שאילת יעבץ, חלק א ק״זSheilat Yaavetz, Volume I 107
א׳שלו' אהו' ידידי הגביר ה"י אד"ש גי"ה הגיעני והי"ל לנחת. והנאני עד לאחת. אודות שאלותיו ש"ח חצי תשובה. והנה בראשונה דיבר נכונה:
1
ב׳ויפה כיון לענ"ד לערער על מנהג הנשים המברכות שהחיינו על הדלקת נר די"ט. וטענותיו גדולות מחמת שלא נזכר בשום פוסק (רק בקיצור של"ה דודאי לאו בר סמכא הוה) ועוד דלא עדיף מברכת שהחיינו דעשיית סוכה שנזכר בש"ס ואנו סומכים על של קידוש. הא ודאי קשיא טובא. וחיי דמר שמיום עמדי על דעתי היה ג"כ דבר תמוה בעיני ורציתי למחות באשתי. מטעם זה:
2
ג׳זמן שמברכות הנשים על הדלקת הנר די"ט א"ל יסוד ומ"מ א"צ למחות בהן בחזקת היד
ואעפ"כ לא עשיתי מעשה והנחתי לה מנהגה המוחזק בידה. כי באמת חשש ברכה לבטלה (כמו שחשב מעכ"ת) אין כאן לענ"ד. שאלמלא היא רוצה שלא לצאת ידי חובת ברכת הזמן ע"י בעלה. מי ימחה בידה לברך לעצמה ברכה שהיא חייבת בה בלי ספק (דהני נשי הואיל ואיתנהו בשמירה ובזכירה ובשמחת י"ט. פשיטא דבעו ברוכי זמן נמי) ואף בלא ההדלקה יכולה לברך שהחיינו מיד בכניסת י"ט. דקיי"ל זמן אומרו אפי' בשוק. אלא היכא דאיכא כסא סמכינן ליה עליה. מיהא לאו ברכה לבטלה היא כה"ג נמי. לפי שהיום גורם לברכת הזמן כנז'. ומשום דסמכא ליה אהדלקת הנר. לא גרע בהכי. ושפיר דמי. כיון שהוא בא תחלה ובו ניכר כבוד י"ט ושמחתו:
ואעפ"כ לא עשיתי מעשה והנחתי לה מנהגה המוחזק בידה. כי באמת חשש ברכה לבטלה (כמו שחשב מעכ"ת) אין כאן לענ"ד. שאלמלא היא רוצה שלא לצאת ידי חובת ברכת הזמן ע"י בעלה. מי ימחה בידה לברך לעצמה ברכה שהיא חייבת בה בלי ספק (דהני נשי הואיל ואיתנהו בשמירה ובזכירה ובשמחת י"ט. פשיטא דבעו ברוכי זמן נמי) ואף בלא ההדלקה יכולה לברך שהחיינו מיד בכניסת י"ט. דקיי"ל זמן אומרו אפי' בשוק. אלא היכא דאיכא כסא סמכינן ליה עליה. מיהא לאו ברכה לבטלה היא כה"ג נמי. לפי שהיום גורם לברכת הזמן כנז'. ומשום דסמכא ליה אהדלקת הנר. לא גרע בהכי. ושפיר דמי. כיון שהוא בא תחלה ובו ניכר כבוד י"ט ושמחתו:
3
ד׳על כן אמרתי לעצמי הנח להן מנהגן שהוא ירושה להן מאבותיהן ועשו כן בפני גדולי עולם ז"ל. וביחוד הא דידן דברת מרי דעובדא היא. ואי לא דחזיא לבני נשא לא עבדא. (אם אמנם לא נודע לי מה היה דעתו של א"מ הגאון החסיד ז"ל בזה). וטוב בעיני (ללמוד זכות בכך על המנהג) לברך. אם הייתי מוצא לי סעד וסמך בדברי הפוסקים ז"ל:
4
ה׳אבל עדיין לא ראיתי בשום א' מספרי הפסק המפורסמים שיזכירוהו. ולכן קשה בעיני שיעשו להם הנשים מנהג לעצמן בלי יסוד מוסד. ומה"ט מעיקרא לא שבקינן להו למעבד עובדא באתרא דלא נהוג. ויפה דן מעכ"ת דבודאי לא עדיף מזמן דסוכה כנ"ל. ומ"ש לו קצת לומדים דברכת הזמן רשות היא ואפי' אקרא חדתא. הי נינהו מילי דכדי שלא ניתן רשות לאומרן בכל זמן. ואין לך בדברים הללו אלא שעתן ומקומן. ויש לי בעז"הי דברים הגונים בקצת מקומות מספרי על הטור בענין זה. כגון בזמן שנזכר אצל ברכת בדיקה וכדומה. וא"ל להאריך כעת בזה:
5
ו׳ועל השניה שאמר מעכ"ת בענין עשיית המזבח במלבן של ל"ב כו' שבו היו שופכין הסיד. והאבנים והקוניא והזפת. ודעתו היא שהיו נשארים שם אותן המלבנים קבועים ומחוברים הן מהיסוד ומהסובב כו'. וחלקו עליו לומר שלאחר שנתייבש כל הצורך נטלו משם העצים ולא נשאר כ"א הגולם של האבנים והסיד כו'. והוא השיב שלפ"ד העיקר חסר מן הספר ועוד הסברא הישרה נותן שאם יעקרו העצים משם יפגימו כל המזבח ממש באופן שא"א לתקן. ועוד הלשון של קרן דרומית מזרחית א"ל יסוד לא משמע כדבריהם כי בשלמא אם הדפנות שלמים והמקום חלל ניכר שא"ל יסוד. אבל אם אין שם דופן מאי הוכחה כולי האי על זה. הרואה אומר הבנין אין לו צורך יותר (ובפרט אליבא דמ"ד שלא הי"ל יסוד אלא אמה א' בדרום ואמה א' במזרח) ועוד הלשון של המזבח ל"ב ע"ל ל"ב משמע הרוחב הוא עם עובי המלבן. ולשון הרמב"ם בפירושו ובספרו משמע כדברי עכ"ד מעכ"ת. אני אומר שהדין עם שכנגדו. ואע"פ שלא נתן טעם לדבריו. כנראה מדשתק ליה ולא מחי אמוחא. מכלל שאין לו יסוד להשען עליו. ולא נחלק כ"א מסברא חפשית. בלי ראיה כל עיקר. אבל אני אפרש בעז"הי:
6
ז׳והשבתי ע"ז מתחלה בקוצר מלין לרוב פשיטותו בעיני ולא הארכתי מענית. לכן לא נתפייס בכך. וחזר השואל להחזיק דעתו הנ"ל וזאת תשובתי שנית.
7