולא היו סדין אותו בכפיס של ברזל. ועוד שיעור פגימת הסיד גדול הוא. שאפי' היה נפגם ע"י נטילת המלבן. ודאי לא היה מפגים רק בסיד. ורחוק הוא שיעשה בו פגימה כשיעור טפח. א"כ אפי' תיקון לא היה צריך. וגם מכאן ראיה וזכר לדבר כשנתנו חז"ל שיעורין חלוקין לפגימתו. לפגימת הסיד לבדו ולפגימת האבן לבדה. ולא זכרו כלל פגימת העץ ושיעורה. עם היותו עלול ביותר להפגם בעצו. אם כך היה מלובש עץ בחוץ. בנקל היה נפגם בסידו וזויותיו וקרנותיו. ע"י פגישה בדבר קשה או רק אש חלושה המצויה שם. ואיך שתקו מזה לגמרי. וזכרו פגימת הסיד והאבנים. שהוא דבר שאינו מצוי ושכיח כלל. לפי דעתך שהעץ חופהו. ואין מקום א"כ לאלו הפגימות כלל. כי אם בדרך רחוקה. ובראשו של מזבח וטהרו דוקא. ורחוק רחוק שיפגם האבן שם:
ומש"ע שהסברא נותנת שאם יעקרו העצים משם יפגימו כל המזבח באופן שא"א לתקן. לא ידעתי למה. ואינו מוכרח כלל. כי לא יפלא הדבר אצל האומנים למצוא תחבולה להשמר מזה ע"י עץ חלק ומשוח בששר. באופן שנשאר הכותל אחר נטילת הדפוס שוה וישר. כדרך שעושין בוני הכיפות. וחוקקי הכיורים וציורים בסיד וגיפסית שמתקנין אותן ע"י דפוסיהן נאות ויפות. ועל כרחנו לומר כן. דאל"ה תינח בגופו של מזבח מיהו במקום שלא הי"ל יסוד. וכן בחלל שבקרנות. דבפירוש איתמר בגמ' דמחית ליה מידי מתותיה והדר שקיל ליה. ולטעמיך היכי עביד. והא כי שקיל העצים והקיסמין מפגים המזבח. אלא וודאי שאין זה כלום. ועוד אפי' לכשת"ל שעכ"פ המזבח נפגם בכך לפי שעה. עד שיחליקוהו היטב. מה בכך ומדוע לא יהא לו תקנה. התעלה על דעתך שלא בא המזבח לידי פגם לעולם. או משנפגם (כאותה ששנו בברייתא אותו היום נפגם המזבח וסתמוהו בבול של מלח לפ"ש) האם לא היתה לו תקנה עוד. והיו צריכין לסותרו ח"ו. ולעשותו מחדש כל פעם. נשתקע הדבר. אלא דוקא אבן שנפגמה כשיעור. נפסלה ומביאין אחרת תחתיה. אבל אם נפגם בסידו. טחין אותו בסיד ומחליקין פגימתו בכפיס של עץ. כדרך ששנינו ולא היו סדין אותו בכפיס של ברזל. ועוד שיעור פגימת הסיד גדול הוא. שאפי' היה נפגם ע"י נטילת המלבן. ודאי לא היה מפגים רק בסיד. ורחוק הוא שיעשה בו פגימה כשיעור טפח. א"כ אפי' תיקון לא היה צריך. וגם מכאן ראיה וזכר לדבר כשנתנו חז"ל שיעורין חלוקין לפגימתו. לפגימת הסיד לבדו ולפגימת האבן לבדה. ולא זכרו כלל פגימת העץ ושיעורה. עם היותו עלול ביותר להפגם בעצו. אם כך היה מלובש עץ בחוץ. בנקל היה נפגם בסידו וזויותיו וקרנותיו. ע"י פגישה בדבר קשה או רק אש חלושה המצויה שם. ואיך שתקו מזה לגמרי. וזכרו פגימת הסיד והאבנים. שהוא דבר שאינו מצוי ושכיח כלל. לפי דעתך שהעץ חופהו. ואין מקום א"כ לאלו הפגימות כלל. כי אם בדרך רחוקה. ובראשו של מזבח וטהרו דוקא. ורחוק רחוק שיפגם האבן שם:
4
ה׳מש"ע הלשון של דרומית מזרחית לא הי"ל יסוד לא משמע כן. בשלמא אם הדפנות. שלמים והמקום חלל ניכר שא"ל יסוד כו'. תמהתי על שכלו הישר מה ראה לומר כן. מה לנו ולרואים. ולא מפני הרואה נעשה היסוד. ובמ"כ אין לדבריו הללו יסוד כלל. וכ"ש שהוסיף תימה במ"ש ובפרט אליבא דמ"ד שלא היה לו יסוד אלא אמה כו'. שדברים הללו אין להם הבנה כלפי לייא. אדרבה למ"ד בבנין לא הי"ל יסוד. פשיטא שהיה ניכר גם לרואה:
5
ו׳מש"ע הלשון של מזבח ל"ב על ל"ב משמע הרוחב עם עובי המלבן. ח"ו איברא איפכא משמע. ממ"ש שהמלבן אורך נסריו היה ל"ב. הרי על כרחך שעובי המלבן לא יחשב בכלל רחבו של מזבח וק"ל. וכך מוכיחין דברי המפרשים פה א'. ולא ראיתי משמעות ברמב"ם לסייע סברת מעכ"ת. הנה סתרתי כל טענותיו בעז"הי:
6
ז׳אבל בלי ספק א"א לומר כן לגמרי שעובי המלבן נכנס בחשבון ל"ב של מזבח. וראיה גמורה עוד מאותה ששנינו ומלבנין אותו פעמיים בשנה. ולדברי רבי כל ע"ש מלבנין אותו מפני הדמים. וסדין אותו בכפיס של עץ להחליקו כדאי' פ"ג דמדות. א"כ בהכרח שהיה המזבח בלי לבוש המלבן. שאם לא פשט בגד הדפוס מעליו. היאך יטנפו כותליו מן הדמים. ואיך סדוהו בכפיס כאמור שבודאי לא היו סדין את העץ כי מה צורך לסודו. גם אינו מקבל הסיד. שאין סיד נדבק יפה בעץ ונושר מהר. ע"כ בודאי לא היה ניסד כי אם גולמו של מזבח העשוי מאבנים וסיד (וא"ל שטהרו וגגו של מזבח בלבד היה ניסד. כי לא היה שייך לומר מפני הדמים. ששם אינו עשוי לדמים בתמידות. אלא קרנותיו וכותליו הן הצבועין מדמים. ) וסדין אותו להחליקו יפה יפה. וללבנו היטב מן דמי ההזאות ושפיכות שירים שצובעין אותו תמיד. הרי שע"כ היה מגולה בלי חיפוי עץ כל עיקר:
7
ח׳עוד ראיות נכוחות וידים מוכיחות לקיים ולאשר הסרת המלבן
ועוד הנני יוסיף להפליא בין על מעכ"ת בין על החולק עמו ששכחו ולא ידעו שאסור לבנות שום בנין קבוע של עץ אפי' בעזרה. וכ"ש בעצמו של מזבח. שבו פרט לך הכתוב. וייחד לו הלאו דל"ת לך כל עץ וגו'. שאחד הנוטע והבונה במשמע ואע"פ שכבר היה מותר במזבח של משכן. שם היה גזרת מלך לעשותו מעצי שטים. ואהוב היה בעיני המקום מלפנים. אח"כ שנאו במקדש בית עולמים. ועוד שאינו דומה לפי שאותו היה מחופה. וזה בגלוי. אמור מעתה שאי אפשר לחשוב כך ואין להעלותו על הדעת כלל. ואחשוב שלא נשאר עוד שום פקפוק והרהור בעולם שכך הוא האמת הברור. שאחר שנתייבש סילקו משם המלבן:
ועוד הנני יוסיף להפליא בין על מעכ"ת בין על החולק עמו ששכחו ולא ידעו שאסור לבנות שום בנין קבוע של עץ אפי' בעזרה. וכ"ש בעצמו של מזבח. שבו פרט לך הכתוב. וייחד לו הלאו דל"ת לך כל עץ וגו'. שאחד הנוטע והבונה במשמע ואע"פ שכבר היה מותר במזבח של משכן. שם היה גזרת מלך לעשותו מעצי שטים. ואהוב היה בעיני המקום מלפנים. אח"כ שנאו במקדש בית עולמים. ועוד שאינו דומה לפי שאותו היה מחופה. וזה בגלוי. אמור מעתה שאי אפשר לחשוב כך ואין להעלותו על הדעת כלל. ואחשוב שלא נשאר עוד שום פקפוק והרהור בעולם שכך הוא האמת הברור. שאחר שנתייבש סילקו משם המלבן:
8
ט׳וכן מוכיח בהדיא לשון רש"י כדאמרן. דאל"ה לא היה צריך להביא קרשים שכל א' ארכו ל"ב. אם איתא דעובי המלבן נכנס במנין הל"ב. דכי הוו קרשי האורך ל"ב. בציר ליה שיעורו דרוחב כפי עוביו של מלבן האוכל בו. והכי נמי איפכא. וגם אילו היה כן. היה נזכר ג"כ שיעור עובי המלבן. כי הכל בכתב מיד ה' השכיל. שלא להוסיף על הבנין כל שהו. ואיך לא נזכר מזה בשום מקום לא במקרא ולא במשנה וברייתא. ואיך אפשר שישתקו ממדתו מכל וכל:
9
י׳ועוד שהרי כנס אמה בלבד אצל היסוד. ומסתבר דעובי הקרש של דפוס לבנין גדול וכבד כזה. לא יספיק בפחות מאמה להחזיק כובד המותך בתוכו. וא"כ לא כנס מיסוד של אבנים וסיד כלום. ולא הוצרך לשפוך שם במלבן הראשון שלמטה. מאותו היתוך של אבנים וסיד וזפת. ולא יהיה יסוד כ"א של עץ בלבד. וכל זה רחוק וזר:
10
י״אועוד שאם אתה אומר כן. ממילא נשאר העץ גם בסובב ובקרנות. א"כ חיש מהר היתה האש הגדולה והחזקה של מזבח אוכלתו:
11
י״בוכן משמע נמי בפירושו של רע"ב. מדקאמר שנעשה ע"י המלבן הראשון מקשה של ל"ב על ל"ב. וכן במלבן של ל'. הרי לשון ברור שהמקשה של הסיד והאבנים המוצקים במלבן. הוא שהיה ארכו ורחבו כחשבון הזה ואין המלבן מצטרף:
12
י״גואף בפירוש הר"מ ז"ל עיינתי היטב ולא די שלא מצאתי בו שום משמעות וסיוע לדעת מעכ"ת. אמנם ההפך את שאהבה נפשי מצאתי ראיתי ראיה ברורה שהוא תנא דמסייע לן. שכך לשונו שם שזה המזבח אינו כשל משה נבוב אלא כולו מקשה. ואם כדבריך גם של בית עולמים נבוב לוחות היה. ומה הפרש בין זה לזה. וגם אותו של משה מלא אדמה היה בחללו כדפרש"י. ולדברי ר"נ בגמ' מזבח הנחושת של שילה מלאוהו אבנים. הרי שעכ"פ לעולם היה חללו אטום וסתום. בין באדמה בין באבנים. אי הכי מאי נבוב דקאמר רבינו משה. וגם של שלמה חלול הוא מתחלתו לדעת מעכ"ת. הא על כרחך כוונתו ז"ל רצויה להבדיל בין של משה שהוא נבוב לוחות ובתוכו מוצק אדמה או אבנים. וזה נשתנה שכולו מוצק ומקשה אחת בלי שום חיפוי עץ או נחושת וכל דבר. וזה ברור מאוד בהבנת לשון הר"מ ז"ל בפירושו:
13
י״דעוד תמה על עצמך הרי לא מצינו בכל התורה כולה שבכתב ושבע"פ. כי אם שני מיני מזבחות. שהן ארבע בפרטי שמותן. והן מזבח אדמה. מזבח אבנים. מזבח הנחושת. מזבח הזהב. שלפעמים נקראים ע"ש המילוי שבפנים. ולפעמים ע"ש הציפוי וחיפוי שמבחוץ. וחזרנו על כל המקומות ולא מצאנו מזבח של עץ. כ"א ביחזקאל (מ"א) המזבח שלש אמות עץ. וכבר נודע מה שאמרו רז"ל והוצרכו להוציאו מפשוטו ע"פ ההכרח הגדול. והקשו פתח במזבח וסיים בשלחן. והיינו דמתרגם יונתן פתורא דלקביל מדבחא לפי דרכו. כי בודאי אין זה מזבח העולה. שהוא מזבח האמיתי ונזכר שם (בסי' מ"ג) ושם נתבאר מעשהו באופן אחר. ואת"ל שגם זהו מזבח גמור כפשטו. ויהיה מזבח הקטורת כפי' רד"ק. אין ראיה ממנו. לפי שאין למדין שעה. מדורות עולם הבא. שלעתיד יתיר הק"בה אסורים כידוע. והיכא דאיתמר איתמר. הבו דלא לוסיף. מיהו באותו מזבח (שבסי' מ"ג) שהוא ודאי מזבח ממש. שממנו למדו חז"ל ואנשי ב"ש לבנותו כנז' במשנה בתלמוד. שם לא נזכר כלום של עץ:
14
ט״וועוד אני אומר להפיס הדעת שלא יתכן השאר המלבן מחובר למזבח. מאחר שאי אפשר לעשותו אלא ע"י כלי ברזל לנסרו ולהחליקו. א"כ ודאי פסול למזבח. שהרי נגיעת ברזל פוסלת בו. מטעם שאינו בדין שיונף המקצר על המאריך. ואע"פ שמזבח של משה מעצי שטים היה. גזירת הכתוב היתה לשעתה. ואין למדין לדורות מהוראת שעה. ועוד מזבח דמשה שאני דהעץ מבפנים היה. ומחופה בנחושת ובזהב. ואפשר ג"כ שלא היה צריך לתקן את העץ ע"י שום כלי אומנות מברזל. אלא לוקח עצי שטים דרך גדילתן (אולי היו ג"כ שוין ומיושרין דרך גדילתן בנס. כמו שהיה כל עיקר ברייתן על פי נס) ומצפן ומרבע הצפוי בלבד. משא"כ בבנין של ב"ש שהביאו מלבן של נסרים מעשה ידי אומן. בודאי שהיו צריכין על כרחנו להיות חלקים ומשופים היטב בלי פגם. וזה אי אפשר אלא ע"י מעשה חרש ברזל. ואף זו הוכחה. וגדולה היא אלי לפיכך כמדומני שאין ספק בדבר:
15
ט״זעד כאן הגיע מה שכתבתי אז בפרק שנשאלתי על הענין ממעכ"ת למועד אשר לקחתי מיד לדרישתו אשפוט מישרים. לברר הדבר. כפי קט שכלי ומיעוט ידיעתי. על כל הצדדים חזרתי. וזהו מה שהעלתה מצודתי. והעתקתיו והצגתיו לפניו באמת ובתמים. ומתוכו יראה שכבר עמדתי על כל הנזכר באגרתו שקבלתי עתה. ולא עיכב עלינו כלום. אדרבה ממקום שבא מעכ"ת. משם למדנו והעמדנו דברינו בכל תוקף ועוז. עד שאשמע סתירה מוכרחת ותשובה נצחת. וכהיום אין בידי אפי' לפתוח ספר ולעיין. בשגם עיינתי בכתבו היטב ולא מצאתי דבר חדש שנעלם ממני בעת שכתבתי כל הנ"ל. שמתוכו תשובה מוצאת ומספקת לענ"ד להניח דעתו הישרה. ואף גם זאת לשון הגמ' דמחית מידי תותיה ושקיל ליה שהוא קצת נטיה לדעתו. כבר ראיתי אותה. ובאמת הרגשתי בה מתחלה. אבל אין בידינו לדחות בשביל כך דברים המבוארים כנ"ל וכדומה שגם מתוך תמיהת התו' שם. מוכח דהכי סברי בפירושא דהך מילתא אע"פ שלא יכולתי לחזור ולראות בגמ' עכשיו כאמור. ואם יש למעכ"ת דברי טעם להחזיק דעתו עדיין. אל ימנע ממני. כי ת"ל מודה על האמת אני. ושלו' מני יעב"ץ ס"ט:
16
י״זאחר איזה שנים שכתבתי זה. בא לידי ס' קרית ספר ומצאתי כתב כך בפשיטות ספ"ב דהל' בית הבחירה. שלכך היה המלבן של עץ כדי שלכשינטל משם שיהא מקומו נשאר חלק בלי פגימה כדברי:
17
י״חשוב נזדמן לידי סש"ג וראיתי בפכ"ו נגע בענין ותמוה בעיני שרצה לחדש דבר במזבח דשלמה שהיה לדעתו מחופה בלוחות של ארז תחת הנחושת. ועל הראשונים אנו מצטערים הלא הם הרד"ק וחבריו רודפי הפשט ולהוטים אחריו לבולעו בקליפתו בלי בישול כל צרכו כי על כן העיזו פניהם בהגלות דעתם כ"פ נגד דעת חז"ל ע"פ הבנתם המופשטת. כאשר כה עשו גם בזו שלא אבו שמוע קבלת חז"ל בפירוש מזבח הנחשת ואני בעניי החזקתי פירש"י במלכים י"ו בהכרח גמור יע"ש בהגהותי למ"ג בס"ד. אצ"ל שעל החדשים אנו בושים. הס כי לא להזכיר להוסיף חיפוי של עץ שלא נזכר ויש בו איסור נוסף כאמור היכשר היקדש. ולכן יטול מה שחידש:
18