שאילת יעבץ, חלק א קי״דSheilat Yaavetz, Volume I 114
א׳ביאור מ"ש בציור תבנית המזבח ריש ס' לח"ש שהסובב היה מובדל קצת ממזבח מד' רוחות
ואשר אמרתי בספרי בביאור ציור תבנית המזבח בסי' ט"ז הבדלה קטנה בין כבש למזבח וכך היה בינו לסובב מד' רוחות. ונסתפק לו מהו המכוון של כך היה כו'. גם הלום לא ידעתי מהיכן בא הספק בהבנת כוונת לשוני. כלום חיסרתי או ויתרתי אות א' הגורם כשלון בהבנה. היש בלשוני עולה ומלה לבטלה. הלא כה דברי ברור מלולי שכך היה הבדלה מה בין מזבח לסובב מד' רוחותיו. ומובן מאד לכל מכיר בל"הק. ואינני חושד לידיד נפשי שלא הבין הלשון חלילה. אלא שבא לנסותני בחדות כמנהגו. לבדקני ולתהות על קנקני משתעי בלשון חכמה. ומחוי במחוג כי לחכימא דכוותיה ברמיזא. איברא לדידי לא סגי בהכי דלאו חכימאה ולא חוזאה אנא דיתיב בתווני דלבא. לירד לסוף דברים שבלב נבון תנוח חכמה. מ"מ כמדומני שהבנתי בקריצותיו ורמיזותיו. כי יפלא בעיניו מה ראיתי על ככה לומר כך בפשיטות שהסובב היה מובדל מהמזבח כמלא נימא. שלא אמרו כן אלא בכבשים קטנים. ומנין לי להוסיף ולחדש דבר כזה מלבי. ואם זהו שנתלבט בו מעכ"ת. יידע באמת כי כן הוא. מלבי הוצאתי מלין אלו שלא שערום הראשונים. או לא שמו לבם לדקדק כל כך על כן לא זכרום. אמנם היה אצלי דבר פשוט כל כך עד שלא הוצרכתי לבארו. ולזכור מאין יצא לי דבר זה כי דומה בעיני שהוא פשוט וידוע מעצמו לרואה הגמרא במקומו שם. כשנתנו טעם להבדלת כבשים הללו אם משום דבעינן סביב. או משום דכתיב רבוע. והא תרוייהו איתנהו בסובב כוליה לד' רוחות: דמאי שנא דמיפסיק מצד הכבש. שהרי הכבש היה פורח על יסוד וסובב. ואח"כ מובדל מגופו של מזבח כמלא נימא (בחצי משך רחבו של כבש כמ"ש בקונטרס ב"ה) ואותה הבדלה נוקבת ויורדת למטה עד הרצפה. (מטעם דבעינן אויר קרקע דווקא כמ"ש שם) באופן שהפסיקה את הסובב מן המזבח לרוח דרום. א"כ בהכרח אתה אומר שאין הסובב נחשב מריבועו של מזבח המעכב בו. שצ"ל רבוע ואינו מתקיים אלא בעצמו של מזבח. העשוי למערכה בלבד. ששם הוא מרובע ממש למעלה. וכך היה צריך להיות מרובע מלמטה. אי משום רבוע. דהיינו טעמא דהבדלת כבשים. לפי שפוגמין את ריבועו. וכבשים אלו עם הסובב. דבר אחד הוא וגוף א' הם. שהרי הם משפעין ועולין עד שנעשה הסובב מכללן. ואי משום דבעינן היקף סביב בשוה. זה היה ברור מאד בעיני. ומוכרע מעצמו וממקומו למד. לכן קצרתי באמת יותר מדאי. מ"מ אם ישים לבו לדברי הארוכים בקונטריס בנין ב"ה יבין וישכיל את זאת ויודה לדברי. אם אמנם אמנה היו דברי מסברא והשערה בעלמא. ולא נביא אנכי. אלא שכן הדברים נוטין. ונ"ל דה"ט דמ"ד בע"ע שאינה נעשית אלא בראשו של מזבח. דלדידיה סובב לאו מגופיה דמזבח קחשיב ליה מה"ט. כיון דלאו בכלל ריבועו הוא. ואינו כשר למערכה אליביה. אע"ג דאיכא דפליג עליה. וס"ל כיון דסובב מעכב בו כגופיה דמי. ותו לא מידי. זהו אשר הביאני לומר מה שאמרתי בחפזי. לא בהחלט גמור. לא אומר כי כביר מצאה ידי. ועליך אהובי איש כלבבי לבור אוכל בכברת שכלך. ואת אשר קלטה מסלתה ומשמנה תטעימני נא אל תמנע ממני חמודי ידידי:
ואשר אמרתי בספרי בביאור ציור תבנית המזבח בסי' ט"ז הבדלה קטנה בין כבש למזבח וכך היה בינו לסובב מד' רוחות. ונסתפק לו מהו המכוון של כך היה כו'. גם הלום לא ידעתי מהיכן בא הספק בהבנת כוונת לשוני. כלום חיסרתי או ויתרתי אות א' הגורם כשלון בהבנה. היש בלשוני עולה ומלה לבטלה. הלא כה דברי ברור מלולי שכך היה הבדלה מה בין מזבח לסובב מד' רוחותיו. ומובן מאד לכל מכיר בל"הק. ואינני חושד לידיד נפשי שלא הבין הלשון חלילה. אלא שבא לנסותני בחדות כמנהגו. לבדקני ולתהות על קנקני משתעי בלשון חכמה. ומחוי במחוג כי לחכימא דכוותיה ברמיזא. איברא לדידי לא סגי בהכי דלאו חכימאה ולא חוזאה אנא דיתיב בתווני דלבא. לירד לסוף דברים שבלב נבון תנוח חכמה. מ"מ כמדומני שהבנתי בקריצותיו ורמיזותיו. כי יפלא בעיניו מה ראיתי על ככה לומר כך בפשיטות שהסובב היה מובדל מהמזבח כמלא נימא. שלא אמרו כן אלא בכבשים קטנים. ומנין לי להוסיף ולחדש דבר כזה מלבי. ואם זהו שנתלבט בו מעכ"ת. יידע באמת כי כן הוא. מלבי הוצאתי מלין אלו שלא שערום הראשונים. או לא שמו לבם לדקדק כל כך על כן לא זכרום. אמנם היה אצלי דבר פשוט כל כך עד שלא הוצרכתי לבארו. ולזכור מאין יצא לי דבר זה כי דומה בעיני שהוא פשוט וידוע מעצמו לרואה הגמרא במקומו שם. כשנתנו טעם להבדלת כבשים הללו אם משום דבעינן סביב. או משום דכתיב רבוע. והא תרוייהו איתנהו בסובב כוליה לד' רוחות: דמאי שנא דמיפסיק מצד הכבש. שהרי הכבש היה פורח על יסוד וסובב. ואח"כ מובדל מגופו של מזבח כמלא נימא (בחצי משך רחבו של כבש כמ"ש בקונטרס ב"ה) ואותה הבדלה נוקבת ויורדת למטה עד הרצפה. (מטעם דבעינן אויר קרקע דווקא כמ"ש שם) באופן שהפסיקה את הסובב מן המזבח לרוח דרום. א"כ בהכרח אתה אומר שאין הסובב נחשב מריבועו של מזבח המעכב בו. שצ"ל רבוע ואינו מתקיים אלא בעצמו של מזבח. העשוי למערכה בלבד. ששם הוא מרובע ממש למעלה. וכך היה צריך להיות מרובע מלמטה. אי משום רבוע. דהיינו טעמא דהבדלת כבשים. לפי שפוגמין את ריבועו. וכבשים אלו עם הסובב. דבר אחד הוא וגוף א' הם. שהרי הם משפעין ועולין עד שנעשה הסובב מכללן. ואי משום דבעינן היקף סביב בשוה. זה היה ברור מאד בעיני. ומוכרע מעצמו וממקומו למד. לכן קצרתי באמת יותר מדאי. מ"מ אם ישים לבו לדברי הארוכים בקונטריס בנין ב"ה יבין וישכיל את זאת ויודה לדברי. אם אמנם אמנה היו דברי מסברא והשערה בעלמא. ולא נביא אנכי. אלא שכן הדברים נוטין. ונ"ל דה"ט דמ"ד בע"ע שאינה נעשית אלא בראשו של מזבח. דלדידיה סובב לאו מגופיה דמזבח קחשיב ליה מה"ט. כיון דלאו בכלל ריבועו הוא. ואינו כשר למערכה אליביה. אע"ג דאיכא דפליג עליה. וס"ל כיון דסובב מעכב בו כגופיה דמי. ותו לא מידי. זהו אשר הביאני לומר מה שאמרתי בחפזי. לא בהחלט גמור. לא אומר כי כביר מצאה ידי. ועליך אהובי איש כלבבי לבור אוכל בכברת שכלך. ואת אשר קלטה מסלתה ומשמנה תטעימני נא אל תמנע ממני חמודי ידידי:
1