שאילת יעבץ, חלק א ק״סSheilat Yaavetz, Volume I 160
א׳ביאור לשון ס"ח סרפ"ג ונ"מ לדינא דקנה לס"ת אינו צריך כלל לחזר אחריו
נשאלתי לבאר כוונת בעל ס' החסידים סי' רפ"ג. ובמה נחלק אותו סופר עם חברו. ואולם כוונתו מבוארת אלא שבפירוש הנדפס מחדש סביב לס"ח יש שם שיבושים. וטעיות הרבה טעה אותו המפרש. שמ"ש מפני הטומאה שיש. בעצם משא"כ בפשוטי כלי עץ. זה אינו שהרי כלי עץ וכלי עצם שוין שפשוטיהן טהורין. ואי מדרבנן בשניהם מצינו טומאה מדבריהם. ומש"ע שבעוף שייך טומאת נבלות. הוא טעות גדול שאפי' טומאת אוכלין אין בעצם כזה כל שאינו רך ומוציא דם. ואפי' בבהמה. ובעוף גם בעצם הרך אין בו טומאה. שהרי שנינו בחמשי אין בו טומאה חוץ מכנף העוז. וטומאת נבלות פשיטא דלא שייכא בעצמות העוף. אבל טעמו של החסיד הסופר שכתב המזוזה בקנה לא משום הטומאה. אלא דהוי ס"ל שאין כשר לס"ת ומזוזה אלא קנה. כדאמרינן במס' תענית מה טעם זכה קנה לכתוב בו ס"ת. וכדאי' בי"ד(סרע"א) לקצת פוסקים דס"ל הכי (ועיין גם בא"ע בהל' גיטין סקכ"ה) ולזה השיבו חברו תשובה נצחת דע"כ קנה אינו מעכב במלאכת שמים כמזוזה וס"ת. מן הכתוב דאיוב. ולא הוזכר אלא לומר שהוכשר. נ"ל יעב"ץ ס"ט:
נשאלתי לבאר כוונת בעל ס' החסידים סי' רפ"ג. ובמה נחלק אותו סופר עם חברו. ואולם כוונתו מבוארת אלא שבפירוש הנדפס מחדש סביב לס"ח יש שם שיבושים. וטעיות הרבה טעה אותו המפרש. שמ"ש מפני הטומאה שיש. בעצם משא"כ בפשוטי כלי עץ. זה אינו שהרי כלי עץ וכלי עצם שוין שפשוטיהן טהורין. ואי מדרבנן בשניהם מצינו טומאה מדבריהם. ומש"ע שבעוף שייך טומאת נבלות. הוא טעות גדול שאפי' טומאת אוכלין אין בעצם כזה כל שאינו רך ומוציא דם. ואפי' בבהמה. ובעוף גם בעצם הרך אין בו טומאה. שהרי שנינו בחמשי אין בו טומאה חוץ מכנף העוז. וטומאת נבלות פשיטא דלא שייכא בעצמות העוף. אבל טעמו של החסיד הסופר שכתב המזוזה בקנה לא משום הטומאה. אלא דהוי ס"ל שאין כשר לס"ת ומזוזה אלא קנה. כדאמרינן במס' תענית מה טעם זכה קנה לכתוב בו ס"ת. וכדאי' בי"ד(סרע"א) לקצת פוסקים דס"ל הכי (ועיין גם בא"ע בהל' גיטין סקכ"ה) ולזה השיבו חברו תשובה נצחת דע"כ קנה אינו מעכב במלאכת שמים כמזוזה וס"ת. מן הכתוב דאיוב. ולא הוזכר אלא לומר שהוכשר. נ"ל יעב"ץ ס"ט:
1