שאילת יעבץ, חלק א ק״דSheilat Yaavetz, Volume I 104
א׳ואודות השנית אשר אמרו למעכ"ת שצ"ל נהיה בסגו"ל היו"ד מטעם שכתב ר"ז הענא ורוצים לומר שיהא ממש חירוף וגדוף בקמ"ץ מפני שהוא עבר ולא בינוני. ומפני שיש ששמעו ממני שצ"ל ביו"ד הקמוצה. רצה מעכ"ת לידע טעמי ונמוקי. הנה אהו' כנפשי אני תמיה על מעכ"ת. שידעתי לא רחוק אצלו למצוא דברי הפוסקים ראשונים ואחרונים ז"ל במקומן. ואם יפשפש הלא ימצא שורש דבר באחרונים אע"פ שלא הכריעו. מ"מ מה לו לתלות דבר זה בבוקי סריקי רז"ה. אטו דידיה היא. הלא כך כתב במג"א בשם חכמת מנוח. ברם לית הילכתא כוותיה אלא כגאונים ופוסקים שקדמוהו ה"ה הגבורים בעל כנה"ג ושלטי הגבורים כמ"ש במג"א בשמם. ודעתו ז"ל נוטה ג"כ לדבריהם כאשר אכתוב בס"ד. ומנו זלמן הענא דלא ידענא ליה. אנא מתניתא ידענא:
1
ב׳ישוב הגון לקושית במג"א על הרב"י בא"ח סקס"ז והשגה עמ"ש הרב הנ"ל בשם ח"מ שצ"ל נהיה בסגו"ל בברכה שהנ"ב ואינו אלא בקמ"ץ וכ"ה הסכמת כמה חכמים גדולים ועצומים ונימוקם עמם. מי שיש לו חיך יטעם צוף דבש אמרי נועם
ואעתיק למעכ"ת מ"ש בס"ד זה ימים רבים בחבורי שאני עסוק בו. והוא בטא"ח סקס"ז. וזה לשוני שם דע"א ע"ג בב"י. ופירוש דמפיק ידוע שהוא להבא עכ"ל. במג"א תמה על הרב"י במ"ש דיש חלופי גרסאות דהא בברכות (דנב"ב) מוכח דבעי לברוכי על מה שעבר. וזה יש לי ליישב קצת. דלא מוכח מהתם דבעינן דווקא דלהוי משמע לשעבר לחוד. אלא תרוייהו בעינן דלשתמע לתרי אנפי לשעבר. ולהווה. ועתיד. דהכי ודאי מסתברא דעדיף. והשתא ניחא דה"ט דמברכינן בורא ולא צריך לדחוק. והכא נמי ה"ט דמברכינן המוציא דמשמע תרתי. ואתי שפיר דמאן דגריס דפליגי אי משמע להבא לא משתבש. וכן מאן דגריס דבלשעבר פליגי. מ"מ בין כך או כך לעולם ס"ל לרבנן דהמוציא תרתי משמע. ור"נ דפליג. ס"ל דלא משמע אלא חדא. ורבנן קאמרי ליה דלשעבר נמי משמע. או דלהבא נמי משמע משו"ה הכין עדיף ודו"ק. ומש"ע הרב הנז' מעירובין (דיט"א) כו' אקצר בהעתקה עד ודע שאע"פ שאמרנו בהמוציא ובורא דעדיפי משום דמשמעותן לתרי אנפי דהיינו לשעבר ולהווה. מ"מ לאו כללא הוא לכל הברכות כי אין לך במטבע ברכות אלא כפי מה שתקנום ותמהתי מאד עמ"ש במג"א בשם ח"מ דצ"ל נהיה בסגו"ל משום דכל הברכות הם בלשון בינוני כמו בורא עכ"ד. ולא חש לקמחיה. אטו כולהו בחדא מחיתא מחיתינהו. האיכא טובא בלשון עבר. כמו אשר ברא ששון. וא"י את האדם בחכמה. וא"י את האדם בצלמו. וגאל ישראל דק"ש. ודכוותייהו טובא. וברכת שהכל נמי משמע דאלשעבר נתקנה. כמ"ש בש"ג ובכ"ה. ובודאי הדין עמהם. מאחר שהיא ברכה כוללת לכל המציאות. ואיך יתכן לומר שהכל מתהווה ונעשה עכשיו בדברו. והלא העולם בכללו כבר עשוי מששת ימי בראשית ואינו מקבל הוייתו להווה (ואף שאנו אומרים המחדש בטובו בכל יום מ"ב. הוא ד"א שהרי אין אנו אומרים העושה או מהווה בכל יום מ"ב וזה ברור). על כן אין ספק שצ"ל נהיה בקמ"ץ. שהוא נפעל עבר. ועוד צ"ל כן שלא יתחלף בעתיד הקל לרבים מ"ב ונהיה טובים וגו'. ואף שהקמו"ץ מורה ג"כ על הנקבה בבינוני הנפעל כמו אבן נראה. אפ"ה הכי עדיף דאשכחן נמי לזכר ה' נראה. וכ"ש לפמ"ש שצ"ל לשון עבר. שהזכר לבדו קמו"ץ הוא. אבל לנקבה תאמר נראתה נבנתה נהיתה. ולזכר כתוב בתורה הנהיה כדבר ושנוי בנביאים מאת אדוני המלך נהיה וחביריו ומשולש בכתובים לא נהיה כדברים. ולא מצינו בשום מקום בכתוב נהיה בקמ"ץ המורה על הנקבה אפי' בבינוני. ואנן קפדינן אלישנא דקרא במטבע ברכות. לכן אין לחוש להבנת נפעל בינוני נקבי. (מאחר שלא נמצא בשום מקום. אף שיתכן מדרך הדקדוק) ועוד שתיבת הכל תסבול גם תואר נקבי. לפי כללו של הראב"ע הנודע. וכ"ש שעולה יפה עד"ה. שידוע שהכל רומז למדה שכוללת כל שנתהווה. והוא שרמזו רז"ל בפ' וה' ברך את אברהם בכל שהיתה לו בת. שהיא מדה נקבית כנודע לי"ח. והוא המכוון מאד בכוונת ברכה זו ודוק היטב. ע"כ אין חשש לגמרי אם תורה לשון זכר או נקבה הכל א' ולשון הגון בברכה זו. משא"כ אם תאמר נהיה בסגו"ל שאינו נמצא לגמרי בכתוב אף לתואר הזכר (רק ע"פ דרך המדקדקים יתכן) והנמצא בכתוב הנה הוא יורה לעתיד הקל מרבים מ"ב כנז'. הרי בבירור הפסדת כוונת הברכה בשבוש מבואר שאינו מענינה. וכ"ש לפמ"ש טעות הוא שיהא לשון ברכה זו מהבינוני. אבל הוא עבר בלי ספק. ואין לזוז ממנו וכמ"ש רבותינו הנ"ל עד כאן לשוני בספרי אשר חנני ה' והוא ית' יזכני לגומרו כהלכה והעתקתיו אות באות מלה במלה כמו שכתוב אצלי זה מימים רבים שעברו בלי חידוש ושנוי אות א'. רק קצרתי הלשון מעט כנז' מפני נחיצת הפאשט. מעתה יראו מעכ"ת שאינו משלי. אלא היא דעה ברורה שהסכימו עליה הגאונים הקדמונים זצ"ל. וכן שמעתי מאמ"הג ז"ל כשהייתי תינוק ששחק בלעג הרבה על האומרים בסגול. עם שלא זכיתי אז לשאול את פיו לידע טעמו. מ"מ זכיתי ליישב הדברים על בוריין בעז"הי. מתוך ששמתי לבי על מנהגי אבותינו תורה שבידינו ואיני מסופק שמי שלבו ישר ולב מבין יודה לדברינו. ואל יחוש מעכ"ת ולא ישים אל לבו דבר התול ושחוק דברי הנמהרים ונבהלים להשיב ולפעור פיהם לבלי חוק. דלא ידעי מאי דקאמרי רבנן. תלמידיו של ר"ז הענא שוטים שכמותו עוללים לא ראו אור. ואל ישגיח בדברים בטלים באומרם שהוא חרוף וגדוף. בודאי אינו בר דעת מי שאומר כן. ויש להטעים הדבר הרבה. רק שאי אפשר כעת מפני שאני מתיירא שתעבור הפאשט. אבל יקהה שיניהם ויאמר להם שהם משתבשים בודאי כנז'. וכדעת הגאונים יש לנו לנהוג בלי ספק. ובכן תתענג בדשן נפשכם כחפץ השש בשלותכם הנכון לעבודתכם הטרוד יעב"ץ בנחץ לא ישוער:
ואעתיק למעכ"ת מ"ש בס"ד זה ימים רבים בחבורי שאני עסוק בו. והוא בטא"ח סקס"ז. וזה לשוני שם דע"א ע"ג בב"י. ופירוש דמפיק ידוע שהוא להבא עכ"ל. במג"א תמה על הרב"י במ"ש דיש חלופי גרסאות דהא בברכות (דנב"ב) מוכח דבעי לברוכי על מה שעבר. וזה יש לי ליישב קצת. דלא מוכח מהתם דבעינן דווקא דלהוי משמע לשעבר לחוד. אלא תרוייהו בעינן דלשתמע לתרי אנפי לשעבר. ולהווה. ועתיד. דהכי ודאי מסתברא דעדיף. והשתא ניחא דה"ט דמברכינן בורא ולא צריך לדחוק. והכא נמי ה"ט דמברכינן המוציא דמשמע תרתי. ואתי שפיר דמאן דגריס דפליגי אי משמע להבא לא משתבש. וכן מאן דגריס דבלשעבר פליגי. מ"מ בין כך או כך לעולם ס"ל לרבנן דהמוציא תרתי משמע. ור"נ דפליג. ס"ל דלא משמע אלא חדא. ורבנן קאמרי ליה דלשעבר נמי משמע. או דלהבא נמי משמע משו"ה הכין עדיף ודו"ק. ומש"ע הרב הנז' מעירובין (דיט"א) כו' אקצר בהעתקה עד ודע שאע"פ שאמרנו בהמוציא ובורא דעדיפי משום דמשמעותן לתרי אנפי דהיינו לשעבר ולהווה. מ"מ לאו כללא הוא לכל הברכות כי אין לך במטבע ברכות אלא כפי מה שתקנום ותמהתי מאד עמ"ש במג"א בשם ח"מ דצ"ל נהיה בסגו"ל משום דכל הברכות הם בלשון בינוני כמו בורא עכ"ד. ולא חש לקמחיה. אטו כולהו בחדא מחיתא מחיתינהו. האיכא טובא בלשון עבר. כמו אשר ברא ששון. וא"י את האדם בחכמה. וא"י את האדם בצלמו. וגאל ישראל דק"ש. ודכוותייהו טובא. וברכת שהכל נמי משמע דאלשעבר נתקנה. כמ"ש בש"ג ובכ"ה. ובודאי הדין עמהם. מאחר שהיא ברכה כוללת לכל המציאות. ואיך יתכן לומר שהכל מתהווה ונעשה עכשיו בדברו. והלא העולם בכללו כבר עשוי מששת ימי בראשית ואינו מקבל הוייתו להווה (ואף שאנו אומרים המחדש בטובו בכל יום מ"ב. הוא ד"א שהרי אין אנו אומרים העושה או מהווה בכל יום מ"ב וזה ברור). על כן אין ספק שצ"ל נהיה בקמ"ץ. שהוא נפעל עבר. ועוד צ"ל כן שלא יתחלף בעתיד הקל לרבים מ"ב ונהיה טובים וגו'. ואף שהקמו"ץ מורה ג"כ על הנקבה בבינוני הנפעל כמו אבן נראה. אפ"ה הכי עדיף דאשכחן נמי לזכר ה' נראה. וכ"ש לפמ"ש שצ"ל לשון עבר. שהזכר לבדו קמו"ץ הוא. אבל לנקבה תאמר נראתה נבנתה נהיתה. ולזכר כתוב בתורה הנהיה כדבר ושנוי בנביאים מאת אדוני המלך נהיה וחביריו ומשולש בכתובים לא נהיה כדברים. ולא מצינו בשום מקום בכתוב נהיה בקמ"ץ המורה על הנקבה אפי' בבינוני. ואנן קפדינן אלישנא דקרא במטבע ברכות. לכן אין לחוש להבנת נפעל בינוני נקבי. (מאחר שלא נמצא בשום מקום. אף שיתכן מדרך הדקדוק) ועוד שתיבת הכל תסבול גם תואר נקבי. לפי כללו של הראב"ע הנודע. וכ"ש שעולה יפה עד"ה. שידוע שהכל רומז למדה שכוללת כל שנתהווה. והוא שרמזו רז"ל בפ' וה' ברך את אברהם בכל שהיתה לו בת. שהיא מדה נקבית כנודע לי"ח. והוא המכוון מאד בכוונת ברכה זו ודוק היטב. ע"כ אין חשש לגמרי אם תורה לשון זכר או נקבה הכל א' ולשון הגון בברכה זו. משא"כ אם תאמר נהיה בסגו"ל שאינו נמצא לגמרי בכתוב אף לתואר הזכר (רק ע"פ דרך המדקדקים יתכן) והנמצא בכתוב הנה הוא יורה לעתיד הקל מרבים מ"ב כנז'. הרי בבירור הפסדת כוונת הברכה בשבוש מבואר שאינו מענינה. וכ"ש לפמ"ש טעות הוא שיהא לשון ברכה זו מהבינוני. אבל הוא עבר בלי ספק. ואין לזוז ממנו וכמ"ש רבותינו הנ"ל עד כאן לשוני בספרי אשר חנני ה' והוא ית' יזכני לגומרו כהלכה והעתקתיו אות באות מלה במלה כמו שכתוב אצלי זה מימים רבים שעברו בלי חידוש ושנוי אות א'. רק קצרתי הלשון מעט כנז' מפני נחיצת הפאשט. מעתה יראו מעכ"ת שאינו משלי. אלא היא דעה ברורה שהסכימו עליה הגאונים הקדמונים זצ"ל. וכן שמעתי מאמ"הג ז"ל כשהייתי תינוק ששחק בלעג הרבה על האומרים בסגול. עם שלא זכיתי אז לשאול את פיו לידע טעמו. מ"מ זכיתי ליישב הדברים על בוריין בעז"הי. מתוך ששמתי לבי על מנהגי אבותינו תורה שבידינו ואיני מסופק שמי שלבו ישר ולב מבין יודה לדברינו. ואל יחוש מעכ"ת ולא ישים אל לבו דבר התול ושחוק דברי הנמהרים ונבהלים להשיב ולפעור פיהם לבלי חוק. דלא ידעי מאי דקאמרי רבנן. תלמידיו של ר"ז הענא שוטים שכמותו עוללים לא ראו אור. ואל ישגיח בדברים בטלים באומרם שהוא חרוף וגדוף. בודאי אינו בר דעת מי שאומר כן. ויש להטעים הדבר הרבה. רק שאי אפשר כעת מפני שאני מתיירא שתעבור הפאשט. אבל יקהה שיניהם ויאמר להם שהם משתבשים בודאי כנז'. וכדעת הגאונים יש לנו לנהוג בלי ספק. ובכן תתענג בדשן נפשכם כחפץ השש בשלותכם הנכון לעבודתכם הטרוד יעב"ץ בנחץ לא ישוער:
2