שאילת יעבץ, חלק א קי״חSheilat Yaavetz, Volume I 118

א׳שם הילל היאך יש לכותבו בגט:
1
ב׳תשובה הך מילתא תליא באשלי רברבי. כי בת"ה כתב שיש לכותבו מלא בי"וד אע"ג דבס' שופטים כתוב עבדון בן הלל. המסורת כתב שם לית חסר. משמע שמדינא יש להיות מלא. אמנם הרב"י סקכ"ט בסבד"ה השיגו וכתב ע"ז ואין דבריו נראין לי דאדרבה משם ראיה דה"פ לית הלל כי אם זה שהוא חסר וכה משפטו עכ"ל:
2
ג׳בת"ה והרב"י ז"ל שניהם המלכים לא עמדו על כוונת בעל המסורה במ"כ
אכן אני הגהתי שם כלשון הזה. ובמ"כ אשתמיט מניה דמר דאית הלל אחרינא בר מהא. והוא בישעיה (י"ד) הילל בן שחר. ולזה נתכוין בעל המסרה. כשאמר לית חסר. אבל אית מלא. וכשאין לתיבה חבר במקרא. דרך המסרה לומר עליו לית סתמא ותו לא מידי. והיינו דאטעייה להרב בת"ה. עם שגם מבת"ה ז"ל נעלם מקרא זה. שאילו היה זוכרו. היה עומד על כוונת המסרה. שלא באה המסרה לומר שמהדין צ"ל חסר. רק לזכור שזה לבדו חסר. ואין עוד זולתו חסר. לפי שהשני הנמצא. מלא הוא. ותמה על עצמך מניין לו לבעל המסרה לידע דין השם שאינו נמצא. רק פעם א' או ב"פ והא' חסר והב' מלא. אבל הדבר פשוט בכוונת המסרה כמו שאמרתי שלא בא אלא לעשות סייג לתורה. שלא יתחלף חסר במלא וכן להפך. ואע"פ שהאחד בחי"רק והאחר בצי"רי. התנועות מתחלפות כמו אין בצי"רי ואין יש ת"י בחי"רק בין בצי"רי שבין לילה בחיר"ק ודומיהם א"כ מהכא ליכא למשמע מידי לא כמר ולא כמר. אמנם אף בלא המסרה מ"מ נראה שדעת הרב"י אמיתית שצ"ל חסר. דהא לא אשכחן שם אדם ונקוד בחי"רק בה"א כי אם זה לבדו. ואידך הילל מלא בצי"רי קרינן. ולא משגחינן ביה. דהרי אין קורין בשם עצם אדם הלל בצי"רי אלא בחי"רק דווקא. מדוע לא נסמוך עליו:
3
ד׳תמיהא רבתא עמ"ש בהגה דש"ע שאם כתבו בגט חסר מלא אינו מזיק וי"ל בדוחק אמנם לכתחלה ודאי נ"ל ע"פ הדקדוק ואצ"ל בשם הלל כשחותם עצמו בלי יו"ד שאין לשנות בגט
וראיתי בהגה דש"ע שם כתוב יש לנהוג לכתבו מלא אע"פ שדינו להיות חסר אינו מזיק ונתנו טעם לדבר כיון שאין שינוי במבטא. והדבר מתמיה לענ"ד כי באמת שינוי גדול הוא במכתב ובמבטא. הקורא הילל בחי"רק מושך יו"ד הלא יחטא. כי יעשה מת"ק ת"ג ומחסר הדגש בהכרח. כידוע שכל נחות מגרש הדגשות. הרי הפסד גדול בקריאה. לכן מוסיף כזה אינו אלא גורע בעיני. ולא הרויח כלום במכתב. כי מדוע נטיל בו אות יתרה שלא נמצאת בכתוב כ"א בשם הילל שבצי"רי. א"כ הו"ל שינוי השם וקרוב להיות הגט בטל. וח"ו להוציא לעז על גטין ראשונים משום זה. שי"ל כיון שנהגו בכך מנהג עוקר הלכה ומאחר שהכל קורין בחירק קטן. אפי' נכתב מלא כשר. שאינו אלא לסימן הניקוד. ואינו מוליד נחות בכתבים ושטרות של הדיוטות. שנוהגים לכתוב אות יתרה להורות על הנקוד. מ"מ לכתחלה נ"ל שיותר טוב בלי פקפוק לכתוב חסר. ואצ"ל שאם חותם עצמו בדקדוק הלל חסר. ודאי אין לנו אלא כחתימתו. וכענין שכתב בת"ה בשם ירחמיאל. ולאו ק"ו הוא. שהרי שם קריאתו סותרת לחתימתו. וכתיבת שמו בכתובה תוכיח. כ"ש בזה שחתימתו מסכמת לקריאתו הדגושה כמו שהיא בפי הכל באמת חלילה לשנותו. הנלע"ד כתבתי יעב"ץ ס"ט:
4