שאילת יעבץ, חלק א קס״אSheilat Yaavetz, Volume I 161
א׳אדוני שאל מה דעתי בענין הפסיקה שעושין לחזנים בשבת בשביל אמירת מי שבירך אם נכון הדבר משום ממצוא חפצך:
1
ב׳תשובה
2
ג׳יש פוסקין צדקה ברבים ונותנין ויורדין מנכסיהן שמפסידים ממונם בעברה כפולה בחילול שבת ומושב ליצים ומו"מ בדברי במג"א ז"ל בענין מ"ש בשבת
על זה כתבתי בחיבורי מ"וק א"ח סש"ו והילך לשוני. עיין בד"מ ובאחרונים מ"ש לענין הנוהגים לידור לחזנים העושין מי שבירך. וכל מה שנדחקו לקיים המנהג באמת אינו מספיק לענ"ד. דכשנודר לחזן. לצורך הדיוט הוא. ואפי' הוא עני (ולפסוק צדקה פשיטא דשרי) מ"מ כה"ג אסור. שהרי שכרו הוא נוטל בעד מה שמנגן. ומלאכה הוא עושה לו (עקימת פה כה"ג ודאי הוה מעשה גדול) בעד המעות שפוסקין עליו (ואיכא ודאי איסור מוסיף לגבי חזן נמי משום שכר שבת. דלא שרי אלא ע"י הבלעה) לא יהא אלא דיבור בעלמא. אטו מי שרי לקצוץ בשבת שכר אמירה הצריכה לו. כ"ש בדבור זה שלפעמים בסעודות החזן טורח הרבה להרים בכח קולו ויחרץ לשונו להרבות שיר ולהיטיב נגן למען יש"כר. דפשיטא דמחויב לתת לו שכרו משלם. אפי' לא פסק תחלה. כיון שכבר נהגו לקבל שכר גדול בשביל כך (אם לא במקום שנהגו לפסוק עם החזן שיעשה לו מ"ש כל השנה בדבר קצוב. דשרי ע"י הבלעה). ואפילו לא עשה עמו כלום. חייב לשלם. דאסור לחזור בו כשנדר מתנה לעני:
על זה כתבתי בחיבורי מ"וק א"ח סש"ו והילך לשוני. עיין בד"מ ובאחרונים מ"ש לענין הנוהגים לידור לחזנים העושין מי שבירך. וכל מה שנדחקו לקיים המנהג באמת אינו מספיק לענ"ד. דכשנודר לחזן. לצורך הדיוט הוא. ואפי' הוא עני (ולפסוק צדקה פשיטא דשרי) מ"מ כה"ג אסור. שהרי שכרו הוא נוטל בעד מה שמנגן. ומלאכה הוא עושה לו (עקימת פה כה"ג ודאי הוה מעשה גדול) בעד המעות שפוסקין עליו (ואיכא ודאי איסור מוסיף לגבי חזן נמי משום שכר שבת. דלא שרי אלא ע"י הבלעה) לא יהא אלא דיבור בעלמא. אטו מי שרי לקצוץ בשבת שכר אמירה הצריכה לו. כ"ש בדבור זה שלפעמים בסעודות החזן טורח הרבה להרים בכח קולו ויחרץ לשונו להרבות שיר ולהיטיב נגן למען יש"כר. דפשיטא דמחויב לתת לו שכרו משלם. אפי' לא פסק תחלה. כיון שכבר נהגו לקבל שכר גדול בשביל כך (אם לא במקום שנהגו לפסוק עם החזן שיעשה לו מ"ש כל השנה בדבר קצוב. דשרי ע"י הבלעה). ואפילו לא עשה עמו כלום. חייב לשלם. דאסור לחזור בו כשנדר מתנה לעני:
3
ד׳לכן לא הבנתי מ"ש במג"א ז"ל ומ"מ צ"ע שאם החזן עשיר לא לצדקה תחשב. ונדחק. ואי משו"ה לא איריא. אדרבה היינו דאהני ליה להיתירא בעשיר. כיון דמדינא רשאי לחזור בו. מן המתנה שנדר לעשיר כדקיי"ל. א"כ אינו מתחייב בדיבורו. להכי לישתרי. אדרבה בעני ודאי קשיא כנז'. ובתר עניא אזלא עניותא. איברא לפום מאי דכתיבנא בעשיר נמי לא ניחא. דהא ודאי בעי למיתב ליה שכר טורחו כמו שפסק. ואפי' לא פסק עמו. צריך לשלם לפי המנהג. והא קשקיל אגר שבתא. לפיכך אני בעניי איני מוצא שום יסוד להיתר דבר זה. ומי שכחו יפה יבטל מנהג גרוע הלז (דבלא"ה נמי יצא שכרם בהפסדם וקרוב בעיני דהו"ל מושב ליצים. הללו בעלי כדים לשחוק עושים לחם משתה שמנים שמרים הפורטים על פי הנב"ל זמיר עריצים והיא אחת הסיבות החזקות לאריכות גלותנו החל הזה אחר שכלו כל הקצים. כי איך תקובל תפלתנו שיבנה בה"מ ב"ב ע"י צירים וחבלים כאלה המוקצים. שעל ידיהם נדמה בית מקדש מעט למערת פריצים. כמה קהלות נחרבו בסבתם כמעט כסדום היו כאבני גיר מנופצים. אוי לנו עד מתי יהא עון זה טמון בידינו. לשלוח לפנינו אנשים מליצים. להטיל קטיגוריא בין ישראל לאביהם שבשמים יעברו חלוצים. זורקים כלפי מעלה בליסטראות וחצים. מקול מחצצים. וניגונים מתועבים ומשוקצים. יהמו ככלב לשונם חורצים. וראש מוחצים. בידיהם רומזים ועיניהם קורצים. וברגליהם מקפצים. לדברי נבלה בפיהם חרוצים. ולהמון נוגשים אצים. לתת על פיהם פי שנים אותם לוחצים. אנשים עורים נצים. למי מדינים למי שיח למאחרים על היין בחנויות המשתאות וקוביאות רובצים. כל המדות שנאמרו בגר"ע בגרוע הלז הוא בוס"ר נקבצים. שנואים למקום כקוצים נראים מברכים ואינם אלא מנאצים. ע"כ ישעו ואין מושיע ישגו הצאן אל ההרים נפוצים. מזרה ישראל כרועה עדרו עוד יקבץ עליו לנקבצים. לשוב לבנות רחוב וחומות ירושלם אשר הם פרוצים. נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים כמגדל דוד בנוי לתלפיות תאות כל חפצים. אז ימלא שחוק פינו אז ישמח ישראל אל גיל אז יושר השיר בארץ יהודה כמלאכי מרום מקדישים ומעריצים). ושכר הרבה יטול מן השמים:
4
ה׳גם המתחסדים להניח משכון על נדרם אינן מנוקים בצדק
וראיתי לאיזה מרבני דורנו מתחסדים להניח משכון ביד החזנים כשנודרין להם לעשות מ"ש בשבת. ולא ידעתי מה ראו על ככה. כי אדרבה ע"י משכון מיגרע גרע. דלא שרי משכון כי אם לדבר מצוה. ולא להתחייב ע"י כך. אלא רק כדי שתסמוך דעת הב"ח בלבד. אבל להתחייב מתחלה ע"י משכון שלא לצורך מצוה. מי איכא למימר דשרי. והא ודאי מ"ש לאו חפצי שמים הוא. אדרבה בשבת אית ביה נמי משום לתא דודבר דבר. כמ"ש בס"ד בתשו' על מ"ש בהלק"ט (ע"ל סס"ד). וגם מטעם זה יש לאוסרו לגמרי. ושמא טעמן של אלו הוותיקין. לפי שאינן רוצין לידור כלל. שלא להכשל בעון נדרים שאפי' המקיים נקרא חוטא. וא"כ יפה לנהוג כן בחול כשפוסקין דבר קצוב. ואין בידיהם מעות לשלם מיד. מה שאין כן בשבת לא שפיר דמי מטעמא דאמרן:
וראיתי לאיזה מרבני דורנו מתחסדים להניח משכון ביד החזנים כשנודרין להם לעשות מ"ש בשבת. ולא ידעתי מה ראו על ככה. כי אדרבה ע"י משכון מיגרע גרע. דלא שרי משכון כי אם לדבר מצוה. ולא להתחייב ע"י כך. אלא רק כדי שתסמוך דעת הב"ח בלבד. אבל להתחייב מתחלה ע"י משכון שלא לצורך מצוה. מי איכא למימר דשרי. והא ודאי מ"ש לאו חפצי שמים הוא. אדרבה בשבת אית ביה נמי משום לתא דודבר דבר. כמ"ש בס"ד בתשו' על מ"ש בהלק"ט (ע"ל סס"ד). וגם מטעם זה יש לאוסרו לגמרי. ושמא טעמן של אלו הוותיקין. לפי שאינן רוצין לידור כלל. שלא להכשל בעון נדרים שאפי' המקיים נקרא חוטא. וא"כ יפה לנהוג כן בחול כשפוסקין דבר קצוב. ואין בידיהם מעות לשלם מיד. מה שאין כן בשבת לא שפיר דמי מטעמא דאמרן:
5