שאילת יעבץ, חלק א קכ״אSheilat Yaavetz, Volume I 121
א׳אמרת בא מעשה לידך תרנגולת חסרת הלב. ושאלתני הלכה למעשה אם יש להורות בפשיטות לקולא כמ"ש א"מ הגאון ז"ל בתשו' סי' ע"ד:
1
ב׳ביאור דעת אמה"ג ז"ל בהוראת עוף נעדר הלב להוציא מדעתו של מורה חסר לב
תשובה הנה באתי להצילך משגיאה כמדומני שלא ירדת לסוף דעתו ז"ל. שאע"פ שנראה לכאורה מדבריו שם. שא"א להיות נברא חסר לב. ואפי' אתו סהדי. אמרינן סהדי שיקרי נינהו. דאין חוששין למעשה נסים כלל. אעפ"כ ברור אצלי שלא היה סומך על היתר זה לבדו. אם לא היו באותו מעשה שאר צדדי ההיתר שהזכיר שם. ואע"פ שכתב שהן לרווחא דמילתא. כל זה דווקא בסתמא קאמר מר דלא תלינן במעשה נסים. אלא אית לן למיתלי במידי דשכיח. דנפל בלי השגחה. כיון דאפשר ומצוי הוא. ואע"ג דאתו סהדי ומסהדי שלא היה כאן לב. אמרינן סהדי שיקרי נינהו. ומחזקינן להו בדלא הוו דייקי כולי האי. לראות ולהשגיח היטב מתחלת פתיחת בטן התרנגולת לחקור את לבה. דהוי מילתא דלא רמיא עליה דאינש ועביד לה ולאו אדעתיה. דהא אין צריך לבדוק אחר שום טרפות בעוף. כ"ש שאינו עולה עה"ד לעיין אם נעדר הלב בשום אופן. דמיהו מילתא דלא שכיחא כלל היא ואין לחוש לה. ולשום לב לספק רחוק. ולא נולדה להם ידיעה זו אלא אחר הפתיחה. . בכה"ג אע"ג דסברי קושטא קאמרי. אנן לא מהימנינן להו. דאימור לא אסקו אדעתייהו לראות היטב בכדי שידעו בבירור שא"א שיפול הלב בלי ראותם. אבל ודאי אי אתא אפי' חד דמהימן באיסורין. וכיון ודיקדק מתחלת הפתיחה לראות אם יש לב לתרנגולת ובדק ולא מצא. איהו ז"ל נמי לא הוי מכחיש אותו העד. אדרבה הוא ז"ל מוסיף בו חומר. אם היה ואירע חסר לב: בודאי הוא עושהו נבלה מחיים. שכן כתב בפירוש. אלא שהוא דבר זר לדעתו ז"ל ורחוק רחוק משימצא. ולא היה ולא נברא ולא אירע כן מעולם לפ"ד. שלא מצאנו כזאת בספרי המחברים:
תשובה הנה באתי להצילך משגיאה כמדומני שלא ירדת לסוף דעתו ז"ל. שאע"פ שנראה לכאורה מדבריו שם. שא"א להיות נברא חסר לב. ואפי' אתו סהדי. אמרינן סהדי שיקרי נינהו. דאין חוששין למעשה נסים כלל. אעפ"כ ברור אצלי שלא היה סומך על היתר זה לבדו. אם לא היו באותו מעשה שאר צדדי ההיתר שהזכיר שם. ואע"פ שכתב שהן לרווחא דמילתא. כל זה דווקא בסתמא קאמר מר דלא תלינן במעשה נסים. אלא אית לן למיתלי במידי דשכיח. דנפל בלי השגחה. כיון דאפשר ומצוי הוא. ואע"ג דאתו סהדי ומסהדי שלא היה כאן לב. אמרינן סהדי שיקרי נינהו. ומחזקינן להו בדלא הוו דייקי כולי האי. לראות ולהשגיח היטב מתחלת פתיחת בטן התרנגולת לחקור את לבה. דהוי מילתא דלא רמיא עליה דאינש ועביד לה ולאו אדעתיה. דהא אין צריך לבדוק אחר שום טרפות בעוף. כ"ש שאינו עולה עה"ד לעיין אם נעדר הלב בשום אופן. דמיהו מילתא דלא שכיחא כלל היא ואין לחוש לה. ולשום לב לספק רחוק. ולא נולדה להם ידיעה זו אלא אחר הפתיחה. . בכה"ג אע"ג דסברי קושטא קאמרי. אנן לא מהימנינן להו. דאימור לא אסקו אדעתייהו לראות היטב בכדי שידעו בבירור שא"א שיפול הלב בלי ראותם. אבל ודאי אי אתא אפי' חד דמהימן באיסורין. וכיון ודיקדק מתחלת הפתיחה לראות אם יש לב לתרנגולת ובדק ולא מצא. איהו ז"ל נמי לא הוי מכחיש אותו העד. אדרבה הוא ז"ל מוסיף בו חומר. אם היה ואירע חסר לב: בודאי הוא עושהו נבלה מחיים. שכן כתב בפירוש. אלא שהוא דבר זר לדעתו ז"ל ורחוק רחוק משימצא. ולא היה ולא נברא ולא אירע כן מעולם לפ"ד. שלא מצאנו כזאת בספרי המחברים:
2
ג׳ואני הצעיר מצאתי לבכה"ג ז"ל בסוף סי' מ"א כתב בשם גדול אחד לאסור נברא חסר לב. הא על כרחך ס"ל דאפשר הוא. וכן נראה לענ"ד שהראיות על נמנעו אינן מכריחות להפוך לב המפקפק וחושב אפשרותו (ועמ"ש בס"ד באג"ב שהארכתי בענינים כאלו וכיוצא הנראים זרים מ"מ אינן נמנעים ולא יצאו מגדר אפשרים. לכן גם זאת תהיה כאחת מהם. באופן שהמאמין לא יקרא חסר לב) (עם שהפליא עצה הגדיל תושיה לרוב הודיע חכמתו ובקיאותו וחריפותו נפלאים מעשיו בדין והוראה. ביחוד באותה התשובה אם ישים המעיין הנבון אליו לבו. יידע שכל דבריו נכוחים. אין בהם נפתל ועקש. ויפלא על המראה גדול ויערב לו מאד כעולת מחים) ולא עוד אלא שכפי נסיון הרופאים הוכיחו שתחלת בריית הב"ח מן הכבד הוא יעויין ס' שה"ק בדרוש יצירת הולד א"כ מאי דהוי אמאי לא הוי. רצוני מאחר שהעדר הלב לא עיכבה תחלת היצירה מדוע תעדר מציאותו בהפקדו. מ"מ אין ספק בהוראתו זאת כל היכא דאיכא למתלי במידי ולאכחושי סהדי דלא דקו שפיר. באופן שנשאר שום צד לתלות במאי דשכיח. כל טצדקי דאפשר למיעבד עבדינן. להעמידה בחזקת היתר. ובכל דהו תלינן בדאפשר. ולא נחוש לדבר רחוק וזר מאד. דבודאי ליכא מאן דפליג בהא ושרינן לה בלי ספק. איברא בעובדא דידך אי ברירא לך מילתא דמתחלת פתיחת התרנגולת השגיחו לבדוק אחר הלב. שבודאי לא היה נעלם מן עין הפותחה. וא"א לתלות בנפילה. כה"ג פשיטא דאסורה אף לדבריו ז"ל. וחמורה מן הטריפה כאמור. ואי אתא לידן כעובדא דמרן ז"ל דלא הוה ביה ריעותא לגמרי ואיכא למיתלי במידי בדבר הרגיל הוה אכילנא מניה שופרי שופרי בלי פקפוק. שכבר הורה זקן ומי יבוא אחר המלך את אשר כבר עשוהו להוראה קבועה ומקוימת ע"פ גדולי הדור שהסכימו לדבריו ז"ל. וחלילה להרהר אחריהם הנראה לענ"ד כתבתי יעב"ץ ס"ט:
3