שאילת יעבץ, חלק א קע״בSheilat Yaavetz, Volume I 172
א׳אמשטרדם יו' ג' ח"י חשון תצד"ל
1
ב׳ויעקב איש תם יושב אוהלים באהלו של תורה זו תורה וזו שכרה לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו ויזכה לראות בנים ובני בנים עוסקים בתורה ה"ה אדונינו מ"ו הרב הגאון הגדול נ"י ע"ה פ"ה כמהור"ר יעקב נר"ו יאיר כאור הבהיר:
2
ג׳קושיא עמ"ש אמה"ג ברש"י פסחים דפ"ח
הנה מרתע כולי' גופינו ממתנייתא ומפילפולא דמ"ו פילפלא חריפתא חריף ובקי ויראנו לגשת ולהרים ראשינו לדבר בפני המלך מאן מלכי רבנן אבל מאחר שאנו עוסקים לע"ע במסכת פסחים דף פ"ח ע"ב ברש"י בד"ה שממעט באכילתו כתב מהר"ם מלובלין בחידושיו נ"ל שטעות נפל בספרים וצ"ל כדמפרש לקמן בשמעתין משום מתנות דהא האי טעמא דממעט באכילתו לא שייך הכא דהעבד סבור שרבו יודע מה שאמר לו לשחוט לשם פסח עכ"ל. וכתב הגאון אביו זצ"ל בסימן קנ"א וז"ל נשאלתי לפרש לשון רש"י בפסחים וכו' ונראה לי ברור וכו' עד ולפי דברי הרמב"ן. ונזרקה מפי חבורה קושיא על זה מהאי דאמרינן לקמן באותה הסוגיא ונייתי מותר הפסח ונתני ולפירושו מאי מקשה ונייתי מותר ונתני דלמא באמת הוה מותר הפסח וקא ממעט באכילת יום זבחו. ואי אפשר להמלט מקושיא זו אלא כשנאמר שהפסח שני נאכל אף ביום או מותר הפסח אינו נאכל אלא בלילה. ושניהם אינם אמתיות כי פסח שני אינו נאכל אלא בלילה כדמוכח לקמן במתני' אין בין פסח ראשון לפסח שני וכו'. וגם מותר הפסח נאכל ביום ובלילה כדמוכח לקמן דף צ"ח ע"א ת"ר המפריש פסחו ומת עד קסבר אין נדרים ונדבות קריבין בי"ט. ואי אמרת דמותר הפסח אינו נאכל אלא בלילה. אפי' למ"ד נדרים ונדבות קריבין. מותר הפסח אינו קרב. דהוה ליה מכין מי"ט לחול. דהא אינו נאכל אלא בלילה. אלא לאו ש"מ דנאכל אף ביום. ממילא לפ"ז הקושיא במקומה עומדת. אבל מי יערב לבו לגשת להשיב על דברי הגאון אביו זצ"ל. כי אין משיבין ארי אחרי מותו. אך להבין דבריו אנו צריכין ע"כ בקשתינו ממעכ"ת שאם הגיע לאמתיות כוונת אביו זצ"ל או כוונת רש"י זצ"ל יודיענו בחסדו הגדול ואנחנו בצמא נשתה את דבריו הצעירים שבתלמידיו פ"פ:
הנה מרתע כולי' גופינו ממתנייתא ומפילפולא דמ"ו פילפלא חריפתא חריף ובקי ויראנו לגשת ולהרים ראשינו לדבר בפני המלך מאן מלכי רבנן אבל מאחר שאנו עוסקים לע"ע במסכת פסחים דף פ"ח ע"ב ברש"י בד"ה שממעט באכילתו כתב מהר"ם מלובלין בחידושיו נ"ל שטעות נפל בספרים וצ"ל כדמפרש לקמן בשמעתין משום מתנות דהא האי טעמא דממעט באכילתו לא שייך הכא דהעבד סבור שרבו יודע מה שאמר לו לשחוט לשם פסח עכ"ל. וכתב הגאון אביו זצ"ל בסימן קנ"א וז"ל נשאלתי לפרש לשון רש"י בפסחים וכו' ונראה לי ברור וכו' עד ולפי דברי הרמב"ן. ונזרקה מפי חבורה קושיא על זה מהאי דאמרינן לקמן באותה הסוגיא ונייתי מותר הפסח ונתני ולפירושו מאי מקשה ונייתי מותר ונתני דלמא באמת הוה מותר הפסח וקא ממעט באכילת יום זבחו. ואי אפשר להמלט מקושיא זו אלא כשנאמר שהפסח שני נאכל אף ביום או מותר הפסח אינו נאכל אלא בלילה. ושניהם אינם אמתיות כי פסח שני אינו נאכל אלא בלילה כדמוכח לקמן במתני' אין בין פסח ראשון לפסח שני וכו'. וגם מותר הפסח נאכל ביום ובלילה כדמוכח לקמן דף צ"ח ע"א ת"ר המפריש פסחו ומת עד קסבר אין נדרים ונדבות קריבין בי"ט. ואי אמרת דמותר הפסח אינו נאכל אלא בלילה. אפי' למ"ד נדרים ונדבות קריבין. מותר הפסח אינו קרב. דהוה ליה מכין מי"ט לחול. דהא אינו נאכל אלא בלילה. אלא לאו ש"מ דנאכל אף ביום. ממילא לפ"ז הקושיא במקומה עומדת. אבל מי יערב לבו לגשת להשיב על דברי הגאון אביו זצ"ל. כי אין משיבין ארי אחרי מותו. אך להבין דבריו אנו צריכין ע"כ בקשתינו ממעכ"ת שאם הגיע לאמתיות כוונת אביו זצ"ל או כוונת רש"י זצ"ל יודיענו בחסדו הגדול ואנחנו בצמא נשתה את דבריו הצעירים שבתלמידיו פ"פ:
3
ד׳תשובה
4
ה׳ישוב נכון לקיים דבריו ז"ל
גי"ה הגיעני ויקבלו הרו"בין קש"יות את תשובתן. הנה לכאורה הקושיא חזקה. אך על מה זה מהרתם למצוא. כי במעט עיון תוכלו לידע תשובתכם בצדה. כי בודאי מותר פסח דינו כפסח לכל מילי דאינו נאכל אלא בלילה כפסח (וכך הוא בתוספות ורש"י) ולא יטעה אתכם הלשון דנאכל ליום ולילה. שהרי כיוצא בו אמרו כאן בגופו של פסח שהוא נאכל ליום ולילה. ואין פירושו כי אם עד סוף יום ולילה לומר שאינו נעשה נותר קודם זה. אמנם בהתחלת זמן אכילה לא קמיירי. דתרוייהו ר"ל בין פסח ובין שלמים הבאים ממותרו שוין. שאינן נאכלין קודם הלילה כמפורש זה פשוט. ואעפ"כ לא יקשה לכם ההיא דאמרינן יביאנו שלמים לי"ו לט"ו לא משום דאין נדרים ונדבות קריבים בי"ט. דודאי למ"ד קריבים בי"ט. משרי שרי ולית בה משום מכין מי"ט לחול. אע"ג דאין הבשר נאכל לבעלים אלא בלילה כי פסח. מ"מ האיכא שחיטה וזריקה דאית בהו צורך גבוה. ואימורין דמתקטרי ביום ואין משהין אותן עד הלילה (עמ"ש בריש ספרי לח"ש בס"ד) שלא להחמיץ מצותן. ולמאן דשרי נדרים ונדבות. כל הני שרו. משום דכתיב לה' כל דלה'. ולכם למעוטי לנכרי ולכלבים. אבל צורך גבוה פשיטא דשרי טפי מק"ו. ולא איכפת לן אי לא מיתאכיל בשר האידנא אלא למוצאי י"ט. דלמ"ד נדרים ונדבות קריבין. אפי' עולות שכולן כליל. כ"ש אי איכא נמי בשר לאכילה. אע"ג דאינו נאכל עכשיו. מ"מ אי אפשר לקרבן בלי שחיטה וזריקה והקטרה. אבל אכילה לא מעכבא זה ברור והבינוהו. הנלע"ד יעב"ץ ס"ט:
גי"ה הגיעני ויקבלו הרו"בין קש"יות את תשובתן. הנה לכאורה הקושיא חזקה. אך על מה זה מהרתם למצוא. כי במעט עיון תוכלו לידע תשובתכם בצדה. כי בודאי מותר פסח דינו כפסח לכל מילי דאינו נאכל אלא בלילה כפסח (וכך הוא בתוספות ורש"י) ולא יטעה אתכם הלשון דנאכל ליום ולילה. שהרי כיוצא בו אמרו כאן בגופו של פסח שהוא נאכל ליום ולילה. ואין פירושו כי אם עד סוף יום ולילה לומר שאינו נעשה נותר קודם זה. אמנם בהתחלת זמן אכילה לא קמיירי. דתרוייהו ר"ל בין פסח ובין שלמים הבאים ממותרו שוין. שאינן נאכלין קודם הלילה כמפורש זה פשוט. ואעפ"כ לא יקשה לכם ההיא דאמרינן יביאנו שלמים לי"ו לט"ו לא משום דאין נדרים ונדבות קריבים בי"ט. דודאי למ"ד קריבים בי"ט. משרי שרי ולית בה משום מכין מי"ט לחול. אע"ג דאין הבשר נאכל לבעלים אלא בלילה כי פסח. מ"מ האיכא שחיטה וזריקה דאית בהו צורך גבוה. ואימורין דמתקטרי ביום ואין משהין אותן עד הלילה (עמ"ש בריש ספרי לח"ש בס"ד) שלא להחמיץ מצותן. ולמאן דשרי נדרים ונדבות. כל הני שרו. משום דכתיב לה' כל דלה'. ולכם למעוטי לנכרי ולכלבים. אבל צורך גבוה פשיטא דשרי טפי מק"ו. ולא איכפת לן אי לא מיתאכיל בשר האידנא אלא למוצאי י"ט. דלמ"ד נדרים ונדבות קריבין. אפי' עולות שכולן כליל. כ"ש אי איכא נמי בשר לאכילה. אע"ג דאינו נאכל עכשיו. מ"מ אי אפשר לקרבן בלי שחיטה וזריקה והקטרה. אבל אכילה לא מעכבא זה ברור והבינוהו. הנלע"ד יעב"ץ ס"ט:
5
ו׳חזרו ושאלו בענין
6
ז׳אמסטרדם יום ג' ג' כסליו תצ"ד לפ"ק
7
ח׳ארי שבחבורה חכמתו בלי לספרה שבחו בלי למללה לו העוז והתפארה ה"ה אדונינו מ"ו האלוף המרומם והמתנשא הגאון הגדול המפורסם נ"י ע"ה פ"ה כמהור"ר יעקב יצ"ו נרו יאיר:
8
ט׳פקפוקי המקשנים בתרוצנו
הנה ששנו כמוצא שלל רב כאשר הגיענו כתבו כו' ומאחר שהרשנו להביא אליו כל דבר הקשה גם אנחנו על משמרתנו נעמוד ונשוב לראשונות הנה על מה שכתב אדונינו מ"ו דמותר הפסח אינו נאכל אלא בלילה וכ"ה בתוספות ורש"י ואל יטעה אתכם. הלשון דנאכל ליום ולילה וכו' עכ"ל. ידענו דלשנא דנאכל ליום ולילה פירושו כמו שכתב. אך יש לנו לדון על דבריו שכתב דמותר הפסח אינו נאכל אלא בלילה. וכי לא לשתמיט שום תנא או שום א' מהפוסקים מלהשמיענו חידוש גדול כזה דמותר הפסח לא יהא נאכל אלא בלילה כפסח. דהא בשאר דברים מצינו דאין דינו שוה לפסח בסמיכה ונסכים ותנופת חזה ושוק אלא כשלמים. ועוד הלא במסכת זבחים דף ל"ו ע"א איצטרך קרא דעל תודת זבח שלמיו דמותר הפסח נאכל ליום ולילה ואי מפסח ילפינן ל"ל קרא. ודוחק לומר דאי לאו קרא דעל תודה לא הוי ילפינן מפסח אלא הוי אמרינן דיהא נאכל לשני ימים ולילה כמו שלמים. וכדמרבינן מאם כשב לענין סמיכה ותנופה דשוה לשלמים לכן איצטריך קרא דנילף דיהא נאכל ליום ולילה ולעולם דינו כפסח דאינו נאכל אלא בלילה. דדוחק הוא כיון דילפינן מתודה לכולה מילתא ילפינן. וגם מה שכתב למ"ד נדרים ונדבות קריבין בי"ט אפי' עולה קרבה בי"ט הלא במסכת ביצה דף י"ט ע"א משמע בגמרא דאפי' לר"ש בר' אליעזר אליבא דב"ש וב"ה דסבר נדרים ונדבות קריבין בי"ט צריך להיות בו קצת צורך הדיוט הא עולה שכולה כליל לא קרבה וכן משמע בתוספות דף כ' ע"ב בד"ה במאי קמיפלגי דמר סבר וכו' וא"כ הדרא קושיא לדוכתה אי מותר הפסח אינו נאכל אלא בלילה מה צריך לשנויי למ"ד אין קריבין הא אפי' למ"ד קריבין. מותר הפסח אינו קרב. ואין ראיה מהני תנאי דסברי לכם ולא לנכרי ולא לכלבים דלצורך גבוה מותר כדמוכח מתוספות בביצה דף כ' ע"ב בד"ה לכם ולא לנכרים דמצו סברי אפילו נדרים ונדבות אין קריבין בי"ט ולהבין דבריו אנו צריכים ע"כ בקשתנו שיבאר לנו כוונת דבריו ואל יהיה כתבנו המגומגם ולשוננו הנלעג עליו למשא. ואף אם שאלנו שלא כהוגן מ"מ ישיבנו כהוגן ומעתה נקצר והאל הטוב אותו כבבת ינצור ממנו הצעירים שבתלמידיו פ"פ:
הנה ששנו כמוצא שלל רב כאשר הגיענו כתבו כו' ומאחר שהרשנו להביא אליו כל דבר הקשה גם אנחנו על משמרתנו נעמוד ונשוב לראשונות הנה על מה שכתב אדונינו מ"ו דמותר הפסח אינו נאכל אלא בלילה וכ"ה בתוספות ורש"י ואל יטעה אתכם. הלשון דנאכל ליום ולילה וכו' עכ"ל. ידענו דלשנא דנאכל ליום ולילה פירושו כמו שכתב. אך יש לנו לדון על דבריו שכתב דמותר הפסח אינו נאכל אלא בלילה. וכי לא לשתמיט שום תנא או שום א' מהפוסקים מלהשמיענו חידוש גדול כזה דמותר הפסח לא יהא נאכל אלא בלילה כפסח. דהא בשאר דברים מצינו דאין דינו שוה לפסח בסמיכה ונסכים ותנופת חזה ושוק אלא כשלמים. ועוד הלא במסכת זבחים דף ל"ו ע"א איצטרך קרא דעל תודת זבח שלמיו דמותר הפסח נאכל ליום ולילה ואי מפסח ילפינן ל"ל קרא. ודוחק לומר דאי לאו קרא דעל תודה לא הוי ילפינן מפסח אלא הוי אמרינן דיהא נאכל לשני ימים ולילה כמו שלמים. וכדמרבינן מאם כשב לענין סמיכה ותנופה דשוה לשלמים לכן איצטריך קרא דנילף דיהא נאכל ליום ולילה ולעולם דינו כפסח דאינו נאכל אלא בלילה. דדוחק הוא כיון דילפינן מתודה לכולה מילתא ילפינן. וגם מה שכתב למ"ד נדרים ונדבות קריבין בי"ט אפי' עולה קרבה בי"ט הלא במסכת ביצה דף י"ט ע"א משמע בגמרא דאפי' לר"ש בר' אליעזר אליבא דב"ש וב"ה דסבר נדרים ונדבות קריבין בי"ט צריך להיות בו קצת צורך הדיוט הא עולה שכולה כליל לא קרבה וכן משמע בתוספות דף כ' ע"ב בד"ה במאי קמיפלגי דמר סבר וכו' וא"כ הדרא קושיא לדוכתה אי מותר הפסח אינו נאכל אלא בלילה מה צריך לשנויי למ"ד אין קריבין הא אפי' למ"ד קריבין. מותר הפסח אינו קרב. ואין ראיה מהני תנאי דסברי לכם ולא לנכרי ולא לכלבים דלצורך גבוה מותר כדמוכח מתוספות בביצה דף כ' ע"ב בד"ה לכם ולא לנכרים דמצו סברי אפילו נדרים ונדבות אין קריבין בי"ט ולהבין דבריו אנו צריכים ע"כ בקשתנו שיבאר לנו כוונת דבריו ואל יהיה כתבנו המגומגם ולשוננו הנלעג עליו למשא. ואף אם שאלנו שלא כהוגן מ"מ ישיבנו כהוגן ומעתה נקצר והאל הטוב אותו כבבת ינצור ממנו הצעירים שבתלמידיו פ"פ:
9
י׳וזאת שנית תשובתי כהלכה
10
י״אתשובת הרו"בין קשי"ות עורף ולא פנים מסבירות בהלכה דנדרים ונדבות קרבין בי"ט שלא עמדו עליה
על אחרון ראשון הא דקשיא לכו אמאי דכתיבנא מעיקרא דלמ"ד נדרים ונדבות קרבין. אף עולה קרבה מההיא דרשב"א כו'. לא צהריתו דבין ההיא סוגיא (די"ט) בין מ"ש תו' (ד"כ) אליבא דמ"ד נדרים ונדבות אין קריבין איתמר. ואנא כי קאמינא אליבא דמ"ד קרבין וכמדת אבא שאול דלא דריש לכם ולא לגבוה. וכרשב"ג דקאי כוותיה שילהי אין עוברין. הוא דאמרי. ואפי' את"ל דאין כך דעת התו'. שפרת מילתא למימרא לתרוצי סוגיא וליתובי דעתא. אבל אסוקי שמעתא אליבא דהילכתא. ס"ד היא דמסתייעא לן. תדעו שאפי' להתו' ואף למ"ד דנדרים ונדבות אין קרבין לד"ה ממיעוטא דלכם וקסבר דמימעיט אפי' לגבוה. היינו דווקא בדלית ביה צורך לגמרי. משא"כ בצורך קצת. ואצ"ל צורך גבוה עם צורך הדיוט. עיין ביצה (דיב"א) דאף למאן דלית ליה הואיל. אפי' לב"ש דווקא אעולת נדבה לוקה. אבל לא אשלמי נדבה. אבל לב"ה ליכא אלא עשה. והיינו לפום מאי דס"ד דההוא תנא דלית להו הואיל. משא"כ למסקנא דאית להו הואיל. אפי' לכתחלה נמי. ואע"ג דבעו צורך קצת. היינו מדרבנן. דמן התורה ודאי שרי בכל גוונא. והאיכא ודאי צורך טובא צורך גבוה האידנא נמי שלא יהא שולחנו ריקן. וצורך קצת שאמרו אע"פ שאינו לצורך היום. אצורך י"ט ממש ליכא קפידא. רק שלא יהא לבטלה לגמרי. וזוהי שטת הרי"ף והר"מ ורש"י וכל גדולי עמודי ההוראה. וכן היא מסקנת התו':
על אחרון ראשון הא דקשיא לכו אמאי דכתיבנא מעיקרא דלמ"ד נדרים ונדבות קרבין. אף עולה קרבה מההיא דרשב"א כו'. לא צהריתו דבין ההיא סוגיא (די"ט) בין מ"ש תו' (ד"כ) אליבא דמ"ד נדרים ונדבות אין קריבין איתמר. ואנא כי קאמינא אליבא דמ"ד קרבין וכמדת אבא שאול דלא דריש לכם ולא לגבוה. וכרשב"ג דקאי כוותיה שילהי אין עוברין. הוא דאמרי. ואפי' את"ל דאין כך דעת התו'. שפרת מילתא למימרא לתרוצי סוגיא וליתובי דעתא. אבל אסוקי שמעתא אליבא דהילכתא. ס"ד היא דמסתייעא לן. תדעו שאפי' להתו' ואף למ"ד דנדרים ונדבות אין קרבין לד"ה ממיעוטא דלכם וקסבר דמימעיט אפי' לגבוה. היינו דווקא בדלית ביה צורך לגמרי. משא"כ בצורך קצת. ואצ"ל צורך גבוה עם צורך הדיוט. עיין ביצה (דיב"א) דאף למאן דלית ליה הואיל. אפי' לב"ש דווקא אעולת נדבה לוקה. אבל לא אשלמי נדבה. אבל לב"ה ליכא אלא עשה. והיינו לפום מאי דס"ד דההוא תנא דלית להו הואיל. משא"כ למסקנא דאית להו הואיל. אפי' לכתחלה נמי. ואע"ג דבעו צורך קצת. היינו מדרבנן. דמן התורה ודאי שרי בכל גוונא. והאיכא ודאי צורך טובא צורך גבוה האידנא נמי שלא יהא שולחנו ריקן. וצורך קצת שאמרו אע"פ שאינו לצורך היום. אצורך י"ט ממש ליכא קפידא. רק שלא יהא לבטלה לגמרי. וזוהי שטת הרי"ף והר"מ ורש"י וכל גדולי עמודי ההוראה. וכן היא מסקנת התו':
11
י״בגם לא הבינו דברי הראשונים בענין מותר הפסח שקצרתי לחכימא ברמיזה
אכן זו שהקשתם לדעת ולדון על שכתבתי דמותר הפסח אינו נאכל אלא בלילה היאך לא לשתמיט כו' מלהשמיענו חידוש גדול כזה. אשתמיט לכו דברי התו' פא"ד (דעא"ב). שרמזתי לכם בתחילה. ותבינו שכך היא דעת רש"י בודאי. וכמש"ל בס"ד:
אכן זו שהקשתם לדעת ולדון על שכתבתי דמותר הפסח אינו נאכל אלא בלילה היאך לא לשתמיט כו' מלהשמיענו חידוש גדול כזה. אשתמיט לכו דברי התו' פא"ד (דעא"ב). שרמזתי לכם בתחילה. ותבינו שכך היא דעת רש"י בודאי. וכמש"ל בס"ד:
12
י״גנותן טעם לשבח מדוע השמיט הר"מ ז"ל הא דמותר הפסח אינו נאכל אלא בלילה וממילא נתיישב גם פירש"י בטוב טעם
והוו יודעין שבאמת הר"מ ז"ל לא פסקה לההיא דמותר הפסח אינו נאכל אלא בלילה. ועמדתי ע"ז במהדורת ספרי בשקלים. מאי טעמיה דדחי כמה סוגיות שלמות בלי שום חולק. והכי איתא בתוספתא ובגמרא דזבחים ובת"כ. וישבתי דעתו ז"ל. משום דקשיאן ליה שמעתתי ורמי להו מירמא. דהא בפ"ק דזבחים ופ"ג דמנחות ובפסחים בב' מקומות מייתי תלמודא ברייתא דמותר הפסח דין שלמים יש לו לכל דבר. ושתיק לגמרי משינוי דין אכילתו מכלל דההיא לא ס"ל הכי וקשיין אהדדי. ותו קשה דאיברא התם בפכ"ה מייתינן ליה מקרא ובשר תודת שלמיו. ואילו הכא בפסחים והתם בפ"ק דזבחים (ד"ט) מייתינן למותר הפסח מתלתא קראי כדמצריך להו בגמרא התם. ונראה דמשו"ה דחיק רש"י לפרושי ההוא מותר אחגיגת י"ד. והיינו נמי שטת הר"מ בפירושא דההיא דכל הפסולין ובסוגיא דידן דקאמר דנאכל ליום ולילה. אליבא דבן תימא איתמר. ולית הילכתא כוותיה. וזה כפתור ופרח בדעת הר"מ ז"ל. והתימה ממפרשיו שלא שתו לבם לדבר. ותיתי לי דכי שכיבנא נפק לאפאי דמתריצנא למילתיה אליבא דהילכתא. אמנם התו' בזבחים ובפסחים דחו פירש"י. אך בתו' ר"ה הודו לו עם שרצו לדחוק ביותר:
והוו יודעין שבאמת הר"מ ז"ל לא פסקה לההיא דמותר הפסח אינו נאכל אלא בלילה. ועמדתי ע"ז במהדורת ספרי בשקלים. מאי טעמיה דדחי כמה סוגיות שלמות בלי שום חולק. והכי איתא בתוספתא ובגמרא דזבחים ובת"כ. וישבתי דעתו ז"ל. משום דקשיאן ליה שמעתתי ורמי להו מירמא. דהא בפ"ק דזבחים ופ"ג דמנחות ובפסחים בב' מקומות מייתי תלמודא ברייתא דמותר הפסח דין שלמים יש לו לכל דבר. ושתיק לגמרי משינוי דין אכילתו מכלל דההיא לא ס"ל הכי וקשיין אהדדי. ותו קשה דאיברא התם בפכ"ה מייתינן ליה מקרא ובשר תודת שלמיו. ואילו הכא בפסחים והתם בפ"ק דזבחים (ד"ט) מייתינן למותר הפסח מתלתא קראי כדמצריך להו בגמרא התם. ונראה דמשו"ה דחיק רש"י לפרושי ההוא מותר אחגיגת י"ד. והיינו נמי שטת הר"מ בפירושא דההיא דכל הפסולין ובסוגיא דידן דקאמר דנאכל ליום ולילה. אליבא דבן תימא איתמר. ולית הילכתא כוותיה. וזה כפתור ופרח בדעת הר"מ ז"ל. והתימה ממפרשיו שלא שתו לבם לדבר. ותיתי לי דכי שכיבנא נפק לאפאי דמתריצנא למילתיה אליבא דהילכתא. אמנם התו' בזבחים ובפסחים דחו פירש"י. אך בתו' ר"ה הודו לו עם שרצו לדחוק ביותר:
13
י״דאמנם לדעתנו א"צ לדחותה מהלכה ואין סתירה כלל בין הברייתות והסוגיות אלא איתא להא ולהא וכולן אמתיות ונמצינו למדין ישוב שני לקושיא הנ"ל שאין בה ממשותלסתור מ"ש אמה"ג
ברם לעניותין חזי דלא צריך לאוקמה לההיא כיחידאה ולעקרה מהלכה. אלא איתא להא ואיתא להא. ותחלה צריכין אתם למודעי. דמותר הפסח בגווני טובא הוא ולא כולהו בחדא מחיתא מחיתינהו. ואיברא בין פסח שאבד ונתכפר באחר בין הפריש מעות וניתותרו בין שמתו בעליו. וכן תמורת הפסח. כל הני מיקרו מותר הפסח. ולזימנין קרי להו תנא שלמים הבאין מחמת פסח. וכולהו דין שלמים גמורים ממש להם לכל דבר כפשיטות הגמרא הנ"ל וסתמא דברייתא בדוכתי סגיאי. ועוד מתחלקים ומשתנים לשלשה זמנים. דהיינו עברה זמנו ולא שנתו שנתו ולא זמנו זמנו ושנתו כדעביד תלמודא צריכותא. ובהכי איירי בכל הנהו סוגיי דלעיל. אבל ההיא דכל הפסולין שניא מכולהו. והיינו דקרי לה שלמי פסח. דכוותה ההיא דר"ה לענין בל"ת. והני לא דמו לדלעיל דאיחזו ואידחו. אבל הכא במאי עסקינן במעות שניתותרו ואליבא דמ"ד אין דיחוי בדמים. אי נמי בפסח שנמצא אחר שחיטה וכן תמורתו וכן המפריש ומת קודם שחיטה דחזי לפסח שני דלא אידחי. וכל היכא דקרב לפסח גופיה. ודאי דין פסח ממש יש לו לענין אכילת יום ולילה. דאיהו דמתרבי מתודת שלמיו. ולא אתי מהנהו תלתא קראי דצריכי למותר הבא מדחויין. אע"ג דודאי האי מותר דחזי לפסח. כי לא אקרביה לפסח. שלמים הוי לכל דבר. מיהת כי אקרביה בין לפסח שני. בין לפסח ראשון. נאכל הוא ליום ולילה כפסח גמור. זה לענ"ד דבר ברור מאד שאין לספק בו תן לחכם ויחכם עוד להעמיד דבר על בוריו ותמצאו מרגלית שאין לה ערך לדמים. ומן השמים זכו לי להעמיד כל דברי חכמים חיים וקיימים. וכל הברייתות והסוגיות והכתובים איש על מקומו יבוא בשלום יצדקו יחדיו יהיו תמים:
ברם לעניותין חזי דלא צריך לאוקמה לההיא כיחידאה ולעקרה מהלכה. אלא איתא להא ואיתא להא. ותחלה צריכין אתם למודעי. דמותר הפסח בגווני טובא הוא ולא כולהו בחדא מחיתא מחיתינהו. ואיברא בין פסח שאבד ונתכפר באחר בין הפריש מעות וניתותרו בין שמתו בעליו. וכן תמורת הפסח. כל הני מיקרו מותר הפסח. ולזימנין קרי להו תנא שלמים הבאין מחמת פסח. וכולהו דין שלמים גמורים ממש להם לכל דבר כפשיטות הגמרא הנ"ל וסתמא דברייתא בדוכתי סגיאי. ועוד מתחלקים ומשתנים לשלשה זמנים. דהיינו עברה זמנו ולא שנתו שנתו ולא זמנו זמנו ושנתו כדעביד תלמודא צריכותא. ובהכי איירי בכל הנהו סוגיי דלעיל. אבל ההיא דכל הפסולין שניא מכולהו. והיינו דקרי לה שלמי פסח. דכוותה ההיא דר"ה לענין בל"ת. והני לא דמו לדלעיל דאיחזו ואידחו. אבל הכא במאי עסקינן במעות שניתותרו ואליבא דמ"ד אין דיחוי בדמים. אי נמי בפסח שנמצא אחר שחיטה וכן תמורתו וכן המפריש ומת קודם שחיטה דחזי לפסח שני דלא אידחי. וכל היכא דקרב לפסח גופיה. ודאי דין פסח ממש יש לו לענין אכילת יום ולילה. דאיהו דמתרבי מתודת שלמיו. ולא אתי מהנהו תלתא קראי דצריכי למותר הבא מדחויין. אע"ג דודאי האי מותר דחזי לפסח. כי לא אקרביה לפסח. שלמים הוי לכל דבר. מיהת כי אקרביה בין לפסח שני. בין לפסח ראשון. נאכל הוא ליום ולילה כפסח גמור. זה לענ"ד דבר ברור מאד שאין לספק בו תן לחכם ויחכם עוד להעמיד דבר על בוריו ותמצאו מרגלית שאין לה ערך לדמים. ומן השמים זכו לי להעמיד כל דברי חכמים חיים וקיימים. וכל הברייתות והסוגיות והכתובים איש על מקומו יבוא בשלום יצדקו יחדיו יהיו תמים:
14
ט״ווהשתא דאתית להכי לק"מ מההיא דפמ"ש דמיירי בדחוי. משא"כ האי סוגיא דידן דאיירי במותר הבא מפסח שאינו דחוי. דאיבעי מייתי ליה לפסח שני באייר. ואב"א מאי פסח שני. פסח אחר ואכתי בראשון קאי. ואפשר ליה לאתוייה כל כמה דלא עבר זמנו. היינו דקרי ליה שני. בין הכי או הכי לא אידחי. וכיון דקרב נמי לחובת ק"פ. הו"ל פסח ודאי לענין אכילתו. ושמא אפילו כשקרב שלמים. מותר כי האי דין פסח לאכילה יש לו מריבויא דקרא. משא"כ ההוא דהמפריש ומת. כיון דאידחי ליה מזמנו. תו לא חזי לפסח כלל ונאכל כשלמים לב' ימים. והשתא דמביאו בי"ט. אי איתא דנדרים ונדבות קריבין בי"ט. פשיטא דהוה מצי לאקרוביה בט"ו נמי. ותו לא צריכינן למשכוני נפשין אמ"ד לה' כל דלה'. דהא איכא צורך הדיוט. דא תהא למיקם ותו לא מידי. הנלע"ד יעב"ץ ס"ט:
15
ט״זתמו ונשלמו סימני הספר כמספר יעב"ץ בסדר והיה עק"ב תשמעון סימנא מילתא אקוה שיהיו דברי נשמעין מקובלין ורצויים ישמחו בי חברי ואשמח בהם. ברוך ה' אשר לא הסיר תפלתי וחסדו מאתי ונתן שאלתי להוציא לפועל אמת מאשר חנני להשיב שואלי דבר בתורתו הקדושה אל יצל מפי דבר אמת עד מאד כי לדברו יחלתי ולמצותיו יאבתי ויזכני לעשות ספרים הרבה להגדיל תורה ולהאדירה לזכות את הרבים כאשר עם לבבי בה' אלהי תהלתי שמתי תקותי יצרף למעשה מחשבתי אחת שאלתי מאת ה' שבתי בבית ה' לאורך ימים. כן יה"רצ מלפני בעל הרחמים. יהי שמו מבורך לעולמים:
16