שאילת יעבץ, חלק א ק״כSheilat Yaavetz, Volume I 120
א׳ששאלת מנין שאשה חייבת בשלוח מנות כדכתב בהגהה סי' תרצ"ה ואם הוא מוסכם:
1
ב׳מאשר ומקיים דעת הסובר שאשה חייבת במ"מ דלא כפר"ח
תשובה בעל פר"ח כתב עליו דין זה אינו מחוור דאיש כתיב ולא אשה ע"כ. ול"נ שהוא דין אמת וישר. ואטו כל היכא דכתיב איש להוציא את האשה. והכתיב ואסף איש טהור ולא מפקינן מניה אשה. אדרבה מכשרינן באשה. ואיש להוציא את הקטן הוא דאתי. דדכוותה אשכחן טובא דלא ממעטינן מאיש אלא קטן דלאו איש הוא. ותו הא כתיב הכא קיימו וקבלו היהודים עליהם ועל זרעם ואשה בכלל. בלי ספק כמו כל היכא דכתיב זרע דזכרים ונקבות במשמע:
תשובה בעל פר"ח כתב עליו דין זה אינו מחוור דאיש כתיב ולא אשה ע"כ. ול"נ שהוא דין אמת וישר. ואטו כל היכא דכתיב איש להוציא את האשה. והכתיב ואסף איש טהור ולא מפקינן מניה אשה. אדרבה מכשרינן באשה. ואיש להוציא את הקטן הוא דאתי. דדכוותה אשכחן טובא דלא ממעטינן מאיש אלא קטן דלאו איש הוא. ותו הא כתיב הכא קיימו וקבלו היהודים עליהם ועל זרעם ואשה בכלל. בלי ספק כמו כל היכא דכתיב זרע דזכרים ונקבות במשמע:
2
ג׳ועוד הרי אמרו נשים חייבות במקרא מגלה ואיתקש עשייה לזכירה דכתיב נזכרים ונעשים וכי היכי דגמרה זכירה מעשייה. גמרינן נמי עשייה מזכירה דאין היקש למחצה. ותו זיל בתר טעמא דנשים חייבות במ"מ לפי שאף הן היו באותו נס. א"כ ה"ה לכל המצות הנוהגות בפורים. וא"ת א"ה למה לי קרא דעליהם ועל זרעם כדאמרן תיפוק ליה מטעם שאף הן היו באותו נס והא למ"ל קרא. או איפכא למאי צריך טעמא אי מקרא נפיק. וי"ל דהו"א למיפטרינהו משום דהויא מצות עשה שהזמן גרמא דכל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון ודוק. מיהא פשיטא לן מילתא וברירא טפי דחייבות אף בשילוח מנות כדברי ההגה שהן דברי קבלה ואל תזוז מהן יעב"ץ ס"ט:
3