שאילת יעבץ, חלק א קמ״אSheilat Yaavetz, Volume I 141
א׳בקשתי יאיר עינינו מורינו נר"ו מבין פתיים בענין קריאת חי העולמים בברכה. כי העם פוסחים על שתי הסעיפים התהלכו בחשכה. הללו קורין ח"י בציר"י ונתלין באילן גדול הגאון בתי"ט ז"ל. והללו אומרין הנכון בפת"ח כדברי אור חדש. ויש ששמעו לקול האות האחרון ממעכ"ת. ושכך קבלה בידו מאביו הגאון החסיד זצ"ל גם הואיל באר על הלוחות בספר לוח ארש שלו בהגהות התפלה מה ראה על ככה. יפנה נא אל תפלת הערער ואל תחנתו היום להוציאנו מן המבוכה. בשכר זאת אל חי מחיה יתן לו חיים ארוכים מתוקנים מאת ה' ישא ברכה:
1
ב׳תשובה
2
ג׳מ"ש התי"ט בחי הפתוח שאינו סמוך בשום פעם משגה הוא במ"כ
אור חדש עדיין לא האיר אל עבר פני. לא ידעתי מה שמץ דבר נשמע בו. אכן דבר זה הוא מקובל ביד חכמי ישראל בהסכמה. ובפי אמ"הג אב השלום עליו היתה שומה. אם אמנם קטן הייתי ולא נודע לי טעמו ז"ל. אולם אחר שעברתי על דברי הרב תי"ט בינותי בדברים וראיתי שאין דבריו ז"ל מוכרחים כלל. ושלא להוציאך חלק אעתיק לך מ"ש בעז"הי בחבורי שילהי תמיד. והילך מ"ש שם בלשון הזה מנוחה לחיי העולמים. עיין בתי"ט ולא ירדתי לסוף דעתו ז"ל בכל מ"ש בזה. במ"כ כל דבריו אינן אלא תימה לענ"ד. ונראים כסותרים זא"ז שהוא ז"ל סובר בפשט הכתוב בחי העולם דדניאל שהוא סמוך משם חיים לשון רבים. שהיה ראוי ליכתב בחיי העולם. הכוונה לש"י שהוא חיים של העולמים. והוליד מזה לבטל דעת האומר חי העולמים. אחר שחי בפת"ח איננו סמוך ויהיה ענינו העולם שהוא חי. ואין העולם חי אלו דבריו ז"ל. והם פליאה נשגבה בעיני מה ראה על ככה לומר כן. מאחר שהוא ז"ל תופס לעיקר בחי העולם שהוא ש"ד של חיות נגזר מן חיים ונשתנה בסמיכות. איה מצא א"כ בשם התואר או פועל בינוני שישתנה בסמיכות בזאת הגזרה. ואין זה שינוי השם (הרבים) גורם לקרוא גזרות התוארים והפועלים והבודדים או שמות נפרדים בשינוי בהסמכם. והוא פשוט מאד וידוע. והנה במשקל זה כל חבריו כמו יד עב וכן בכל המשקלות רבים מאד שלא ישתנה בהם היחיד הסמוך יד אהרן בעב הענן דם הפר קו המדה וזולתן הרבה בנחים ובכפולים ולא אחד בהם ששב צרו"י בהסמכו. אף שישתנה בקיבוץ כמו ידי משה דמי אחיך דגי הים. על כן ברור מאד שאין שום אות ומופת מהשתנות השמות בקיבוצם. לשיטתנו ביחיד. ופשוט הוא שכך תוכל לומר חי העולמים בפת"ח. ויהיה ענינו האל החי של העולמים. וכן חי העולם הוא סמוך לעולם בין שיהא בציר"י או בפת"ח. אין הפרש. אלא שבציר"י הוא שם בריבוי רצוני כמו חיים. ואשר בפת"ח הוא תואר היחיד ענינו החי של העולם:
אור חדש עדיין לא האיר אל עבר פני. לא ידעתי מה שמץ דבר נשמע בו. אכן דבר זה הוא מקובל ביד חכמי ישראל בהסכמה. ובפי אמ"הג אב השלום עליו היתה שומה. אם אמנם קטן הייתי ולא נודע לי טעמו ז"ל. אולם אחר שעברתי על דברי הרב תי"ט בינותי בדברים וראיתי שאין דבריו ז"ל מוכרחים כלל. ושלא להוציאך חלק אעתיק לך מ"ש בעז"הי בחבורי שילהי תמיד. והילך מ"ש שם בלשון הזה מנוחה לחיי העולמים. עיין בתי"ט ולא ירדתי לסוף דעתו ז"ל בכל מ"ש בזה. במ"כ כל דבריו אינן אלא תימה לענ"ד. ונראים כסותרים זא"ז שהוא ז"ל סובר בפשט הכתוב בחי העולם דדניאל שהוא סמוך משם חיים לשון רבים. שהיה ראוי ליכתב בחיי העולם. הכוונה לש"י שהוא חיים של העולמים. והוליד מזה לבטל דעת האומר חי העולמים. אחר שחי בפת"ח איננו סמוך ויהיה ענינו העולם שהוא חי. ואין העולם חי אלו דבריו ז"ל. והם פליאה נשגבה בעיני מה ראה על ככה לומר כן. מאחר שהוא ז"ל תופס לעיקר בחי העולם שהוא ש"ד של חיות נגזר מן חיים ונשתנה בסמיכות. איה מצא א"כ בשם התואר או פועל בינוני שישתנה בסמיכות בזאת הגזרה. ואין זה שינוי השם (הרבים) גורם לקרוא גזרות התוארים והפועלים והבודדים או שמות נפרדים בשינוי בהסמכם. והוא פשוט מאד וידוע. והנה במשקל זה כל חבריו כמו יד עב וכן בכל המשקלות רבים מאד שלא ישתנה בהם היחיד הסמוך יד אהרן בעב הענן דם הפר קו המדה וזולתן הרבה בנחים ובכפולים ולא אחד בהם ששב צרו"י בהסמכו. אף שישתנה בקיבוץ כמו ידי משה דמי אחיך דגי הים. על כן ברור מאד שאין שום אות ומופת מהשתנות השמות בקיבוצם. לשיטתנו ביחיד. ופשוט הוא שכך תוכל לומר חי העולמים בפת"ח. ויהיה ענינו האל החי של העולמים. וכן חי העולם הוא סמוך לעולם בין שיהא בציר"י או בפת"ח. אין הפרש. אלא שבציר"י הוא שם בריבוי רצוני כמו חיים. ואשר בפת"ח הוא תואר היחיד ענינו החי של העולם:
3
ד׳ויובן מ"ש בגמרא ריש פסחים
ועם שמצאנו חי ה' שאינו סמוך. אין זה ראיה שלא יבוא סמוך לעולם בשום מקום. שלפעמים יבוא המתואר על התואר. ולפעמים הוא דבוק לדבר אחר. והיינו הא דאמרינן בגמרא דריש פסחים דמעיקרא ס"ד דאור בוקר הוא שם התואר עם המתואר. האור הוא בוקר. ומשנינן דה"פ אור של בוקר שהוא ש"ד סמוך. והרבה במקרא כיוצא בהם. פעם יבוא התואר עם שם העצם המתואר בו. ופעם יסמך לדבר אחר שייוחס אליו. וכן חי ה' ענינו חי שהוא ה'. וכשהוא אומר חי העולם. ענינו חי של העולם בדמות סמוך. בין יהיה חי שם או תואר וכנז'. א"כ לפ"ז אין לו סיוע מהרמב"ם ז"ל אף לפי הבנתו בדבריו. שסבור בחי שהוא שם דבר. כשנסמך לא' מהנבראים הוא בציר"י. מהטעם שהזכיר שהם וחייהם שני דברים. אבל מלת חי כשהיא תואר כבר תהיה נסמכת באופן שאמרנו דהיינו חי העולם או העולמים. שענינו החי האמיתי שבעולמים שהוא האל ה' ית'. רק חי פרעה לא היה אפשר ליאמר בפת"ח וק"ל:
ועם שמצאנו חי ה' שאינו סמוך. אין זה ראיה שלא יבוא סמוך לעולם בשום מקום. שלפעמים יבוא המתואר על התואר. ולפעמים הוא דבוק לדבר אחר. והיינו הא דאמרינן בגמרא דריש פסחים דמעיקרא ס"ד דאור בוקר הוא שם התואר עם המתואר. האור הוא בוקר. ומשנינן דה"פ אור של בוקר שהוא ש"ד סמוך. והרבה במקרא כיוצא בהם. פעם יבוא התואר עם שם העצם המתואר בו. ופעם יסמך לדבר אחר שייוחס אליו. וכן חי ה' ענינו חי שהוא ה'. וכשהוא אומר חי העולם. ענינו חי של העולם בדמות סמוך. בין יהיה חי שם או תואר וכנז'. א"כ לפ"ז אין לו סיוע מהרמב"ם ז"ל אף לפי הבנתו בדבריו. שסבור בחי שהוא שם דבר. כשנסמך לא' מהנבראים הוא בציר"י. מהטעם שהזכיר שהם וחייהם שני דברים. אבל מלת חי כשהיא תואר כבר תהיה נסמכת באופן שאמרנו דהיינו חי העולם או העולמים. שענינו החי האמיתי שבעולמים שהוא האל ה' ית'. רק חי פרעה לא היה אפשר ליאמר בפת"ח וק"ל:
4
ה׳גם מה שחשב להביא סיוע מדברי הר"מ במדע הוא עזר כנגדו ואין לו הבנה
ועוד תימה גדולה שמדברי הרמב"ם ז"ל יש ראיה ברורה לסתור דעת הרבתי"ט. שהרי לדעתו של הר"מ (שהיא פשוטה ומאומתת למבינים בלי ספק) חיי הנבראים והמלאכים בכללם. נפרדים הם מהם. שהם וחייהם אינם דבר אחד. שעל כן מטעם זה באו בציר"י בכל מקום להורות על פירודם שאינם חיים אמיתיים בהחלט. ולפי דברי בתי"ט היתה שבועת המלאך בחיי העולם. ומבואר מדברי הר"מ ז"ל הנז' שחיי העולם והעולמים הם כחיי המלאכים ושאר הנבראים שהם וחייהם שנים. וכן הוא פשוט. ואין א"כ חיותם דבר אמיתי בחיוב. והיאך נשבע בו המלאך. הלא נודע את אשר פירשו רש"י ז"ל פ' מקץ שלכן נשבע יוסף בחי פרעה. לפי שכיון לשקר ודו"ק:
ועוד תימה גדולה שמדברי הרמב"ם ז"ל יש ראיה ברורה לסתור דעת הרבתי"ט. שהרי לדעתו של הר"מ (שהיא פשוטה ומאומתת למבינים בלי ספק) חיי הנבראים והמלאכים בכללם. נפרדים הם מהם. שהם וחייהם אינם דבר אחד. שעל כן מטעם זה באו בציר"י בכל מקום להורות על פירודם שאינם חיים אמיתיים בהחלט. ולפי דברי בתי"ט היתה שבועת המלאך בחיי העולם. ומבואר מדברי הר"מ ז"ל הנז' שחיי העולם והעולמים הם כחיי המלאכים ושאר הנבראים שהם וחייהם שנים. וכן הוא פשוט. ואין א"כ חיותם דבר אמיתי בחיוב. והיאך נשבע בו המלאך. הלא נודע את אשר פירשו רש"י ז"ל פ' מקץ שלכן נשבע יוסף בחי פרעה. לפי שכיון לשקר ודו"ק:
5
ו׳ומ"ש הרבתי"ט שהמכוון בחי העולמים שהוא הבורא. זהו מאמר סותר את עצמו על פי פירושו בכתוב הנז' בדרך שיסכים לדעת הרמב"ם הנז'. שהרי דעתו בחיי פרעה וכן של המלאכים והעולמות כל שהוא נברא. חייו מקריים ואינם עצם א' בהם. שחייהם נשואים עליהם דרך מקרה. למה שאינם מחוייבי המציאות. ולכן הם צרו"יים לפי שאינם דבר מחויב ואמיתי בעצם. ואיך יאמר שהוא הש"ית וי"ת מזה עילוי רב. ואע"פ שהש"ית הוא סבת חיי כל הנמצאים. כענין ואתה מחיה את כולם להיותו ית' סבה רחוקה לכל. כמ"ש סבת הסבות ית' וית"ש לעד. אין זה המכוון בחיי העולם. שאם בבחינה זו אף הוא ית' חיי פרעה ודוק:
6
ז׳התי"ט והרש"א לא עמדו ע"ד הר"מ ז"ל ולא ירדו לסוף דעת בעה"ע
אלא ודאי אין פירוש הכתוב כמ"ש הרבתי"ט. גם לא דרך הרמב"ם ז"ל דרכו. וכרחוק מזרח ממערב רחקו מחשבות הר"מ ממחשבותיו. ואף הר"ש ארקוולטי לא עמד על דעת הר"מ בזה ולא ירד לסוף דעת בעל העקדה. כי מה שהשיב עליו הרש"א אין תשובתו ממין הטענה מה שטענו לא הודה. ומה שהודה לו לא טענו. שהרי טענת בעה"ע ז"ל היא שלא ימצא בל"הק בגזרת חיים שם נפרד. והרש"א השיבו ממי הים (שמלבד שאין זו תשובה כי אין לדמות הגזרות זו לזו בזה הענין. כי מה שימצא בא' לא יחויב המצאו באחרת) שהוא ג"כ בלתי נפרד. והוא שם הרבים ממש כמו מים בתשלומו. כאשר תאמר מן שמים שמי השמים. וכן חי פרעה שם הרבים הוא. והראוי חיי כמו חיי שרה. ואין זה שם נפרד. אלא לשון רבים. רק שהוקל בסמיכות:
אלא ודאי אין פירוש הכתוב כמ"ש הרבתי"ט. גם לא דרך הרמב"ם ז"ל דרכו. וכרחוק מזרח ממערב רחקו מחשבות הר"מ ממחשבותיו. ואף הר"ש ארקוולטי לא עמד על דעת הר"מ בזה ולא ירד לסוף דעת בעל העקדה. כי מה שהשיב עליו הרש"א אין תשובתו ממין הטענה מה שטענו לא הודה. ומה שהודה לו לא טענו. שהרי טענת בעה"ע ז"ל היא שלא ימצא בל"הק בגזרת חיים שם נפרד. והרש"א השיבו ממי הים (שמלבד שאין זו תשובה כי אין לדמות הגזרות זו לזו בזה הענין. כי מה שימצא בא' לא יחויב המצאו באחרת) שהוא ג"כ בלתי נפרד. והוא שם הרבים ממש כמו מים בתשלומו. כאשר תאמר מן שמים שמי השמים. וכן חי פרעה שם הרבים הוא. והראוי חיי כמו חיי שרה. ואין זה שם נפרד. אלא לשון רבים. רק שהוקל בסמיכות:
7
ח׳ביאור כוונת בה"ע על הנכונה וטענתו על הר"מ טענה
אכן ברורה דעתו של בה"ע והמה לא ידעו דרכיו. על כן רחקו מעליו. וגם הוא ז"ל ידע. שיצדק לומר חי בסמיכות. ולא על חי שבציר"י. נתקשה בה"ע לדעת הר"מ. אלא על חי הפתוח. לפי שהוא ז"ל הבין בדעת הר"מ שחי בפת"ח הוא שם נפרד מן חיים שם הריבוי. ולא אותו שבציר"י. עד"ז בנה המופת להשיב עליו. שאם כדברי הר"מ שלכן הוא אומר חי פרעה בציר"י. לפי שחיי הבעלי חיים עם עצמן שני דברים הם. נמשך מזה שסבור הר"מ בפי' הכתוב חי פרעה שהוא שם המקרה. כאילו כתוב חיי פרעה. ויחוייב ג"כ מזה המאמר שחי ה' הפתוח יהא ג"כ שם דבר של חיות. לא לשון בינוני או תואר. שנראה ודאי שאופן לשון זה של שבועה בכל מקום שנאמר. דרך אחד לו ושימושו והוראתו שוה בכל המקומות שכתוב כלשון זה. רצוני שאם המכוון בחי פרעה שהיתה השבועה בחייו של פרעה. כמו כן לשון הכתוב חי ה' כך יתפרש. הרצון בו שהיא שבועה בחי של ה' כלומר חיותו שהיא עצמותו. ונולד לנו מזה שחי בפת"ח על כרחך הוא שם נפרד מקיבוץ חיים שם הרבים. שזה היחיד ממנו שבא בפת"ח לדעת הר"מ. לפי שהש"ית הוא וחייו אחד. על כן נאמר בו ית' השם דבר של חיות בלשון יחיד. ועל זה יפה השיב בה"ע שלא ימצא בל"הק שם נפרד. ר"ל לשון יחיד מן חיים שהוא שם בלשון רבים מקובצים. ולא נמצא ממנו הנפרד האחד במקרא. כמו שלא נמצא בגזרות מים ושמים לשון יחיד הנפרד מהם. וכשנפלה מהם המ"ם בסמיכות ונאמר מי הים שמי השמים. עדיין הם עומדין בהוראתן הראשונה שהם שמות בדרך הריבוי. אלא שהוקלו בסמיכות. וזה ברור בלי ספק בעולם שזוהי כוונת בה"ע והם דברים נכונים:
אכן ברורה דעתו של בה"ע והמה לא ידעו דרכיו. על כן רחקו מעליו. וגם הוא ז"ל ידע. שיצדק לומר חי בסמיכות. ולא על חי שבציר"י. נתקשה בה"ע לדעת הר"מ. אלא על חי הפתוח. לפי שהוא ז"ל הבין בדעת הר"מ שחי בפת"ח הוא שם נפרד מן חיים שם הריבוי. ולא אותו שבציר"י. עד"ז בנה המופת להשיב עליו. שאם כדברי הר"מ שלכן הוא אומר חי פרעה בציר"י. לפי שחיי הבעלי חיים עם עצמן שני דברים הם. נמשך מזה שסבור הר"מ בפי' הכתוב חי פרעה שהוא שם המקרה. כאילו כתוב חיי פרעה. ויחוייב ג"כ מזה המאמר שחי ה' הפתוח יהא ג"כ שם דבר של חיות. לא לשון בינוני או תואר. שנראה ודאי שאופן לשון זה של שבועה בכל מקום שנאמר. דרך אחד לו ושימושו והוראתו שוה בכל המקומות שכתוב כלשון זה. רצוני שאם המכוון בחי פרעה שהיתה השבועה בחייו של פרעה. כמו כן לשון הכתוב חי ה' כך יתפרש. הרצון בו שהיא שבועה בחי של ה' כלומר חיותו שהיא עצמותו. ונולד לנו מזה שחי בפת"ח על כרחך הוא שם נפרד מקיבוץ חיים שם הרבים. שזה היחיד ממנו שבא בפת"ח לדעת הר"מ. לפי שהש"ית הוא וחייו אחד. על כן נאמר בו ית' השם דבר של חיות בלשון יחיד. ועל זה יפה השיב בה"ע שלא ימצא בל"הק שם נפרד. ר"ל לשון יחיד מן חיים שהוא שם בלשון רבים מקובצים. ולא נמצא ממנו הנפרד האחד במקרא. כמו שלא נמצא בגזרות מים ושמים לשון יחיד הנפרד מהם. וכשנפלה מהם המ"ם בסמיכות ונאמר מי הים שמי השמים. עדיין הם עומדין בהוראתן הראשונה שהם שמות בדרך הריבוי. אלא שהוקלו בסמיכות. וזה ברור בלי ספק בעולם שזוהי כוונת בה"ע והם דברים נכונים:
8
ט׳ופירוש הכתוב בחי העולם בד"א נכון
ולא נעלם מבה"ע שיתכן לומר חי בציר"י על משקל מי. אך זה איננו נפרד. אלא שם הרבים כשהיה. אבל דעתו של בה"ע היא כשבאו בכתוב בלשון שבועה בין בציר"י או בפת"ח אינן שמות דברים. כי אם פועלים בינונים או תוארים. ויפורש חי פרעה כמו שחי פרעה בזמן. לא שבחייו נשבע. וחי ה' ג"כ פירושו כמו שהש"ית חי וקים לעולם. ולא נשבע בחייו של הש"ית. ונמצא חי בציר"י ג"כ שהוא בינוני כמו וחי אחיך עמך פעל עבר. והעבר והבינוני שוים בבעלי הכפל. וכן חי בפת"ח לפעמים ישמש במקום בינוני כמו וחי עמך. או תואר הילוד החי. וזוהי דעתי בחי העולם שבדניאל שלא נשתנה מפני הסמיכות ואיננו ש"ד בלשון רבים סמוך. כי אם בינוני או תואר (שהוא החי הנמצא ואין בעולם עוד חי אמיתי זולתו) כחי בפת"ח. ויתחלפו כמו גיא בציר"י וגי בפת"ח הבאים זה תחת זה:
ולא נעלם מבה"ע שיתכן לומר חי בציר"י על משקל מי. אך זה איננו נפרד. אלא שם הרבים כשהיה. אבל דעתו של בה"ע היא כשבאו בכתוב בלשון שבועה בין בציר"י או בפת"ח אינן שמות דברים. כי אם פועלים בינונים או תוארים. ויפורש חי פרעה כמו שחי פרעה בזמן. לא שבחייו נשבע. וחי ה' ג"כ פירושו כמו שהש"ית חי וקים לעולם. ולא נשבע בחייו של הש"ית. ונמצא חי בציר"י ג"כ שהוא בינוני כמו וחי אחיך עמך פעל עבר. והעבר והבינוני שוים בבעלי הכפל. וכן חי בפת"ח לפעמים ישמש במקום בינוני כמו וחי עמך. או תואר הילוד החי. וזוהי דעתי בחי העולם שבדניאל שלא נשתנה מפני הסמיכות ואיננו ש"ד בלשון רבים סמוך. כי אם בינוני או תואר (שהוא החי הנמצא ואין בעולם עוד חי אמיתי זולתו) כחי בפת"ח. ויתחלפו כמו גיא בציר"י וגי בפת"ח הבאים זה תחת זה:
9
י׳וא"כ כך י"ל חי העולם בפת"ח כמו בצירי. אדרבה הפתוח הוא לשון יותר מבורר שהכוונה בו ודאי על הש"ית. משא"כ חי בציר"י שכבר ישמש שימוש ש"ד בלשון רבים. ואז אין הכוונה על הש"ית בהחלט. כי בסתם לא יתואר הש"ית בשהוא חיי הנבראים המקריים. וכמ"ש לעיל שהיא דעה אמיתית אצל החכמים כולם. ופשיטא לדעת הרמב"ם שהוא טעות. שחי בציר"י לעולם מורה על חיות מקרי בלבד. המובן אצל כל החיים המהלכים תחת השמש ונבראו עמו. ועוד כדברי המזרחי אינו כ"א הוראת מקום. (עם שדבריו צ"ע):
10
י״אראיה חדשה מכתוב אחר שבדניאל והיא ראיה מכרחת ותשובה נצחת
ותמה על עצמך עד שהיה נבוך הרבתי"ט להביא לו סמך ראיה מן המקרא. מדוע לקח כתוב זה המסופק מאד. והנה יש לנו כתוב הדר ברור ביותר וגם הוא נמצא בדניאל ד'. ולחי עלמא שבחת והדרת שהוא פתוח. וזו היא ודאי ראיה שאין עליה תשובה. וכלום נשאר עוד פתחון פה אחרי זאת. ובודאי אילו זכו המפקפקים ומסופקים לזכור מקרא זה. לא היו מגמגמים עוד בדבר:
ותמה על עצמך עד שהיה נבוך הרבתי"ט להביא לו סמך ראיה מן המקרא. מדוע לקח כתוב זה המסופק מאד. והנה יש לנו כתוב הדר ברור ביותר וגם הוא נמצא בדניאל ד'. ולחי עלמא שבחת והדרת שהוא פתוח. וזו היא ודאי ראיה שאין עליה תשובה. וכלום נשאר עוד פתחון פה אחרי זאת. ובודאי אילו זכו המפקפקים ומסופקים לזכור מקרא זה. לא היו מגמגמים עוד בדבר:
11
י״בואין להתעקש מלקבלו לפי שהוא לשון תרגום. שזה שטות למסרב. שהרי ראינו ששוה כאן הארמי ללשון עברי ולא נשתנה כל עיקר. והלא בלי ספק יותר נכון וברור ללמוד ממנו. מאחר ששם הוא ג"כ נסמך לענין שבח וקילוס. שלא יתכן בשום אופן בלתי להש"ית לבדו. כמו שהוא הענין גם במטבע ברכות. משא"כ בלשון שבועת המלאך כנז'. ואין להרהר עוד מעתה. שגם הרבתי"ט ודאי היה חוזר בו אילמלא ראה זה:
12
י״געוד ד"א בקישור מלות אל חי והצמדם והדבקם גם יחד אל מלת העולמים ובאופן זה לא ימצא רק בפת"ח בלבד ועדים רבים מפי הקבלה שהוא פתוח ואין סוגר ולא יתהלל ח"גר ופ"סח על סעיפים נרפים
ועוד אני תמה מי הביא כל הבלבול הזה. ומי הגיד להם כי אל האמור כאן מופסק משם חי שעמו. ומדוע לא נאמר שהם סמוכים דבקים יחדו למלת העולמים. ר"ל אל חי של העולמים. והלא באו מדובקים יחד כמה פעמים. ובכל מקום שנמצא אל חי פתוח הוא:
ועוד אני תמה מי הביא כל הבלבול הזה. ומי הגיד להם כי אל האמור כאן מופסק משם חי שעמו. ומדוע לא נאמר שהם סמוכים דבקים יחדו למלת העולמים. ר"ל אל חי של העולמים. והלא באו מדובקים יחד כמה פעמים. ובכל מקום שנמצא אל חי פתוח הוא:
13
י״דגם כך העידו בשם הגאון האלהי מהר"ל מפראג ז"ל רבו של בתי"ט. ודברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין. וכ"ש שיש לנו להאמין לקול האות האחרון השמועה שחזר בו בתי"ט (והדר ביה בתר דקבלה מרביה) וכפי מה שהעידו שני עדים והם בעדותן זאת אינן נוגעין. וכך משמע לי בהדיא במדרש הנעלם פ' חיי שרה (ד' אמשטרדם דק"ל ע"א בסופו) וכן בזוהר תולדות (דקל"הב) ועוד בזוהר ויצא (דקס"דא) וריש פ' מקץ (דקצ"גב) ובפ' ויגש (דר"זב) וכן עוד שם בסיום סדרא (דרי"אב בראשו) ובזוהר תרומה (ח"ב דקל"חא) ובהקדמת הזוהר (ד"ו) וכן מצאתי ג"כ בספר החייט עיין במערכת המדות שכתב בשם שערי צדק וכן מפרשי הספר המערכת (דע"זא) כתבו בפשיטות שצ"ל בפת"ח. וכן מפורש עוד בריש שער שני מס' שערי אורה ע"ש. תהלה לאל חיי שהאיר עיני והזמין לי עדים נאמנים לדברי ונמצאו דברי חכמים הקדומים חיים וקיימים ע"כ לשוני שם. ועוד הארכתי בס' לו"א והוספתי נופך על תשובות באנשי און וכח גבורת מלאכת הדקדוק מהרש"ס ובש"ת יעויין משם. הנה ערכתי משפט שני חלקי הסותר והצגתי לפניך כל הכתוב (אצלי) לחיי"ם. זה שנים רבות בימי חרפי הלא פר"ש לרעב לחמי לחם שמים. אם בעל נפש אתה בין תבין את אשר לפניך כה ל"חי. ואתה שלום וכא"ל שלום כנפש הטרוד יעב"ץ ס"ט:
14