שאילת יעבץ, חלק א ק״וSheilat Yaavetz, Volume I 106
א׳ט"ב שחל בה' אין מקום להחמיר בתספורת קודם חצות שלמחרתו ואף בחל בשאר ימים דמנהגא הוא פשיטא דלא ענשינן עלה ממונא ושמתא א"ל משום מיגדר מילתא וצורך שעה טובא
שלו' לאהו' מחו' כהרר"ש כ"ץ יצ"ו שאלתו באה אלי אודות האב"ד שהחרים לאנשים שגלחו שער ראשם וזקנם קודם חצות עש"ק מוצאי ט"ב שחל ה' בשבת שנה זו. וענש אותם קנס ממון לצדקה:
שלו' לאהו' מחו' כהרר"ש כ"ץ יצ"ו שאלתו באה אלי אודות האב"ד שהחרים לאנשים שגלחו שער ראשם וזקנם קודם חצות עש"ק מוצאי ט"ב שחל ה' בשבת שנה זו. וענש אותם קנס ממון לצדקה:
1
ב׳נפלאתי מאד על זה מאין הרגלים לחלק בין תספורת. לכיבוס ורחיצה דבפירוש איתמר באחרונים דבע"ש הכל שרי כמ"ש במג"א אף לדעת רש"ל המחמיר בדבר. וכ"ש שאין מקום לחומרא כלל לפ"ד בעלי הש"ע. ולדברי התו' אפי' בט"ב עצמו מותר לאחר חצות כשחל בה' כמ"ש בב"י סי' תקנ"א בשמם. ואף להרב"י שהשיב עליהם שם. מ"מ מודה דביום שלאחריו מותר מיד. ולא ראינו מי שחלק על זה. וכן עשו פה בלי שום פקפוק. ע"כ יתרון עמל הוא בעיני להאריך בזו. והמחמיר אינו אלא מן המתמיהין בודאי ואין זו צריכה לפנים:
2
ג׳ותרי תמיהי איכא הכא וזרו"ת כפול. דאיכפל האי צורבא מרבנן לשמותי נמי מאן דלא חייב לגמרי ולא עבר אמידי. ומשלח גלימא דאינשי ומפסיד זוזייהו בכדי. דאפי' בחל ט"ב בשאר הימים דמחמרינן בכה"ג שלא להסתפר עד אחר חצות עשירי. אעפ"כ פשוט שאין כאן מקום לענוש ממון ונידוי. למי שעובר ומזלזל במנהג זה הקל שאינו אפי' מדבריהם שהרי כבר בטלו דברי האוסר כל השבוע. מעתה אסור להחמיר מדינא. ואפי' נהגו כך לא שבקינן להו היכא דטעו וסברי דהכי הילכתא. דמנהג בטעות לאו מנהג הוא וזה פשוט וידוע למי שיודע קצת בדרכי ההוראה. אלא שעד חצות עשירי יש קצת טעם להחמיר. לכן באו האחרונים והוסיפוהו לסייג וגדר וחומרא בעלמא שלא מהדין. דכה"ג ודאי כח כל ב"ד בזמנו יפה לתקן ולהוסיף חומר (עמ"ש בס"ד בספרי פ"ה דמ"ש שם) ואי קיבלוהו עלייהו הוי מנהגא ואזלינן בתריה. מ"מ ודאי דלא קנסינן עליה ממון. וק"ו שאין העובר עליו בר נידוי ושמתא. אם לא היכא דמיחזי כאפקרותא. וכי היכי דלא תיפוק מנה חורבא. ומפני צורך שעה הרבה. כי הא דאמרינן רב בקעה מצא וגדר בה גדר:
3
ד׳דינא דעבריינא ומאן דקרי ליה רשיעא לית דינא ולא דיינא
ואפי' באיסורי דרבנן דקיי"ל שמנדין למזלזל בד"ס. כדאי' בסי' של"ד. היינו בעושה בשאט בנפש. אפ"ה ודאי לאו כל אפייא שוין. ואשכחנא מילי דרבנן טובא דלא מנדינן ולא ענשינן עלייהו לגמרי. וכדכתב בהדיא בבד"ה סקנ"ח בשם הגאונים. ובגמרא דכירה ש"מ האי דעבר אדרבנן שרי למקרייה עבריינא. משמע דעונש אחר אין עליו ובפ"ב דיבמות (ד"כ) מוכח דרשע נמי מיקרי. איך שיהיה מנהג זה אינו נוהג אלא מקרוב חדשים באו מכמו ארבעים שנה כמ"ש בט"ז. וק"ו בנ"ד דהא ודאי שפיר עבדי כנ"ל. ומצוה נמי איכא להשכים ולהקדים עצמו לכבוד שבת. אין צורך לומר שטעה המורה בתרתי. והלואי שישגיח ככה על איסור של תורה בגילוח הפיאות כל השנה ומחץ פאתי. ובשורתא טבתא לישראל דלא יעידון מאורייתא בעגלא תיתי. ושלו' מני יעב"ץ ס"ט:
ואפי' באיסורי דרבנן דקיי"ל שמנדין למזלזל בד"ס. כדאי' בסי' של"ד. היינו בעושה בשאט בנפש. אפ"ה ודאי לאו כל אפייא שוין. ואשכחנא מילי דרבנן טובא דלא מנדינן ולא ענשינן עלייהו לגמרי. וכדכתב בהדיא בבד"ה סקנ"ח בשם הגאונים. ובגמרא דכירה ש"מ האי דעבר אדרבנן שרי למקרייה עבריינא. משמע דעונש אחר אין עליו ובפ"ב דיבמות (ד"כ) מוכח דרשע נמי מיקרי. איך שיהיה מנהג זה אינו נוהג אלא מקרוב חדשים באו מכמו ארבעים שנה כמ"ש בט"ז. וק"ו בנ"ד דהא ודאי שפיר עבדי כנ"ל. ומצוה נמי איכא להשכים ולהקדים עצמו לכבוד שבת. אין צורך לומר שטעה המורה בתרתי. והלואי שישגיח ככה על איסור של תורה בגילוח הפיאות כל השנה ומחץ פאתי. ובשורתא טבתא לישראל דלא יעידון מאורייתא בעגלא תיתי. ושלו' מני יעב"ץ ס"ט:
4