שאילת יעבץ, חלק א פ׳Sheilat Yaavetz, Volume I 80
א׳יום ג' כ"ה אייר תצ"ב לפ"ק.
1
ב׳על הענין.
2
ג׳אלקי' יענה את שלו' אדוני רוזני גבר חסיד בור סיד ה"ח ה"ש כמוהר"מ חאגיז נר"ו:
3
ד׳יוסיף שנית יד כותבת וימין מקרבת כיש בקיאין בהטייה לזכות ויד פשוטה לקבל שבים בל ישרפו בשבת
אד"ש כמשפט. מודעת זאת שהגיעני כפו"ל שניות מד"ס. כתבו הא' קבלתי בכניסת שבת. והב' בא אלי כיום אתמול. ואנכי היום סמכוני באשישות וטרוד מאד לא אוכל לשנן קן קולמסי כראוי לפ"כ. מ"מ אשיב מפני הכבוד שורות שתים ואותות שתים. והנה אודות הראשונה. פלא בעיני מה יתן או מה יוסיף איש אשר כמוני לרחק או לקרב. מה גם להתהדר במקום גדולים חלילה לי ומה אועיל בדבר שפתים במעט או ברב. ידעתי ומכירני את רבוני. שענותנותו הגדולה גרמה ואהבה עזה קלקלה השורה. לחנכני בחינוך דרבנן. לתהות ייני אם הוא כמיושן בקנקנן. גם אני חפצתי צדקו ומצות שפתיו לא אמיש. ושמתי פני כחלמיש. לכתוב הנלע"ד כמקיים גזרת אדונו. לבלתי שמור פיו ולשונו כרצונו. אף שלא ידעתי אם יועיל והלואי שלא יזיק. אך ההכרח לא יגונה. שלא יחשדני במשליך דבריו אחרי גווי ח"ו. ואשיב דבר כאשר עם לבבי. בראשי פרקים בדף בפ"ע. כאשר יראה מע"ל. ובאמת אף שהנושא פשוט מאד. היה מקום להרחיב הדיבור תלי תלין. רק שלא להטריח בחנם. וגם מפני שאינני יכול לפטור עצמי ממלאכה גדולה שעלי. אמרתי רק ריש מלין. והנה בתשו' ביארתי דעתי הנוטה להחמיר כדעת מעכ"ת. ובודאי כל אשר נגע ה' בלבו ילבש בגדי נקם. להשיב לעושי רשעה כאלה שבעתים אל חיקם. ועל זאת נאוו תהלות לרו' מעכ"ת. מ"מ באשר למדתנו רבינו איזוהי דרך ישרה שיבור לו האדם כל שהיא תפארת לעושיה ותפארת לו מן האדם. וכל הפעולות הראויות משקיפות על תכלית טוב. ואדוני לא הודיעני מהו התכלית המבוקש בנדון זה. כי בודאי אם עקר צעקת החמס הוא הגזל וישנו בחזרה. מצוה להזקק לתובע. להציל עשוק לשבר מלתעות עול להשליך משניו טרף אם אפשר בחזרה. ברם כפי מה שאני רואה וניכר מכותלי דבריו אין טענה זו עיקרית. וכבר ביקש מחילה. אע"פ שאינה כתקנה. ומה יועיל אם יעשנה כהנה וכהנה. האם בזה ישיב הגזל והחמס. ומאחר שאין לו מה לשלם. מה מידו יקח. היוקח מפיו תודה. ומה בצע כי ישלם. תשלומי כפל בשפתיו ולבו רחק. ומה ירויח אם יפגיע בו עונש ההרחקה מב"הכ. לבל יפגע בה פגיעת התפלה ברבים וק"הת למנעו ממצות. אולי יהא זה סיבה ח"ו ליכנס דרך פתחים לו. המטמאין ומטמטמין. לפנות לבו מהתשובה לגמרי. אחר אשר החזיק בה במקצת ואם אינה הגונה. שמא מתוך שלא לשמה יבוא לידי לשמה. ולמדונו רז"ל לעולם תהא שמאל דוחה וימין מקרבת. והכל לפי הענין והאיש והמקום המוכנים לקבל הטוב המקווה מהתוכחת והמוסר. כי הש"ית רוצה בתקנת בריותיו. ולא יחפוץ מות המת באולתו. וחשב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח. ונפלאתי על שאדוני רודפו כל כך בשביל שמגלח פאת זקנו וכדומה לזה. אע"פ שבלי ספק אם היה בנו כח להעמיד משפטי הדת על תלם: היה מהראוי לנקום נקמת ה' ותורתו הקדושה מהאנשים הפושעים והולכים בעזות פניהם. ותהי עונותם חרושה על לוח לחיהם. מכל מקום מה יעשו גדולי הדור ואין דורן דומה יפה. הלא ידוע לאדוני החכם כחכמת מלאך שזה מעוות שלא יוכל לתקון. בפרט אצל הספרדיים (ההמוניים) נעשה דבר זה כהיתר ומוטב שיהו שוגגין. כי בחזקה לא יפעל מאומה בכזה. אם לא במענה רך לאשר נגע ה' בלבו. ואם יפגיע מדת הדין במגלחי זקן והדומה. יפקו מינן צוורני צוורני. ואם יאמר מפני שאין לאיש הזה גואל מצוה לרדפו ולהדפו ולדחות אבן אחר הנופל. אתמהה מי שיש לו אב יחיה כו' א"כ לקתה מד"ה. וצריכין אנו לדקדק מאד בפלס ומאזני משפט לה'. להשוותם בצדק על כל נשא ושפל. שלא תפוג תורה. להוציא לעז עליה ועל לומדיה שעוסקים בה שלא לשמה. חלילה להטות משפט גבר בעלמא. ולהעלים עין מבעלי זרוע רמה. ולהניח פורצי פרץ ע"פ פרץ. ה' ישמרנו מצווחה ויוצאת ומפרץ. למען נחיה ונזכה ונאושר בארץ. והיה זה שלו' מני הטרוד יעבץ ס"ט:
אד"ש כמשפט. מודעת זאת שהגיעני כפו"ל שניות מד"ס. כתבו הא' קבלתי בכניסת שבת. והב' בא אלי כיום אתמול. ואנכי היום סמכוני באשישות וטרוד מאד לא אוכל לשנן קן קולמסי כראוי לפ"כ. מ"מ אשיב מפני הכבוד שורות שתים ואותות שתים. והנה אודות הראשונה. פלא בעיני מה יתן או מה יוסיף איש אשר כמוני לרחק או לקרב. מה גם להתהדר במקום גדולים חלילה לי ומה אועיל בדבר שפתים במעט או ברב. ידעתי ומכירני את רבוני. שענותנותו הגדולה גרמה ואהבה עזה קלקלה השורה. לחנכני בחינוך דרבנן. לתהות ייני אם הוא כמיושן בקנקנן. גם אני חפצתי צדקו ומצות שפתיו לא אמיש. ושמתי פני כחלמיש. לכתוב הנלע"ד כמקיים גזרת אדונו. לבלתי שמור פיו ולשונו כרצונו. אף שלא ידעתי אם יועיל והלואי שלא יזיק. אך ההכרח לא יגונה. שלא יחשדני במשליך דבריו אחרי גווי ח"ו. ואשיב דבר כאשר עם לבבי. בראשי פרקים בדף בפ"ע. כאשר יראה מע"ל. ובאמת אף שהנושא פשוט מאד. היה מקום להרחיב הדיבור תלי תלין. רק שלא להטריח בחנם. וגם מפני שאינני יכול לפטור עצמי ממלאכה גדולה שעלי. אמרתי רק ריש מלין. והנה בתשו' ביארתי דעתי הנוטה להחמיר כדעת מעכ"ת. ובודאי כל אשר נגע ה' בלבו ילבש בגדי נקם. להשיב לעושי רשעה כאלה שבעתים אל חיקם. ועל זאת נאוו תהלות לרו' מעכ"ת. מ"מ באשר למדתנו רבינו איזוהי דרך ישרה שיבור לו האדם כל שהיא תפארת לעושיה ותפארת לו מן האדם. וכל הפעולות הראויות משקיפות על תכלית טוב. ואדוני לא הודיעני מהו התכלית המבוקש בנדון זה. כי בודאי אם עקר צעקת החמס הוא הגזל וישנו בחזרה. מצוה להזקק לתובע. להציל עשוק לשבר מלתעות עול להשליך משניו טרף אם אפשר בחזרה. ברם כפי מה שאני רואה וניכר מכותלי דבריו אין טענה זו עיקרית. וכבר ביקש מחילה. אע"פ שאינה כתקנה. ומה יועיל אם יעשנה כהנה וכהנה. האם בזה ישיב הגזל והחמס. ומאחר שאין לו מה לשלם. מה מידו יקח. היוקח מפיו תודה. ומה בצע כי ישלם. תשלומי כפל בשפתיו ולבו רחק. ומה ירויח אם יפגיע בו עונש ההרחקה מב"הכ. לבל יפגע בה פגיעת התפלה ברבים וק"הת למנעו ממצות. אולי יהא זה סיבה ח"ו ליכנס דרך פתחים לו. המטמאין ומטמטמין. לפנות לבו מהתשובה לגמרי. אחר אשר החזיק בה במקצת ואם אינה הגונה. שמא מתוך שלא לשמה יבוא לידי לשמה. ולמדונו רז"ל לעולם תהא שמאל דוחה וימין מקרבת. והכל לפי הענין והאיש והמקום המוכנים לקבל הטוב המקווה מהתוכחת והמוסר. כי הש"ית רוצה בתקנת בריותיו. ולא יחפוץ מות המת באולתו. וחשב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח. ונפלאתי על שאדוני רודפו כל כך בשביל שמגלח פאת זקנו וכדומה לזה. אע"פ שבלי ספק אם היה בנו כח להעמיד משפטי הדת על תלם: היה מהראוי לנקום נקמת ה' ותורתו הקדושה מהאנשים הפושעים והולכים בעזות פניהם. ותהי עונותם חרושה על לוח לחיהם. מכל מקום מה יעשו גדולי הדור ואין דורן דומה יפה. הלא ידוע לאדוני החכם כחכמת מלאך שזה מעוות שלא יוכל לתקון. בפרט אצל הספרדיים (ההמוניים) נעשה דבר זה כהיתר ומוטב שיהו שוגגין. כי בחזקה לא יפעל מאומה בכזה. אם לא במענה רך לאשר נגע ה' בלבו. ואם יפגיע מדת הדין במגלחי זקן והדומה. יפקו מינן צוורני צוורני. ואם יאמר מפני שאין לאיש הזה גואל מצוה לרדפו ולהדפו ולדחות אבן אחר הנופל. אתמהה מי שיש לו אב יחיה כו' א"כ לקתה מד"ה. וצריכין אנו לדקדק מאד בפלס ומאזני משפט לה'. להשוותם בצדק על כל נשא ושפל. שלא תפוג תורה. להוציא לעז עליה ועל לומדיה שעוסקים בה שלא לשמה. חלילה להטות משפט גבר בעלמא. ולהעלים עין מבעלי זרוע רמה. ולהניח פורצי פרץ ע"פ פרץ. ה' ישמרנו מצווחה ויוצאת ומפרץ. למען נחיה ונזכה ונאושר בארץ. והיה זה שלו' מני הטרוד יעבץ ס"ט:
4