שאילת יעבץ, חלק א קמ״בSheilat Yaavetz, Volume I 142
א׳אורח עבר בק"ק פ' והחזיק בעל האכסניא בנכסיו. מפני שלא ציוה לפני מותו מה יעשו בנכסיו. ואת שמו ושם עירו ומקומו לא הגיד. ואת יורשיו לא זכר. ולא השגיח הב"ד לכוף אותו שיניח הנכסים בב"ד עד בוא אשר לו משפט הירושה. ועתה כי בא הלום יורש ידוע. לא מצא לגבות מאומה וקשה להוציא גזל הנאכל. הולך ובכה וצועק חמס על הב"ד שלא שמו לב להשיב אבידתו ולא לבלע ולהשחית את נחלתו:
1
ב׳תשובה
2
ג׳תשובה למ"ש הר"מל בפשיטות להכריח הנפקד להוציא מת"י ממון שא"ל תובעים ולא יורשים ידועים למסרו ליד הב"ד
נדון כזה כבר היה לעולמים ונמצא בתשו' הר"מ לובלין (סי' י"ב) ופסק הרב ז"ל בפשיטות. שחייב הנפקד או הלוה מאיש נכרי שנתארח ומת. ולא נודע מי הוא. ולא הוכרה משפחתו ויורשיו. להוציא הפקדון והמלוה מתחת ידו. ולמסרו ביד ב"ד. ויש לי הרהורי דברים על זה. ממ"ש בח"מ סקמ"ו במי שהחזיק בשדה שאינה שלו מפני שלא אמר לו אדם דבר. שאין מוציאין אותו מידו. אע"פ שאין לו טענה וראיה. עד שיבוא המערער. וצ"ל על כרחך שמא הוא ראוי ליורשו לבעל השדה אשר מת ואיננו. ולא נודעו לו יורשים. שאע"פ שאין לך אדם מישראל שאין לו יורשים. מכל מקום כל זמן שלא נודעו מי הם. מוקמינן לנכסי בחזקת מי שהם בידו. שהוא ראוי ליכנס בספק כמו כל ישראל. והרי החזיק. הוא הדין התם בנדון הנ"ל נמי נימא הכי. דהא לא באיסורא אתו לידיה:
נדון כזה כבר היה לעולמים ונמצא בתשו' הר"מ לובלין (סי' י"ב) ופסק הרב ז"ל בפשיטות. שחייב הנפקד או הלוה מאיש נכרי שנתארח ומת. ולא נודע מי הוא. ולא הוכרה משפחתו ויורשיו. להוציא הפקדון והמלוה מתחת ידו. ולמסרו ביד ב"ד. ויש לי הרהורי דברים על זה. ממ"ש בח"מ סקמ"ו במי שהחזיק בשדה שאינה שלו מפני שלא אמר לו אדם דבר. שאין מוציאין אותו מידו. אע"פ שאין לו טענה וראיה. עד שיבוא המערער. וצ"ל על כרחך שמא הוא ראוי ליורשו לבעל השדה אשר מת ואיננו. ולא נודעו לו יורשים. שאע"פ שאין לך אדם מישראל שאין לו יורשים. מכל מקום כל זמן שלא נודעו מי הם. מוקמינן לנכסי בחזקת מי שהם בידו. שהוא ראוי ליכנס בספק כמו כל ישראל. והרי החזיק. הוא הדין התם בנדון הנ"ל נמי נימא הכי. דהא לא באיסורא אתו לידיה:
3
ד׳ואין נראה לומר דההיא מיירי בהחזיק בשל הפקר. דהא לאו הכי קטעין. אלא שלא אמר לי אדם דבר. מכלל דלאו של הפקר היא. ותו דהא אפי' קאי מערער וצווח. לא משגחינן ביה עד דמייתי ראיה ברורה. ולא חיישינן לאפוקי מניה. וא"ל דשאני קרקע דברשותא דמרא קיימא כל היכא דאיתיה. תינח ארעא. פירי מאי איכא למימר הא שמיט ואכיל להו. ותו ארעא נמי שמא תכסיף בידו:
4
ה׳עוד ראיה גדולה נגד הרב הנ"ל
ועוד ראיה מההיא ארבא דהוו מינצו עלה בי תרי. דלא תפסינן לה. אע"ג דאמר היאך מייתינא סהדי. ואיכא לברורי ולמיקם עלה דמילתא. אפ"ה לא מזדקקינן לה. ולאו ק"ו הוא. וא"ל התם משום דהאי דתפיס טעין ברי. אפ"ה לא דמי דהא אידך נמי ברי קטעין. וכל חד הוי ליה מוציא לגבי חבריה. משא"כ היכא דליכא טוען לגמרי וממון שאין לו תובעים הוא. אינו צריך המוחזק לטענת ברי. שחזקתו בריאה והמע"ה. ומאן מרמי ליה מידיה בטענת שמא. אע"ג דביני וביני אכיל לניכסי. משמיא מיהב יהבי ליה ומהפקרא קזכי. ומ"ש הרמ"ל הנשמע כזאת שימות אדם מישראל כו' שהב"ד יניחו הנכסים הפקר כו' ועשינו כמה עובדי כיוצא באלו עכ"ל. אין זה דומה לנדון שאם מעשים אשר לא יעשו כאלה בכל יום ודאי נזכרים ונעשים בכל עיר ומדינה בר מינן. דווקא בהוחזק ישראל מיוחס ונודע הוא ומשפחתו בישראל. משא"כ באינו ניכר כנ"ל. וגם יש מי שהחזיק בנכסיו ומחיים באו לידו בהיתר ומדעת המת. ולא ידענו אם יש תובע כלל בעולם. ויוכל להיות שזהו ג"כ היורש הגמור. מאיזה צד נבוא עליו להפסידו:
ועוד ראיה מההיא ארבא דהוו מינצו עלה בי תרי. דלא תפסינן לה. אע"ג דאמר היאך מייתינא סהדי. ואיכא לברורי ולמיקם עלה דמילתא. אפ"ה לא מזדקקינן לה. ולאו ק"ו הוא. וא"ל התם משום דהאי דתפיס טעין ברי. אפ"ה לא דמי דהא אידך נמי ברי קטעין. וכל חד הוי ליה מוציא לגבי חבריה. משא"כ היכא דליכא טוען לגמרי וממון שאין לו תובעים הוא. אינו צריך המוחזק לטענת ברי. שחזקתו בריאה והמע"ה. ומאן מרמי ליה מידיה בטענת שמא. אע"ג דביני וביני אכיל לניכסי. משמיא מיהב יהבי ליה ומהפקרא קזכי. ומ"ש הרמ"ל הנשמע כזאת שימות אדם מישראל כו' שהב"ד יניחו הנכסים הפקר כו' ועשינו כמה עובדי כיוצא באלו עכ"ל. אין זה דומה לנדון שאם מעשים אשר לא יעשו כאלה בכל יום ודאי נזכרים ונעשים בכל עיר ומדינה בר מינן. דווקא בהוחזק ישראל מיוחס ונודע הוא ומשפחתו בישראל. משא"כ באינו ניכר כנ"ל. וגם יש מי שהחזיק בנכסיו ומחיים באו לידו בהיתר ומדעת המת. ולא ידענו אם יש תובע כלל בעולם. ויוכל להיות שזהו ג"כ היורש הגמור. מאיזה צד נבוא עליו להפסידו:
5
ו׳עוד טענות עצומות לסתור הדין שגזר ז"ל
ושמא באמת גר היה. לכן לא נודעו לו יורשים. גם הוא לא הודיע. ומחמת אימת מלכות העלים ענינו. אי נמי שתוקי הוה. שהוא עצמו לא הכיר משפחתו. והיה בוש לגלות חרפתו. על כן לא ציוה לפני מותו. ודינו כגר שנכסיו הפקר. וכה"ג מי גרע מרבא דבעי לאחזוקי בניכסי איסור גיורא. אפי' להפקיע זכות רב מרי בנו. כ"ש באותו נדון דאפשר הו"ל מיגו ג"כ. דאי בעי אמר מתנה נינהו גביה. אע"ג דלא קטעין. משו"ה לא דמי לגמרי לנדון מהרמ"פ. דאייתי הרמ"ל ובהג"ה סרפ"ה. אטו מי לא שני ליה בין היכא דאיכא יורש ידוע בשום מקום. ובין היכא דליכא. אימר דשמעת לה בספק וודאי. בספק וספק מי שמעת לה:
ושמא באמת גר היה. לכן לא נודעו לו יורשים. גם הוא לא הודיע. ומחמת אימת מלכות העלים ענינו. אי נמי שתוקי הוה. שהוא עצמו לא הכיר משפחתו. והיה בוש לגלות חרפתו. על כן לא ציוה לפני מותו. ודינו כגר שנכסיו הפקר. וכה"ג מי גרע מרבא דבעי לאחזוקי בניכסי איסור גיורא. אפי' להפקיע זכות רב מרי בנו. כ"ש באותו נדון דאפשר הו"ל מיגו ג"כ. דאי בעי אמר מתנה נינהו גביה. אע"ג דלא קטעין. משו"ה לא דמי לגמרי לנדון מהרמ"פ. דאייתי הרמ"ל ובהג"ה סרפ"ה. אטו מי לא שני ליה בין היכא דאיכא יורש ידוע בשום מקום. ובין היכא דליכא. אימר דשמעת לה בספק וודאי. בספק וספק מי שמעת לה:
6
ז׳קשה לעמוד על סוף דעתו ז"ל באותו נדון
ובזה נדחו כל דברי הגאון מהרמ"ל. שם באותה תשובה. עם שאינני כדאי להשיג על האי טינרא תקיפא. שיננא וחריפא. מ"מ באמת תמהתי מראות מה שנתעצם מאד לדחות כל דברי המורה באותו ענין. שדבריו נראים ביותר לענ"ד כחו יפה. ויש בהם טעם לשבח כסולת שצפה ע"ג נפה. וכל היסוד שבנה עליו הרמ"ל לבנות עליו חיל ודיק כהר כפה. מחמת שאי אפשר שלא יהיו לו יורשים. אין לעמוד עליו ולירד לסוף דעתו. כי מאחר שיורשיו. נעלמים. א"כ שמא באמת אותו הנפקד או הלוה הוא היה יורשו האמיתי. עם שהוא עצמו איננו יודע מזה. ואינו בא בטענה זו. מ"מ בהכרח צריך לבקש לו יורשים רחוקים נסתרים בלתי ניכרים ולא ידועים ומפורסמים. ועוד רגלים לדבר וידים מוכיחות איכא. מדשתק כולי האי. דאימור ראוי ליורשו. א"נ מתנה קיהבינהו ניהליה. והוי נמי כיוצא לדעת. שהרי לא נטרפה לו השעה ולא מת פתאום. והי"ל לסדר ענינו ולצוות על עזבונו ויורשיו. על כן אבדה מדעת היא. ואפטרופא לדיקנני לא מוקמינן:
ובזה נדחו כל דברי הגאון מהרמ"ל. שם באותה תשובה. עם שאינני כדאי להשיג על האי טינרא תקיפא. שיננא וחריפא. מ"מ באמת תמהתי מראות מה שנתעצם מאד לדחות כל דברי המורה באותו ענין. שדבריו נראים ביותר לענ"ד כחו יפה. ויש בהם טעם לשבח כסולת שצפה ע"ג נפה. וכל היסוד שבנה עליו הרמ"ל לבנות עליו חיל ודיק כהר כפה. מחמת שאי אפשר שלא יהיו לו יורשים. אין לעמוד עליו ולירד לסוף דעתו. כי מאחר שיורשיו. נעלמים. א"כ שמא באמת אותו הנפקד או הלוה הוא היה יורשו האמיתי. עם שהוא עצמו איננו יודע מזה. ואינו בא בטענה זו. מ"מ בהכרח צריך לבקש לו יורשים רחוקים נסתרים בלתי ניכרים ולא ידועים ומפורסמים. ועוד רגלים לדבר וידים מוכיחות איכא. מדשתק כולי האי. דאימור ראוי ליורשו. א"נ מתנה קיהבינהו ניהליה. והוי נמי כיוצא לדעת. שהרי לא נטרפה לו השעה ולא מת פתאום. והי"ל לסדר ענינו ולצוות על עזבונו ויורשיו. על כן אבדה מדעת היא. ואפטרופא לדיקנני לא מוקמינן:
7
ח׳ונולד ספק אחר שצריך תלמוד
ותו אפי' אמר בהדיא ישראל מיוחס הוא. מאן יימר דמהימן. והא לתו' ר"פ משמע דלא פסיקא להו כולי האי. ולהר"מה א"ע ס"ב מיפשט פשיטא ליה. דליוחסין מיהא בעי בדיקה: א"כ תמה על עצמך בבת ישראל מי התירו. שמא עבד היה כ"ש אחר שסופו מוכיח ששתק מיחוסו ומיורשיו. וקרוב הדבר שתוקי ופסול הוה. ועל פי הדברים האלה דברי המורה ההוא הדעת היפה סובלתן. דמיחזי כמילתא דפשיטא טובא שדין המחזיק בנכסים כיורש גמור. לשלוט בהם כאות נפשו ולית דימחא בידיה. ולאו כ"ש הוא מממון המוטל בספק דהאי אמר של אבהתי כו'. דכל דאלים גבר. וכי אחזיק האי דאלים ואחזיק. אין מוציאין מידו עד שיביא האחר ראיה ברורה שהוא קרוב יותר. אע"פ ששניהם באים בטענת ודאי. אצ"ל היכא דליכא תובע לגמרי. דאפי' טענת ספק לא קיימא באפיה. לאורועי לחזקה דהיאך. דאחזיק כדין וכדת. שאין להפסידו זכותו על כרחו. ולא יורע כחו. עד שיבואו עדים ויוכיחו. ואם בתוך כך יאכל הלה וחדי. מדידיה קאכיל משמיא מרחמי ליה. משולחן גבוה קזכי. ואי אית ליה משלם ואי לית ליה ואפסיד היאך אדהכי והכי. מזליה דההוא גברא קגרים דשקלי גלימיה מדינא ליזמר וליזל ומ"ט קבכי. יתפלל למי שהעושר ונכסים שלו ימלא חסרונו ממ"א וליבעי בעו מגברא דאית ליה דהבא פריכא ונסכי. תרמינך שעתך אשבע תקטכי. ותתקבל צלותא בהני בי תלתא שני וחיי אריכי בני סמיכי ומזוני רויחי ובריכי ויומי בדיחי ונייחי וצריכי. כי היכי דלא נעדי מאורייתא אשכי ובושכי. בעותא דזעירא קטינא חריך שק"י לאי ומשלהי בירכי. יעב"ץ ס"ט:
ותו אפי' אמר בהדיא ישראל מיוחס הוא. מאן יימר דמהימן. והא לתו' ר"פ משמע דלא פסיקא להו כולי האי. ולהר"מה א"ע ס"ב מיפשט פשיטא ליה. דליוחסין מיהא בעי בדיקה: א"כ תמה על עצמך בבת ישראל מי התירו. שמא עבד היה כ"ש אחר שסופו מוכיח ששתק מיחוסו ומיורשיו. וקרוב הדבר שתוקי ופסול הוה. ועל פי הדברים האלה דברי המורה ההוא הדעת היפה סובלתן. דמיחזי כמילתא דפשיטא טובא שדין המחזיק בנכסים כיורש גמור. לשלוט בהם כאות נפשו ולית דימחא בידיה. ולאו כ"ש הוא מממון המוטל בספק דהאי אמר של אבהתי כו'. דכל דאלים גבר. וכי אחזיק האי דאלים ואחזיק. אין מוציאין מידו עד שיביא האחר ראיה ברורה שהוא קרוב יותר. אע"פ ששניהם באים בטענת ודאי. אצ"ל היכא דליכא תובע לגמרי. דאפי' טענת ספק לא קיימא באפיה. לאורועי לחזקה דהיאך. דאחזיק כדין וכדת. שאין להפסידו זכותו על כרחו. ולא יורע כחו. עד שיבואו עדים ויוכיחו. ואם בתוך כך יאכל הלה וחדי. מדידיה קאכיל משמיא מרחמי ליה. משולחן גבוה קזכי. ואי אית ליה משלם ואי לית ליה ואפסיד היאך אדהכי והכי. מזליה דההוא גברא קגרים דשקלי גלימיה מדינא ליזמר וליזל ומ"ט קבכי. יתפלל למי שהעושר ונכסים שלו ימלא חסרונו ממ"א וליבעי בעו מגברא דאית ליה דהבא פריכא ונסכי. תרמינך שעתך אשבע תקטכי. ותתקבל צלותא בהני בי תלתא שני וחיי אריכי בני סמיכי ומזוני רויחי ובריכי ויומי בדיחי ונייחי וצריכי. כי היכי דלא נעדי מאורייתא אשכי ובושכי. בעותא דזעירא קטינא חריך שק"י לאי ומשלהי בירכי. יעב"ץ ס"ט:
8