שאילת יעבץ, חלק א קט״וSheilat Yaavetz, Volume I 115
א׳לונדון עש"ק ר"ח אייר תצז"ל
1
ב׳ריח לו כלבנון וכזית הודו. עבד נרצה לשמים בכל גופו ומאודו כו' הרב המובהק כ"ש כמוהר"ר יעקב נר"ו יאיר וכאל"ש:
2
ג׳גי"ה מן י"ג העבר לנכון על זמנו ק' מה שנתן הכ"ת טעם לשבח על הכבש ליסוד כדי שלא יתעכב כל כך בהליכתו וגם לא יפנה עורף וכו' הנראה מכוונתו שתיכף סמוך למזבח מן הכבש הגדול היה יכול לירד על הכבש הקטן שפונה ליסוד. ואי אפשר לומר כן חדא דעל כרחך מחמת גובה המזבח ונמיכות היסוד היה מוכרחים לשפעו עד שיתרחק הרבה מהלאה למזבח. ועוד שרש"י במקומו זבחים (ס"ב ע"ב) אומר בהדיא דכבש של יסוד היה מתחיל רחוק מן המזבח כמו כבש של סובב ובוודאי לא נעלם זה מן הכ"ת. והטעם השני שנתן הכ"ת לא הבנתי כלל חדא כשיורד מהכבש הגדול כשגמר מתנה של קרן מערבית דרומית במערבו של כבש (או מכבש של סובב) היה יורד ואם רוצה לילך ליסוד דרומית לשפוך בו שיריים באמת לצד ימינו הוא פונה בירידתו מן הכבש ולמה לו לחזור פניו כדברי הכ"ת. ואפילו לדברי הכ"ת שיחזיר פניו כשיורד מן הכבש אי אפשר לומר כאן שיפנה לימין כי לא אמרו ז"ל כל פינות וכו' אלא היכא דאיכא סיבוב אבל כאן אין כי אם הילוך ישר. ועוד דמצוותו בכך דווקא על קרן דרומית מערבית וקרן מזרחית דרומית אין לו יסוד כלל ואנן יסוד בעינן וליכא למטעי כלל שיפנה כאן דרך ימין דמרחק טובא ופסול לדבר זה. ואפילו דברים שמצוותן לסבב משום חששא מועטת אמרו שלא לפנות דרך ימין כמו שאמרו ז"ל על עולת העוף ונסכים. ובנדון הרחקת הסובב מהמזבח בוודאי מר בתווני דליבי יתיב ולמה לא יוקשה לי זה והוא דבר חדש וצריך לתנויי מ' זמנין כי באמת לא מצאתי שאמרו זה אלא בכבש כדי שיהא הבשר בזריקה ובכבשים הקטנים משום סביב וריבוע. ודעתי הנקלה אינה כדאי לחלוק על הכ"ת. אעפ"כ לא אכחד שאין דעתי נוחה בסברה הזאת ולא הבנתיה על בוריה. כי אין זה מוכרח בגמרא כלל. ומה שאמרו ז"ל על זריקת הבשר שיהא אויר קרקע מפסיקו אינה ראיה לסברת הכ"ת כלל כי אויר הסובב שפיר נקרא אויר קרקע לדבר זה וכל שאינו מן מקום המערכה עצמו ולא כיוונו כלל לדעת וסברת הכ"ת שיהא אויר קרקע רצפת עזרה ממש מפסיק בין הכבש למזבח עד שיצטרכו לנקוב את הסובב בצד הכבש וממנה רצה הכ"ת לדון על כל הסובב דע"כ גוף הסובב מקרקע עזרה יחשב. דאלת"ה א"כ המזבח מקום המערכה בנוי על חלול ולא על אדמה ממש. והטעם שנתנו להבדלת הכבשים הקטנים הוא מנגד למעכ"ת דמשם נראה דהיסוד והסובב הם מגוף המזבח והכבשים אלו אינם גוף א' עם היסוד והסובב ולא נעשו עמו כנראה מעשיית המזבח ואיני כדאי לחלוק על הכ"ת רק אדון לפניו:
3
ד׳תשובה
4
ה׳עש"ק ז' אייר תצז"ל אלטונא
5
ו׳צדיק כתמר יפרח. כבוד ה' עליו יזרח. ורוב שלום עד בלי ירח. לאהובי איש כלבבי ידיד ה' ישכון לבטח כו':
6
ז׳קיום ואישור מ"ש בקודם בענין כבש קטן של יסוד
גי"ה מן ר"ח הנ"ל הגיעני יו' ג' העבר לעת ערב. ועתה פניתי ודחקתי את השעה לצאת ידי חובתי להשיב אמרים אמת כפי עניות דעתי. ראיתי ובינותי כי אין דעתו נוחה במ"ש בקודם לתת טעם לכבש הפונה ליסוד כדי שלא יעבור על המצוה ויחמיצנה. ויפה ראה בכוונתי שסמוך למזבח היה יורד על הכבש הקטן של יסוד. אבל לא נתכוונתי לומר תכף מן הכבש הגדול. כלשון מעכ"ת כפי מה שדן אותי. אלא מכבשו של סובב (שבצד מערבו של כבש גדול) היה יוצא אותו כבש קטן לפי דעתי. ובזאת נאות לנו ליישב תמיהתו ולהשביח הטעם יפה כמ"ש בתחלה. והא מילתא הויא בידן ואישרנוה וקיימנוה כדחזי. ולא תגע בה יד הנרגא דשדי בה איזי. באמרו וא"א לומר כן חדא דע"כ מחמת גובה המזבח ונמיכות היסוד היו מוכרחים לשפעו עד שיתרחק מהלאה למזבח עכ"ד. ומעתה אין זו טענה. כי אין הכוונה על עצמו של המזבח. ולא על כבש גדול. וזה מוכרח מעצמו כי מהיכן בא לו הכהן המחטא בדמים על המזבח ועל הכבש הגדול. והלא בסובב עלה למתן הדמים. ועדיין הוא עומד ג' אמות למטה מטהרו של מזבח. וכי ידלג כאיל וכגדי יזדקר בבת ראש כלפי מעלה כל כך. כדי לירד מהכבש הגדול ליסוד. זהו ודאי דבר בטל. הא אין לך לומר בכוונתי אלא שמהסובב או מכבשו של סובב. יוצא אותו כבש שפונה ליסוד. ולזה אין אנו צריכין רק לי"ב אמות שיפוע או קצת יותר. כדי שיהא נוח להילוך לפי חשבון תל המתלקט י' מתוך ד'. ויספיק לזה משך עשרה או י"א אמות בשטח קרקע הרצפה. לפי חשבון אלכסון מרובע ארוך הידוע (ממ"ש הר"מ ז"ל בכלאים) וכבר יש כאן ח' אמות משך. לרוחב המזבח הנותר בצדו של כבש גדול במערב. והרי א"כ א"צ להרחיק כ"כ עד תכלית כבש גדול. ולהוציא תחלת כבש קטן הנ"ל משם. מה שהוא תמוה וזר באמת עם היות לשונו של רש"י נוטה כן:
גי"ה מן ר"ח הנ"ל הגיעני יו' ג' העבר לעת ערב. ועתה פניתי ודחקתי את השעה לצאת ידי חובתי להשיב אמרים אמת כפי עניות דעתי. ראיתי ובינותי כי אין דעתו נוחה במ"ש בקודם לתת טעם לכבש הפונה ליסוד כדי שלא יעבור על המצוה ויחמיצנה. ויפה ראה בכוונתי שסמוך למזבח היה יורד על הכבש הקטן של יסוד. אבל לא נתכוונתי לומר תכף מן הכבש הגדול. כלשון מעכ"ת כפי מה שדן אותי. אלא מכבשו של סובב (שבצד מערבו של כבש גדול) היה יוצא אותו כבש קטן לפי דעתי. ובזאת נאות לנו ליישב תמיהתו ולהשביח הטעם יפה כמ"ש בתחלה. והא מילתא הויא בידן ואישרנוה וקיימנוה כדחזי. ולא תגע בה יד הנרגא דשדי בה איזי. באמרו וא"א לומר כן חדא דע"כ מחמת גובה המזבח ונמיכות היסוד היו מוכרחים לשפעו עד שיתרחק מהלאה למזבח עכ"ד. ומעתה אין זו טענה. כי אין הכוונה על עצמו של המזבח. ולא על כבש גדול. וזה מוכרח מעצמו כי מהיכן בא לו הכהן המחטא בדמים על המזבח ועל הכבש הגדול. והלא בסובב עלה למתן הדמים. ועדיין הוא עומד ג' אמות למטה מטהרו של מזבח. וכי ידלג כאיל וכגדי יזדקר בבת ראש כלפי מעלה כל כך. כדי לירד מהכבש הגדול ליסוד. זהו ודאי דבר בטל. הא אין לך לומר בכוונתי אלא שמהסובב או מכבשו של סובב. יוצא אותו כבש שפונה ליסוד. ולזה אין אנו צריכין רק לי"ב אמות שיפוע או קצת יותר. כדי שיהא נוח להילוך לפי חשבון תל המתלקט י' מתוך ד'. ויספיק לזה משך עשרה או י"א אמות בשטח קרקע הרצפה. לפי חשבון אלכסון מרובע ארוך הידוע (ממ"ש הר"מ ז"ל בכלאים) וכבר יש כאן ח' אמות משך. לרוחב המזבח הנותר בצדו של כבש גדול במערב. והרי א"כ א"צ להרחיק כ"כ עד תכלית כבש גדול. ולהוציא תחלת כבש קטן הנ"ל משם. מה שהוא תמוה וזר באמת עם היות לשונו של רש"י נוטה כן:
7
ח׳ביאור לשון רש"י בענין הנ"ל
אולם האמת אגיד ולא אכחד ועד בשחק נאמן. כי לפי מה שאני זכור נסתבכתי הרבה בלשון רש"י הלז כשכתבתי דברים הללו בקונדרס בב"ה. והיה קשה עלי להלמו (אע"פ שנמשכתי אחריו בציור המזבח) ומה גם עתה כשחזרתי עליו לעיין בו. עדיין לא נהלם לי. כי מה צורך להתרחק הרבה ולהתחיל בנינו של כבש זה הקטן מתחלת שיפולו של כבש גדול. אחר שאין גובהו של יסוד רק אמה א'. ועוד לשונו קשה להבין במ"ש כדי שיהא נוח לשפע ולירד ליסוד. הלא א"כ עולה לא יורד. והתימה שלא הרגיש מעכ"ת בזה: הא על כרחך צריך לדחוק בפירש"י ולפרשו כמ"ש. ולא נתכוין להרחיקו כ"כ ולהתחיל יציאתו מעיקרו של כבש גדול. אלא קצת רחוק מגופו של מזבח. איזה אמות שתים שלש לכל היותר. בכדי שיספיק לשיעור המצטרך לשיפועו. שיהא נוח לירד ליסוד. ומשיפולו דקאמר. ר"ל שבנינו דבוק בו בתחתיתו של כבש גדול. ונמשך למעלה ומגביה עם הכבש בשוה. ומשם מתחיל שיפועו לירד ליסוד. וזה ברור בעיני ומוכרח ג"כ בדעת רש"י. לכן עדיין במקומי אני עומד. ויפה אמרתי בזה. ואינני רואה הכרח לחזור בי מדעתי. לסתור את אשר בניתי ולבצוע אמ"רתי. ולא עוד אלא שחוזרני בי ממ"ש בקונדרס שבדפוס ובביאור הציור. להניח כבש קטן הלז תחלתו עם התחלת כבש גדול. כפי המדומה מלשון רש"י ז"ל. שהטה את לבבי מדרך הישר. והאמת המחושב כפי מה שאני רואה עכשיו שבאתי ת"ל בימי בינה:
אולם האמת אגיד ולא אכחד ועד בשחק נאמן. כי לפי מה שאני זכור נסתבכתי הרבה בלשון רש"י הלז כשכתבתי דברים הללו בקונדרס בב"ה. והיה קשה עלי להלמו (אע"פ שנמשכתי אחריו בציור המזבח) ומה גם עתה כשחזרתי עליו לעיין בו. עדיין לא נהלם לי. כי מה צורך להתרחק הרבה ולהתחיל בנינו של כבש זה הקטן מתחלת שיפולו של כבש גדול. אחר שאין גובהו של יסוד רק אמה א'. ועוד לשונו קשה להבין במ"ש כדי שיהא נוח לשפע ולירד ליסוד. הלא א"כ עולה לא יורד. והתימה שלא הרגיש מעכ"ת בזה: הא על כרחך צריך לדחוק בפירש"י ולפרשו כמ"ש. ולא נתכוין להרחיקו כ"כ ולהתחיל יציאתו מעיקרו של כבש גדול. אלא קצת רחוק מגופו של מזבח. איזה אמות שתים שלש לכל היותר. בכדי שיספיק לשיעור המצטרך לשיפועו. שיהא נוח לירד ליסוד. ומשיפולו דקאמר. ר"ל שבנינו דבוק בו בתחתיתו של כבש גדול. ונמשך למעלה ומגביה עם הכבש בשוה. ומשם מתחיל שיפועו לירד ליסוד. וזה ברור בעיני ומוכרח ג"כ בדעת רש"י. לכן עדיין במקומי אני עומד. ויפה אמרתי בזה. ואינני רואה הכרח לחזור בי מדעתי. לסתור את אשר בניתי ולבצוע אמ"רתי. ולא עוד אלא שחוזרני בי ממ"ש בקונדרס שבדפוס ובביאור הציור. להניח כבש קטן הלז תחלתו עם התחלת כבש גדול. כפי המדומה מלשון רש"י ז"ל. שהטה את לבבי מדרך הישר. והאמת המחושב כפי מה שאני רואה עכשיו שבאתי ת"ל בימי בינה:
8
ט׳מראה פנים לחזור בו ממ"ש בקונדרס בב"ה בענין כבשו של סובב שהונח כפול כי באמת אינו מוכרח ודי בכבשו של יסוד לבדו לצד מערב
ועוד אני אומר מעתה א"צ להניח כבש בפ"ע לסובב בצד מערב כמו שהסכמתי בספרי: ומהכרח התו' שלא יצטרך לחזור על עקבו. ולכן הנחתיו כפול נגד משמעות לשון הגמרא. והשתא ניחא לי לשוויי נפשי הדרנא בהא. ואמינא דלא הוה אלא כבש א' לסובב. בצד מזרח שדרך שם עולה המזה ויורד בצד מערב על כבשו של יסוד לשפיכת שיריים. ולא היה מהצורך כלל לכבש אחר זולתו. לצורך ירידה מהסובב. (צ"ע בתי"ט מ"ג פ"ו דזבחים) ובכן נסתלק ערעורו מעל הטעם הא'. והב' אף הוא כמוהו נקי ופטור מכל טענה. ולא ידעתי מדוע הניחו נעדר הבנה:
ועוד אני אומר מעתה א"צ להניח כבש בפ"ע לסובב בצד מערב כמו שהסכמתי בספרי: ומהכרח התו' שלא יצטרך לחזור על עקבו. ולכן הנחתיו כפול נגד משמעות לשון הגמרא. והשתא ניחא לי לשוויי נפשי הדרנא בהא. ואמינא דלא הוה אלא כבש א' לסובב. בצד מזרח שדרך שם עולה המזה ויורד בצד מערב על כבשו של יסוד לשפיכת שיריים. ולא היה מהצורך כלל לכבש אחר זולתו. לצורך ירידה מהסובב. (צ"ע בתי"ט מ"ג פ"ו דזבחים) ובכן נסתלק ערעורו מעל הטעם הא'. והב' אף הוא כמוהו נקי ופטור מכל טענה. ולא ידעתי מדוע הניחו נעדר הבנה:
9
י׳ומ"ש ידידי חדא כשיורד מהכבש הגדול (אגב שטפיה כ"כ כי לא ירד אלא מהסובב כנ"ל) כשגמר מתנה של קרן מערבית דרומית כו' באמת לצד ימינו הוא פונה ולמה לו לחזור פניו ע"כ: לא אוכל להשיג איך ואנה פנה. וכי יחוג וינוע כשכור על צדו. ויפנה בהליכתו כלאחר ידו. זה לא הבינותי. כי לא ידעתי לצייר תואר ההליכה. אלא כדרך שבני אדם הולכין ביושר. שמסבבין פניהם לרוח שאליו מגמת פניהם. אל מקום אשר יהיה שם הרוח ללכת. איש לעבר פניו ילכו לא יסבו בלכתם. ומאחר שנתרחק הרבה מן המזבח והלאה לדרום ועכשיו בא להתקרב אליו. הרי בודאי צריך להחזיר הפנים לצפון. וכדרך ששנינו כיוצא בו בתורם את הדשן הגיע לרצפה הפך פניו לצפון. דוגמת זה הוא ממש מה שאמרתי כאן בצד מערבו של כבש. דא ודא אחת היא. אכן כפי הנחתנו עתה שפני כבש קטן פונים ליסוד ממזרח למערב בקירוב מקום המזבח. בזה פנה לימינו כראוי:
10
י״אפניית ימין חביבה בכ"מ וחובה בין בהילוך ישר בין במסבה
ומש"ע אפי' לדברי הכ"ת שיחזיר פניו כשירד מהכבש א"א לומר כאן שיפנה לימין. כי לא אמרו ז"ל כל פנות כו'. אלא היכא דאיכא סיבוב. אבל כאן אין כי אם הילוך ישר. גם בזה אינני מודה כל עיקר. שאפי' בהדלקת נ"ח ידענו כמה נתחבטו ז"ל באיזה צד יאחז צדיק דרכו לימין. וכן אמרו בטעם כתיבה שלנו הפונה לימין (יעוין בחיבורי פ"ג דסוכה) ואפי' בחושבנא בעלמא קס"ד דצ"ל דרך ימין. כדאי' פ"ק דיומא. ומשנה שלמה שנינו כל העולין למזבח עולין דרך ימין. ופירש"י לסדר מערכה או להפך בצינורא וכדומה. אע"פ שאינן צריכין אלא להילוך ישר. בעל כרחן מאריכין הילוכן. לתת כבוד לימין. (וכמו שחלקו ז"ל כבוד לימין גם בשאר דברים שצריך להגבירה תמיד בכל ענין כמש"ה ימין ה' רוממה) ואף כאן היה מהצורך להכין לו הדרך שתהא לימין. בלי שיצטרך לעזוב הימין ולפנות לשמאל. כי בשביל לקצר הדרך. אינו מועיל כלום שלא יפנה לימין. ועל כרחו היה צריך לסבב ולהאריך הליכתו. מטעם פניית ימין. כדרך שהוצרך לעשות הזורק דם העולה. שמרחיק ממקומו עד שמוצא קרן ראשון. שבצד ימין העולה לכבש להזאה. אע"פ שכאן היה עומד למטה ברצפה וזורק. מוכרח היה לחפש אותו קרן תחלה. כדי שתהא פנייתו לימין ולמזרח (כדגרסינן בכל דוכתא וכפי שיישבוהו התו' ביומא) ומקיף והולך עד שמגיע לרוח צפונית מערבית. שבה היה עומד תחלה (בשחיטת התמיד של שחר עכ"פ) לכן גם כאן לא היה רשאי לילך הילוך ישר הפונה ימה צפונה. שצריך להיות מגמת פניו קדימה:
ומש"ע אפי' לדברי הכ"ת שיחזיר פניו כשירד מהכבש א"א לומר כאן שיפנה לימין. כי לא אמרו ז"ל כל פנות כו'. אלא היכא דאיכא סיבוב. אבל כאן אין כי אם הילוך ישר. גם בזה אינני מודה כל עיקר. שאפי' בהדלקת נ"ח ידענו כמה נתחבטו ז"ל באיזה צד יאחז צדיק דרכו לימין. וכן אמרו בטעם כתיבה שלנו הפונה לימין (יעוין בחיבורי פ"ג דסוכה) ואפי' בחושבנא בעלמא קס"ד דצ"ל דרך ימין. כדאי' פ"ק דיומא. ומשנה שלמה שנינו כל העולין למזבח עולין דרך ימין. ופירש"י לסדר מערכה או להפך בצינורא וכדומה. אע"פ שאינן צריכין אלא להילוך ישר. בעל כרחן מאריכין הילוכן. לתת כבוד לימין. (וכמו שחלקו ז"ל כבוד לימין גם בשאר דברים שצריך להגבירה תמיד בכל ענין כמש"ה ימין ה' רוממה) ואף כאן היה מהצורך להכין לו הדרך שתהא לימין. בלי שיצטרך לעזוב הימין ולפנות לשמאל. כי בשביל לקצר הדרך. אינו מועיל כלום שלא יפנה לימין. ועל כרחו היה צריך לסבב ולהאריך הליכתו. מטעם פניית ימין. כדרך שהוצרך לעשות הזורק דם העולה. שמרחיק ממקומו עד שמוצא קרן ראשון. שבצד ימין העולה לכבש להזאה. אע"פ שכאן היה עומד למטה ברצפה וזורק. מוכרח היה לחפש אותו קרן תחלה. כדי שתהא פנייתו לימין ולמזרח (כדגרסינן בכל דוכתא וכפי שיישבוהו התו' ביומא) ומקיף והולך עד שמגיע לרוח צפונית מערבית. שבה היה עומד תחלה (בשחיטת התמיד של שחר עכ"פ) לכן גם כאן לא היה רשאי לילך הילוך ישר הפונה ימה צפונה. שצריך להיות מגמת פניו קדימה:
11
י״במש"ע ועוד דמצותו בכך דווקא על קרן מערבית דרומית וקרן מזרחית דרומית א"ל יסוד כו'. לזה אני אומר כי הן אמת שנתתי מכשול בלשוני הקדום. כשאמרתי בקצרה שיצטרך לקיים שפיכת שיריים בצד ב' של כבש למזרח. ובודאי לא היתה כוונתי על קרן מזרחית דרומית דלא הו"ל יסוד. אלא ר"ל שיוכרח לבקש לו יסוד אחר בצד מזרח של כבש. ויהא א"כ יסוד מזרחי צפוני דפגע ביה ברישא. כשפונה למזרח הכבש ומסבב המזבח דרך שם. אלא לפי שהייתי בהול ונחוץ בכתבי הראשון. קצרתי במובן. אמנם עכשיו אני אומר בלשון אחר שאע"פ שאין כשר אלא יסוד זה דווקא מטעם שיהיה. מ"מ מוכרח היה לפנות לימין ולסבב עד שמוצא יסוד זה במערב. דהכי מוכח בהדיא מהקפת כל העולין וכן של כ"ג בכל יום. דלא סגי דלא מקיף ברגל מטעם זה. וזו ראיה גמורה:
12
י״גממקום שבא השואל לסתור מ"ש משם יצא לנו חיזוק דעתנו
ומ"ש ואפי' דברים שמצוותן לסבב משום חששא מועטת אמרו שלא לפנות דרך ימין כמ"ש על ע"ע ונסכים. על זה תמהתי מאד מה ראה לומר כן. וכי זו חששה מועטת היא. שיתקלקלו הדברים הנקרבים ויפסלו לגמרי. גם זה שאמר דברים שמצוותן לסבב. מניין לו שצריך לסבב. כלום צריך הוא אלא להעלותן לאותו קרן הסמוך לו ומה טיבה של מצוה בסיבוב זה. אם לא שהיא מצוה לעצמה. להקיף ולהתחיל בימין לפנות קדמה. תהא ההליכה לאיזה דבר שיהא. והוא א"כ הכשר מצוה גם בכאן. שהי"ל להקיף את המזבח דרך ימין עד שמגיע ליסוד הנרצה. והרי אדרבה מכאן ראיה גדולה מכרחת למ"ש. שבכל אופן יש קפידא בפניית ימין. אע"פ שאינו צריך לילך לשם בלא זאת. אם לא במקום שיש כנגדו טעם גדול המונע. כענין הג' שעולין וחוזרין לעקב. שלא היה אפשר באופן אחר. וכמדומני דברים הללו מספיקים לקיים דברי הראשונים בענין כבשו של יסוד:
ומ"ש ואפי' דברים שמצוותן לסבב משום חששא מועטת אמרו שלא לפנות דרך ימין כמ"ש על ע"ע ונסכים. על זה תמהתי מאד מה ראה לומר כן. וכי זו חששה מועטת היא. שיתקלקלו הדברים הנקרבים ויפסלו לגמרי. גם זה שאמר דברים שמצוותן לסבב. מניין לו שצריך לסבב. כלום צריך הוא אלא להעלותן לאותו קרן הסמוך לו ומה טיבה של מצוה בסיבוב זה. אם לא שהיא מצוה לעצמה. להקיף ולהתחיל בימין לפנות קדמה. תהא ההליכה לאיזה דבר שיהא. והוא א"כ הכשר מצוה גם בכאן. שהי"ל להקיף את המזבח דרך ימין עד שמגיע ליסוד הנרצה. והרי אדרבה מכאן ראיה גדולה מכרחת למ"ש. שבכל אופן יש קפידא בפניית ימין. אע"פ שאינו צריך לילך לשם בלא זאת. אם לא במקום שיש כנגדו טעם גדול המונע. כענין הג' שעולין וחוזרין לעקב. שלא היה אפשר באופן אחר. וכמדומני דברים הללו מספיקים לקיים דברי הראשונים בענין כבשו של יסוד:
13