שאילת יעבץ, חלק א ע׳Sheilat Yaavetz, Volume I 70
א׳ספקות בדין היכר ציר למזוזה וכן בבית העומד בין ב' רחובות והאחד שמלפניו יותר עיקרי מה דין פתחי חדרים שביניהם ויש לנהוג בכל זה לקבוע ב' מזוזות א"ל היכא דהיכר ציר מסייע לצד העיקרי
צל"ע בדין מזוזה דאזלינן בתר היכר ציר. היאך לנהוג בדלתות שלנו שאין להם צירים. וקבועים בחליות ברזל. התקועים זה בזה. היכי מיקרי היכר ציר:
צל"ע בדין מזוזה דאזלינן בתר היכר ציר. היאך לנהוג בדלתות שלנו שאין להם צירים. וקבועים בחליות ברזל. התקועים זה בזה. היכי מיקרי היכר ציר:
1
ב׳ונראה דאזלינן בתר נקישת הדלת ומנעולים ובריחים. אם הם מבפנים או בחוץ. ר"ל באותו חדר שסוגרין שם הדלת לפנים מן המשקוף ומהמזוזות שהם חוצה לה. אותו החדר הוא עיקר. ועושין המזוזה לימין כניסתו. אי נמי חזינן היאך הברזלים והחליות קבועים במסמרות בדלת באיזה חדר הם ניכרים ונראים והיינו היכר ציר דידהו. ואי אית לה ציר של ברזל שהדלת סובבת עליו ע"י טבעת של ברזל התקוע בה. היינו וודאי היכר ציר. ורואין לאיזה צד פונה. שם הוא העיקר. ובמדינות הללו כמדומני לעולם עושין המנעול והסוגר באותו צד שיש היכר חליות ותלויות של ברזל המעמידים הדלת. ששניהם פונים לרוח אחד. א"כ היינו הך כולהו חדא מילתא לענין זה:
2
ג׳וצ"ל גם בהיכר ציר לחוד לא סגי. אי לא ניזל נמי בתר נקישת הדלת והסגירה כנז'. דאל"כ כשאין היכר ציר בשום א' מהחדרים. כגון שעשה החור שתסוב הדלת עליו שוה עם המחיצה החולקת החדרים לשנים. באופן שאין הציר ניכר בא' יותר מחברו. וכן בתלאה בטבעת ברזל באונקלי וציר הקבוע באמצע מזוזת הפתח המפסקת. אכתי לא ידענא מאי מיקרי היכר ציר. או בכותל עבה והדלת קבועה באמצעיתה. אלא ע"כ דאזלינן בתר נקישת הדלת כנז'. וצ"ע בשאין הגפת הדלת ניכרת שאין לה מסגר ואינה נוקשת במזוזה. אלא יוצאה ונכנסת וחוזרת לכאן ולכאן ועומדת בפתח מעצמה. וכן צ"ע בשאין דלת להפתח המפסקת בין שני חדרים ובתים שוים. ובזה באנו למחלוקתו של הר"מ. עוד צ"ע כשיש באחורי הבית פתח לחצר הפתוח לרחוב. והבית מלפניו פתוח לרחוב אחר ששם עיקר תשמיש הרגל הרגיל. דמשמע מתשו' מהרי"ל דכה"ג לא משגחינן בהיכר ציר. וצריך לקבוע המזוזה בימין כניסה לבית מהחצר. וכ"ש כשיש שם היכר ציר נמי. ואעפ"כ מידי ספק לא יצאנו. מפני שעיקר כניסה ויציאה הוא מהרחוב האחר שלפני הבית ומשם לבית החורף וממנו לבית המבשלים. ומשם לחצר. ובפתח החצר שלפני הרחוב האחר. אין שם תשמיש מרובה לכניסה ויציאה. רק לפרקים ועתים רחוקים. כמו שהוא בביתי. ולכן מתחלה עשיתי בפתח שער ביתי הפונה לחצר. המזוזה בימין יציאה ולא השגחתי אפי' בהיכר ציר. כי דנתי פתח החצר כסתום למיעוט תשמישו. ושוב נמלכתי וצויתי לעשות מזוזה שניה בימין כניסה מהחצר בפתח שאחרי הבית שהיה היכר ציר מבפנים. וכן משם לבית המבשלים שהיה גם כן היכר צירו מבפנים. והצרכתיו כמו כן ב' מזוזות. מפני הספק הנ"ל. אבל מבית המבשל לבית החורף שהיה היכר הציר כמו כן בבית המבשל. הנחתיו כמו שהיה במזוזה אחת בימין כניסה לבית המבשל. ולא חששתי לביאה דמבית המבשל לבית החורף מדרך החצר. כיון דעיקר כניסה ויציאה מרחוב שלפני הבית לבית החורף וממנו לבית המבשל שדרך שם תשמישו מרובה. ושם הוא היכר צירו. על כן ודאי הוא העיקר לעשות לו מזוזה דרך ימין כניסתו. אע"ג דכה"ג אין הרגיל מבטל את שאינו רגיל. היינו לחיוביה איהו לחוד. אבל לא לבטל את היכר ציר הפתחים העומדים בחדרים שבינו ובין הרחוב האחר העיקרי לבית. ואינו נכנס בגדר ספק דהיכר ציר. ומזוזות אלו קבעתי בלי ברכה וכן יש לנהוג בספק דהיכר ציר דלעיל. יעב"ץ ס"ט:
3