שאילת יעבץ, חלק א ק״הSheilat Yaavetz, Volume I 105
א׳על הענין
1
ב׳שלו' לאהו' ידיד נפשי כהרר"א נר"ו. אד"ש עתה באתי לקיים מאמרי בעז"הי. וכי אחרו פעמי תשובתי. מן השמים עכבוני כאשר הודעתי למעכ"ת לשעבר. כי לא הייתי אז בקו הבריאה כלל. אף שדחקתי עצמי יותר מדאי לכתוב במילי דעלמא. אבל לא יכולתי לעיין בשמעתא. כי היו ראשי ואיברי כבדים עלי באותו פרק. וב"ה אשר עזרני עד כה. והוא ית' יאמצני לעבודתו. והנני ככחי אז כחי עתה בעז"הי. במקומי אני עומד במ"ש ליישב תמיהת המג"א. וחזי מר דגברא דפרע אנא. ולא השלכתי דבריו אחרי גווי. אף כי היה מקום להקפיד על דבריו. כי החליט לי הטעות והשגיאה. בטרם יראה בעיניו כל לשוני ולבבו יבין לדעת סוף כוונתי בלשוני הקצר בתכלית האפשרי. אבל מ"מ דבריו שעשועי נפשי. הש"ית יודע כי נתן שמחה בלבי בראותי תכלית כוונתו הטובה לעמוד על האמת. ולהטפל במו"מ של הלכה אמר עם הספר. עם כל רובי טרדותיו העצומות כידוע לי. לזאת אודה ה' בפי אשר השפיע מטובו לישרים כי"ב. ובתוך רבים אהללנו למעכ"ת. כל היום היא שיחתי לחייב את העשירים הפורקים מעליהם עול תורה לגמרי. ודי בזו שלא יחשדוני במחניף ח"ו. רק באמת מתוך השמחה שיש לי בדבריו לא אוכל לשתוק מכל וכל. ולזה אינני מרגיש בקוצים שבאליה ולא הכאיבה אותי עקיצתם. אף כי שתים עשה עמי. לא זו בלבד שתלה סרחון השגיאה בי. כ"א שגזר דלית דין ולית דיין שהרב"י בעל חלוף הגרסא נשאר מוקשה ועומד מכח הגמרא דערובין. ולבבי לא כן ידמה. ולא על מעכ"ת יש לי מקום ללון. כי ודאי טרדותיו לא הניחוהו לעיין יפה יפה כל הצורך (ותמה אני אם קרא מכתבי כראוי. כי אז ודאי לא היה כותב מ"ש) אבל על המברך התורני המופלג מ' משה נר"ו דמשה שפיר קאמר. הי"ל מקום לכעוס. וכי כך אני בעיניו שלא ירדתי לסוף דברי במג"א. וזולת זה לא ידעתי מה חידש או הוסיף משה מדעתו בדבר זה לומר כך. מ"מ לא קפדן אני ת"ל. ולא באתי כ"א לברר דברי הראשונים ולהבין מה שמץ שגיאה נשמע בהם. והנה דברי הראשונים מושבים עתה מוצגים לפניו. באופן שידע אם כנים דברי. ואמנם גם תשובת מעכ"ת שהשיב עליהם. אציגנה כאן. באולי כבר יצאו הדברים מלבו. לכן הנני מעתיק דבריו אות באות:
2
ג׳וז"ל מעכ"ת בכתבו גי"ה ק' כו' ומסרנו ליד התורני ר' משה לעיין בו כו' וכל מה שממשמש בו מצא טעם. חוץ מדבר זה לא היה יכול לירד לדעת מר והוא במה דרוצה ליישב התמיה דבמג"א על הרב"י. ואמר דלשרי ליה מר כי התמיהה דבמג"א היא תמיהה קיימת. כי לפי חלופי גרסאות רוצים שיהיה דווקא להבא. ובברכות (דנ"ב) מוכח עכ"פ דלשעבר כ"ע לא פליגי דעדיף. ולפרש"י יפה לאומרו. וא"כ היאך יכולים ליישב הגמרא הנ"ל. וביותר היאך מיישבים הגמרא דערובין (די"ט). דמוכח התם דהמוציא לשעבר משמע ולית דין ולית דיין דקשיא להו גמרא הנ"ל. ולפי קט שכלי לאחר שעיינתי מ' משה שפיר קאמר. ואמרנו בודאי אגב מהירות שנתיירא שיעבור הבי דואר. היה כשגגה עכ"ל הטענה הראשונה כהוייתה:
3
ד׳בירור דברי הראשונים שלא הבינם השואל ולא עמד על תוכן כוונתי ומי שיש לו לב שומע מבין לבו ישית לדעתי
ולשרי לי מר האי תיגרא ברישא. ותרתי עבד לי בהא. חדא דקאמר לפי חלוף הגרסא רוצים שיהא דווקא להבא. ומי הגיד לו זה. הלא כבר ביארתי היטב בדרך קצרה שאין הפירוש כך. אף שעלה כן על הדעת בהשקפה ראשונה. אמנם אחר העיון הישר ודאי א"א לומר כן. כי המוציא הוא ג"כ בינוני בודאי. ותו רבנן בקרא דר"נ מאי עבדי ביה. דכתיב המוציא לך מים. דפשיטא דאפיק נמי משמע. אלא ע"כ בהא לא פליגי. דהמוציא לשעבר ולהווה ודאי משמע. כי פליגי בלהבא. אי משמע נמי להבא. ולכ"ע לשון הכולל כל הזמנים ודאי עדיף. ובאמת לא יקובל אל הדעת הנכון לומר דלרבנן יצטרך לברך דווקא על להבא בלבד. כי בלא"ה פשיטא. דטפי שייך לברך על מה שכבר נעשה. או שנעשה עכשיו. ממה שיש לברך על העתיד בלבד. ביחוד בברכת הודאה ודאי לשון עבר עדיף. וגאל ישראל דק"ש יוכיח. אלא ודאי אף בעלי חלוף הגרסא לא כיוונו אלא למה שאמרנו. וכמעט הוא דבר ברור אצלי עכשיו. אע"פ שבתחלה לא החלטתיו לאמת כל כך. כמו שיורה לשוני שאמרתי רק ליישב קצת. כדי שלא להניח הדבר בקושיא לגמרי. הא חדא:
ולשרי לי מר האי תיגרא ברישא. ותרתי עבד לי בהא. חדא דקאמר לפי חלוף הגרסא רוצים שיהא דווקא להבא. ומי הגיד לו זה. הלא כבר ביארתי היטב בדרך קצרה שאין הפירוש כך. אף שעלה כן על הדעת בהשקפה ראשונה. אמנם אחר העיון הישר ודאי א"א לומר כן. כי המוציא הוא ג"כ בינוני בודאי. ותו רבנן בקרא דר"נ מאי עבדי ביה. דכתיב המוציא לך מים. דפשיטא דאפיק נמי משמע. אלא ע"כ בהא לא פליגי. דהמוציא לשעבר ולהווה ודאי משמע. כי פליגי בלהבא. אי משמע נמי להבא. ולכ"ע לשון הכולל כל הזמנים ודאי עדיף. ובאמת לא יקובל אל הדעת הנכון לומר דלרבנן יצטרך לברך דווקא על להבא בלבד. כי בלא"ה פשיטא. דטפי שייך לברך על מה שכבר נעשה. או שנעשה עכשיו. ממה שיש לברך על העתיד בלבד. ביחוד בברכת הודאה ודאי לשון עבר עדיף. וגאל ישראל דק"ש יוכיח. אלא ודאי אף בעלי חלוף הגרסא לא כיוונו אלא למה שאמרנו. וכמעט הוא דבר ברור אצלי עכשיו. אע"פ שבתחלה לא החלטתיו לאמת כל כך. כמו שיורה לשוני שאמרתי רק ליישב קצת. כדי שלא להניח הדבר בקושיא לגמרי. הא חדא:
4
ה׳הט אזנך ושמע דברי חכמים קימים מאירים ומתמימים דבר דבור על אפניו במשנה וגמרא בענין ברכת שברא לדרכנו הסלולה וישרה
ותו דקאמר ובברכות (דנ"ב) מוכח עכ"פ דבלשעבר כ"ע לא פליגי דעדיף כו'. לא ידענא מאן פליג ליה. והיכא מוכח זה דבלשעבר לחוד. לכ"ע עדיף. הא ודאי ליתא דהא בורא ודאי בינוני הוא. כמו שהוא פשוט וידוע לתינוקות. לא לבד למדקדקים. וא"ה מ"ט מברכינן בורא. דמשמע ודאי תרתי. ולא מברכינן ברא. דלא משמע אלא לשעבר דווקא. אי איהו ניהו דעדיף. והכי נמי איכא למידק בהמוציא דקיי"ל דעדיף אע"ג דבמוציא כ"ע לא פליגי דלשעבר משמע. לפי גירסא שלנו בסוגיא הנ"ל. ותו דלפום מאי דסא"ד דמהר"ר משה דהתם (דנב"ב) ודאי בעי תלמודא לשעבר לחוד דווקא. א"כ במסקנא דקאמר ר"י. אלא בברא ובורא כ"ע לא פליגי דברא משמע. אדרבה אשכחן בהדיא דתלמודא גופיה ס"ל דבינוני לעתידמשמע. דמה"ט דצלותא גואל ישראל משום דרחמי הוא. יצטרך לומר דשניהם אין פירושם אלא לשעבר. וח"ו שיטעה בעל התלמוד בזה דבר שתשב"ר יודעין דבורא הוא הווה ודאי. ולא לעבר לחוד משמע. אלא פשיטא כדפרישנא. דהא לא סלקא אדעתיה דלא נימא אלא לשעבר. אלא בהא פליגי אי משמע נמי לשעבר. ומשום דבעינן לישנא דמשמעו לכל שלשת חלקי הזמן. הוה ס"ד דתלמודא דמר סבר בורא לא משמע אלא להווה. ומ"ס תרוייהו משמע. ודפירש"י דלשעבר יפה לאומרו. היינו למאן דלא בעי למיכלל משמעות הווה ועתיד. ודאי כך יפה לו. ואידך נמי לא פליג עליה דלשעבר משמעות נכון הוא. מטעם שכתב רש"י. שהאור כבר נברא בו' י"ב. א"כ ודאי צריך לומר לשון. שסובל משמעות העבר. וברא הכי הוא. אלא דלב"ה לא סגי בהכי. אלא בלשון שכולל כל הזמנים. דכייל נמי לשעבר ולהבא משום דבאמת הקב"ה מחדש בכל יום מ"ב. משו"ה בורא עדיף דכייל כולהו. וב"ש נמי הוו מודו בהא דעדיף. אי לאו משום דלדידהו לא משמע להו לשעבר נמי. והשתא אתי שפיר דקיי"ל כב"ה. ומברכינן בורא. ולא ברא דלכאורה לא פליגי ביה. וקשה קושית התו'. וצריך לדחוק משום לישנא דקרא. והוא דוחק לא מעט וק"ל. ולפי פירושי ניחא בס"ד. דמעתה אין כאן דוחק בזה. דפשיטא ב"ש במקום ב"ה אינה משנה. ולב"ה איכא קפידא לברוכי דווקא בורא דכייל טפי. וניחא נמי דשפיר תני תנא בדב"ה בורא דמשמע אף בזו מחלוקת. דלא כדמשמע לכאורה מריהטא דתלמודא במסקנא. דל"פ אלא במאור ומאורי. אלא ודאי דעדיין מחלוקת במקומה עומדת אף בזו. דסברי ב"ה בורא מ"מ עדיף מטעמא דילן. וכוותייהו איבעי לן למעבד בלא ספיקא. וזהו שרמזתי בדברים קצרים בראשון. שכתבתי דה"ט דמברכינן בורא ולא צריך לדחוק. והיינו נמי טעמא דמברכינן המוציא. ובהדי פלוגתא למה לן. אפ"ה הכי עדיף. ולא מפקינן נפשין לבר מהילכתא. הרי זה ודאי פירוש נאה ומשובח בדרך קצר. ומיישב כמה תמיהות בגמרא. וגם הגרסא המוחלפת. על מקומה תבוא בשלום. אין בה נפתל ועקש כל עיקר. ויונח שיש בה קצת מהדוחק כמו שחשבתי בעצמי תחלה. וגנאי דאית ביה הקדמתי לאומרו. מ"מ הלא טוב זה. משנדחה דברי הגאונים מכל וכל. ורבותא למדחפיה לרביה יאמרו רבן דחפו בשתי ידים. וכך חובתנו וכך יפה לנו ללמד זכות על הקדמונים. והרגיל בדברי המחברים ימצא שהכניסו עצמן ביותר זרות מזה לפעמים. כדי לקיים דברי חכמים הקודמים:
ותו דקאמר ובברכות (דנ"ב) מוכח עכ"פ דבלשעבר כ"ע לא פליגי דעדיף כו'. לא ידענא מאן פליג ליה. והיכא מוכח זה דבלשעבר לחוד. לכ"ע עדיף. הא ודאי ליתא דהא בורא ודאי בינוני הוא. כמו שהוא פשוט וידוע לתינוקות. לא לבד למדקדקים. וא"ה מ"ט מברכינן בורא. דמשמע ודאי תרתי. ולא מברכינן ברא. דלא משמע אלא לשעבר דווקא. אי איהו ניהו דעדיף. והכי נמי איכא למידק בהמוציא דקיי"ל דעדיף אע"ג דבמוציא כ"ע לא פליגי דלשעבר משמע. לפי גירסא שלנו בסוגיא הנ"ל. ותו דלפום מאי דסא"ד דמהר"ר משה דהתם (דנב"ב) ודאי בעי תלמודא לשעבר לחוד דווקא. א"כ במסקנא דקאמר ר"י. אלא בברא ובורא כ"ע לא פליגי דברא משמע. אדרבה אשכחן בהדיא דתלמודא גופיה ס"ל דבינוני לעתידמשמע. דמה"ט דצלותא גואל ישראל משום דרחמי הוא. יצטרך לומר דשניהם אין פירושם אלא לשעבר. וח"ו שיטעה בעל התלמוד בזה דבר שתשב"ר יודעין דבורא הוא הווה ודאי. ולא לעבר לחוד משמע. אלא פשיטא כדפרישנא. דהא לא סלקא אדעתיה דלא נימא אלא לשעבר. אלא בהא פליגי אי משמע נמי לשעבר. ומשום דבעינן לישנא דמשמעו לכל שלשת חלקי הזמן. הוה ס"ד דתלמודא דמר סבר בורא לא משמע אלא להווה. ומ"ס תרוייהו משמע. ודפירש"י דלשעבר יפה לאומרו. היינו למאן דלא בעי למיכלל משמעות הווה ועתיד. ודאי כך יפה לו. ואידך נמי לא פליג עליה דלשעבר משמעות נכון הוא. מטעם שכתב רש"י. שהאור כבר נברא בו' י"ב. א"כ ודאי צריך לומר לשון. שסובל משמעות העבר. וברא הכי הוא. אלא דלב"ה לא סגי בהכי. אלא בלשון שכולל כל הזמנים. דכייל נמי לשעבר ולהבא משום דבאמת הקב"ה מחדש בכל יום מ"ב. משו"ה בורא עדיף דכייל כולהו. וב"ש נמי הוו מודו בהא דעדיף. אי לאו משום דלדידהו לא משמע להו לשעבר נמי. והשתא אתי שפיר דקיי"ל כב"ה. ומברכינן בורא. ולא ברא דלכאורה לא פליגי ביה. וקשה קושית התו'. וצריך לדחוק משום לישנא דקרא. והוא דוחק לא מעט וק"ל. ולפי פירושי ניחא בס"ד. דמעתה אין כאן דוחק בזה. דפשיטא ב"ש במקום ב"ה אינה משנה. ולב"ה איכא קפידא לברוכי דווקא בורא דכייל טפי. וניחא נמי דשפיר תני תנא בדב"ה בורא דמשמע אף בזו מחלוקת. דלא כדמשמע לכאורה מריהטא דתלמודא במסקנא. דל"פ אלא במאור ומאורי. אלא ודאי דעדיין מחלוקת במקומה עומדת אף בזו. דסברי ב"ה בורא מ"מ עדיף מטעמא דילן. וכוותייהו איבעי לן למעבד בלא ספיקא. וזהו שרמזתי בדברים קצרים בראשון. שכתבתי דה"ט דמברכינן בורא ולא צריך לדחוק. והיינו נמי טעמא דמברכינן המוציא. ובהדי פלוגתא למה לן. אפ"ה הכי עדיף. ולא מפקינן נפשין לבר מהילכתא. הרי זה ודאי פירוש נאה ומשובח בדרך קצר. ומיישב כמה תמיהות בגמרא. וגם הגרסא המוחלפת. על מקומה תבוא בשלום. אין בה נפתל ועקש כל עיקר. ויונח שיש בה קצת מהדוחק כמו שחשבתי בעצמי תחלה. וגנאי דאית ביה הקדמתי לאומרו. מ"מ הלא טוב זה. משנדחה דברי הגאונים מכל וכל. ורבותא למדחפיה לרביה יאמרו רבן דחפו בשתי ידים. וכך חובתנו וכך יפה לנו ללמד זכות על הקדמונים. והרגיל בדברי המחברים ימצא שהכניסו עצמן ביותר זרות מזה לפעמים. כדי לקיים דברי חכמים הקודמים:
5
ו׳לכן עדיין לא מצאתי מקום התפיסה עלי לחושבני בשוגג ומשגה. ואף שכתבתי דברי הראשונים בחפזון לא ישוער. הלואי שבכל דבר מהירות שיצא מלפני. לא אטעה בו ביותר מזה. הגם כי באמת לא חדשתי אז מאומה בזה הענין. ולא הייתי כ"א מעתיק מה שכתבתי בס"ד זה ימים רבים. ואמנם המהירות גרם שקצרתי קצת. וזה היה סבה שהחליטו מעכ"ת המאמר דלית דין ולית דיין דחלוף הגרסא איתותב מההיא דערובין (דיט"א). ובכאן יש כמו כן מקום תרעומת לא מעט ביחוד על שלוחם הבא מכחם. אשר עסק הטרדות עמו בלתי נלחם. הלא עינים לו לראות בין יבין את אשר לפניו ישוב ונחם. כי מה זה מהרתם למצוא מיצוי הדין. ולחוב אותי שלא בפני. להשיב עלי בטרם יחקרוני אף כי עשיתי להם סימניות. ורשמתי ג"כ התחלת הקושיא הב' הנ"ל באמרי כלשון זה ומש"ע הרב הנז' מעירובין (דיט"א) כו'. אקצר בהעתקה עד ודע כו'. הרי ערכתי לפניהם משפט הקושיא עם גילוי מראה מקומה לידע שעמדתי גם עליה ולא העלמתי עיני ממנה. אלא שלא נתנני הזמן לגמור ההעתקה. ואין עלי אשם. כ"א על הבי דואר. בשגם שלא הוצרכתי לכל זה:
6
ז׳כי אולם לנ"ד כל המו"מ הלז הוא אדרבה לנגדי. ויותר נוח לנו שטתו של במג"א. ופשיטא דהוא תנא דמסייע לן לענין ברכת שהכל. שעליה אנו דנין. ולא נצרכה אלא להעדפה. ולהראות כי לא בחלום נראה לי כן כדמיון המעלה בגולגולת שצפה. אלא שכבר טרחתי להעמיד דברי שכנגדי וחזרתי על כל הצדדין יפה. ואחר חימוץ וחיקור הדין סוף סוף שעלה בידינו סולת שקלטה נפה. דברכת שהכל הגונה וראויה יותר בלשון שמשמעו לשעבר. ולכן לא חששתי ג"כ להעתיק כל לשוני הנ"ל. ועל כן היה להם לפחות לשאול לשמי תחלה לידע ולהודיע מה יש לי לענות על זה בטרם יחתכו גז"ד. ואם לא ישרו דברי. אח"כ יש להם לדחותם בקנה ר"צון:
7
ח׳סיום לשוני המקוצר לעיל בתשובה למש"ע במג"א על הרב"י מגמ' דעירובין ופשוט הוא דלק"מ ומחמת שלא הוצרך בראשונה כי הוא נגד המבוקש ע"כ הונח לפאה בכוונה
אבל באמת אף אם לכאורה הקושיא חזקה היא משם. אעפ"כ אינה כדאי לעקור חילוף הגרסא הנ"ל. ואינני צריך רק להשלים מה שחסרתי בהעתקת לשוני הנ"ל. הא לכם הלשון כולו כמו שהוא בקיצור מופלג בחיבורי שם:
אבל באמת אף אם לכאורה הקושיא חזקה היא משם. אעפ"כ אינה כדאי לעקור חילוף הגרסא הנ"ל. ואינני צריך רק להשלים מה שחסרתי בהעתקת לשוני הנ"ל. הא לכם הלשון כולו כמו שהוא בקיצור מופלג בחיבורי שם:
8
ט׳הלא כה דברי כאש מצרף. ומש"ע הרב הנז' מעירובין (דיט"א) הא ודאי משמע דס"ל לתלמודא דלשעבר לחוד משמע. אבל מ"מ מהא לא קשיא אגרסת התו' דהא ממ"נ התם לאו אליבא דכ"ע קאמר דהמוציא דאפיק משמע. דהיכי קאמר בפשיטות אלא מעתה המוציא נמי דמפיק הוא. ומי ליכא ר' נחמיה דס"ל באמת המוציא הכי משמע. א"כ לאידך גירסא נמי דילמא אליבא דר"נ קאמר לה רב כהנא. דהכי הוא פשטיה דקרא וק"ל. ע"כ לשוני אות באות בלי שום שינוי בעולם. הרי בקיצור דברים. כשלה הקושיא ונפלה ונשברה כשבר נבל יוצרים. ואית דין ואית דיין. לקיים דברי הראשונים שמפיהם אנו חיין. ולא לדחותם באמת הבנין:
9
י׳ואחת שאלתי לעיין בדברי היטב. ואם אחר החקירה הראויה ימצאו מה להשיב ישיבו ואודה על האמת. כי ת"ל שחנני במדה זו מנעורי. ואקבלנו ממי שאמרו. אפי' מקטן שבקטנים וק"ו לגדולים. רק אל יחשדוני שלא עיינתי בדברי המחבר שאני עסוק בו כי לא כן אנכי עמדי. עם איש ריב לנגדי. אחקרהו ואדרשהו היטב בטרם יעלה על לבי להשיב אמרים. אף כי אדבר נגד מלכי רבנן כמו הרב המובהק במג"א ז"ל. ולא אבוש לכתוב דעתי בלי עיון חלילה: הלא לנו לדעת כי האלקים יביא במשפט על כל נעלם. על כן ידעו נאמנה כי לא ישבתי בסוד משחקים בעת כותבי בדבר הלכה. אכן טרחתי להטיב העיון בכל כחי בס"ד. ואנכי חשפתי מע"שיו גליתי מסתריו של הרב במג"א במקומות שרשם הצריכים עיון. הש"ית ברוב חסדיו יעזרני ויזכני להשלים תאותי. ולהוציא לפועל טוב כל אשר ברוח אתי. לזכות עצמי ואחרים שכמותי. וככה אבקש להתנהג עמי במתון ובהשקפה טובה:
10
י״איקבלו הרובין קשי"ות תשובתן בצדה תברא אילין מרי דקדוק עניות דתורה
ולסכלים אשר יחשבו להיות מכת המדקדקים. אף כי באמת כמעט אינם אפי' מכת המדברים. רק כעופות מצפצפים ומהגים. וכשכורים חוגגים. לא היה מהראוי לאבד הזמן ולהשיבם על עקב בשתם. גם הכל מבואר בדבריי הקודמים בביאור מספיק למבין. ואין לי לבונן האבנים. ותמהתי על מעכ"ת שנטפל להם וחישב דבריהם ראוים להעלותם על ספר בדיו. והטריחני להשיב על דברים בטלים כאלה. אעפ"כ לכבוד מעכ"ת נקל בעיני טורח זה. ואקיים באותן המפטפטים מש"ה ענה וגו' פן יהיה חכם בעיניו. ותחלה אעתיק ג"כ טופס לשון תשובתם כמ"ש באגרת ידידי וזהו:
ולסכלים אשר יחשבו להיות מכת המדקדקים. אף כי באמת כמעט אינם אפי' מכת המדברים. רק כעופות מצפצפים ומהגים. וכשכורים חוגגים. לא היה מהראוי לאבד הזמן ולהשיבם על עקב בשתם. גם הכל מבואר בדבריי הקודמים בביאור מספיק למבין. ואין לי לבונן האבנים. ותמהתי על מעכ"ת שנטפל להם וחישב דבריהם ראוים להעלותם על ספר בדיו. והטריחני להשיב על דברים בטלים כאלה. אעפ"כ לכבוד מעכ"ת נקל בעיני טורח זה. ואקיים באותן המפטפטים מש"ה ענה וגו' פן יהיה חכם בעיניו. ותחלה אעתיק ג"כ טופס לשון תשובתם כמ"ש באגרת ידידי וזהו:
11
י״בותו מה שאמר מר וז"ל והא איכא טובא בלשון עבר כמו אשר ברא וא"י את האדם ודכוותייהו טובא עכ"ל על זה רצו איזה מבינים הדקדוק לומר שאין דומה לנהיה. כי בריאה ויצירה אינו יכול להיות כ"א לעבר בששת י"ב. אבל נהיה הוא הווייה ויכול להיות כל יום. ואין זה מכחיש שלא היה כבר. רק היה הוה ויהיה. ועוד מה שרוצה מעכ"ת לומר וז"ל ועוד צ"ל כן שלא יתחלף בעתיד הקל לרבים מ"ב כמו ונהיה טובים עכ"ל. על זה אמרו שאין זה חשש כי מצינו הרבה תיבות שאין חילוק בין בינוני לעתיד כמו הבינוני מבנין נפעל נקוד נבנה. ובעתיד מבנין הקל נקוד ג"כ נבנה וכדומה לזה ואין מצורך להאריך ע"כ דבריהם:
12
י״גובתר עניא אזיל עניותא נפישי נפוחי כפנא וצחותא ר"ל מהאי דעתא שבישתא
והנה הרואה יראה שאפי דברי עצמן אינם מבינים. ואיך יבינו בדקדוק. כי מ"ש לחלק בין הויה ובריאה ויצירה. אנכי לא ידעתי מאין ומנין להם דבר זה. שאם בריאה ויצירה אינם יכולים להאמר כ"א לעבר בו' י"ב. גם בהוויה א"א לומר כן. כי ההוייה מחדש בבחינת הפעולה. היא יותר דקה וזרה אצל הטבע. מבריאה ויצירה. כי הנה כתוב ויוצר רוח האדם בקרבו ודומיו רבים שהם הווים תחת השמש (אף שיש לי דברים בגו בזה בהגהת התפלה ביחוד ובמ"א לא עת האסף פה) ואם בהם אין כל חדש תחת השמש. כ"ש בהוייה שהוראתה בעצם על פעולה ממציאות חדש יש מאין. ואם רצו לומר שהוייה יכול להיות כל יום בבחינת הנפעל. שיתכן היותו בכל יום. ויורה הלשון על זה באומרם ואין זה מכחיש שלא היה רק היה הוה ויהיה. רחמנא ליצלן מהאי דעתא. כי בזה שבו מחרפים ומגדפים. תחת אשר יחסו זה לאחרים ח"ו. כי הנפעל הנהיה אין מציאותו מחויבת תדיר. ולא יתואר בהיה הוה ויהיה בשום פנים. שזהו תואר הממציא ית' המהווה ההוייה. והחליפו הצורה ביוצרה. וע"ז נאמר ברוב דברים לא יחדל פשע ומביא עליו חטא עצום פושק שפתיו מחתה לו שומר פיו ולשונו שומר נפשו מצרה. על כן יהיו דבריך מעטים לפני האלקים. ולא תאמר כי שגגה היא כי עכ"פ צריך כפרה:
והנה הרואה יראה שאפי דברי עצמן אינם מבינים. ואיך יבינו בדקדוק. כי מ"ש לחלק בין הויה ובריאה ויצירה. אנכי לא ידעתי מאין ומנין להם דבר זה. שאם בריאה ויצירה אינם יכולים להאמר כ"א לעבר בו' י"ב. גם בהוויה א"א לומר כן. כי ההוייה מחדש בבחינת הפעולה. היא יותר דקה וזרה אצל הטבע. מבריאה ויצירה. כי הנה כתוב ויוצר רוח האדם בקרבו ודומיו רבים שהם הווים תחת השמש (אף שיש לי דברים בגו בזה בהגהת התפלה ביחוד ובמ"א לא עת האסף פה) ואם בהם אין כל חדש תחת השמש. כ"ש בהוייה שהוראתה בעצם על פעולה ממציאות חדש יש מאין. ואם רצו לומר שהוייה יכול להיות כל יום בבחינת הנפעל. שיתכן היותו בכל יום. ויורה הלשון על זה באומרם ואין זה מכחיש שלא היה רק היה הוה ויהיה. רחמנא ליצלן מהאי דעתא. כי בזה שבו מחרפים ומגדפים. תחת אשר יחסו זה לאחרים ח"ו. כי הנפעל הנהיה אין מציאותו מחויבת תדיר. ולא יתואר בהיה הוה ויהיה בשום פנים. שזהו תואר הממציא ית' המהווה ההוייה. והחליפו הצורה ביוצרה. וע"ז נאמר ברוב דברים לא יחדל פשע ומביא עליו חטא עצום פושק שפתיו מחתה לו שומר פיו ולשונו שומר נפשו מצרה. על כן יהיו דבריך מעטים לפני האלקים. ולא תאמר כי שגגה היא כי עכ"פ צריך כפרה:
13
י״דהאמנם אלם במתג ורסן עדיים לבלום פיהם הכשילם כקול הסירים כפוסל במומו ותולה קללתו באחרים
ועוד מלבד זה. א"כ נשאל אותם מנ"ל שצ"ל בלשון בינוני. שמא בלשון עבר וכפשטא דגמ' בברכות בב' מקומות הנ"ל לפום ריהטא כדאמרן. והלא כל עיקר ראייתו של האומר נהיה בסגו"ל. יצא לו מדאמרינן בורא לשון בינוני. וכדכתב במג"א בשמו. א"כ ע"כ בריאה נמי שייכא להווה. ואי יהבינן להו טעותייהו דלא דמו להדדי בריאה והוייה. א"כ כשל עוזר ונפל עזור. כי אין לו על מה שיסמוך. אלא על כרחך כי הדדי נינהו. א"כ מאי חזית דאזלת בתר בורא לחוד. ניזול בתר אינך לישני טובא דלשון עבר נינהו. וכ"ש דהא ריהטא דתלמודא הכין משמע וכדעת במג"א ג"כ. אע"פ שהלצנו בעד הרב"י וסיעתו בעלי הגי' האחרת. מ"מ בנדון ברכת שהכל חלילה לזוז מדברי רבותינו ז"ל שקדמו ומסתברא כוותייהו. כי אם לשון בריאה ויצירה הפרטית לא שייך כ"א בלשון עבר. אף כי בריאה יברא ה' חדשות בקרב הארץ לרצונו ית' בכל עת וזמן. מכ"ש לשון הוייה כללית כמו שהוא ענין ברכה זו. וכמו שהטעמתי בקודם. שאין ספק שראוי להיות בלשון עבר ברור:
ועוד מלבד זה. א"כ נשאל אותם מנ"ל שצ"ל בלשון בינוני. שמא בלשון עבר וכפשטא דגמ' בברכות בב' מקומות הנ"ל לפום ריהטא כדאמרן. והלא כל עיקר ראייתו של האומר נהיה בסגו"ל. יצא לו מדאמרינן בורא לשון בינוני. וכדכתב במג"א בשמו. א"כ ע"כ בריאה נמי שייכא להווה. ואי יהבינן להו טעותייהו דלא דמו להדדי בריאה והוייה. א"כ כשל עוזר ונפל עזור. כי אין לו על מה שיסמוך. אלא על כרחך כי הדדי נינהו. א"כ מאי חזית דאזלת בתר בורא לחוד. ניזול בתר אינך לישני טובא דלשון עבר נינהו. וכ"ש דהא ריהטא דתלמודא הכין משמע וכדעת במג"א ג"כ. אע"פ שהלצנו בעד הרב"י וסיעתו בעלי הגי' האחרת. מ"מ בנדון ברכת שהכל חלילה לזוז מדברי רבותינו ז"ל שקדמו ומסתברא כוותייהו. כי אם לשון בריאה ויצירה הפרטית לא שייך כ"א בלשון עבר. אף כי בריאה יברא ה' חדשות בקרב הארץ לרצונו ית' בכל עת וזמן. מכ"ש לשון הוייה כללית כמו שהוא ענין ברכה זו. וכמו שהטעמתי בקודם. שאין ספק שראוי להיות בלשון עבר ברור:
14
ט״וומש"ע על דברי שחששתי לחילוף ההבנה. ואמרו שאין זה חשש כו'. באו עלי משלי על שלי. לא הוסיפו מים ולא קמח לא טעם ולא ריח כי מה חדשו והוסיפו בדמיון נבנה יותר על נהיה. הלא שניהם מנחי למ"ד ה"א במשקל אחד. במאזנים לעלות המה מהבל יחד. ואין נח לזה מזה. כי בשניהם לא נאמר כי טוב. ולא ימצא בהם הנפעל בכתוב. ואינם נמצאים רק במשפט המדקדקים. מ"מ באשר לא נמצא בכתובים על ההבנה הזאת. כ"א בהוראת העתיד. ובמטבע ברכות קפדינן אלישנא דקרא. והכי מוכחא סוגיא דתלמודא. היכא דאיכא למיחש כה"ג חיישינן. אף דבעלמא ליכא קפידא. ואיך לא ידעו ולא יבינו אלה בעלי דקדוק העניים ואביונים טח מראות עיניהם להסיר שפה לנאמנים. שהרי אני בעצמי לא חששתי כאן אף בגדולה מזו. דהיינו חילוף משמעות זכר בנקבה. והיינו משום דאין לחוש לחילוף הבנה. במקום שהדבר ברור ומוכרח:
15
ט״זוכבר כתבתי כן כמה פעמים בהגהותי לסדור תפלה בעז"הי. אפילו הכי לאו בחדא מחיתא מחיתינהו. דלזימנין ודאי חיישינן. ועבדינן עצהי"ט ויש לנו הרבה כיוצא באלה. ואין להאריך עוד בזה. כי הדברים פשוטים וגם מבוארים אצלינו בעז"הי בכמה מהמקומות. ואם אזכה שיתפרסמו דברי אז ידעו כזה וכזה. ולע"ע יספיק זה. ובכן יתענגו על רוב שלו' מאד"ה וממני דש"ת אוהב דבק מאת הטרוד יעב"ץ ס"ט:
16