שאילת יעבץ, חלק א פ״אSheilat Yaavetz, Volume I 81
א׳[בדפוס ראשון נדפסו בטעות שתי תשובות תחת הכותרת 'תשובה פא'. התשובה השנייה מובאת כאן בהמשך]
1
ב׳נארדן התפ"ט לפ"ק
2
ג׳אוי לבריות מעלבונה של תורה חוגרת שק ונושאת קנא"ה על צעקת הדרשות הבאה מי יוכל לספר צרת האגדות הקדושות כל הקורות אותם תלאה ע"ג תלאה
על שבקשת לשום עיני על מה שדרשת במאמר דר"א במ"ק אשר רשמת. הנה אף שאין דעתי נוחה להטפל בזה כי אין משיבין על הדרוש והדרשה תדרש. והיא דרך נכוחה לבחורים לקנות להם שם אף כי לא ידעו במה יכשלו. לו חכמו ישכילו. אם יימינו או ישמאילו. מ"מ אחר שראיתי בקשתך לעמוד על האמת לא אמנע ממך להודיעך קושט אמרי אמת. ולא זו העיר לא זו הדרך להפוך דברי אלקים חיים ח"ו. כאשר בעו"ה פשתה המספחת הזאת ברוב לומדי זמנינו שטו העם ולקטו. מכל הבא בידם בין אמת לשקר לא יבדילו משפט אמת לא שפטו. ואת פועל ה' לא יביטו. ומבקשי האמת רודפי הצדק בטלו כי מעטו. איש לבצעו נטו. ובתורת אמת בעטו. ברגלם וידם לא ימצאו בב"ה והיה להם למשמרת השמרים והפסולת קלטו. והסולת השליכו ופלטו. אדר היקר הפשיטו. אוי לנו מה עלתה בימינו כי נהרס גדר הדרש ונעשה עיר פרוצה מדר"ס לפרוצים רבו המתפרצים אנשים בוערים חרשי משחית השחיתו התעיבו עותו נתיבו יסודותיו ערו החריבו ידם בד"בור המקודש פשטו. על זאת מלתי מלין בזכרי רבו אנחותי. וארכובותי דא לדא נקשן כל איברי רועדים ועורקי לא ישכבון וסרעפי לא שקטו. לא זאת המנוחה להניח לי מעצבי ומיגוני אש נשקה ביעקב אם דברתי בלשוני אוי לי אם אומר ואצבעותי יחרטו. אוי לי אם לא אומר שלא יאמרו הרמאין במעשה ידיהם אין אנו בקיאין אולי ישמעו ויחדלו נפשם ימלטו. ואורחותם לא יעבטו. ועל העבר יתחרטו. וכפי מסת אפיסת הפנאי ריש מלין אומר ותדע ותשכל ממוצא דבר דבור על אופניו דטבא לאולפנא. ועיניך הלא לאמונה. משרים תחזינה. אם תחפשנה ככסף אז תבין ודעת אלקים תמצא אמת לאמיתו. דבר טוב בעתו:
על שבקשת לשום עיני על מה שדרשת במאמר דר"א במ"ק אשר רשמת. הנה אף שאין דעתי נוחה להטפל בזה כי אין משיבין על הדרוש והדרשה תדרש. והיא דרך נכוחה לבחורים לקנות להם שם אף כי לא ידעו במה יכשלו. לו חכמו ישכילו. אם יימינו או ישמאילו. מ"מ אחר שראיתי בקשתך לעמוד על האמת לא אמנע ממך להודיעך קושט אמרי אמת. ולא זו העיר לא זו הדרך להפוך דברי אלקים חיים ח"ו. כאשר בעו"ה פשתה המספחת הזאת ברוב לומדי זמנינו שטו העם ולקטו. מכל הבא בידם בין אמת לשקר לא יבדילו משפט אמת לא שפטו. ואת פועל ה' לא יביטו. ומבקשי האמת רודפי הצדק בטלו כי מעטו. איש לבצעו נטו. ובתורת אמת בעטו. ברגלם וידם לא ימצאו בב"ה והיה להם למשמרת השמרים והפסולת קלטו. והסולת השליכו ופלטו. אדר היקר הפשיטו. אוי לנו מה עלתה בימינו כי נהרס גדר הדרש ונעשה עיר פרוצה מדר"ס לפרוצים רבו המתפרצים אנשים בוערים חרשי משחית השחיתו התעיבו עותו נתיבו יסודותיו ערו החריבו ידם בד"בור המקודש פשטו. על זאת מלתי מלין בזכרי רבו אנחותי. וארכובותי דא לדא נקשן כל איברי רועדים ועורקי לא ישכבון וסרעפי לא שקטו. לא זאת המנוחה להניח לי מעצבי ומיגוני אש נשקה ביעקב אם דברתי בלשוני אוי לי אם אומר ואצבעותי יחרטו. אוי לי אם לא אומר שלא יאמרו הרמאין במעשה ידיהם אין אנו בקיאין אולי ישמעו ויחדלו נפשם ימלטו. ואורחותם לא יעבטו. ועל העבר יתחרטו. וכפי מסת אפיסת הפנאי ריש מלין אומר ותדע ותשכל ממוצא דבר דבור על אופניו דטבא לאולפנא. ועיניך הלא לאמונה. משרים תחזינה. אם תחפשנה ככסף אז תבין ודעת אלקים תמצא אמת לאמיתו. דבר טוב בעתו:
3
ד׳תחלת דברי פיך לפרש כוונת רש"י בפ' חוקת לעולם היא נקראת על שמך ע"פ מאי דאי' במ"ר בשעה שעלה משה למרום כו'. עד חייך שיצא זה מחלציך. א"כ לעולם נקראת ע"ש. ר"ל דהלכה כר"א שיצא מחלציו אלה דבריך. ואינן אלא תימה לבאר דבר קשה בדבר אחר קשה ממנו וזר ותמוה מאד כפליאה נשגבה לא יכלו לה המון המפרשים. ולא מצאו כל אנשי חיל ידיהם למצוא פתח הבנתה. ומה ענין אותו מדרש התמוה אצל פירש"י הנ"ל שלעולם תהא פרה נקראת ע"ש. ואיך עדיין נקראת ע"ש . משה. והלא לא יחסו את ר"א אחר משה. וגם מה שייכות בזה לומר שתהא פרה לעולם נקראת על שמו של משה לפי שאמר בה ר"א דין א': ועוד הלא כך אמרו שתהא נקראת ע"ש פרה שעשה משה במדבר מה יחוס זה עם זה המדרש. וזא"ז לא קרב. ורחוקים כרחוק מזרח ממערב:
4
ה׳גם מ"ש דהלכה כר"א לא ידעתי איזה רוח נבואה עבר עליך לידע מלבך פסק הלכה. מה גם שהיא הילכתא למשיחא. דמאן ספין מאן רקיע מאן סליק לרקיע לידע פסק הלכה זו. כי אם הרמב"ם ז"ל חכם עדיף מנביא והברטנורה אחריו שפסקו דלא כר"א. והוא האמת ודאי כיון דרבים פליגי עליה. ותו דר"א שמותי הוא. הרי דבריך בטלין מעיקרן:
5
ו׳ביאור נכון במ"ש רש"י פ' חוקת לעולם תהא נקראת פרה שעשה משה
אמנם בכוונת רש"י במדרש הנ"ל שלעולם תהא פרה נקראת ע"ש פרה שעשה משה. דברים פשוטים הם לדעתי שהדברים מגיעים למה ששנינו במשנה דפרה דמזין מכל חטאת שהיו שם. לא מצאו משבע כו' עושין מאחת וארז"ל במדרש שכל הפרות כלות ושל משה קיימת אותו חלק שניתן בחיל למשמרת. וכן יסד הפייטן ביוצר דפ' פרה א"כ כיון שלעולם קיימת ובכל פרה שעושין צריכין להזות מעפרה. היינו דקאמר שלעולם נקראת ע"ש של משה. ושפיר הוא וזה דבר פשוט ונכון באין ספק:
אמנם בכוונת רש"י במדרש הנ"ל שלעולם תהא פרה נקראת ע"ש פרה שעשה משה. דברים פשוטים הם לדעתי שהדברים מגיעים למה ששנינו במשנה דפרה דמזין מכל חטאת שהיו שם. לא מצאו משבע כו' עושין מאחת וארז"ל במדרש שכל הפרות כלות ושל משה קיימת אותו חלק שניתן בחיל למשמרת. וכן יסד הפייטן ביוצר דפ' פרה א"כ כיון שלעולם קיימת ובכל פרה שעושין צריכין להזות מעפרה. היינו דקאמר שלעולם נקראת ע"ש של משה. ושפיר הוא וזה דבר פשוט ונכון באין ספק:
6
ז׳לא נצרכה אלא לפלפולא אם פרה בשנים פסולה
ובר מהא תיוהי סגיאי חזינא בדבריך. כתבת וקשה לי מאי נפקותא יוצא מפלוגתייהו דר"א ור"מ בשנים דפרה. ונראה לך דיש נפקותא בק"ו דאי' בגמ' ותהא עגלה פסולה מק"ו וכו'. לפ"ז קשה מנ"ל דב' שערות דווקא דילמא כקושית הש"ח. ואי משום מיעוט אחר מיעוט. הא צריכין אין בה מום למעט עגלה. ואי קשה בה למה לי. הא לר"א הק"ו בלא"ה אינו כו'. וכל זה שיבוש הוא אינו כדאי להשיב עליו לבלות בו זמן. דודאי לא ילפינן מיעוטא לעגלה רק ממלת בה לחוד דאייתר. ושאר הפסוק פשיטא דלגופיה אצטריך. ולא נכתב כולו להוציא את העגלה להכשיר בה המום. אלא מדהוה מצי למיכתב אין מום. דהא ידעינן במאי משתעי קרא. בה למה לי. משו"ה ממעטינן עגלה. זהו האמת הברור. ודברי הש"ח עדיין אפשר לאמרם:
ובר מהא תיוהי סגיאי חזינא בדבריך. כתבת וקשה לי מאי נפקותא יוצא מפלוגתייהו דר"א ור"מ בשנים דפרה. ונראה לך דיש נפקותא בק"ו דאי' בגמ' ותהא עגלה פסולה מק"ו וכו'. לפ"ז קשה מנ"ל דב' שערות דווקא דילמא כקושית הש"ח. ואי משום מיעוט אחר מיעוט. הא צריכין אין בה מום למעט עגלה. ואי קשה בה למה לי. הא לר"א הק"ו בלא"ה אינו כו'. וכל זה שיבוש הוא אינו כדאי להשיב עליו לבלות בו זמן. דודאי לא ילפינן מיעוטא לעגלה רק ממלת בה לחוד דאייתר. ושאר הפסוק פשיטא דלגופיה אצטריך. ולא נכתב כולו להוציא את העגלה להכשיר בה המום. אלא מדהוה מצי למיכתב אין מום. דהא ידעינן במאי משתעי קרא. בה למה לי. משו"ה ממעטינן עגלה. זהו האמת הברור. ודברי הש"ח עדיין אפשר לאמרם:
7
ח׳ואם מפני שהוקשה לך א"כ לר"א בה ל"ל. : מחמת שחשבת שלר"א שנים פוסלות בפרה. א"כ בלא"ה הק"ו אינו. לזה אשיבך אף לפי דבריך. פשיטא דלר"א נמי איצטריך ליה בה למעוטא בעגלה. דלא נילף מהיקישא ודו"ק. או אפי' בק"ו שיש לדון עוד באופן אחר מה פרה שאינה טעונה נחל איתן וק"ל וכמוהו הרבה. ומלבד כל זה אפי' אי תימא ר"א בה לא דרש. מ"מ רבנן דרשי בה כדאשכחינן בגמרא טובא כי הא. ומבואר לבקי מעט בדרכי התלמוד וסוגיותיו. ואמנם לכל זה לא הוצרכתי אלא לפי מה שחשבת כמילתא דפשיטא שלר"א שנים פוסלות בפרה:
8
ט׳איברא הא מילתא צריכא רבה. אבל תדע באמת לא כן הוא. כי הר"ש ז"ל פירש דר"א נמי מכשר ביותר מבת שתי שנים ולמעלה. ולא פליג אלא מבת שתים. ולמטה. לאפוקי בת שנה דלא. ועוד כתב דאפי' לכשתימצי לומר דר"א פוסל ביותר משתים. מדרבנן ולכתחלה לא. שמא תפסל בשחרות אבל בדיעבד ודאי כשרה אף לר"א. והכריח כן מחמת ראיה חזקה מאותה ששנינו ר"א אומר פרת חטאת המעוברת כשרה. וקיי"ל בבכורות דאין פרה מתעברת פחותה מבת שלש. והיא ראיה חזקה לכאורה. ולכן פשוט אצל המפרשים ז"ל שגם ר"א מכשיר בפרה זקנה בדיעבד. וכ"ע ס"ל הכי דשנים אין פוסלין בפרה כסתמא דתלמודא. ונראין הדברים שהיא הלכה מוסכמת וליכא מאן דפליג בהא דשנים אינן פוסלות בה אלא לכתחלה:
9
י׳מראה פנים מסבירות להלכה דלר"א בת ג' פסולה ומ"ש הר"ש אינו מוכרח וקושית התו' ניחא
ואע"פ שבאמת הראיה חזקה הנ"ל מר"א דמעוברת. יכילנא לשנויי דלא תידוק מידי. ובחדא מחיתא מתריצנא למה שהקשו התו' בפ' א"מ דהרי עינינו רואות שפרה יולדת בת שתי שנים. . ותרצו בדוחק שנשתנו הדורות. ואותה ראיה שהביאו לזה מעינוניתא דוורדא. אין ממנה הכרח עיין בתו' פא"ט. אבל אני אומר שא"צ לזה ולעולם לא נשתנו הדורות והטבע לענין זה. אלא משום דמילתא דלא שכיחא היא ואזלינן בתר רובא. משו"ה קיי"ל בבכורות פרה בת ג' ודאי לכהן. . אע"ג דאיכא דילידן פחותות מבנות ג' לא חיישינן למיעוטא. והאיכא חזקה נמי בהדה דאוקי לבהמה בחזקת שלא ילדה. והא דקשיא מגמ' דע"ז דמקשי פחותה מבת ג' מי ילדה. ה"נ ארובא סמיך ולא דלא ילדה כלל. אלא ה"פ היכי ניקו אנן ונדחוק לקרא ולאוקמי דהפרות ששגרו פלשתים כולן פחותות מבנות ג' היו וילדו כולן כמפורש בכתוב דבניהם כלו בבית. והא מילתא דלא שכיחא היא. אלא מיחוורתא כדשנינן מעיקרא כנ"ל. א"כ השתא דאתינן להכי דר"א אדר"א לא תיקשי מידי. דלעולם ר"א פוסל בת ג'. ופרת חטאות המעוברת בבת שתים מיירי אם אירע (דלא שכיח טובא) שנתעברה בת שתים. דבודאי איכא כה"ג. כמו בדורות הללו שלא נשתנו באמת בענין זה כנ"ל:
ואע"פ שבאמת הראיה חזקה הנ"ל מר"א דמעוברת. יכילנא לשנויי דלא תידוק מידי. ובחדא מחיתא מתריצנא למה שהקשו התו' בפ' א"מ דהרי עינינו רואות שפרה יולדת בת שתי שנים. . ותרצו בדוחק שנשתנו הדורות. ואותה ראיה שהביאו לזה מעינוניתא דוורדא. אין ממנה הכרח עיין בתו' פא"ט. אבל אני אומר שא"צ לזה ולעולם לא נשתנו הדורות והטבע לענין זה. אלא משום דמילתא דלא שכיחא היא ואזלינן בתר רובא. משו"ה קיי"ל בבכורות פרה בת ג' ודאי לכהן. . אע"ג דאיכא דילידן פחותות מבנות ג' לא חיישינן למיעוטא. והאיכא חזקה נמי בהדה דאוקי לבהמה בחזקת שלא ילדה. והא דקשיא מגמ' דע"ז דמקשי פחותה מבת ג' מי ילדה. ה"נ ארובא סמיך ולא דלא ילדה כלל. אלא ה"פ היכי ניקו אנן ונדחוק לקרא ולאוקמי דהפרות ששגרו פלשתים כולן פחותות מבנות ג' היו וילדו כולן כמפורש בכתוב דבניהם כלו בבית. והא מילתא דלא שכיחא היא. אלא מיחוורתא כדשנינן מעיקרא כנ"ל. א"כ השתא דאתינן להכי דר"א אדר"א לא תיקשי מידי. דלעולם ר"א פוסל בת ג'. ופרת חטאות המעוברת בבת שתים מיירי אם אירע (דלא שכיח טובא) שנתעברה בת שתים. דבודאי איכא כה"ג. כמו בדורות הללו שלא נשתנו באמת בענין זה כנ"ל:
10
י״אאפ"ה נקוט דהר"ש בידך דדיק טפי
מ"מ האמת יורה דרכו שהדין עם הר"ש ז"ל מדלא אשתמיט תלמודא בשום דוכתא לאשמועינן בהדיא דאיכא דס"ל דשנים פוסלות בפרה. אלא קושטא דמילתא בהא פליגי תנאי. עד כמה משהינן לה שמא תשחיר. אבל לכ"ע מדאורייתא כשרה. אפי' הזקנה וכנ"ל. הרי בזה נפלו כל דבריך בלי תקומה וקימה שיש בה הידור. דודאי לר"א נמי איכא ק"ו הנ"ל. ואצטריך קרא למעט עגלה:
מ"מ האמת יורה דרכו שהדין עם הר"ש ז"ל מדלא אשתמיט תלמודא בשום דוכתא לאשמועינן בהדיא דאיכא דס"ל דשנים פוסלות בפרה. אלא קושטא דמילתא בהא פליגי תנאי. עד כמה משהינן לה שמא תשחיר. אבל לכ"ע מדאורייתא כשרה. אפי' הזקנה וכנ"ל. הרי בזה נפלו כל דבריך בלי תקומה וקימה שיש בה הידור. דודאי לר"א נמי איכא ק"ו הנ"ל. ואצטריך קרא למעט עגלה:
11
י״בועוד בר מהא אין מקום לדבריך דאדרבה לר"א לא מוקמינן תמימה לאדמומית. אלא להא אצטריך למיכתב תמימה להוציא הטריפה כמו לר"ש. כדכתבו התו' בחולין (די"א) ע"ש ודו"ק. וה"נ לר"א להכי הוא דאתי. ולא לב' שערות שפוסלות בה. ונ"ל להוכיח דמוכרחים לומר כן אליבא דר"א. דהא שמעינן ליה לר"א דס"ל דלא פסלי בה ב' שערות שחורות בפרה. דתנן התם ר"א אומר אפי' חמשים יתלוש. הא למדת דר"א לא יליף מתמימה שב' שערות פוסלות. אלא מיבעי ליה להוציא את הטריפה. משו"ה מכשיר אפי' בחמשים. דמאדומה לא משמע ליה כולה דווקא וכמ"ש בסמוך בעז"הי. אלא יתלוש ס"ל. דכל כמה דמצינן לתקוני מתקנינן מיהא:
12
י״גנמצאת למד עוד שהדברים מפורשים במשנתינו שלא כדבריך. והדברים הפוכים ממה שחשבת שר"א סובר כך ששתי שערות פוסלות ולר"מ לא פוסלות. ואתה הראת לדעת ששקר בימינך. צא מאצטגנינות שלך דאנן בהדיא איפכא מתנינן. דר"מ ס"ל בפירוש במתניתין דב' שערות פוסלות. ור"א אפי' חמשים מכשיר ויתלוש. ואי איתא דיש כאן מיעוט אחר מיעוט. לר"מ הוא. כדתנן דהכי ס"ל. ולא לר"א. דמלבד דלא ס"ל הכי במשנה. ג"כ מוכרח דמיבעי ליה תמימה לר"א וכנ"ל:
13
י״דשקיל וטרי בפיסול דשערות שחורות דלא בצרן מתרי
ואמנם ללמוד פסול ב' שערות שחורות ממיעוט אחר מיעוט כדברי הש"ח. הוא ג"כ דבר בטל. דאדומה לא משמע עד שתהא אדומה כולה דוקא. ואי בצרה שערה לא מיקריא אדומה. דהא ודאי ליתא דבכל התורה כולה רובו ככולו. כ"ש שערה א' דלאו כלום היא. ואינה מעכבה מלקרותה אדומה. ולהכי אי הוי כתיב אדומה לחוד הו"א אפי' ברובה סגי. כתב רחמנא תמימה. לומר שצריכה להיות דווקא תמימה באדמימות. דמיתורא דקרא ילפינן דקפיד אכולה. ואכתי שתי שערות מנלן. דילמא אפי' באחת נמי איכא קפידא. על כן ראשי המפרשים לא מצאו מענה בזה למה ב' שערות:
ואמנם ללמוד פסול ב' שערות שחורות ממיעוט אחר מיעוט כדברי הש"ח. הוא ג"כ דבר בטל. דאדומה לא משמע עד שתהא אדומה כולה דוקא. ואי בצרה שערה לא מיקריא אדומה. דהא ודאי ליתא דבכל התורה כולה רובו ככולו. כ"ש שערה א' דלאו כלום היא. ואינה מעכבה מלקרותה אדומה. ולהכי אי הוי כתיב אדומה לחוד הו"א אפי' ברובה סגי. כתב רחמנא תמימה. לומר שצריכה להיות דווקא תמימה באדמימות. דמיתורא דקרא ילפינן דקפיד אכולה. ואכתי שתי שערות מנלן. דילמא אפי' באחת נמי איכא קפידא. על כן ראשי המפרשים לא מצאו מענה בזה למה ב' שערות:
14
ט״ואכן אני אומר דנלמד במה מצינו בנגעים. דמיעוט שער שנים כדכתב רש"י שם. וביארו המפרשים שכך ביאור שם העצם דשער איננו פחות משנים. אי מטעמא דמהר"ם שם. דגלי רחמנא התם דכתיב ושערה בלי מפיק כמ"ש בתי"ט בשמו. מ"מ למדנו משם דשער אינו נקרא פחות משנים. ומדחזינן התם דאם נתהפכה שערה א' ללבן. לא מיקרי הפך לבן. אלא ושערה לא הפך לבן קרינן ביה. . אע"ג דשערה א' . נתהפכה. ש"מ דשערה א' לא כלום היא לפסול במראות נגעים. ומדגלי רחמנא התם ה"ה הכא:
15
ט״זוזה שאמרת דר"א מיתת אהרן לבגדי כהונה אזיל לשטתיה דר"א דפרה. הוא שקר מוחלט בלי ספק. שאין זה ר"א דמתניתין שהוא תנא ושמו ר"א ביו"ד אחר הלמ"ד. שהוא ר"א הגדול בן הורקנוס הידוע. וזה ר"א בלי יו"ד. שיש ג"כ תנא ששמו כן. והוא סתם ר"א דמתני' שהוא בן שמוע הידוע. אבל זה אמורא הוא באין ספק. ושמו ר"א בן פדת והוא סתם ר"א דגמרא. ואף אם לר"ש אין כל אות וראיה על זה ובא עליך בטענת שמא. לדידי ברי הוא מדמייתי ליה תלמודא אדר"א. דחברו היה או תלמיד חבר. אבל אין דרך להביא דברי התנא על מימרת אמורא. דרב אשי דסתמיה לתלמודא. הכי סדרינהו. על כן פשוט הוא מאד שהוא האמורא הנ"ל. יעבץ ס"ט:
16
י״ז[תשובה פא השנייה]
17
י״חשאלתני בני אם מותר לקרות האזכרות בפסוקים המובאים בתלמוד.
18
י״טשתי ראיות בריאות וטובות שאין למנוע מלקרות האזכרות המוזכרות בתלמוד משם אמה"ג ז"ל
תשובה אע"ג דחזינא למיקרי דרדקי דקפדי בהכי. וסוברין שיש בו חשש דלא תשא את שם ה' לבטלה. בודאי טעות הוא בידיהם. ולא חזינן לרבנן קשישאי דקפדי בהכי. ואיברא איפכא הוא נהירנא כד הוינא טליא. וגריסנא גמרא באנפא אבא מארי הגאון ז"ל. כשהייתי מגיע לפסוקים וקריתי השם בכינוי כמי מה ששמעתי ממלמדי היה גוער בקורין כך. והורנו לקרות השם כקורא בתורה. והביא ראיה לדבר מהא דאיתא פמ"ש בב"ק דס"ל לחד תנא מציע הוא את הגמרא ובלבד שלא יזכיר האזכרות שבו. הא בהדיא מוכח דדוקא לב"ק הוא דאסור למ"ד. אבל בשאר כל אדם לא. ועל כרחך צריך לקרותן כתקנן. וכ"ש האידנא לדידן דב"ק קורא ושונה כדרכו. ולא קיי"ל כההיא דמחמיר ביה. פשיטא דכל אדם מותרין: ועוד הביא ראיה ממ"ש התו' בע"ז אהא דלעולם ישליש אדם שנותיו שליש במקרא שליש במשנה כו'. כתבו בשם ר"ת דאנו יוצאין י"ח במה שאנו שונין תלמוד. דאמרינן שנקרא תלמוד בבלי לפי שבלול הוא במקרא ובמשנה. וא"כ מאחר שיוצאין בו ידי חובת קריאת המקרא. הא ודאי לא סגי דלא קרי לפסוקים שבו ככתבן וכהווייתן. כדרך הקורא בתורה. עד כאן דברי הרב דפח"ח:
תשובה אע"ג דחזינא למיקרי דרדקי דקפדי בהכי. וסוברין שיש בו חשש דלא תשא את שם ה' לבטלה. בודאי טעות הוא בידיהם. ולא חזינן לרבנן קשישאי דקפדי בהכי. ואיברא איפכא הוא נהירנא כד הוינא טליא. וגריסנא גמרא באנפא אבא מארי הגאון ז"ל. כשהייתי מגיע לפסוקים וקריתי השם בכינוי כמי מה ששמעתי ממלמדי היה גוער בקורין כך. והורנו לקרות השם כקורא בתורה. והביא ראיה לדבר מהא דאיתא פמ"ש בב"ק דס"ל לחד תנא מציע הוא את הגמרא ובלבד שלא יזכיר האזכרות שבו. הא בהדיא מוכח דדוקא לב"ק הוא דאסור למ"ד. אבל בשאר כל אדם לא. ועל כרחך צריך לקרותן כתקנן. וכ"ש האידנא לדידן דב"ק קורא ושונה כדרכו. ולא קיי"ל כההיא דמחמיר ביה. פשיטא דכל אדם מותרין: ועוד הביא ראיה ממ"ש התו' בע"ז אהא דלעולם ישליש אדם שנותיו שליש במקרא שליש במשנה כו'. כתבו בשם ר"ת דאנו יוצאין י"ח במה שאנו שונין תלמוד. דאמרינן שנקרא תלמוד בבלי לפי שבלול הוא במקרא ובמשנה. וא"כ מאחר שיוצאין בו ידי חובת קריאת המקרא. הא ודאי לא סגי דלא קרי לפסוקים שבו ככתבן וכהווייתן. כדרך הקורא בתורה. עד כאן דברי הרב דפח"ח:
19
כ׳וכן פשוט מסברא ישרה
ולענ"ד פשוט שאפי' ראיה לא היינו צריכין. כי מ"ט נשנה קריאת הכתובים ממה שהם בתורה. והלא קריאתן מצוה. וכי לחנם ולבטלה קורא אותן בדרך תלמודו. הלא זהו עיקר תלמוד תורה ששקול כנגד כל המצות. כשדורש ומפרש הפסוקים. ואי אפשר מבלי שיקראם. וא"ת שאסור לקרותן ככתבן משום דברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרן בע"פ. א"ה מאי איריא קריאת השם ית' אפי' כל שאר הפסוק יאסר בע"פ:
ולענ"ד פשוט שאפי' ראיה לא היינו צריכין. כי מ"ט נשנה קריאת הכתובים ממה שהם בתורה. והלא קריאתן מצוה. וכי לחנם ולבטלה קורא אותן בדרך תלמודו. הלא זהו עיקר תלמוד תורה ששקול כנגד כל המצות. כשדורש ומפרש הפסוקים. ואי אפשר מבלי שיקראם. וא"ת שאסור לקרותן ככתבן משום דברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרן בע"פ. א"ה מאי איריא קריאת השם ית' אפי' כל שאר הפסוק יאסר בע"פ:
20
כ״אאע"ג דלכאורה בכל קרא כדכתיב איכא איסורא מקרי ע"פ עד גמירא מיהא לקושטא מילתא לית דחש לה אדרבה צריך דווקא לקרות הכתובים כהוויתן וכן הדבר במטבע ברכות השנויוית לשנותן כהלכתן דלא כבמג"א צ"ע עמ"ש הפוסקים א"ח סקי"ד
ואפשר דסא"ד דלא נאסר לקרות פסוק על פה. אלא כשגומרו. וקרוב הדבר. שהרי אנו רואין שנהגו בכך בתלמוד ופוסקים. שכשצריכין להביא פסוק. אין כותבין כולו וכותבין תיבת וגו'. שנראה מזה שנזהרו שלא לגומרו. מפני זה שאמרנו. ולא שהיה קשה עליהם להאריך. אלא שאני רואה מפ"ק דגיטין (ד"ו) שאפי' איזה תיבות מן הכתוב דינן כפסוק שלם. אולי יש לחלק בין שרטוט לקריאה. אבל מ"מ ודאי עכשיו א"צ לכך. שהרי התירו לכתוב הכל משום עת לעשות. וכן הדבר לקרות פסוקים על פה. ועיין בטור א"ח סי' תרכ"א דאפי' מדברי רס"ג ז"ל סייעתא לנ"ד וק"ל:
ואפשר דסא"ד דלא נאסר לקרות פסוק על פה. אלא כשגומרו. וקרוב הדבר. שהרי אנו רואין שנהגו בכך בתלמוד ופוסקים. שכשצריכין להביא פסוק. אין כותבין כולו וכותבין תיבת וגו'. שנראה מזה שנזהרו שלא לגומרו. מפני זה שאמרנו. ולא שהיה קשה עליהם להאריך. אלא שאני רואה מפ"ק דגיטין (ד"ו) שאפי' איזה תיבות מן הכתוב דינן כפסוק שלם. אולי יש לחלק בין שרטוט לקריאה. אבל מ"מ ודאי עכשיו א"צ לכך. שהרי התירו לכתוב הכל משום עת לעשות. וכן הדבר לקרות פסוקים על פה. ועיין בטור א"ח סי' תרכ"א דאפי' מדברי רס"ג ז"ל סייעתא לנ"ד וק"ל:
21
כ״בועוד אני אומר שאף אם נזדמנו לו אזכרות במטבע ברכות המובאים בתלמוד. כגון סוף פסחים כן ה' אלהינו יגיענו למועדים כו'. יראה לי שמזכיר השם כדרך שקוראו בתורה. שהרי צריך שילמוד הברכה כתיקונה . שיהא נוסחה רגיל על לשונו כתקנו. שאם יבוא לצאת בו י"ח שלא ישנה במטבע ברכות. ואע"ג דכתב במג"א סי' רט"ו דגדול הלומד הברכות בש"ס אומרן בלא הזכרת השם. אך ראייתו מפי' המשנה לרמב"ם ותו' דפ' הרואה. אינה כל כך ראיה. כי שם הדבר ידוע שכל ברכה שאין בה שם ומלכות אינה ברכה. לכן קיצר התנא (או הכותב ומעתיק) וסמך על הידוע לכל שכל הברכות מתחילין בשם. אבל במקום שנזכר השם באמצע הנוסח במטבע ארוך שאין הכל יודעין שצריך להזכיר שם השם. ודאי צריך ללומדו כתקנו. כדרך שאמרו בתינוקות אגב מפטרייהו:
22
כ״גוראיה ג"כ מאותה שהביאו הפוסקים ז"ל בסי' קי"ד לצאת מידי ספק אם הזכיר גשם בתחיית המתים. שיש תקנה לדבר אם יאמר הברכה צ' פעמים שחזקה כהרגלו הוא אומר. ועל כרחו צריך שלא ישנה הזכרת השם. שאל"כ נחוש שיבוא להזכירו גם בתפלה בשינוי. מאחר שהורגל בכך וסירכיה נקיט ודאי. אע"כ צריך לאומרו כתקנו כדרך שאומר בתפלה:
23
כ״דומ"מ זו קשה בעיני שנתיר לומר הברכה צ' פעמים לבטלה מחשש שכחה. דשוכח קרוב להיות פושע. ולא דמי ללומד מתחלתו. וצ"ע. אבל כשגורס מטבע ברכות דרך לימודו במשנה ובתלמוד. ודאי שצריך לשנן אותן עם אזכרותיהן כנ"ל. וזה א"צ ראיה:
24
כ״העוד ראיה מתלמוד ערוך
אמנם גדולה מזו יש לנו בגמרא דשבועות (דלו"א) שאפי' בלשון שבועת האלה השנוייה שם. צריך לשנותה עכ"פ עם הזכרת השם כדרך שצריכה להיות. כדמוכח מההיא עובדא דרב כהנא קמיה דר"י וקאמר למתני' כדתנן וא"ל כנה ופירש"י הפוך דבריך ואמור יכם יכהו. הרי משמע שכך היה מנהגם לשנות האזכרות בכל מקום. וגם ר"י אע"פ שהיה מורה לו לכנות ולשנות הלשון מנוכח לנסתר. אעפ"כ לא הורהו להזכיר השם בכינוי ולומר יכך השם: שאם היה אומר כך לא היה מצריכו לכנות (וע"ש בפירש"י וק"ל) ואולי אעפ"כ יש קפידא בלשון נוכח. הנלע"ד פשוט מאד כתבתי יעבץ ס"ט:
אמנם גדולה מזו יש לנו בגמרא דשבועות (דלו"א) שאפי' בלשון שבועת האלה השנוייה שם. צריך לשנותה עכ"פ עם הזכרת השם כדרך שצריכה להיות. כדמוכח מההיא עובדא דרב כהנא קמיה דר"י וקאמר למתני' כדתנן וא"ל כנה ופירש"י הפוך דבריך ואמור יכם יכהו. הרי משמע שכך היה מנהגם לשנות האזכרות בכל מקום. וגם ר"י אע"פ שהיה מורה לו לכנות ולשנות הלשון מנוכח לנסתר. אעפ"כ לא הורהו להזכיר השם בכינוי ולומר יכך השם: שאם היה אומר כך לא היה מצריכו לכנות (וע"ש בפירש"י וק"ל) ואולי אעפ"כ יש קפידא בלשון נוכח. הנלע"ד פשוט מאד כתבתי יעבץ ס"ט:
25