שאילת יעבץ, חלק א ע״טSheilat Yaavetz, Volume I 79
א׳שאלה אדם שגנב ממון ונפש מישראל ונאף אשת רעהו ועבד ע"א והוציא שם רע על משפחה כשרה מה דינו. וחכם א' מתירו לבוא בקהל רב לצרפו לכל דבר שבקדושה ולקרותו לס"ת לפי שהועד עליו שעשה וקיים התשובה המסודרת לו מרב א' שבה מבואר שהטיל עליו לבקש מחילה בבה"כ מה' ומישראל. ושיגדל זקנו על זמן מה. וישב במקום שפל בבה"כ. לכן דעת החכם להכשירו ע"פ מ"ש בש"ע בא"ח סקכ"ח סעיף ל"ה ול"ז. והנה אחי הנגזל בא לכאן וצועק חמס כנגד אנשי הק"ק שלא יקראו אותו לתורה ולא יצרפוהו עמהם. להיותו גואל דם אחיו המת בדאבון נפשו אי לו על אשתו ואי לו על הגזל והחמס הנעשה לו. ועדיין לא השיב הגזילה ולא ביקש מחילה למת ולקרובים כראוי. זהו תורף המכוון בקצרה בלי שמירת הלשון. ושאל השואל אחוה דעי אף אני. ועם היות הדברים פשוטים אינם צריכים לי ולמטלעתי. ומיעוט ערכי ידעתי גם ידעתי. מה גם באתרא דמרא תלא זיינא. אית דינא ואית דיינא. יש אלהים מומחים שופטים ושוטרים. עיר מלאה חכמים וסופרים. זקן ויושב בישיבה. ודאי שתיקתי יפה מדיבורי כי מה מני יהלוך ואנה אני בא. לעמוד במקום גדולים חקרי לב במקום שבעלי תשובה עומדים. חלילה לי מרשע חף אנכי מפשע חשוך מזדים. רק להיות שאין מסרבין לגדול המפציר בי. אשר לרוב ענותנותו אשתרבובי אישתרבוב כסא כבודו ונחית להכא למטה מעשרה. והרגיזני להעלות אותי מעומק שפלותי לנערני מעפר להושיבי עם נדיבי עם אלהי יעקב אשר עליהם המשרה. להיות סניף לאריות לאפושי גברא. וכשומר מצות אדוני מוכרחני לצאת חוץ מגדרי לעשות כרצונו רצוני. ואומר עם קנ"י. קן קולמסא הנראה בעיני. לא כגוזר ומורה. אלא כדן לפני רבותיו הלא הם יורוני. ודבר מה יראוני. אשתה בצמא דבריהם ואשכח ריש. אשמיע לאזני ואני אחריש. מעתה ריש מילין אומר בלי שאטריח עצמי ברשימת מ"מ בדברים נודעים. ולא אאריך במה שאינו צריך. לפי תואר הנושא:
1
ב׳חכם אחד סידר תשובה לעובר חמור מה טיבה ומחכו עלה במדינחא ובמערבא
תשובה קטיר קחזינא הכא. האי דישנא להאי פרדשנא אשתני דינא יש קונה עולמו בשעת א' בכדי גמיעה ומלחך פינכא. מי שמע כזאת מי ראה כאלה קשות לא זורו ולא חובשו ולא רוככה. מי אלה כעב תעופינה וכענן מוחה פשעים עצמו ספו תמו כרגע זדונות נהפכו לזכיות והקללה לברכה. מימי לא ראיתי בספרי המחברים רופאי הנפש תרופה קלה כיוצא בזו כל השומע יצחק ומיחזי כי חוכא. ותמה על עצמך מי שעבר על כל העבירות החמורות אם יש בתשובה הגדולה שבגדולות כדי להעלות ארוכה. להשלים הכפרה זה לא עלה על הדעת מעולם והא ודאי בורכא. אלא אם עשה כל האפשרי בחק האנושי בתיקון המעוות בכל פרטיו וקבל וסבל כל עינוי יסורין קשים ומרים שבעולם די בהם לתלות ומיתה ממרקת כמבואר בשילהי יומא ודבר זה פשוט לתשב"ר. והרוצה לידע תשובתו של זה בביאור. יעמוד עמ"ש הגאון מוהרי"ט ז"ל בשניות סי' ח' מחלק א"ח שסידר לעבריין כיוצא בזה תשובה נצרכת. וביאר בשלמות היאך דינו ובמה תיקונו. ע"ש שהעמיק הרחיב וכלל תשובתו בשלשה דברים של שלשה שלשה שהן תשע. ושב ורפא לו אם כה יעשה ולא יכביד לבו עיניו לא השע. ואולם בנ"ד אפי' עשה כל המעשים הללו. והקריב כל אילי נביות. וגם מת בתשובה גמורה. עדיין לא עלתה לו כפרה בשלימות. מאחר שלא קיים השבת הגזילה. דממונא לית ליה תקנתא עד דמהדר למריה. אם לא מחל לו הנגזל:
תשובה קטיר קחזינא הכא. האי דישנא להאי פרדשנא אשתני דינא יש קונה עולמו בשעת א' בכדי גמיעה ומלחך פינכא. מי שמע כזאת מי ראה כאלה קשות לא זורו ולא חובשו ולא רוככה. מי אלה כעב תעופינה וכענן מוחה פשעים עצמו ספו תמו כרגע זדונות נהפכו לזכיות והקללה לברכה. מימי לא ראיתי בספרי המחברים רופאי הנפש תרופה קלה כיוצא בזו כל השומע יצחק ומיחזי כי חוכא. ותמה על עצמך מי שעבר על כל העבירות החמורות אם יש בתשובה הגדולה שבגדולות כדי להעלות ארוכה. להשלים הכפרה זה לא עלה על הדעת מעולם והא ודאי בורכא. אלא אם עשה כל האפשרי בחק האנושי בתיקון המעוות בכל פרטיו וקבל וסבל כל עינוי יסורין קשים ומרים שבעולם די בהם לתלות ומיתה ממרקת כמבואר בשילהי יומא ודבר זה פשוט לתשב"ר. והרוצה לידע תשובתו של זה בביאור. יעמוד עמ"ש הגאון מוהרי"ט ז"ל בשניות סי' ח' מחלק א"ח שסידר לעבריין כיוצא בזה תשובה נצרכת. וביאר בשלמות היאך דינו ובמה תיקונו. ע"ש שהעמיק הרחיב וכלל תשובתו בשלשה דברים של שלשה שלשה שהן תשע. ושב ורפא לו אם כה יעשה ולא יכביד לבו עיניו לא השע. ואולם בנ"ד אפי' עשה כל המעשים הללו. והקריב כל אילי נביות. וגם מת בתשובה גמורה. עדיין לא עלתה לו כפרה בשלימות. מאחר שלא קיים השבת הגזילה. דממונא לית ליה תקנתא עד דמהדר למריה. אם לא מחל לו הנגזל:
2
ג׳תשובה כתקנה ודאי מועלת לכל דבר פשע
ואע"ג דכתב שם מוהרי"ט דתשובה מועלת אפי' לבא על א"א והוליד ממנה ממזר אע"פ ששנינו שהוא מעות שלא יוכל לתקון. דבריו ז"ל נכונים בלי פקפוק שבודאי אם עושה כל טצדקי דאפשר ליה למיעבד. פשיטא שאין לך דבר שעומד בפני התשובה. כמ"ש רז"ל בכמה מקומות באופנים ודרכים שונים. עד שא"צ לטרוח בזכרונם. גם מלכי ישראל יוכיחו שאע"פי שחטאו והחטיאו מאד לא ננעל הפרגוד בפניהם. ואלמלי באו לשוב נתקבלו. ואפי בירבעם שהוא המקולקל שבכולן שהתחיל בעבירה וכולן ניתלין בו. אמרו רז"ל שתפסו הקב"ה וא"ל חזור בך ואני ואתה ובן ישי נטייל בג"ע. ואף ג' מלכים וד' הדיוטות אם היו חוזרין בהם. היתה תשובה מועלת להם (אלא דקשה מנשה. מ"מ הא לא קאי במסקנא. דמסיק תלמודא האומר מנשה אין לו חלק לעו"הב. מרפה ידיהם של ב"ת) וזה פשוט אין מן הצורך להאריך בו. ויש עדים רבים על זה במקרא וגמרא. וכן אני אומר גם בגזל שאם אי אפשר לו לשלם שאין לו. והבטיח להשיב לנגזל כשתשיג ידו. ונתחייב בשטר לפרוע. ופייס לחבירו. הרי עשה מה שביכלתו. ואל חנון ורחום הוא יתברך ונחם על הרעה וחשב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח:
ואע"ג דכתב שם מוהרי"ט דתשובה מועלת אפי' לבא על א"א והוליד ממנה ממזר אע"פ ששנינו שהוא מעות שלא יוכל לתקון. דבריו ז"ל נכונים בלי פקפוק שבודאי אם עושה כל טצדקי דאפשר ליה למיעבד. פשיטא שאין לך דבר שעומד בפני התשובה. כמ"ש רז"ל בכמה מקומות באופנים ודרכים שונים. עד שא"צ לטרוח בזכרונם. גם מלכי ישראל יוכיחו שאע"פי שחטאו והחטיאו מאד לא ננעל הפרגוד בפניהם. ואלמלי באו לשוב נתקבלו. ואפי בירבעם שהוא המקולקל שבכולן שהתחיל בעבירה וכולן ניתלין בו. אמרו רז"ל שתפסו הקב"ה וא"ל חזור בך ואני ואתה ובן ישי נטייל בג"ע. ואף ג' מלכים וד' הדיוטות אם היו חוזרין בהם. היתה תשובה מועלת להם (אלא דקשה מנשה. מ"מ הא לא קאי במסקנא. דמסיק תלמודא האומר מנשה אין לו חלק לעו"הב. מרפה ידיהם של ב"ת) וזה פשוט אין מן הצורך להאריך בו. ויש עדים רבים על זה במקרא וגמרא. וכן אני אומר גם בגזל שאם אי אפשר לו לשלם שאין לו. והבטיח להשיב לנגזל כשתשיג ידו. ונתחייב בשטר לפרוע. ופייס לחבירו. הרי עשה מה שביכלתו. ואל חנון ורחום הוא יתברך ונחם על הרעה וחשב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח:
3
ד׳בראיות גמורות וביאור גמרא חמורה שילהי סנהדרין
וכן יש להוכיח עוד מאותה שאמרו על מנת שאני צדיק גמור. אע"פ שהיה רשע גמור כל ימיו מקודשת. שמא הרהר תשובה בלבו. ומדפסיק ותני אע"פ שהוא רשע גמור ולא מפליג. משמע אף שגנב וגזל (וכן הדבר סתם רשעים אינן אלא גנבים כדאיתא שילהי סנהדרין. אמנם שכל הלומד דבר זה עומד משתומם מה ראה ר"י לומר מאן רשעים אטו עד השתא לא ידעינן רשעים מאי נינהו. וקשה מזו שלא מצא ידיו לפרש אלא גנבי. ואמאי לא נקט עע"א דבה עסקינן. וכן תמה בס' ב"ש ונדחק מאד ולא עלתה בידו ישוב הגון. אבל לענ"ד א"צ אלא מענינא דקרא מוכח. דפשיטא ע"א גופה לא אצטריך דהכי משמע ולא ידבק וגו' אע"פ שאינו מודה בע"א. אלקיחה גרידא קמזהר. וסיפא דקרא נמי להכי הוא דאתא. דאל"ה מאי למען ישוב וגו' דמשמע הא כל זמן שנדבק בידך מאומה לא ישוב. ולא תחשוב מה בכך. אינו אלא חימוד ממון בעלמא ואם חטא בידו אתו תלין עונו בו ואשמו בראשו. וכל העם נקיים. על כן הודיעך שאינו כן אלא קולר תלוי בצואר כל הקהל. כענין עכן שמעל בחרם וגנב בלבד ועל כל עדת ישראל היה קצף והוא איש אחד לא גוע בעונו. ולא שב חרון אף ה' עד שעשו בו משפט ובערוהו מן העולם אז נסתלק חרון אף. הרי הדבר מפורש במקרא. אבל טעם הדבר שסתם גנבי רשיעי מיקרו. למדנו מפ"ב דמס' שמחות שם מבואר היטב כל הגונב הרי הוא כעע"א ומג"ע (ואתיא כי הא דפ"ב דכתובות (דכז"א) אמתני' דע"י נפשות אסורה לבעלה. וא"ר כגון נשי גנבי וק"ל) וזה ברור שלזה נתכווין ר"י בלי ספק) ועבר כל העבירות שבתורה. מיד שמהרהר בלבו לשוב. הרי דינו כצדיק גמור. ומי לא עסקינן דלית ליה לשלומי. ואפ"ה הוי צדיק משעה שהסכים לעשות תשובה שלמה. וגמר בדעתו לפרוע ולצאת ידי חובתו. ככל אשר תמצא ידו. דמחשבה טובה הק"בה מצרפה למעשה. ואם אח"כ נאנס ולא עשאה. מעלין עליו כאלו עשאה:
וכן יש להוכיח עוד מאותה שאמרו על מנת שאני צדיק גמור. אע"פ שהיה רשע גמור כל ימיו מקודשת. שמא הרהר תשובה בלבו. ומדפסיק ותני אע"פ שהוא רשע גמור ולא מפליג. משמע אף שגנב וגזל (וכן הדבר סתם רשעים אינן אלא גנבים כדאיתא שילהי סנהדרין. אמנם שכל הלומד דבר זה עומד משתומם מה ראה ר"י לומר מאן רשעים אטו עד השתא לא ידעינן רשעים מאי נינהו. וקשה מזו שלא מצא ידיו לפרש אלא גנבי. ואמאי לא נקט עע"א דבה עסקינן. וכן תמה בס' ב"ש ונדחק מאד ולא עלתה בידו ישוב הגון. אבל לענ"ד א"צ אלא מענינא דקרא מוכח. דפשיטא ע"א גופה לא אצטריך דהכי משמע ולא ידבק וגו' אע"פ שאינו מודה בע"א. אלקיחה גרידא קמזהר. וסיפא דקרא נמי להכי הוא דאתא. דאל"ה מאי למען ישוב וגו' דמשמע הא כל זמן שנדבק בידך מאומה לא ישוב. ולא תחשוב מה בכך. אינו אלא חימוד ממון בעלמא ואם חטא בידו אתו תלין עונו בו ואשמו בראשו. וכל העם נקיים. על כן הודיעך שאינו כן אלא קולר תלוי בצואר כל הקהל. כענין עכן שמעל בחרם וגנב בלבד ועל כל עדת ישראל היה קצף והוא איש אחד לא גוע בעונו. ולא שב חרון אף ה' עד שעשו בו משפט ובערוהו מן העולם אז נסתלק חרון אף. הרי הדבר מפורש במקרא. אבל טעם הדבר שסתם גנבי רשיעי מיקרו. למדנו מפ"ב דמס' שמחות שם מבואר היטב כל הגונב הרי הוא כעע"א ומג"ע (ואתיא כי הא דפ"ב דכתובות (דכז"א) אמתני' דע"י נפשות אסורה לבעלה. וא"ר כגון נשי גנבי וק"ל) וזה ברור שלזה נתכווין ר"י בלי ספק) ועבר כל העבירות שבתורה. מיד שמהרהר בלבו לשוב. הרי דינו כצדיק גמור. ומי לא עסקינן דלית ליה לשלומי. ואפ"ה הוי צדיק משעה שהסכים לעשות תשובה שלמה. וגמר בדעתו לפרוע ולצאת ידי חובתו. ככל אשר תמצא ידו. דמחשבה טובה הק"בה מצרפה למעשה. ואם אח"כ נאנס ולא עשאה. מעלין עליו כאלו עשאה:
4
ה׳משא"כ בגזל ויש לו מה לשלם פשיטא דלית ליה תקנתא עד דמהדר לנגזל או ליורשיו
מ"מ אין הדברים אמורים אלא בעושה המוטל עליו. והאפשרי בחקו להשלים חוקו בתשובתו לעשותו משלם. והעיקר להוציא גזלה מתחת ידו. ואם אי אפשר להוציאה בפועל אנוס הוא. אבל אם יש לו ואינו רוצה לשלם לנגזל. פשיטא דאין בתשובתו כלום. והרי הוא כטובל ושרץ בידו. שעבירות שבין אדם לחבירו. אינן מתכפרין לו עד שירצה את חבירו במה שבידו לעשותו. אם בממון שנתחייב לו. אם בבקשת מטו ומחילה כדבעי. א"כ זה האיש העובר את כל אלה עשה. וגם תובעין ממנו ממון הגזלה שתחת ידו. אם לא מחל לו הנגזל על זה קודם מיתתו. ודאי שאין לו כפרה עד שישלם ליורשיו כדתנן בהגוזל. ויבקש מחילה מן המת כדינו. בשורה של עשרה בני אדם על קברו דוקא. זולת אם מפני האונס. יעשה כן ע"י שלוחו. ויפייס ליורשי המת ומשפחתו אשר נגע בכבודם ויתרצה להם בכל כחו. כה משפטו בענין העבירות שבינו לחבירו:
מ"מ אין הדברים אמורים אלא בעושה המוטל עליו. והאפשרי בחקו להשלים חוקו בתשובתו לעשותו משלם. והעיקר להוציא גזלה מתחת ידו. ואם אי אפשר להוציאה בפועל אנוס הוא. אבל אם יש לו ואינו רוצה לשלם לנגזל. פשיטא דאין בתשובתו כלום. והרי הוא כטובל ושרץ בידו. שעבירות שבין אדם לחבירו. אינן מתכפרין לו עד שירצה את חבירו במה שבידו לעשותו. אם בממון שנתחייב לו. אם בבקשת מטו ומחילה כדבעי. א"כ זה האיש העובר את כל אלה עשה. וגם תובעין ממנו ממון הגזלה שתחת ידו. אם לא מחל לו הנגזל על זה קודם מיתתו. ודאי שאין לו כפרה עד שישלם ליורשיו כדתנן בהגוזל. ויבקש מחילה מן המת כדינו. בשורה של עשרה בני אדם על קברו דוקא. זולת אם מפני האונס. יעשה כן ע"י שלוחו. ויפייס ליורשי המת ומשפחתו אשר נגע בכבודם ויתרצה להם בכל כחו. כה משפטו בענין העבירות שבינו לחבירו:
5
ו׳לא יאבה כי ירבה שוחד דברים להש"ית כל עוד שלא התרפס ברצי כסף ורהב רעו אם אמנם משקיבל עליו לעזוב דרכו ולתקן המעוות הרי הוא בכלל ב"ת מיד בתנאי שיסכים הנדר עם קיום המעשה בעתו
וכל זמן שמתרשל בכך. צריכא למימר דאין לו כפרה אפי' בתשובה שיעשה על מה שהכעיס בדברים שבינו למקום. כ"ש בהיותו עומד במשובה. ומצואתו לא רוחץ כל עיקר כמו שבא בשאלה. ואינו מקיים נדרו אשר נדר להשי"ת. הוכיח סופו על תחלתו שחרטתו ותשובתו קשת רמיה לצוד את הבריות ואינה כלום. כי אין התשובה תלויה בדבור בלבד. אלא המעשה הוא העיקר. לתקן בראשונה עצם המעוות בכל מה שבידו. ולהשליך הטרף מידו. אח"כ לנקות נפשו מחלאתה ע"י סגופים ויסורים וחבילות של מע"ט. שאם כה יעשה הרי הוא נחשב צדיק גמור למפרע. משעה שנדבו לבו לעזוב דרכו הרשעה וללכת בדרכי יושר. כדמוכח מהא דלעיל. וקי"ל בנושא נשים בעבירה נודר ועובד יורד ומגרש. דההסכמה המוחלטת והקבלה בלב. נחשבת למעשה. כשקיים נדרו אח"כ בעת וזמן אשר יוכשר. משא"כ בהולך בחושך שובב בדרך לבו. לא די שלא נחשב לו נדרו ושאלת מחילתו לכלום. אלא שהוסיף חטא על פשע להכפיל עונו. והרי הוא טמא כשהיה עוד טומאתו בו. ומה זו שאלה. איני יודע מה טיבה. ולא ידעתי מה חשב אותו חכם שאמר שיכולין לקרותו לתורה ולצרפו לכל דבר שבקדושה. כי בעל תשובה יקרא לדעתו ע"פ מ"ש בעלי הש"ע סקכ"ח כנז' בשאלה. שאינני יודע מה ענינו לכאן. שם מדבר מב"ת גמור. משא"כ בנ"ד כמבואר בשאלה. ואם בשביל המחילה שביקש בב"ה כדברי העד המעיד (אפילו נימא דסגי בעד א' כמו באיסורין דעלמא) הלזה יקרא תשובה להפיק רצון מה' על כל אשר עשה:
וכל זמן שמתרשל בכך. צריכא למימר דאין לו כפרה אפי' בתשובה שיעשה על מה שהכעיס בדברים שבינו למקום. כ"ש בהיותו עומד במשובה. ומצואתו לא רוחץ כל עיקר כמו שבא בשאלה. ואינו מקיים נדרו אשר נדר להשי"ת. הוכיח סופו על תחלתו שחרטתו ותשובתו קשת רמיה לצוד את הבריות ואינה כלום. כי אין התשובה תלויה בדבור בלבד. אלא המעשה הוא העיקר. לתקן בראשונה עצם המעוות בכל מה שבידו. ולהשליך הטרף מידו. אח"כ לנקות נפשו מחלאתה ע"י סגופים ויסורים וחבילות של מע"ט. שאם כה יעשה הרי הוא נחשב צדיק גמור למפרע. משעה שנדבו לבו לעזוב דרכו הרשעה וללכת בדרכי יושר. כדמוכח מהא דלעיל. וקי"ל בנושא נשים בעבירה נודר ועובד יורד ומגרש. דההסכמה המוחלטת והקבלה בלב. נחשבת למעשה. כשקיים נדרו אח"כ בעת וזמן אשר יוכשר. משא"כ בהולך בחושך שובב בדרך לבו. לא די שלא נחשב לו נדרו ושאלת מחילתו לכלום. אלא שהוסיף חטא על פשע להכפיל עונו. והרי הוא טמא כשהיה עוד טומאתו בו. ומה זו שאלה. איני יודע מה טיבה. ולא ידעתי מה חשב אותו חכם שאמר שיכולין לקרותו לתורה ולצרפו לכל דבר שבקדושה. כי בעל תשובה יקרא לדעתו ע"פ מ"ש בעלי הש"ע סקכ"ח כנז' בשאלה. שאינני יודע מה ענינו לכאן. שם מדבר מב"ת גמור. משא"כ בנ"ד כמבואר בשאלה. ואם בשביל המחילה שביקש בב"ה כדברי העד המעיד (אפילו נימא דסגי בעד א' כמו באיסורין דעלמא) הלזה יקרא תשובה להפיק רצון מה' על כל אשר עשה:
6
ז׳העבריין כל זמן שלא נתנדה מותר בק"הת
והיותר פלא על אותו חכם עד שיעשה את שאינו ישנו להתירו בקה"ת. ולהכשירו לבוא בקהל ה' להצטרף לדבר שבקדושה. מחמת היותו ב"ת. הלא טוב שיתירנו ויכשירנו בלא"ה. שהרי כבר הדין פשוט שהעבריין אע"פ שהוא חייב נידוי. כל זמן שלא נתנדה בפירוש הרי הוא נמנה לעשרה ולכל דבר שבקדושה. כמבואר בי"ד סשל"ד וא"ח סנ"ה. וכ"ש שהוא מותר בקה"ת. דקילא מצירוף עשרה לדבר שבקדושה. שהרי אפי' אשה וקטן עולין למנין שבעה. ואין מצטרפין לעשרה. ואפי' המנודה עצמו מותר בדברי תורה . כמבואר בהל' נדוי. אלא שבודאי אינו קורא בתורה בצבור. מ"מ כשעדיין לא נתנדה. לא ידענא היכא רמיזא שלא יקרא בתורה. ולאו ק"ו הוא מצירוף לעשרה כנז':
והיותר פלא על אותו חכם עד שיעשה את שאינו ישנו להתירו בקה"ת. ולהכשירו לבוא בקהל ה' להצטרף לדבר שבקדושה. מחמת היותו ב"ת. הלא טוב שיתירנו ויכשירנו בלא"ה. שהרי כבר הדין פשוט שהעבריין אע"פ שהוא חייב נידוי. כל זמן שלא נתנדה בפירוש הרי הוא נמנה לעשרה ולכל דבר שבקדושה. כמבואר בי"ד סשל"ד וא"ח סנ"ה. וכ"ש שהוא מותר בקה"ת. דקילא מצירוף עשרה לדבר שבקדושה. שהרי אפי' אשה וקטן עולין למנין שבעה. ואין מצטרפין לעשרה. ואפי' המנודה עצמו מותר בדברי תורה . כמבואר בהל' נדוי. אלא שבודאי אינו קורא בתורה בצבור. מ"מ כשעדיין לא נתנדה. לא ידענא היכא רמיזא שלא יקרא בתורה. ולאו ק"ו הוא מצירוף לעשרה כנז':
7
ח׳ולא יתנגד לזה מ"ש בתשו' אמה"ג זצ"ל
ואע"ג דסברא היא. דהא כתיב ולרשע אמר אלהים מה לך לספר חוקי כמ"ש אבא מארי הגאון ז"ל. בתשובת י"ג מספרו (וכ"כ עוד ביותר ביאור בסי' ל"ח מספרו. וגם זולתו מהאחרונים ז"ל בתשובותיהם כך כתבו. מ"מ לא דמי נמי לענ"ד עיין ותדע) איהו נמי לא אמרה אלא במי שהמיר דתו ועודנו לא ישוב מע"א. משא"כ בנ"ד שחזר קצת למוטב. אלא שלא השלים כפרתו. ולא נזכר בשאלה שנדוהו בפירוש. מאין הרגלים לאוסרו בקה"ת כל שלא נידוהו:
ואע"ג דסברא היא. דהא כתיב ולרשע אמר אלהים מה לך לספר חוקי כמ"ש אבא מארי הגאון ז"ל. בתשובת י"ג מספרו (וכ"כ עוד ביותר ביאור בסי' ל"ח מספרו. וגם זולתו מהאחרונים ז"ל בתשובותיהם כך כתבו. מ"מ לא דמי נמי לענ"ד עיין ותדע) איהו נמי לא אמרה אלא במי שהמיר דתו ועודנו לא ישוב מע"א. משא"כ בנ"ד שחזר קצת למוטב. אלא שלא השלים כפרתו. ולא נזכר בשאלה שנדוהו בפירוש. מאין הרגלים לאוסרו בקה"ת כל שלא נידוהו:
8
ט׳ושמירה מן הסתירה
ולא דמי לנ"כ. דאפי' עבד תשובה איכא לספוקי. משום דהוה ליה פסולו בגופו כשעבד ורצח שהן דברים המעכבים בנ"כ. (אפי' בשוגג למאן דאמר) דכתיב אך לא יעלו כהני הבמות. וכתיב ובפרישכם כפיכם כו'. משא"כ בקה"ת דליכא מאן דסליק אדעתיה שיאסר בה אפי' עבר כל העבירות שבתורה במזיד. ואח"כ חזר למוטב. אלא מיד שחוזר בו. חוזר להכשירו. וכמו שחוזר להיות כשר להעיד תיכף משקבל עליו תשובה כדאי' בח"מ סל"ד. אדרבא זכות הוא לו לסגל מצות להרבות רפואתו. שיש עבירות קשות שאינן מתכפרין בזבח ומנחה אבל מתכפרין בתורה:
ולא דמי לנ"כ. דאפי' עבד תשובה איכא לספוקי. משום דהוה ליה פסולו בגופו כשעבד ורצח שהן דברים המעכבים בנ"כ. (אפי' בשוגג למאן דאמר) דכתיב אך לא יעלו כהני הבמות. וכתיב ובפרישכם כפיכם כו'. משא"כ בקה"ת דליכא מאן דסליק אדעתיה שיאסר בה אפי' עבר כל העבירות שבתורה במזיד. ואח"כ חזר למוטב. אלא מיד שחוזר בו. חוזר להכשירו. וכמו שחוזר להיות כשר להעיד תיכף משקבל עליו תשובה כדאי' בח"מ סל"ד. אדרבא זכות הוא לו לסגל מצות להרבות רפואתו. שיש עבירות קשות שאינן מתכפרין בזבח ומנחה אבל מתכפרין בתורה:
9
י׳וכ"מ מבואר לבכ"הג
ושוב מצאתי לבכה"ג בא"ח סקל"ח שכתב מי שברור שבא על עריות ולא שב. ראוי לקרותו בפ' עריות כדי שיתבייש. הרי בפירוש דמילתא דפשיטא דקרינן לעבריינא לס"ת. ואדרבא היינו תקנתיה. כדאמינא בס"ד מסברא דנפשי. דאי ס"ד משום זילותא לחוד שרי. אטו משום הכי נעביד איסורא ח"ו. אלא ודאי לא איתסר בקה"ת כל עיקר כנז'. ולמדנו ממנו שאפי' רשע גמור מותר בקה"ת. על כן אין משם ראיה לא להקל ולא להחמיר:
ושוב מצאתי לבכה"ג בא"ח סקל"ח שכתב מי שברור שבא על עריות ולא שב. ראוי לקרותו בפ' עריות כדי שיתבייש. הרי בפירוש דמילתא דפשיטא דקרינן לעבריינא לס"ת. ואדרבא היינו תקנתיה. כדאמינא בס"ד מסברא דנפשי. דאי ס"ד משום זילותא לחוד שרי. אטו משום הכי נעביד איסורא ח"ו. אלא ודאי לא איתסר בקה"ת כל עיקר כנז'. ולמדנו ממנו שאפי' רשע גמור מותר בקה"ת. על כן אין משם ראיה לא להקל ולא להחמיר:
10
י״אאכן לשוא צרף צורף התשובה רפואת תעלה אין לו להצילו מעונש ב"ד של מעלה ושל מטה
אמנם אין כל זה מועיל לאיש הלזה לקרבו בזרוע. שהרי עכ"פ צריך לנטות עליו קו הדין למגדר מילתא לעשות כתורה וכמשפט. ולא ידעתי מהו המונע משמוע צעקת החמס של הבע"ד גואל דם אחיו. ומדוע לא יחתכו עליו הדין. וינדוהו בפועל. ולכפותו ולנגשו בכל מיני רדיפה. כל זמן שלא יצא י"ח העבריין הלז אם לא יפייס לאשר חטא בדבר שבממון כשיש לו לשלם. לא יהא אלא תביעת ממון בעלמא. הלא נזקקין שם בעירם לתובע בדיני ישראל. וכופין את המחויב בנידויים ושמתות עד שיפרע. כ"ש הכא דאיכא תרתי ממון ודמים והוצאת ש"ר. דאע"ג דקי"ל ביישו בדברים פטור מדין המשנה. מ"מ הלכה רווחת בישראל שמנדין המבייש עד שיפייס למבוייש מתקנת הגאונים. ותנן נמי התם אע"פ שנותן לו אינו נמחל לו עד שיבקש ממנו מחילה. ואי בר שמתא הוא אין ב"ד יכול לוותר לו שלא מדעת הנחבל. ואפי' עשה תשובה הוגנת כמ"ש בכ"מ הביאו הר"מ רבקש ז"ל בח"מ סוף סי' כ"ז. ועוד שלא עשה תשובה הגונה ועודהו מחזיק בטומאתו. לא כל שכן דנצינן ולייטינן ועבדינן הרדפה. ואל"כ מה כח ב"ד יפה. ועל מה זה לא יעשו משפט חרוץ בעושה רשעה. למתחו על העמוד לרדותו במקל ורצועה:
אמנם אין כל זה מועיל לאיש הלזה לקרבו בזרוע. שהרי עכ"פ צריך לנטות עליו קו הדין למגדר מילתא לעשות כתורה וכמשפט. ולא ידעתי מהו המונע משמוע צעקת החמס של הבע"ד גואל דם אחיו. ומדוע לא יחתכו עליו הדין. וינדוהו בפועל. ולכפותו ולנגשו בכל מיני רדיפה. כל זמן שלא יצא י"ח העבריין הלז אם לא יפייס לאשר חטא בדבר שבממון כשיש לו לשלם. לא יהא אלא תביעת ממון בעלמא. הלא נזקקין שם בעירם לתובע בדיני ישראל. וכופין את המחויב בנידויים ושמתות עד שיפרע. כ"ש הכא דאיכא תרתי ממון ודמים והוצאת ש"ר. דאע"ג דקי"ל ביישו בדברים פטור מדין המשנה. מ"מ הלכה רווחת בישראל שמנדין המבייש עד שיפייס למבוייש מתקנת הגאונים. ותנן נמי התם אע"פ שנותן לו אינו נמחל לו עד שיבקש ממנו מחילה. ואי בר שמתא הוא אין ב"ד יכול לוותר לו שלא מדעת הנחבל. ואפי' עשה תשובה הוגנת כמ"ש בכ"מ הביאו הר"מ רבקש ז"ל בח"מ סוף סי' כ"ז. ועוד שלא עשה תשובה הגונה ועודהו מחזיק בטומאתו. לא כל שכן דנצינן ולייטינן ועבדינן הרדפה. ואל"כ מה כח ב"ד יפה. ועל מה זה לא יעשו משפט חרוץ בעושה רשעה. למתחו על העמוד לרדותו במקל ורצועה:
11
י״באם יש מקום למתר על קו הדין מחשש פן העובר יקדיח תבשילו ברבים היא מילתא דתליא באשלי רברבי ומסתברא כמאן דלא חש לה ודברי בחו"י בזה זרים נראים כסותרים
ואפשר טעם הנמנעים הוא שיש לחוש שיחזור לסורו ויצא לתרבות רעה. וכמ"ש הרב בט"ז ריש סי' של"ד דהיכא דאיכא למיחש חיישינן לחיי עולם ק"ו מחיי שעה. ולא סמכינן אדברי ההג"ה שם. ואי משום הכי הא מחי לה מאה עוכלי בעוכלא הרב בחו"י בתשו' קמ"א. עם שיש לדקדק קצת בדבריו. אלא שאין פנאי. וכנראה באותה תשובה שכתב אגב שטפיה שהנמכר לעקר הוא מומר כופר ביחוד ובבורא עולם. דלפום ריהטיה לא דכיר מר מאי דפירש"י בהא בחומש ובגמרא. גם בסוף התשובה שם בשטה אחרונה סותר דברי עצמו. כי אחר שהשיב הרב על בט"ז לקיים דעת האגודה בהחלט. חזר ואמר כלשון הזה ואין זר לומר שר' אחאי לא יפה עשה דלא עדיף מבן פרחיא. והרי זה עולה כדעת הט"ז אשר כבר דחה בשתי ידים. והרמ"ח גנובי גנב מדברי אלה בב' הלחם שלו תוך אגרתו שכתב להר"י פינטשוב. אחר שחקר ודרש אותי. על כן אי אפשר לעמוד על אופיה של מסקנתו ותכלית דעתו באותה תשובה. עמקו מחשבותיו ז"ל. (ויש להתרעם עליו ז"ל אותו התרעומת עצמו שנתרעם הרב הנזכר במקום א' מספרו על ה"ר יש"ר שאמר שלא יוודע לאדם באמת דעת המחברים ומה שבלבם מתוך הספרים) מ"מ לי אני בעניי נראין דבריו בכל מה שאמר הרב בחו"י בקיום דעת האגודה. שאם אי אתה אומר כן. לקתה מדת הדין. ח"ו יצא משפט מעוקל. ותפשה המספחת בעזיבת ביעור הרע והשאר המקולקל:
ואפשר טעם הנמנעים הוא שיש לחוש שיחזור לסורו ויצא לתרבות רעה. וכמ"ש הרב בט"ז ריש סי' של"ד דהיכא דאיכא למיחש חיישינן לחיי עולם ק"ו מחיי שעה. ולא סמכינן אדברי ההג"ה שם. ואי משום הכי הא מחי לה מאה עוכלי בעוכלא הרב בחו"י בתשו' קמ"א. עם שיש לדקדק קצת בדבריו. אלא שאין פנאי. וכנראה באותה תשובה שכתב אגב שטפיה שהנמכר לעקר הוא מומר כופר ביחוד ובבורא עולם. דלפום ריהטיה לא דכיר מר מאי דפירש"י בהא בחומש ובגמרא. גם בסוף התשובה שם בשטה אחרונה סותר דברי עצמו. כי אחר שהשיב הרב על בט"ז לקיים דעת האגודה בהחלט. חזר ואמר כלשון הזה ואין זר לומר שר' אחאי לא יפה עשה דלא עדיף מבן פרחיא. והרי זה עולה כדעת הט"ז אשר כבר דחה בשתי ידים. והרמ"ח גנובי גנב מדברי אלה בב' הלחם שלו תוך אגרתו שכתב להר"י פינטשוב. אחר שחקר ודרש אותי. על כן אי אפשר לעמוד על אופיה של מסקנתו ותכלית דעתו באותה תשובה. עמקו מחשבותיו ז"ל. (ויש להתרעם עליו ז"ל אותו התרעומת עצמו שנתרעם הרב הנזכר במקום א' מספרו על ה"ר יש"ר שאמר שלא יוודע לאדם באמת דעת המחברים ומה שבלבם מתוך הספרים) מ"מ לי אני בעניי נראין דבריו בכל מה שאמר הרב בחו"י בקיום דעת האגודה. שאם אי אתה אומר כן. לקתה מדת הדין. ח"ו יצא משפט מעוקל. ותפשה המספחת בעזיבת ביעור הרע והשאר המקולקל:
12
י״גועוד נ"ל שאף הרב ט"ז לא אמרה להלכה אלא במילי דרבנן. כההיא דמהר"י מינץ. שהיא עיקר ראייתו. כנראה שם מלשונו ז"ל. אלא שבסוף הסימן הנ"ל הוסיף שנית ידו. והביא משם גדולים מהאחרונים ז"ל שמקילין אפי' לעוברי עברות גדולות. במקום שיש לחוש שיוסיפו בני עולה חטא על פשע. והרי דבר זה נועל דלת בפני גודרי פרץ ומסלקי המכשולות. ועכ"ז אין בי כח להציל העובר הלז מיד התובעו טענת דמים. דמעשים בכל יום באותה הק"ק שכופין בכל מיני כפיות על דררא דממונא. ואין חוששין לכלום. ומדוע יורע כחו של זה גואל דם אחיו:
13
י״דונראה שבשאר עבירות שבין אדם למקום לב"ד הדבר מסור כפי מה שיראו לפי המקום לצורך שעה משא"כ בטענת דמים
לכן פשוט מאד דהאי גברא בר נידוי ושמתא הוא. כל זמן שלא יפייס לקרובי הנחבל במידי דמפייסי כאשר יושת עליו מב"ד ממוצע. ואעפ"כ מדת חסידות הוא שלא לנעול דלת בפני השבים. והרי כבר אמרו הגזלנין שהחזירו אין מקבלין מידן. וראוי למוחל שלא יהא אכזרי. ולא יעמיד דבריו על דין תורה. שלא לסגור דלת התשובה בפני האיש הלזה. אולי יש תקוה להוציא יקר מזולל. להשיב נפש מישראל מבאר שחת. ולהביאו לחיי העוה"ב. שמא יעשה תשובה גמורה. ותשובת המוחלטין מעכבת את הפורענות. והכל לפי האיש ולפי התכלית הטוב המקווה ממנו. כאשר עיני הב"ד רואות בלבד שיכוין לבו לשמים. והיה ה' עם השופט שלא תצא תקלה מתחת ידו אין פרץ ואין יוצאת ברחובותיו. והשי"ת יורנו מדרכיו ונלכה באורחותיו. הנלע"ד כתבתי במיעוט פנאי. מה שיספיק למבין יותר מדאי. ולא שאני כדאי. רק שלא לעבור ע"ד חבירי ורבותי. וחתמתי בעמדין יו' ג' כ"ה אייר תצ"ב לפ"ק. הטרוד יעקב בהגאון החסיד המפורסם כמוהר"ר צבי אשכנזי זצללה"ה ס"ט:
לכן פשוט מאד דהאי גברא בר נידוי ושמתא הוא. כל זמן שלא יפייס לקרובי הנחבל במידי דמפייסי כאשר יושת עליו מב"ד ממוצע. ואעפ"כ מדת חסידות הוא שלא לנעול דלת בפני השבים. והרי כבר אמרו הגזלנין שהחזירו אין מקבלין מידן. וראוי למוחל שלא יהא אכזרי. ולא יעמיד דבריו על דין תורה. שלא לסגור דלת התשובה בפני האיש הלזה. אולי יש תקוה להוציא יקר מזולל. להשיב נפש מישראל מבאר שחת. ולהביאו לחיי העוה"ב. שמא יעשה תשובה גמורה. ותשובת המוחלטין מעכבת את הפורענות. והכל לפי האיש ולפי התכלית הטוב המקווה ממנו. כאשר עיני הב"ד רואות בלבד שיכוין לבו לשמים. והיה ה' עם השופט שלא תצא תקלה מתחת ידו אין פרץ ואין יוצאת ברחובותיו. והשי"ת יורנו מדרכיו ונלכה באורחותיו. הנלע"ד כתבתי במיעוט פנאי. מה שיספיק למבין יותר מדאי. ולא שאני כדאי. רק שלא לעבור ע"ד חבירי ורבותי. וחתמתי בעמדין יו' ג' כ"ה אייר תצ"ב לפ"ק. הטרוד יעקב בהגאון החסיד המפורסם כמוהר"ר צבי אשכנזי זצללה"ה ס"ט:
14