שאילת יעבץ, חלק א ק״עSheilat Yaavetz, Volume I 170
א׳להדפיס מטבע דמות פרצוף אדם לדידן אסור מתרי טעמי חדא דאורייתא ואידך דרבנן
מעשה אירע בימינו כשנתקבל הרב ה"ה מהור"ר אלעזר ז"ל מבראד לאב"ד דק"ק אמשטרדם. עמד איש אחד שם שהוציא מוניטון שלו בעולם דהיינו שהדפיס מטבע כסף בדמות צורתו. והביאוהו למראה עיני. וכשהצצתי בו נרתעתי ותמהתי מאד אם נעשה מדעת הרב הנ"ל וברצונו שהיה נודע בשם חסיד בדורו. כי נסתכלתי בו והיה תבנית ראש עד החזה עם פרצוף פנים שלם בולט. וזה לדעתי איסור גמור מוחלט. בין העושה לעצמו בין שאחרים עשו לו. כ"ש הכא דישראל הוה העושה כאשר הוגד לי. ויש בזה איסור כפול האחד ל"ת של תורה לא תעשון אתי. וגם משום חשדא דאסיר אפי' באחרים עשו לו כמסקנא דגמרא (פ"ב דר"ה ופ"ג דעבודה זרה). וטעמא דרבים לא שייך הכא. דמטבע מיבדר בעלמא ומצנעי ליה:
מעשה אירע בימינו כשנתקבל הרב ה"ה מהור"ר אלעזר ז"ל מבראד לאב"ד דק"ק אמשטרדם. עמד איש אחד שם שהוציא מוניטון שלו בעולם דהיינו שהדפיס מטבע כסף בדמות צורתו. והביאוהו למראה עיני. וכשהצצתי בו נרתעתי ותמהתי מאד אם נעשה מדעת הרב הנ"ל וברצונו שהיה נודע בשם חסיד בדורו. כי נסתכלתי בו והיה תבנית ראש עד החזה עם פרצוף פנים שלם בולט. וזה לדעתי איסור גמור מוחלט. בין העושה לעצמו בין שאחרים עשו לו. כ"ש הכא דישראל הוה העושה כאשר הוגד לי. ויש בזה איסור כפול האחד ל"ת של תורה לא תעשון אתי. וגם משום חשדא דאסיר אפי' באחרים עשו לו כמסקנא דגמרא (פ"ב דר"ה ופ"ג דעבודה זרה). וטעמא דרבים לא שייך הכא. דמטבע מיבדר בעלמא ומצנעי ליה:
1
ב׳וזה לד"ה אף לדעת הרא"ש צ"ל כן ופירו' משובח מאד בכוונתו ועפ"ז נתבאר גם לשון המכילתא יפה
איברא דהרא"ש כתב שראש בלא גוף אין איסור לא בעושה ולא במוצא. אבל כבר עמדתי על זה מימים רבים ונתעוררתי בו. כי מלבד שחלוקין עליו גדולי ישראל ה"ה הסמ"ג והרמב"ן והרשב"א והר"ן ומהר"ם רבו. וא"כ פשיטא. דמיבעי לן למיזל לחומרא בדאורייתא. אף כי בשמץ ע"ז. על כרחי הוצרכתי לפרש כוונתו על ראש שלם אטום בלי צורת פנים ניכרת. כה"ג ודאי לא סגי בלא גוף. אבל ראש וגוף בהדדי בחיתוך איברים בדמות אדם שלם. אע"פ שאין הצורה ניכרת בתבנית הפרצוף אלא כגולם. אעפ"כ נראה כגוף אדם בקומה זקופה ונבדל משאר בריות בצלם. וזה לענ"ד פירוש המכילתא שהביאו ז"ל יכול לא יעשה אטומה. דומיא דגוף אטום ופניו טוחות דהמפלת. וגלופה היינו מפותח שניכר היטב צורת הפנים חקוקה כראוי יתארהו בשרד כתבנית איש מושלם כדרך כל המטבעות או רובן. ודוק שזה ודאי פירוש משובח ביותר:
איברא דהרא"ש כתב שראש בלא גוף אין איסור לא בעושה ולא במוצא. אבל כבר עמדתי על זה מימים רבים ונתעוררתי בו. כי מלבד שחלוקין עליו גדולי ישראל ה"ה הסמ"ג והרמב"ן והרשב"א והר"ן ומהר"ם רבו. וא"כ פשיטא. דמיבעי לן למיזל לחומרא בדאורייתא. אף כי בשמץ ע"ז. על כרחי הוצרכתי לפרש כוונתו על ראש שלם אטום בלי צורת פנים ניכרת. כה"ג ודאי לא סגי בלא גוף. אבל ראש וגוף בהדדי בחיתוך איברים בדמות אדם שלם. אע"פ שאין הצורה ניכרת בתבנית הפרצוף אלא כגולם. אעפ"כ נראה כגוף אדם בקומה זקופה ונבדל משאר בריות בצלם. וזה לענ"ד פירוש המכילתא שהביאו ז"ל יכול לא יעשה אטומה. דומיא דגוף אטום ופניו טוחות דהמפלת. וגלופה היינו מפותח שניכר היטב צורת הפנים חקוקה כראוי יתארהו בשרד כתבנית איש מושלם כדרך כל המטבעות או רובן. ודוק שזה ודאי פירוש משובח ביותר:
2
ג׳עם שלכאורה אינו מובן כך אין לנטות ימין ושמאל ממה שפירשנו בדעתו ז"ל
3
ד׳ויצא לנו דין מחודש שתבנית אדם שלם בגוף וראש אפי' אינו ניכר בתמונת הפנים שוה לצורת פנים גרידא ותרוייהו לאיסורא
אכן פרצוף פנים דאדם גרידא פשיטא דאסירא. תדע שהרי כל סמיכתו של הרא"ש עמ"ש. התו' משם ה"ג. א"ה תיקשי להתו' מדידהו אדידהו. שהרי בכמה מקומות מצינו להם שכתבו בפשיטות איפכא. האחד פכ"ג דשבת בדיוקני שאסור להסתכל בה. אם עשויה לשם ע"א והא דבנן של קדושים איירי בסתמא דלא הוי לשם ע"א. ש"מ בהדיא דבדיוקני העשוי לע"א אף בפרצוף פנים לחוד. כמו שהן צורות שעל המטבעות. שאינן אלא דמות דיוקן אדם בלי גויה. אפי' לאסתכולי בה איכא איסורא (ואפי' לא נעבדה עדיין כמ"ש הרא"ש גופיה שם) ואי איתא דיש חילוק בצורת אדם בולטת. בין צורת אדם שלם ובין פרצוף פנים. מנ"ל לפלוגי בין עשויה לע"א או לנוי בעלמא. דילמא לעולם אימא לך אפי' לנוי אסור. וההיא דבנן של קדושים מיירי בראש בלי גוף. דכה"ג חסידות הוא ולא איסורא. ובצורת כל הגוף כדרך הדיוקנאות שעל הכותל והטבלא איסורא נמי איכא בכל גוונא. או אימא איפכא דילמא אפי' בעשויה לע"א אין איסור בחצי צורה. אלא מדת חסידות היא בלחוד. וצורה שלמה כדיוקני לעולם אסירא לכל אדם אפי' אינה עשויה לשם ע"א. משום אל תפנו. אלא ודאי פשיטא להו דאפי' דיוקני דומיא דצורתא דזוזא דהיינו בצורת פנים בלא גוף. אפ"ה גם ההסתכלות בלבד אסור כשאינה עשויה לנוי בעלמא וגם אפי' אינו בולטת. א"ה במוצא מ"ט שרי דילמא לע"א נעשית. וה"נ מסתברא דאטו מי גרע מתבנית יד ורגל שכיוצא בהן נעבד בעומדין על בסיסן. וצורת חצי גוף אדם ראש ופנים עד החזה. עומדין ג"כ על בסיס שלהן:
אכן פרצוף פנים דאדם גרידא פשיטא דאסירא. תדע שהרי כל סמיכתו של הרא"ש עמ"ש. התו' משם ה"ג. א"ה תיקשי להתו' מדידהו אדידהו. שהרי בכמה מקומות מצינו להם שכתבו בפשיטות איפכא. האחד פכ"ג דשבת בדיוקני שאסור להסתכל בה. אם עשויה לשם ע"א והא דבנן של קדושים איירי בסתמא דלא הוי לשם ע"א. ש"מ בהדיא דבדיוקני העשוי לע"א אף בפרצוף פנים לחוד. כמו שהן צורות שעל המטבעות. שאינן אלא דמות דיוקן אדם בלי גויה. אפי' לאסתכולי בה איכא איסורא (ואפי' לא נעבדה עדיין כמ"ש הרא"ש גופיה שם) ואי איתא דיש חילוק בצורת אדם בולטת. בין צורת אדם שלם ובין פרצוף פנים. מנ"ל לפלוגי בין עשויה לע"א או לנוי בעלמא. דילמא לעולם אימא לך אפי' לנוי אסור. וההיא דבנן של קדושים מיירי בראש בלי גוף. דכה"ג חסידות הוא ולא איסורא. ובצורת כל הגוף כדרך הדיוקנאות שעל הכותל והטבלא איסורא נמי איכא בכל גוונא. או אימא איפכא דילמא אפי' בעשויה לע"א אין איסור בחצי צורה. אלא מדת חסידות היא בלחוד. וצורה שלמה כדיוקני לעולם אסירא לכל אדם אפי' אינה עשויה לשם ע"א. משום אל תפנו. אלא ודאי פשיטא להו דאפי' דיוקני דומיא דצורתא דזוזא דהיינו בצורת פנים בלא גוף. אפ"ה גם ההסתכלות בלבד אסור כשאינה עשויה לנוי בעלמא וגם אפי' אינו בולטת. א"ה במוצא מ"ט שרי דילמא לע"א נעשית. וה"נ מסתברא דאטו מי גרע מתבנית יד ורגל שכיוצא בהן נעבד בעומדין על בסיסן. וצורת חצי גוף אדם ראש ופנים עד החזה. עומדין ג"כ על בסיס שלהן:
4
ה׳מחמת הכרחיות עצומות וביחוד אליבא דתו' בכמה מקומות אין מנוס מלומר כן ומלת פרצוף אין לו ביאור אחר כ"א על צורת הפנים לבדה בהוכחות נאמנות גם מטבע דין מכובדין יש לו
ואפילו תימא דמטבעות דין כלים להם. מיהא מכובדין הן. אם אמנם דלג"א שהביאו התו' שעל המטבעות מבוזין הן. באמת זו קשה ביותר לסמוך על גירסא יחידית להקל. והא חזינן דלא"ה הוא ובודאי מכובדין נינהו. וא"כ בעושה נמי מי שרי. והרי הקפידה תורה על פרצוף ד' פנים בהדי הדדי וגוף וגויה א' להם. א"כ פרצוף פנים לחודיה נמי אסיר. וכדמשמע נמי מחומרי מתנייתא דר"ש דנסיב צורות בשאר בריות. ופרצופות בדאדם. ש"מ בהדיא דשאני אדם דבפרצוף לחוד איכא קפידא. וכ"ה בלי ספק משמעות המלה בכ"מ וכדמוכח נמי מדו פרצופין נבראו:
ואפילו תימא דמטבעות דין כלים להם. מיהא מכובדין הן. אם אמנם דלג"א שהביאו התו' שעל המטבעות מבוזין הן. באמת זו קשה ביותר לסמוך על גירסא יחידית להקל. והא חזינן דלא"ה הוא ובודאי מכובדין נינהו. וא"כ בעושה נמי מי שרי. והרי הקפידה תורה על פרצוף ד' פנים בהדי הדדי וגוף וגויה א' להם. א"כ פרצוף פנים לחודיה נמי אסיר. וכדמשמע נמי מחומרי מתנייתא דר"ש דנסיב צורות בשאר בריות. ופרצופות בדאדם. ש"מ בהדיא דשאני אדם דבפרצוף לחוד איכא קפידא. וכ"ה בלי ספק משמעות המלה בכ"מ וכדמוכח נמי מדו פרצופין נבראו:
5
ו׳ותו מותיבנא תיובתא כלפי סנאיה דהרא"ש. דהא דכוותה אשכחן גבי עדות אשה שאין מעידין אלא על פרצוף פנים. ואין קפידא בשאר הגוף. ואי הכי מנ"ל לפרש האי פרצוף להקל בשל תורה. באמת תמיהא מילתא טובא. וילמד סתום מן המפורש שבכל מקום שאמרו פרצוף הכוונה על הפנים בלבד דכוותה אשכחן נמי גבי נפל:
6
ז׳ותדע עוד מדאצטריכו תו' ב"ק (דפ"ח) לאוקמי ההיא דזקן וזקנה במטבע של אאע"ה בכתיבה דאותיות לחוד ולא בצורה. ואי איתא דפרצוף לחוד שרי. מאי דוחקייהו. אע"כ הכי הוא כדאמרן. ומהתם מוכח נמי דלא שני להו בין שוקע לבולט. (עם שבדרך דרוש יישבתי זה בד"א יעמ"ש בקונ' י"פ):
7
ח׳ביאור דתו' פ"ג דע"ז
ועוד תדע מתו' ע"ז גופייהו. דהא בהדיא משמע דאע"ג דלדידהו ע"י אחרים שרי בחותם שאינו שלם. מ"מ בעושה ודאי אסור. אלא דס"ל חשדא לא שייך אלא בשלם. דומיא דבעינן בולט לענין חשדא. ובעושה לא מפלגינן מידי לא בין בולט לשוקע ולא בין שלם לפרצוף בלבד דוק ותשכח. וכ"כ בהדיא בד"ה לא תעשון. ואצ"ל לתו' דר"ה דמחמרי טפי וס"ל דצריך ליזהר שלא לחתום אפי' ע"י אחרים. ואע"ג דאינו שלם. וכמו שהוא ודאי סתם חותם וכן המטבע לא נראה ברובא דרובא כי אם פרצוף פנים בלבד. א"כ מאן דאסר פשיטא דאסר בכה"ג. וגם אליבא דתו' דע"ז נמי בע"כ צ"ל דמאי דשרו במטבע. היינו דווקא לקיים לחוד סברי דליכא איסורא אלא חסידות. אבל לעשות מודו ודאי דאיכא איסורא בכל גוונא כמו שהוכחנו ואין בו ספק. וכמו שפירשו הם עצמן בדבור הנ"ל. א"כ הרא"ש דאמר כמאן. הא ודאי דטבא עבדינן ליה לאוקמה למילתיה בראש אטום כדפרישית:
ועוד תדע מתו' ע"ז גופייהו. דהא בהדיא משמע דאע"ג דלדידהו ע"י אחרים שרי בחותם שאינו שלם. מ"מ בעושה ודאי אסור. אלא דס"ל חשדא לא שייך אלא בשלם. דומיא דבעינן בולט לענין חשדא. ובעושה לא מפלגינן מידי לא בין בולט לשוקע ולא בין שלם לפרצוף בלבד דוק ותשכח. וכ"כ בהדיא בד"ה לא תעשון. ואצ"ל לתו' דר"ה דמחמרי טפי וס"ל דצריך ליזהר שלא לחתום אפי' ע"י אחרים. ואע"ג דאינו שלם. וכמו שהוא ודאי סתם חותם וכן המטבע לא נראה ברובא דרובא כי אם פרצוף פנים בלבד. א"כ מאן דאסר פשיטא דאסר בכה"ג. וגם אליבא דתו' דע"ז נמי בע"כ צ"ל דמאי דשרו במטבע. היינו דווקא לקיים לחוד סברי דליכא איסורא אלא חסידות. אבל לעשות מודו ודאי דאיכא איסורא בכל גוונא כמו שהוכחנו ואין בו ספק. וכמו שפירשו הם עצמן בדבור הנ"ל. א"כ הרא"ש דאמר כמאן. הא ודאי דטבא עבדינן ליה לאוקמה למילתיה בראש אטום כדפרישית:
8
ט׳וצריך לידע שלהרשב"א אין חילוק בין מכובדין למבוזין בצורת אדם. והסכימו לדבריו. א"כ אפי' לפי גירסת התו' דמטבע בכלל מבוזין. ליכא נפקותא בזה. מכל הלין אני אומר בטח שהרב הנ"ל לא ידע ולא הסכים בעשייתו. כי לא יאונה לצדיק כל און. וחזי מאי סלקא ביה לפי מה ששמעתי השררה ציוה בגזרה חרוצה. לגונזן ולא יראו החוצה:
9
י׳מעשה בחסיד אמה"ג ז"ל לסתור ולהוציא מיד מעשה הנ"ל מלאכת מחשבת שאסרה תורה
ברם זכור הוא לטוב החסיד האמיתי אבא מרי רבינו הגדול המקום יהא בעזרו לעד יעמוד זכרו. ולא ידעך נרו. זה חזיתי ואספרה מעשה שהיה כשנקרא מק"ק ספרדים שבלונדון לבוא אליהם ולהראות בכבודו וביקר תפארת גדולתו לזכותם במצוה לעשות לו יקר וגדולה מתוך חבה יתירה נודעת כי גדול שמו אצלם ונכספה כלתה נפשם לראותו. ליהנות מזיו זוהר תמונתו. לחדות בשמחה את פניו לטעום צוף דבש אמרי נועם ולקבל פני שכינה להאציל עליהם מברכתו. ועשו לו כבוד גדול לא נשמע דוגמתו. והלכו לקראתו והביאוהו באנית מלכות בשמחה ובששון בהוד והדר. גדול וקטן שם הוא איש לא נעדר. ישלם להם ה' כפעלם. וישיב להם גמולם הטוב עוד כל ימי עולם. והנה מרוב עוצם תשוקתם חשקו להשאיר בידם ציור צלם דמות תבניתו. וחילו פניו בדבר זה על כל אהבה וכבוד יתן להם שאלתם. להניח אצלם דמות דיוקנו מצויר ומשוח בששר. ולא אבה שמוע וישם לאל מלתם. אף אם בציור של צבע רוב הפוסקים ככולם סבורים שאין בו חשש איסור. מה גם בחצי צורה דהיינו פרצוף בלבד לית דחש כה"ג. אעפ"כ לא יכלו לו אנשי שלומו. לפתותו ולהעבירו על דעתו דעת עליון מרוב חסידותו וקדושתו ופרישותו. אכן המבקשים לא נסוגו אחור. בכל זאת ידם נטויה ולא שקטו ולא נחו עד שהשיגו מבוקשם בדרך תחבולה גדולה ע"י אומן בקי נפלא שפעל ועשה כל ציור פרצוף פניו הנורא ונאור בחריצות וזריזות עצום שלא בפניו. ואור פניו לא נפל ולא חסר מאומה מהשווי כמעט רק נשמת רוח חיים. והוא נחשב יקר הערך מאד למכיריו ויודעיו מלפנים. ונעשו ממנו טופסים והעתקות וגם המה נמכרים ביוקר תכתב זאת זכרון לדור אחרון:
ברם זכור הוא לטוב החסיד האמיתי אבא מרי רבינו הגדול המקום יהא בעזרו לעד יעמוד זכרו. ולא ידעך נרו. זה חזיתי ואספרה מעשה שהיה כשנקרא מק"ק ספרדים שבלונדון לבוא אליהם ולהראות בכבודו וביקר תפארת גדולתו לזכותם במצוה לעשות לו יקר וגדולה מתוך חבה יתירה נודעת כי גדול שמו אצלם ונכספה כלתה נפשם לראותו. ליהנות מזיו זוהר תמונתו. לחדות בשמחה את פניו לטעום צוף דבש אמרי נועם ולקבל פני שכינה להאציל עליהם מברכתו. ועשו לו כבוד גדול לא נשמע דוגמתו. והלכו לקראתו והביאוהו באנית מלכות בשמחה ובששון בהוד והדר. גדול וקטן שם הוא איש לא נעדר. ישלם להם ה' כפעלם. וישיב להם גמולם הטוב עוד כל ימי עולם. והנה מרוב עוצם תשוקתם חשקו להשאיר בידם ציור צלם דמות תבניתו. וחילו פניו בדבר זה על כל אהבה וכבוד יתן להם שאלתם. להניח אצלם דמות דיוקנו מצויר ומשוח בששר. ולא אבה שמוע וישם לאל מלתם. אף אם בציור של צבע רוב הפוסקים ככולם סבורים שאין בו חשש איסור. מה גם בחצי צורה דהיינו פרצוף בלבד לית דחש כה"ג. אעפ"כ לא יכלו לו אנשי שלומו. לפתותו ולהעבירו על דעתו דעת עליון מרוב חסידותו וקדושתו ופרישותו. אכן המבקשים לא נסוגו אחור. בכל זאת ידם נטויה ולא שקטו ולא נחו עד שהשיגו מבוקשם בדרך תחבולה גדולה ע"י אומן בקי נפלא שפעל ועשה כל ציור פרצוף פניו הנורא ונאור בחריצות וזריזות עצום שלא בפניו. ואור פניו לא נפל ולא חסר מאומה מהשווי כמעט רק נשמת רוח חיים. והוא נחשב יקר הערך מאד למכיריו ויודעיו מלפנים. ונעשו ממנו טופסים והעתקות וגם המה נמכרים ביוקר תכתב זאת זכרון לדור אחרון:
10
י״אתוכחה לבני אדם קלי דעת הנוהגי' קלות ראש בשבחים המיוחדים למקום ב"ה להשתמש בהם להדיוט לא יעשה כן בישראל והערה מגמ' וישובה
עוד אני מדבר בענין הלז הנוגע בכבודו של מקום. להסיר המכשלה מבני עמינו. המקילים ראש בשבחי המקום וקילוסו. אוי לעינים שכך ראו לאחד ממהדורי מילי ממולייתא. לתא דידיה גרים כקול הסירים ברוב דברים להעמיד בפתחי שערים לכבוד הרב כמהר"א הנ"ל לשון שבח וקילוס הקדיש דלית דכוותיה מלעיל מכל ברכתא. ועיין בס"ח סי' תתקל"ו. איברא לכאורה י"ל מהא דפ"ק זבחים (דלא"א) אך במעט עיון נראה דלק"מ דשאני קרא דויקץ כישן. שאינו לשון שבח וקלוס. גם אינו נופל בעצם וראשונה בהשי"ת חלילה לו ממקרה השינה והיקיצה. אם לא שדברו הכתובים בלשון ב"א לשבר את האוזן בלבד נשתמשו בדרך השאלה. משא"כ בלשון כבוד ותהלה וברכה האמורה בהש"ית בתחלה. חלילה להשתמש בו להדיוט לא תהא כזאת בישראל. אף כי בקדיש הקדוש דעלמא עליה קאי. ודאי לא אריך ולא יאי. הכי חזי לי גברא דנפיש בטירחא משלהי ולאי. יעב"ץ ס"ט:
עוד אני מדבר בענין הלז הנוגע בכבודו של מקום. להסיר המכשלה מבני עמינו. המקילים ראש בשבחי המקום וקילוסו. אוי לעינים שכך ראו לאחד ממהדורי מילי ממולייתא. לתא דידיה גרים כקול הסירים ברוב דברים להעמיד בפתחי שערים לכבוד הרב כמהר"א הנ"ל לשון שבח וקילוס הקדיש דלית דכוותיה מלעיל מכל ברכתא. ועיין בס"ח סי' תתקל"ו. איברא לכאורה י"ל מהא דפ"ק זבחים (דלא"א) אך במעט עיון נראה דלק"מ דשאני קרא דויקץ כישן. שאינו לשון שבח וקלוס. גם אינו נופל בעצם וראשונה בהשי"ת חלילה לו ממקרה השינה והיקיצה. אם לא שדברו הכתובים בלשון ב"א לשבר את האוזן בלבד נשתמשו בדרך השאלה. משא"כ בלשון כבוד ותהלה וברכה האמורה בהש"ית בתחלה. חלילה להשתמש בו להדיוט לא תהא כזאת בישראל. אף כי בקדיש הקדוש דעלמא עליה קאי. ודאי לא אריך ולא יאי. הכי חזי לי גברא דנפיש בטירחא משלהי ולאי. יעב"ץ ס"ט:
11