שאילת יעבץ, חלק א ס״חSheilat Yaavetz, Volume I 68

א׳ברודא
1
ב׳אם להחיות הגוף הזכר קודם לנקבה להציל נפשו מני שחת עאכ"ו ולית לן למיחש לזרעה מכמה טעמים
נשאלתי מחותני הה"ג כמהר"מ כ"ץ נר"ו הרי שהגוי אלם נושה בא לקחת שני ילדים מישראל ולהעבירם על דת. ויש סיפוק בידינו לפדות א' מהם בסך ממון אשר יושת עליו. מעתה היאך יש לעשות בזה שהא' זכר והא' נקבה. מי קודם. דיש לחוש יותר לנקבה שלא תטמע בין הגוים. כיון שזרעה כשר. ויש לו דין ישראל לכל דבר:
2
ג׳והשבתי שאיני יודע מקום הספק דהא מתניתין היא סוף הוריות האיש קודם לאשה להחיות לפי שקדושתו מרובה. וכ"ש לענין העברה על דת. שהצלתו קודמת. כי המחטיא לאדם גדול מההורגו וגם מאחר שישנו מרובה במצות יותר מאשה. ויוכרח לעבור ביתר הרבה מאד ממה שהאשה חייבת. על כן ודאי הדין נותן שהזכר קודם גם לפדיון זה להחיות נשמתו:
3
ד׳ואי משום זרעה. לא איכפת לן דבתר דידה אזלינן. ועוד מי יכריחנה שתנשא ותוליד. ותו אפי' אונסין אותה. הא נמי תנן. בזמן ששניהן עומדין לקלקלה. האיש קודם לאשה. הא בהדיא דעל כרחך לא חיישינן כלל להך סברא ודו"ק. ופשוט עוד. שאפי' יכריחוה לינשא לנכרי מאן יימר דתלד. דילמא תפיל או תעשה עוברה סנדל או אצטרויי תצטרי כבנתא דדרי דגלות. (ועמ"ש בס"ד בלח"ש על משנה הנ"ל):
4
ה׳ועוד כי נמי תנשא לגוי ותלד מאי הוי. הבנים בניה הם ישראלים כשרים. והולידה בנים לשמים. ואם לפי שעה אנוסים הם לעבור עד"ת רחמנא פטרינהו. ויש להם תקוה להימלט פעם ע"י אמם או ע"י עצמם ולא בטל סברם ולא אבד סכויים. משא"כ בזכר ישראל המעמיד תולדות לע"א דגרעי בודאי. שהם נכרים גמורים. דאע"ג דלאו בניו נינהו. לא יהא אלא גורם להוליד בן ע"א וגם משחית זרעו. ויש בו הפסד מה שאין בשאר עריות. כמ"ש הר"מ ז"ל הובא בסי' ט"ז. פשיטא מגרע גרע. משו"ה ודאי איפכא מסתברא:
5
ו׳ואע"ג דלהוציא מבית השביה אשה קודמת. היינו בגדול וידוע שלא יעבירוהו על דת. ובשאין לחוש שיטמע הזכר בין הנכרים. כנלע"ד יעב"ץ ס"ט:
6