שאילת יעבץ, חלק א ע״דSheilat Yaavetz, Volume I 74
א׳נארדן ריש קייטא תפטית"ל.
1
ב׳שאלה ממלמד שקבל על בעה"ב שלו. שהוא אבל. ואינו נותן לו שום פעם כוס של ב"המ לברך אף כי גם הוא אבל. ועוד דקיי"ל אורח מברך:
2
ג׳תשובה
3
ד׳מה שנהגו לתת כוס של ב"המ לאבל לא נזכר בפוסקים
כתבך בא אלי ונדרשתי לשאלתך להשיב אמרים קצרים כאשר תשיג יד הפנאי כעת. שעדיין אני כאורח בלי בית תלמוד קבוע וספרי אינם אצלי. ואמנם אשר שאלת שהבע"ב שלך רוצה לברך בה"מ בכל פעם. אני רואה בעז"ה ופשוט מאד שהדין עמו. ושפיר עביד דמצוה היא לחזר אחר כוס של ברכה אפי' לחוטפה אם אפשר כל הקודם זכה וק"ל. וכ"ש אחר שהוא בעה"ב וגם הוא אבל על אביו. ששלו הוא נוטל. וכך יפה לו לקיים מנהג אבותינו ז"ל תורה שהאבל מברך. שיש לך לידע שבאמת אין דבר זה נזכר בשום א' מהפוסקים ראשונים ואחרונים ז"ל שיזכה האבל בכוס של ברכה עכ"פ. ואינו אלא מנהג בעלמא וזכות היא לו לסגל מצות ומע"ט. ועי"ז מתעלה נפש האב בג"ע ולהקל דינו בי"ב חודש. דברא מזכה אבא בכל מצוה שיעשנה כתקנה:
כתבך בא אלי ונדרשתי לשאלתך להשיב אמרים קצרים כאשר תשיג יד הפנאי כעת. שעדיין אני כאורח בלי בית תלמוד קבוע וספרי אינם אצלי. ואמנם אשר שאלת שהבע"ב שלך רוצה לברך בה"מ בכל פעם. אני רואה בעז"ה ופשוט מאד שהדין עמו. ושפיר עביד דמצוה היא לחזר אחר כוס של ברכה אפי' לחוטפה אם אפשר כל הקודם זכה וק"ל. וכ"ש אחר שהוא בעה"ב וגם הוא אבל על אביו. ששלו הוא נוטל. וכך יפה לו לקיים מנהג אבותינו ז"ל תורה שהאבל מברך. שיש לך לידע שבאמת אין דבר זה נזכר בשום א' מהפוסקים ראשונים ואחרונים ז"ל שיזכה האבל בכוס של ברכה עכ"פ. ואינו אלא מנהג בעלמא וזכות היא לו לסגל מצות ומע"ט. ועי"ז מתעלה נפש האב בג"ע ולהקל דינו בי"ב חודש. דברא מזכה אבא בכל מצוה שיעשנה כתקנה:
4
ה׳וסמך יפה למנהג אלא שהרחיבו גבולו בטעות
אלא שלכאורה הייתי מתמיה בימי חרפי. ומרגלא בפומי לומר על מנהג זה כאשר יאמר משל הקדמוני אפי' ס"ת שבהיכל צריכה מזל. וכן הדבר במצות ה' (אע"פ שא"א יודעין מתן שכרן איזה קלה ואיזה חמורה) שאחת יש לה יותר מהדרין ומחזירין אחריה יותר מאחרת. כי מדוע יזכה האבל בכוס של ברכה דווקא. א"כ נקדימהו בכל מצוה. ואף לקרות בתורה יהא קודם לכל אדם. ושוב אמרתי בחפזי כי בא המנהג מאותה שארז"ל שאבל מיסב בראש כנודע. וכיון שנעשה שר לסרוחים יש לו דין גדול באותה סעודה שמסב בה. וקיי"ל גדול מברך אפי' אתא לבסוף. ה"נ אע"ג דאינו בוצע אלא מנחם גדול דבהון. מטעם הנז' שם. מ"מ לא הפסיד קדימתו לבה"מ וזה נכון:
אלא שלכאורה הייתי מתמיה בימי חרפי. ומרגלא בפומי לומר על מנהג זה כאשר יאמר משל הקדמוני אפי' ס"ת שבהיכל צריכה מזל. וכן הדבר במצות ה' (אע"פ שא"א יודעין מתן שכרן איזה קלה ואיזה חמורה) שאחת יש לה יותר מהדרין ומחזירין אחריה יותר מאחרת. כי מדוע יזכה האבל בכוס של ברכה דווקא. א"כ נקדימהו בכל מצוה. ואף לקרות בתורה יהא קודם לכל אדם. ושוב אמרתי בחפזי כי בא המנהג מאותה שארז"ל שאבל מיסב בראש כנודע. וכיון שנעשה שר לסרוחים יש לו דין גדול באותה סעודה שמסב בה. וקיי"ל גדול מברך אפי' אתא לבסוף. ה"נ אע"ג דאינו בוצע אלא מנחם גדול דבהון. מטעם הנז' שם. מ"מ לא הפסיד קדימתו לבה"מ וזה נכון:
5
ו׳והיכא דנהוג נהוג
איברא הכי חזי לן בס"ד דההמון טעו בהא. אינהו סברי דלכל תריסר ירחי שתא איתמר. ולא היא דלא קאי הא אלא אאבל בשבעת ימי אבלו. שהיו נוהגין לסעוד אצלו המנחמין. משא"כ בשאר הימים של י"ב חודש אין לו קדימה לענין זה. אלא שסבת התפשטות המנהג בא ממה שאמרנו כן נלע"ד בלי ספק. ולא מן הדין זכו האבלים לבדם בכוס של ברכה. אלא שנהגו בכך והנח להם לישראל בכל אופן שיעלה בידינו להניחם על המנהג שכבר נתיישן אצלם. לא נקפיד עליהם. ואל ישנה אדם מפני המחלוקת:
איברא הכי חזי לן בס"ד דההמון טעו בהא. אינהו סברי דלכל תריסר ירחי שתא איתמר. ולא היא דלא קאי הא אלא אאבל בשבעת ימי אבלו. שהיו נוהגין לסעוד אצלו המנחמין. משא"כ בשאר הימים של י"ב חודש אין לו קדימה לענין זה. אלא שסבת התפשטות המנהג בא ממה שאמרנו כן נלע"ד בלי ספק. ולא מן הדין זכו האבלים לבדם בכוס של ברכה. אלא שנהגו בכך והנח להם לישראל בכל אופן שיעלה בידינו להניחם על המנהג שכבר נתיישן אצלם. לא נקפיד עליהם. ואל ישנה אדם מפני המחלוקת:
6
ז׳ברם אין מקו' למנהג זה אלא בשוין דהיינו בע"ב עם בע"ב או אורח לגבי אורח לאפוקי בע"ב ואורח
ואולם זה אינו אלא כשבני סעודה כולם שקולים. רצוני ששניהם בעלי בית כאחים וכשותפים הדרים בבית א' ואוכלים על שלחן א'. או ששניהם אורחים. אזי כשהאחד אבל ב"מ. יש להקדימו בזה. וזכה בכוס של בה"מ מתורת מנהג כנז'. אבל כשהבע"ה אחד לבדו. ואחרים הסמוכים על שולחנו אוכלים מפתו ולא משלהם. הוא קודם לכל אדם. ולא עוד אלא שיכול ליתן למי שירצה. שלא אמרו אורח מברך אלא להנאתו ולטובתו של בעה"ב כדי שיברך לבעה"ב. ולכן אם רוצה לוותר על ברכתו רשאי. כדכתב הרא"ש ז"ל ומובא גם בש"ע. שכל האומר אי אפשי בתקנת חכמים כגון זו שומעין לו. ובאמת בזוהר פ' בלק בינוקא משמע קצת דלא כהרא"ש דוק וצ"ע:
ואולם זה אינו אלא כשבני סעודה כולם שקולים. רצוני ששניהם בעלי בית כאחים וכשותפים הדרים בבית א' ואוכלים על שלחן א'. או ששניהם אורחים. אזי כשהאחד אבל ב"מ. יש להקדימו בזה. וזכה בכוס של בה"מ מתורת מנהג כנז'. אבל כשהבע"ה אחד לבדו. ואחרים הסמוכים על שולחנו אוכלים מפתו ולא משלהם. הוא קודם לכל אדם. ולא עוד אלא שיכול ליתן למי שירצה. שלא אמרו אורח מברך אלא להנאתו ולטובתו של בעה"ב כדי שיברך לבעה"ב. ולכן אם רוצה לוותר על ברכתו רשאי. כדכתב הרא"ש ז"ל ומובא גם בש"ע. שכל האומר אי אפשי בתקנת חכמים כגון זו שומעין לו. ובאמת בזוהר פ' בלק בינוקא משמע קצת דלא כהרא"ש דוק וצ"ע:
7
ח׳לפום ריהטא י"ל ע"ז ולהוכיח מתלמוד ערוך ליפות כח האורח אפי' נגד בע"ב
ולכאורה איכא למידק נמי מגמרא ערוכה דלא כוותיה. מההוא עובדא (חולין דפז"ב) דא"ל כוס של ברכה אתה שותה או מ' זהובים אתה נוטל. דמשמע שנתן לו רבי לברך ואע"פ שהיה צדוקי. על כרחך צ"ל משום דחובה היא שיברך האורח. וזכה בו הצדוקי. ולא יוכל ליטלו ממנו על כרחו. שאל"כ יזכה הוא עצמו בכוס של ברכה בלי שאלה. ומה צורך לקנותו ממנו. ואם רצה ליתן לו מתנה. יתן לו זולת זה מה שירצה. ולא הי"ל לרבי להניח לצדוקי לברך:
ולכאורה איכא למידק נמי מגמרא ערוכה דלא כוותיה. מההוא עובדא (חולין דפז"ב) דא"ל כוס של ברכה אתה שותה או מ' זהובים אתה נוטל. דמשמע שנתן לו רבי לברך ואע"פ שהיה צדוקי. על כרחך צ"ל משום דחובה היא שיברך האורח. וזכה בו הצדוקי. ולא יוכל ליטלו ממנו על כרחו. שאל"כ יזכה הוא עצמו בכוס של ברכה בלי שאלה. ומה צורך לקנותו ממנו. ואם רצה ליתן לו מתנה. יתן לו זולת זה מה שירצה. ולא הי"ל לרבי להניח לצדוקי לברך:
8
ט׳אבל רש"י ותו' נשמרו מזה
איברא רש"י ותו' שם כבר נשמרו מזה. דבלא"ה נמי איכא למידק עלה דההיא. דאי כמשמעו שנתן לו כוס של בה"מ לברך. ורצה לקנותו ממנו בעד מ' זהו'. קשה הלא גדול העונה אמן יותר מן המברך. א"כ מה הפסיד השומע מן המברך. אדרבא איהו עדיף. וכמ"ש גם התו' בהחובל דר"ת פטר מה"ט למי שבירך על קה"ת במקום אחר. אלא ודאי צ"ל כפירש"י דלא נתן לו לברך. דפשיטא לא הניח ר' לצדוקי לברך. רק רצה לקנות ממנו שכר ד' אמנים שענה אחר הברכה. לפי שגם אמן דברכה שוה י' זהו':
איברא רש"י ותו' שם כבר נשמרו מזה. דבלא"ה נמי איכא למידק עלה דההיא. דאי כמשמעו שנתן לו כוס של בה"מ לברך. ורצה לקנותו ממנו בעד מ' זהו'. קשה הלא גדול העונה אמן יותר מן המברך. א"כ מה הפסיד השומע מן המברך. אדרבא איהו עדיף. וכמ"ש גם התו' בהחובל דר"ת פטר מה"ט למי שבירך על קה"ת במקום אחר. אלא ודאי צ"ל כפירש"י דלא נתן לו לברך. דפשיטא לא הניח ר' לצדוקי לברך. רק רצה לקנות ממנו שכר ד' אמנים שענה אחר הברכה. לפי שגם אמן דברכה שוה י' זהו':
9
י׳הצלת פירש"י מקושית התו' חולין דפז"ב
ובזה מיושב ג"כ קושית התו' דהא איכא נמי שכר דברכת בפ"ה. דלרש"י הכי הוה מעשה לאחר שבירך בה"מ מיד עמד הצדוקי ללכת לדרכו ולא המתין על בפ"ה. וכיון שראה רבי כך חשב שמבזה כוס של ברכה. לכן רצה לשלם לו שכרו של עניית האמנים בממון בעו"הז. ואז עדיין לא בירכו בפ"ה. לכך יפה שאל לו אם רוצה למכור שכרו. שהיא מ' זהובי' בעד ד' ברכות שענה אחריהם אמן. כי עכשיו אינו מגיע לו יותר. או אם ירצה להמתין על שתיית הכוס. שמראה בזה דחביב לו ואינו רוצה במעות:
ובזה מיושב ג"כ קושית התו' דהא איכא נמי שכר דברכת בפ"ה. דלרש"י הכי הוה מעשה לאחר שבירך בה"מ מיד עמד הצדוקי ללכת לדרכו ולא המתין על בפ"ה. וכיון שראה רבי כך חשב שמבזה כוס של ברכה. לכן רצה לשלם לו שכרו של עניית האמנים בממון בעו"הז. ואז עדיין לא בירכו בפ"ה. לכך יפה שאל לו אם רוצה למכור שכרו. שהיא מ' זהובי' בעד ד' ברכות שענה אחריהם אמן. כי עכשיו אינו מגיע לו יותר. או אם ירצה להמתין על שתיית הכוס. שמראה בזה דחביב לו ואינו רוצה במעות:
10
י״אעוד ד"א ליישב פירש"י בעובדא דההוא צדוקי
אי נמי ה"ק ליה או כוס של ברכה אתה שותה. שא"כ יגיע לך באמת יותר מארבעים זהובי' דאפשר יגיע לו ששים זהו'. דהא אם ישתה כשיעור. יצטרך ג"כ לברך אחריו. והרי בידו שש ברכות. ומשום דלא פסיקא ליה כמה הוו. שמא לא ישתה כשיעור. משו"ה לא נקיט אלא מילתא פסיקתא ואמר לו. דמתון מתון כמה זוזי שוה. שאם תלך עכשיו לדרכך לא תטול כ"א מ' זהו'. ואם תשתה ג"כ מהכוס של ברכה. או תשמע ברכות השתיה. תוכל להרויח עוד יותר. ובזה מדוקדק מאד מה שאמר לו כוס של ברכה אתה שותה. שאין לו הבנה לכאורה ע"פ דרכו של רש"י. ורבים מתקשים בהבנת לשון רש"י הנ"ל. וזה ברור בס"ד בלי ספק:
אי נמי ה"ק ליה או כוס של ברכה אתה שותה. שא"כ יגיע לך באמת יותר מארבעים זהובי' דאפשר יגיע לו ששים זהו'. דהא אם ישתה כשיעור. יצטרך ג"כ לברך אחריו. והרי בידו שש ברכות. ומשום דלא פסיקא ליה כמה הוו. שמא לא ישתה כשיעור. משו"ה לא נקיט אלא מילתא פסיקתא ואמר לו. דמתון מתון כמה זוזי שוה. שאם תלך עכשיו לדרכך לא תטול כ"א מ' זהו'. ואם תשתה ג"כ מהכוס של ברכה. או תשמע ברכות השתיה. תוכל להרויח עוד יותר. ובזה מדוקדק מאד מה שאמר לו כוס של ברכה אתה שותה. שאין לו הבנה לכאורה ע"פ דרכו של רש"י. ורבים מתקשים בהבנת לשון רש"י הנ"ל. וזה ברור בס"ד בלי ספק:
11
י״בופי' התו' ג"כ מבואר היטב
ולהתו' משמע דזה היה מעשה קודם שבירכו בה"מ. שרצה ר' לסלקו מבה"מ לגמרי שלא יהא שם אצל בה"מ. ולא יבוא ליהנות מכוס של ברכה. ולכן הוקשה להם שא"כ היה מגיע לו גם בעד בפ"ה. מאחר שזהו שרצה לקנות ממנו. שלא יהנה כלום מכוס דברכה. שאם היה רוצה היה שותה ממנו. לכן תירצו מה שתירצו דוק היטב. ודאתאן עלה דלכ"ע לא היה אותו צדוקי מברך. ואדרבא משמע קצת כדעת הרא"ש:
ולהתו' משמע דזה היה מעשה קודם שבירכו בה"מ. שרצה ר' לסלקו מבה"מ לגמרי שלא יהא שם אצל בה"מ. ולא יבוא ליהנות מכוס של ברכה. ולכן הוקשה להם שא"כ היה מגיע לו גם בעד בפ"ה. מאחר שזהו שרצה לקנות ממנו. שלא יהנה כלום מכוס דברכה. שאם היה רוצה היה שותה ממנו. לכן תירצו מה שתירצו דוק היטב. ודאתאן עלה דלכ"ע לא היה אותו צדוקי מברך. ואדרבא משמע קצת כדעת הרא"ש:
12
י״גוהידנא פשיטא דאין כח האורח יפה בכוס של ב"המ
ועוד יש לך לידע דההוא טעמא דאורח מברך. לא שייך גבי דידן. דדוקא בימיהם שהיה א' מברך והאחרים יוצאין בברכתו. שייך האי טעמא. משא"כ האידנא דנהוג עלמא להחזיק עצמן כל ישראל חברים. שמברך כל א' לעצמו ואינן מתכוונין לצאת בברכת המברך על הכוס. א"כ מה מפסיד בעה"ב בכך אם יברך בעצמו. הרי מקיים המצוה החביבה ולא הפסיד ברכה. ועולה מזה שהבעה"ב קודם לכוס של ברכה מכל שאר המסובין אפי' שיהיו אורחים. ואפי' בימיהם כנז'. כ"ש עכשיו שאעפ"כ כל א' מברך לעצמו ובעה"ב ממילא מתברך. שיש לו לבעה"ב עצמו לברך ולזכות במצוה. וכן נאה למדקדקים יראי ה' וחרדים אל דברו. שלא להניח מצוה הבאה לידם לעשותה ע"י אחרים. ולא עוד אלא שכחו של בעה"ב יפה ליתנה לכל מי שירצה. ואינו צריך לחוש לאורח. אפי' האורח אבל ב"מ:
ועוד יש לך לידע דההוא טעמא דאורח מברך. לא שייך גבי דידן. דדוקא בימיהם שהיה א' מברך והאחרים יוצאין בברכתו. שייך האי טעמא. משא"כ האידנא דנהוג עלמא להחזיק עצמן כל ישראל חברים. שמברך כל א' לעצמו ואינן מתכוונין לצאת בברכת המברך על הכוס. א"כ מה מפסיד בעה"ב בכך אם יברך בעצמו. הרי מקיים המצוה החביבה ולא הפסיד ברכה. ועולה מזה שהבעה"ב קודם לכוס של ברכה מכל שאר המסובין אפי' שיהיו אורחים. ואפי' בימיהם כנז'. כ"ש עכשיו שאעפ"כ כל א' מברך לעצמו ובעה"ב ממילא מתברך. שיש לו לבעה"ב עצמו לברך ולזכות במצוה. וכן נאה למדקדקים יראי ה' וחרדים אל דברו. שלא להניח מצוה הבאה לידם לעשותה ע"י אחרים. ולא עוד אלא שכחו של בעה"ב יפה ליתנה לכל מי שירצה. ואינו צריך לחוש לאורח. אפי' האורח אבל ב"מ:
13
י״דלכן דבר פשוט הוא שראשי בע"הב לזכות עצמו בו וכ"ש כשהוא ג"כ אבל וראוי לו לעשותו
מעתה נבוא לנדון השואל שעלה בדעתך לדון ק"ו. לפי שפשוט אצלך שהדין הוא שאורח מברך עכ"פ על כרחו של בעה"ב. ואמרת כ"ש שאתה אבל המקום ינחמך. שלא הורע כחך. ולדידי חזי לי איפכא שאין לך יפוי כח כלל. וזיל לאידך גיסא ותא אבתראי ולא תיזיל בתר איפכא. דאם אמרו שיכול לוותר על ברכתו וליתן לברך למי שירצה. ק"ו שיקדים הוא עצמו. וכ"ש השתא בזמן הזה. וק"ו בן בנו של ק"ו כשבעה"ב גם הוא אבל הש"י ינחמהו. וטענת אבילות דידך לית לה עדיפותא כלל. כיון דלאו מעיקר דינא הוא. כאשר כתבתי לעיל. ואין לו מקום כלל בנדון דידך. שהבע"ב רוצה לברך. ובפרט שגם הוא אבל ב"מ:
מעתה נבוא לנדון השואל שעלה בדעתך לדון ק"ו. לפי שפשוט אצלך שהדין הוא שאורח מברך עכ"פ על כרחו של בעה"ב. ואמרת כ"ש שאתה אבל המקום ינחמך. שלא הורע כחך. ולדידי חזי לי איפכא שאין לך יפוי כח כלל. וזיל לאידך גיסא ותא אבתראי ולא תיזיל בתר איפכא. דאם אמרו שיכול לוותר על ברכתו וליתן לברך למי שירצה. ק"ו שיקדים הוא עצמו. וכ"ש השתא בזמן הזה. וק"ו בן בנו של ק"ו כשבעה"ב גם הוא אבל הש"י ינחמהו. וטענת אבילות דידך לית לה עדיפותא כלל. כיון דלאו מעיקר דינא הוא. כאשר כתבתי לעיל. ואין לו מקום כלל בנדון דידך. שהבע"ב רוצה לברך. ובפרט שגם הוא אבל ב"מ:
14
ט״ואכן יש להפוך בזכות מלמד שאוכל אצל ב"ב בשכר למודו שיפה כחו כבע"הב ויש לו לחלוק עמו
ברם להוציאך חלק אי אפשר דלא מזיגנא רישא אבי סדיא עד דמהפיכנא בזכותך. וכבר תוכל להבין דבר מתוך דבר הנ"ל מה שיש ללמוד לזכותך במצוה. ותן לחכם ויחכם עוד. ותדע באמת שהטענה שחשבת לתועלתך. אינה לעזר ולא להועיל. ואדרבא אם לא היית חשוב אורח. אלא כבעה"ב אז טוב לך ויכול תוכל לנצח שכנגדך. לתת מנת חלקך במצוה מאחר ששניכם שקולים כאמור. וזו באמת לא נפלאת ולא רחוקה היא ממני. להוציאך מתורת אורח וקרוב אני להכניסך תחת סוג בע"ב. מכיוון שפסק לך בע"ב מזונות. וזה חלק משכירותך בעבור היותך לומד אצלו. הרי זה כאילו אתה משלם לו המזונות ופורע דמי סעודה. שאע"פ שאתה סמוך על שולחנו. אינך נחשב לאורח על דעתי. אבל אתה אוכל משלך כי המזונות של המלמד שעל בע"ה לתת לו. הוא בא בשכרו (עיין בי"ד סי' שע"ח ) וכענין שכתבו האחרונים שאם האורח אוכל משלו א"צ לברך לבעה"ב. אלא שאין לך לפרוץ גדר המנהג. והמשנה ידו על התחתונה. והזהר שלא תטיל קנאה בסעודה. עכ"פ זכינו לדין שכבר יצאת מתורת אורח ודאי. על כן הגון בעיני שלא יזכה הבעה"ב לבדו לברך כפעם בפעם. ויש לו לחלוק עמך מטעם זה שאמרנו שנראה נכון בעיני. ואם אדם ישר הוא בעה"ב שלך אולי יכנסו דברים אלו באזניו. ואם ישמע לעצתי. בזה ימצא חן ושכל טוב בעיני ה' ואדם ליתן לך ג"כ לברך לפרקים כאשר יישר בעיניו. ואין עליך להקפיד אם לא יחלוק עמך בשוה:
ברם להוציאך חלק אי אפשר דלא מזיגנא רישא אבי סדיא עד דמהפיכנא בזכותך. וכבר תוכל להבין דבר מתוך דבר הנ"ל מה שיש ללמוד לזכותך במצוה. ותן לחכם ויחכם עוד. ותדע באמת שהטענה שחשבת לתועלתך. אינה לעזר ולא להועיל. ואדרבא אם לא היית חשוב אורח. אלא כבעה"ב אז טוב לך ויכול תוכל לנצח שכנגדך. לתת מנת חלקך במצוה מאחר ששניכם שקולים כאמור. וזו באמת לא נפלאת ולא רחוקה היא ממני. להוציאך מתורת אורח וקרוב אני להכניסך תחת סוג בע"ב. מכיוון שפסק לך בע"ב מזונות. וזה חלק משכירותך בעבור היותך לומד אצלו. הרי זה כאילו אתה משלם לו המזונות ופורע דמי סעודה. שאע"פ שאתה סמוך על שולחנו. אינך נחשב לאורח על דעתי. אבל אתה אוכל משלך כי המזונות של המלמד שעל בע"ה לתת לו. הוא בא בשכרו (עיין בי"ד סי' שע"ח ) וכענין שכתבו האחרונים שאם האורח אוכל משלו א"צ לברך לבעה"ב. אלא שאין לך לפרוץ גדר המנהג. והמשנה ידו על התחתונה. והזהר שלא תטיל קנאה בסעודה. עכ"פ זכינו לדין שכבר יצאת מתורת אורח ודאי. על כן הגון בעיני שלא יזכה הבעה"ב לבדו לברך כפעם בפעם. ויש לו לחלוק עמך מטעם זה שאמרנו שנראה נכון בעיני. ואם אדם ישר הוא בעה"ב שלך אולי יכנסו דברים אלו באזניו. ואם ישמע לעצתי. בזה ימצא חן ושכל טוב בעיני ה' ואדם ליתן לך ג"כ לברך לפרקים כאשר יישר בעיניו. ואין עליך להקפיד אם לא יחלוק עמך בשוה:
15
ט״זוי"ל ע"ז ותשובתו בצדו
מ"מ עדיין צריך אתה לדעת שלא יכולתי להכניסך בכלל בעה"ב. להחליט הדין שתזכה עכ"פ מן הטעם הזה שאתה אוכל בשכרך. שבאמת דבר זה עדיין מפוקפק בידי. ויש לי הרהורי דברים ממ"ש רז"ל בסוגית חרמש כנפשך כנפש בע"ה כך נפשו של פועל מה בע"ה אוכל ופטור מן המעשר כך פועל. הרי בהדיא אע"ג דבאגריה קאכיל על כרחיה דבע"ה. אפ"ה לא חשיב מקח גמור לקבוע למעשר. ולא הוי אלא כנהנה משל בעה"ב. אע"פ שאוכל בשכרו. אלא שבזה יש לומר דלא דמיא אכילה דפועל שהתורה זיכתה לו בכך. ורחמנא הוא דמיעטיה. ותדע שהרי שנינו בפ"ב דמעשרות ע"מ שאוכל בשעת הקציעה ולאחר הקציעה. לאחר הקציעה חייב לפי שאינו אוכל מ"ה. משו"ה ליכא למשמע מהא:
מ"מ עדיין צריך אתה לדעת שלא יכולתי להכניסך בכלל בעה"ב. להחליט הדין שתזכה עכ"פ מן הטעם הזה שאתה אוכל בשכרך. שבאמת דבר זה עדיין מפוקפק בידי. ויש לי הרהורי דברים ממ"ש רז"ל בסוגית חרמש כנפשך כנפש בע"ה כך נפשו של פועל מה בע"ה אוכל ופטור מן המעשר כך פועל. הרי בהדיא אע"ג דבאגריה קאכיל על כרחיה דבע"ה. אפ"ה לא חשיב מקח גמור לקבוע למעשר. ולא הוי אלא כנהנה משל בעה"ב. אע"פ שאוכל בשכרו. אלא שבזה יש לומר דלא דמיא אכילה דפועל שהתורה זיכתה לו בכך. ורחמנא הוא דמיעטיה. ותדע שהרי שנינו בפ"ב דמעשרות ע"מ שאוכל בשעת הקציעה ולאחר הקציעה. לאחר הקציעה חייב לפי שאינו אוכל מ"ה. משו"ה ליכא למשמע מהא:
16
י״זאבל עוד ראיהה אחרת יש לגרוע כח השכיר שמזונותיו אצל בע"הב יתר על שכרו שאין לו זכיה בכוס של ב"המ ע"כ נכון להטיל פשרה ביניהם כאשר ישר בעיני הבע"הב
אבל מ"מ צל"ע עוד מאותה שאמרו הפועלים בזמן שאוכלין יותר על שכרן אין מברכין ברכה רביעית שאינה של תורה כדי שלא לבטל ממלאכתן. ורב אשי עני לאמן בקלא כי היכי דלשמעו פועלים ולקומו. מכאן משמע שלא זכו פועלים בכוס של ברכה. אע"פ שאוכלין ג"כ בשכרן ולא קאכלי משל בעה"ב בכדי. אפ"ה מוכח דלא חשבינן להו כבעה"ב לענין זה. דא"ה לא סגי דלא לימרו כל הארבע ברכות כשמברכין להוציא אחרים. ומדלא מפלגינן מוכח בהדיא דלעולם דינייהו דפועלים הכי הוא. שבעה"ב יכול להקפיד עליהן שלא יתבטלו ממלאכתן ואין להם חלק בכוס של ברכה כלל. ואע"פ שכבר בטלה אותה הלכה מפני המנהג כמוזכר בפוסקים:
אבל מ"מ צל"ע עוד מאותה שאמרו הפועלים בזמן שאוכלין יותר על שכרן אין מברכין ברכה רביעית שאינה של תורה כדי שלא לבטל ממלאכתן. ורב אשי עני לאמן בקלא כי היכי דלשמעו פועלים ולקומו. מכאן משמע שלא זכו פועלים בכוס של ברכה. אע"פ שאוכלין ג"כ בשכרן ולא קאכלי משל בעה"ב בכדי. אפ"ה מוכח דלא חשבינן להו כבעה"ב לענין זה. דא"ה לא סגי דלא לימרו כל הארבע ברכות כשמברכין להוציא אחרים. ומדלא מפלגינן מוכח בהדיא דלעולם דינייהו דפועלים הכי הוא. שבעה"ב יכול להקפיד עליהן שלא יתבטלו ממלאכתן ואין להם חלק בכוס של ברכה כלל. ואע"פ שכבר בטלה אותה הלכה מפני המנהג כמוזכר בפוסקים:
17
י״חמ"מ לפי דרכנו למדנו שאין לפועל כזה דין בעה"ב לענין זה שיזכה בכוס של ברכה כמו הבעה"ב. אחר שמן הדין שבתלמוד לא היה יכול לברך ברכה רביעית. ואצ"ל שאינו אומר כל נוסחי הרחמן בלי דעתו של בעה"ב. ופשיטא שאין לו זכות בכוס של ברכה. זה אינו צריך לפנים. ואתה ידידי ג"כ אוכל יתר על שכרך דין פועל אמת יש לך מחלקך יהא חלקי אם תזהר במלאכתך מלאכת שמים. ובזה תקבל תנחומין וחיים. כנפשך שבעך ונפש עיף יגע ורפה ידים. יעב"ץ ס"ט:
18