שאילת יעבץ, חלק א ע״אSheilat Yaavetz, Volume I 71
א׳ששאלת מה אני בלולב שנשברה שדרתו:
1
ב׳השגה עמ"ש במג"א להקל בדין לולב שנשברה שדרתו ותשובות חבילות שיש בהן ממש
אשיבך מלין הגם הלום ראיתי להרב במג"א ז"ל שמקל בדבר. וכתב בפשיטות שאם השדרה עצמה נשברה ותלויה למטה דכשר. משום דדמי לנשברה שדרה בבהמה דכשרה אני איני אומר כן. ובמ"כ הפריז על המדה דמאן לימא לן דלא דמי לנפסק החוט. מאחר שהיא תלויה למטה. ולא מיבעיא בנשברה ממש דהיינו שנקרע ונפסק רוב רחבה. דודאי פסול. אלא אפי' לא נפרק ונפסק כי אם המיעוט. או אפי' עדיין היא שלמה וכולה קיימת. רק שנכפפה כל כך ונכפלה באמצעה. עד שחציו תלוי למטה ומונח על חציו האחר. נמי פסול. כדפסלינן בבהמה אם נמרך המוח כל כך שאינו יכול לעמוד. שאפי' עור החוט והשדרה קיימים טרפה. ודמי לנפסק החוט. אי משום דסופו ליפסק. או משום דאין לך פסיקה גדולה מזו. כדכתב רש"י. משו"ה הויא טרפה התם. אע"ג דחוט ושדרה מעמידין אותו. כ"ש הכא דליכא מידי דמגין עליה. דפשיטא הוי כנפסק. ובודאי שסופו ליפסק כולו:
אשיבך מלין הגם הלום ראיתי להרב במג"א ז"ל שמקל בדבר. וכתב בפשיטות שאם השדרה עצמה נשברה ותלויה למטה דכשר. משום דדמי לנשברה שדרה בבהמה דכשרה אני איני אומר כן. ובמ"כ הפריז על המדה דמאן לימא לן דלא דמי לנפסק החוט. מאחר שהיא תלויה למטה. ולא מיבעיא בנשברה ממש דהיינו שנקרע ונפסק רוב רחבה. דודאי פסול. אלא אפי' לא נפרק ונפסק כי אם המיעוט. או אפי' עדיין היא שלמה וכולה קיימת. רק שנכפפה כל כך ונכפלה באמצעה. עד שחציו תלוי למטה ומונח על חציו האחר. נמי פסול. כדפסלינן בבהמה אם נמרך המוח כל כך שאינו יכול לעמוד. שאפי' עור החוט והשדרה קיימים טרפה. ודמי לנפסק החוט. אי משום דסופו ליפסק. או משום דאין לך פסיקה גדולה מזו. כדכתב רש"י. משו"ה הויא טרפה התם. אע"ג דחוט ושדרה מעמידין אותו. כ"ש הכא דליכא מידי דמגין עליה. דפשיטא הוי כנפסק. ובודאי שסופו ליפסק כולו:
2
ג׳ותו אפי' לדידיה ז"ל דמדמי לה לשדרה. מי דמי התם צלעות קיימות ומעמידות אותה. משא"כ הכא דהעלין תלויין למטה מחמת השבירה. או אפי' רק בסבת הכפילה והכפיפה שכמוה. ולא מפני שאנו מדמין (באתרוג. והבו דלא לוסיף עלה. ואף היא בעיא דלא איפשטא) לטרפות. נעשה מעשה להקל בשל תורה ח"ו. ופשיטא דלא הוי הדר. וגרע מיבשה שדרתו. והשבירה כל עצמה באה מן היובש ע"פ הרוב:
3
ד׳לכן נ"ל לפסול בבירור אפי' בשאר הימים. אם לא בשעת הדחק שנוטלין הפסולין. ועוד ראיה לפסול מלולב הכפוף דפסול. ומשמע דלית ליה תקנתא. ודו"ק:
4
ה׳ובתקנתא דלאוגדו שלא יפול למטה שזכר הרב הנז'. נמי לא ניחא לן. דאי לטרפה מדמית לה כנז'. מינה כטרפה דלית לה תקנתא. כדאי' ריש פ' בהמה המקשה. וכל פסול שמחמת עצמו של דבר. אין לו תקנה ואינו חוזר להכשרו. אלא במקום שאמרו. כגון בניקב ונסתם דגיד ודכוותיה:
5
ו׳והוי יודע שגם הלולב שעליו כפופים בראשו. אע"פ שהרא"ש ז"ל היה אוהב לצאת בו. לדעת גדולים אחרים לא די שאינו מן המובחר אלא שאין יוצאין בו. ועיין בתשו' הרדב"ז הבאתיו בח"י לא"ח בס"ד. והנלע"ד כתבתי יעב"ץ ס"ט:
6