שאילת יעבץ, חלק א ע״חSheilat Yaavetz, Volume I 78
א׳אמתו של דבר מנטובה
1
ב׳הדת ניתנה במדינת איטל"יאה שאין שום יהודי רשאי לדור בעיר אחת אם לא יהיה ברשות המלך. ועוד נימוסים הרבה יש להם שלא יוכל שום יהודי לעשות שום מלאכה. ושלא יוכלו לדון בדיני ישראל. ושלא יוכלו לעשות כמה דברים אחרים אשר לא ראינו להעלותם כאן. והנה מימי קדם קדמתה הסכימו קצת מהיהודים לבקש מאת שר המולך בזמן ההוא בעיר מנטוב"א שיתן להם היישוב ושיתן להם רשות לשמור תורת מרע"ה בפרהסיא ולדון דיני ישראל. ולעשות כל המלאכות שירצו מבלי שיפרעו על זה שום דבר. וכמה דברים אחרים אשר אינם יכולים לעשות היהודים הדרים במקומות אחרים. והשר נעתר לקולם. ונתפשרו עמו לפרוע אלף מנים. אמנם לא רצה להרשות להם כי אם בעד עשר שנים. ואחרי עברם הרשות נתונה הן לשר לשלחם מארצם הן ליהודים לעקור דירתם מהעיר. לכן מדי עשר שנים חוזרים ומבקשים מן השר שיתרצה לתת להם קיום אחר בעד עשר שנים אחרות וכן עשו ועושים ג"כ תמיד מעשר לעשר שנים. רק שברבות הימים לא נתרצה השר באלף מנים לבדם ורצה ג"כ שיפרעו לו שלשת אלפים זוז בכל חדש. ועכ"ז קהל מנטובא גמרו לדור בעיר ולפרוע הסך ההוא. והנה בין הדברים והתורות אשר נתן השר ליהודים נמצאו שלשה חקים אשר נעלה זכרונם כאן. הראשון שיוכלו הקהל לעשות סדריהם ומנהגיהם ולפקוד אנשים על זה. השני חקק וגזר שלא יוכל שום יהודי לשבת בעיר הזאת יותר משלשה ימים בלי רשות הקהל. השלישי שמי מהקהל שיש לו תביעות וטענות נגד הק"ק יפרע חלקו הנסדר בעול ואח"כ יערער. וביאר שהעול הזה הוא. הן במה שפורעים לשר הן בצדקות הן בשאר הוצאות הקהל. סוף דבר ביאר וגזר שהקהל יגבו מאת החייבים בעול באותו אופן עצמו שהשר גובה מאת החייבים לו:
2
ג׳וסדר הנהגות הקהל באופן זה. מתועדים האנשים אשר פורעים בעול בעד סך ידוע כמבואר בתקנות הקדמוניות. וכל אשר אין להם אותו הסך אינם נקראים בשם פורעים ואין להם שום רשות וכח בתקנות הקהל. והללו נקראו בשם ועד כללי. ואינו בהכרח שימצאו שם כלם. אלא אם לא ירצו כלם לבוא. אם ימצאו באותו מעמד המנין המבואר בתקנות (שעכשיו הוא ל"ו אנשים) הרי כחם ככח כל הקהל. והועד הכללי הזה כל תקנותיהם לעולם היו והם עפ"י רוב הנועדים גומרים ומחליטים על סדר ההערכה. ומבארים כל מין ומין העסקים והנכסים כמה יפרע בעול לפי שלא כל העסקים והנכסים שוים. והללו הם סדרים כלליים ואין הפרש בין איש לאיש אלא בין עסק לעסק. דרך משל מי שיש לו חנות ההלואה יפרע יותר. ומי שיש לו נכסים חוץ להמדינה שלא ראו פני מדינה יפרע פחות. ומי שיש לו קרקעות או בתים בשכירות כמה יעריכום. וכדומה לזה נמצאו הרבה דברים ארוכים. סוף דבר מבארים היאך יתנהג כל א' בעשיית ערכו. ובכללם נמצא שהרשות נתונה לכל אחד לעקור דירתו מן העיר בפרוע העול המוטל עליו עד תום כל עשר שני הקיום וגם חלקו מחובות הקק"י. אחרי כן היו בוררים אנשים שיעריכום סך ממון כל א' וא' מהיחידים כפי הסדר אשר עשו הועד הכללי. ויחליטו כמה יפרע בעול. והללו נקראים מעריכים. והיו בוררים עוד אנשים אחרים מהקהל נקראים דייני ההערכה. שאם יטעון א' שהמעריכים העמיסו עליו יותר מדאי מאשר נסדר מהוועד הכללי. ידונו ביניהם. ועוד בוררים מנהיגי הק"קי. וכחם ככח הועד הכללי בכל המצטרך אל הקהל ונקראים בשם ועד קטן. ויומשכו הסדרים הללו בעד זמן קצוב. ואחר זמן זה היו חוזרים ומתועדים מחדש וגורעים ומוסיפים ודורשים שאין לך בדברים אלא מקומם ושעתם. ולפעמים כדי להקל הועד כללי המשא מעליהם היו בוררים אנשים מיוחדים נקראים מסדרי ההערכה. והיו נותנים להם כח לעשות הסדרים הנהוגים. וכל האנשים הנ"ל אשר הם הן מועד הכללי. הן מועד קטן. הן מעריכים הן מסדרי ההערכה. צריך שיהיו מאותם שיש להם הסך הרשום הנזכר למעלה הפורעים בעול. ודייני ההערכה צריך שיהיו מהקהל. אבל מאותן שאין להם אותו הסך האמור. וכמ"ש בש"ע ה"ל עדות סי' ל"ז סעיף כ"ב שנהגו בכל הקהילות. כה משפט קהל מנטובה מימי קדם קדמתא. וכה מנהגו כל הימים:
3
ד׳בשנת תס"ז נתועדו יחד הועד הכללי ונמנו וגמרו שלא יהיו עוד מעריכים כלל. אלא כל א' יטיל בקופה אחת מה שחייב לפי נכסיו אשר יעריכום כפי סדר ההערכה. והטילו חרם חמור דומה לחרם הכל בו שכל א' יטיל באמת ובאמונה מה שחייב בעול בכל חדש כפי הסדרים הנ"ל וכן נתמד עד הנה:
4
ה׳הנה אמרנו למעלה שכפי המקום והזמן משתנים הסדרים. עתה נבאר מה היה משפט הנכסים הנמצאים חוץ למדינה שלא ראו פני המדינה משנת שצ"ט עד היום הזה. בשנת שצ"ט חקקו הועד הכללי שהנכסים הללו יפרעו משלם בכל ההוצאות המצטרכות אל השגת הקיום והמשתרג. ובעד ההוצאות אחרות יפרעו בעד מחציתם לבד והתמידו כך עד שנת תמ"ח. ואז פסקו שלא יהיה שום הפרש בין הוצאות הקיום להוצאות אחרות רק שבכל העול כל מאה זוז. יערכו ששים זוז לבד. וכן התמידו עד תום שנת תס"ז שנה ראשונה שנעשית הקופה כנ"ל. ובשנת תס"ח (שנה אחת אחרי שנעשית תקנת הקופה) פסקו שכל ק' זוז יעריכום ויפרעו בעד שלשים זוז. ובשנת תצ"ו פסקו שכל מאה זוז יוערכו ששים וששה זוזים ושני שלישים. וכן נתמד שש שנים בשני סדרי ההערכות משלש לשלש שנים:
5
ו׳ועתה בשנת תצ"ב תוך עשר שני הקיום נתועדו אנשי הועד כללי וחדשו סדרי ההערכה כנהוג ע"פ הרוב והחרימו חרם חמור כנ"ל על העובר עליהם. ועל נכסי חוץ הנ"ל פסקו כמו שהיה בההערכה המוקדמת כנ"ל. קמו ארבעה אנשים ויאמרו שאין כח לקהל לגזור שהחוץ יפרע בעול בעד הסך שהוסדר כנ"ל. ושאם רוח אחרת עמם ירדו לדין עמהם לפני דייני ישראל. אשר לא יהיו מן העיר הזאת. וביני ביני אין החרם חל עליהם כי צייתי דינא אינון. באמרם כי ממה שכתוב בסדרי ההערכות הקדומים שכל מי שיש לו תביעה מהק"קי יפרע ואח"כ יערער. א"כ יוכלו לערער:
6
ז׳והציבור פה אחד ענו ואמרו שכדי לקצץ בנטיעות המחלוקת ולמען יקום הקהל על עמדו. כבר קדמונינו ואבות אבותינו הסכימו שהוועד כללי יחליט ויגזור על סדר ההערכה וכמה יפרע כל מין ומין מהעסקים ובפרט כמה יפרעו הנכסים שמחוץ למדינה הן רב הן מעט כפי המקום וכפי הזמן ואין פוצה פה ומצפצף. ולכן שאינם רוצים כלל לשנות מנהגם הקדמון מכמה מאות שנים ואינם חייבים כלל לרדת לדין עמהם. כי השר נתן היישוב אל הציבור בכללו ולא ליחידים. ולכן אין שום יחיד רשאי למכור לאחר חזקת ישובו אפי' ירצה הוא ללכת לדור בעיר אחרת. ומעתה אין כח ביחידים לעקור מנהגם הטוב הקדמון ולקלקל הציבור. כי כל א' יאמר שרוצה לבחור דיינים שמחוץ לעיר ונפל תיקון הקהל ואין מקים. ובפרט מן הפרט כי לקחו הציבור הקיום מן השר בהסכמת המערערים הללו. ואז לא עררו על המנהג הקדום. שהועד הכללי יעשה כל הסדרים ויגרע ויוסיף כפי אשר יראה בעיניו לתקון הכללות וכנהוג עד עתה. ואם אחרי עברו זמן הקיום לא ירצו לשמור נימוסי הציבור אשר הסכימו בהם קדמונינו. יפרעו חלקם בחובות הצבור וילכו לדור באשר ימצאו. סוף דבר לאו בעל דברים דידהו נינהו. ועל מה שאמרו על התקנה הקדומה שהיחיד יפרע ואח"כ יערער. השיבו הק"קי שדברי הבל המה. יען כי הני מילי אם יחיד מבני הק"קי יהיה לו תביעה מהק"קי הן מה שהוציא בעדם הן בעד שכר טרחו ושכירתו. או שיהיה נושה מהם מכמה דברים אחרים. בזה אמרו שיפרע ואח"כ יערער. אבל כי לא עלה ותעלה מעולם על הדעת ולא יובן מזה שיוכלו יחידי הקהל לערער נגד כח הק"קי בכללו ונגד הסדרים הכלליים הקדמונים אשר נעשו לעולם מרוב מנין ורוב בנין בשביל הק"קי כלו מבלי שום חלוק ביניהם בין יחיד ליחיד אלא בין עסק לעסק ושכל היחידים אשר להם עסק ההוא שוים בדבר:
7
ח׳עוד אמרו להם הק"קי שהערער שיש להם יציגוהו לפניהם. או לפני אנשים מהק"קי שימנו על זה. כאשר מעולם עשו ועושים כל בני הק"קי גם היום בסיבות אחרות אם יש טעם בדבר. אע"פי שכפי דעתם אי אפשר. ראיה ג"כ לדבר שבעלי חניות מפני גזירות מע"ל רוממות הקיסר להם על הגרעון הריווח הציגו טענותיהם גם עתה לפני הוועד הכללי הנ"ל המתקן תקנות הצבור. והם הוסיפו וגרעו להם כפי יד ה' הטובה עליהם. וכמו כן עוסקי בשכירות בגדים הציגו טענותיהם לפני ועד כללי הנ"ל והם ראו שאין בדבריהם טעם מספיק וקיימו התקנה הקדומה על זה בלי שום חידוש וכולם נחו ושקטו ממה שהוסדר מהק"קי וכי היא מילתא דפשיטא:
8
ט׳ואנחנו צעירי הצאן היושבים על כסא ההוראה בעיר הזאת נדרשנו לאשר שאלונו אנשי הק"קי להטיל חרם חמור על התקנות הקהל כנהוג וכמו שעשו הרבנים אשר קדמונו ה"ה אלופינו ורבותינו כמהר"ר יהודה בריאל וכמהר"ר יוסף ברוך קזיס זצ"ל והמה היו לראשונים בכלל מסדרי המערכה. ומרצונם הטוב אע"פי שהיו רבנים מופלאים היו פורעים בעול בעד הסך הרשום המוזכר למעלה. וראינו חובה לעצמנו לתור ולדרוש אם חייבים הק"קי לרדת לדין עם היחידים ואם חרם הקהילות חל עליהם אע"פי שאומרים דצייתי דינא נינהו. ועייננו בדבר ומצאנו ראינו שאין הקהל חייב לרדת לדין על תקנותיהם הקדומות מכמה מאות שנים אין זכרון למספרם. וזה כי כתב הכל בו בסי' קי"ז כו' מכל הטעמים הללו גמרנו לפרסם חרם ההערכה כמו שעשו רבותינו אשר קטנם עבה ממתנינו וכמו כן כאשר שאל ממנו רוממות השר אשר בשם אדונינו הקיסר מפרנס ומכלכל העיר הזאת. אם כפי דיני תורתנו הקדושה חייבים הקהל לרדת לדין עם היחידים. והשיבונו שאין חייבים הקהל לרדת לדין כלל עם היחיד על תקנותיהם הקדומות כו'. הרי מבורר מכל הני טעמי שיפה דננו יפה החרמנו יפה הגדנו למלך יר"ה ואין בדברינו נפתל ועקש שבח לשמו יתברך הרי זכינו לדין שהיחידים אינן יכולין לפטור עצמן ממה שקימו קיבלו רוב הציבור וכמעט כלם ולבא עמהם בדינא ודיינא ברם מיבעי לן לאודועי שהיחידים הללו אחר שהתחילו לטעון על סך הפרעון גלו מצפוני לבם שלא על הדבר הזה בלבד היתה תלונתם אלא על תנאי ההסכמה. וזה נוסחה:
9
י׳מי שיש לו נכסים או שנפלו לו או שיפלו לו בירושה או במתנה במשך ההערכה הזאת מאיזה מין שיהיו במדינה אחרת ומעמידם שם בקביעות אף כי לא ראו פני המדינה זו מעולם אם אינו פורע עליהם מס ועול מדינה באותו מקום ששמה נמצאים הנכסים הנ"ל ישימם בבילא"נצו שלו ככל שאר נכסיו אשר אתו בעיר הזאת חלק כחלק עד שוה פרוטה ויפרע עליהם אחד וחצי לכל מאה מהקרן הנ"ל. אך אם פורע עליהם עול והם תמיד במקום שנמצאים כבר שמה הנכסים הנ"ל. כל עוד שיוטל שמה המס לערך כמו קרוב למנהגינו הן חסר הן יתיר אז לא ישימם בבילא"נצו שלו לפרוע עליהם אלא השני שלישים היינו ששים וששה ושני חלקים מכל מאה מסך אותו הקרן הנמצא ונקבע במדינה אחרת. אבל אם המס הנ"ל במקום ההוא יהיה דבר קל לגבי נכוי השליש הנ"ל יעשה חשבון צדק מכל מה שפורע במדינה אחרת על אלו הנכסים וישים התשלום עד א' וחצי למאה בתיבת הק"קי. והנכוי הזה יובן לגבי פרעון העולות מידי חודש בחדשו ולא לגרוע שום דבר מחלקו בחובות הק"קי כי נכסי כל אחד בכל מקום שהם משועבדים כבר לפרעונם אין נקי. זאת ועוד שכל א' מבני קהלנו שפורע א' וחצי על קרנו העומד במדינה אם יהיו לו נכסים או מעות או סחורות בין בעיסקא בין בשותפות או באיזה צד שיהיה חוצה מארצנו. ואותם הנכסים או מעות או סחורות או חלק מהם נכנסים ויוצאים במעמדינו בין בשמו בין בשם השותפים או בשם אחרים בעדם במשך השנה גם על כל אלה הנכסים או מעות או סחורות הנכנסים ויוצאים יהיה חייב להטיל בתיבת הק"קי א' וחצי למאה בלי שום נכוי כלל ועקר. ואף בעד החלק הנוגע לחצונים מבני עמנו המשותפים עמו כנ"ל. האמנם מן היום הזה והלאה כל מי שיוציא מנכסיו למדינה אחרת להסתחר ולהרויח ולהעמידם שמה ידיע להוי במודעא רבתי שלא יגרע שום דבר מערכו ויהיה כל קרנו לחם עובר כשאר כל נכסיו בעיר הזאת לא יחסר כל בו לפרוע ממנו גם כי יעמיסוהו ממסים ועול בעיר אחרת וכל מי שבמשך ההערכה הזאת יכניס מחדש מאותן הנכסים שגרע מהם השליש כנ"ל. יחויב להוסיף אותם על ערכו מידי פעם בפעם שיכניסם ולפרוע משלם. וע"פי הדברים האלה כל איש ואיש יישר לכת ולשמור רגלו מלכד כי העוברים ח"ו בזדון גזילות הרבים בבתיהם והדברים המסורים ללבו של אדם נאמר בהם ויראת מאלהיך הבוחן לבות וחופש כל חדרי בטן:
10
י״אוהנה בשלמא אלו היתה ההסכמה כמילתא דתמיהא. אפשר שיהיה מקום לטענתם לומר באתם עלינו בעלילות והעתרתם עלינו תקנות והמצאות חדשות אשר לא נבראו בכל הארצות ובכל הקהילות אולי יהיה מקום שיכניסו דבריהם באזני אדוני הארץ לומר שלא יהיה עושק וגזל משפט וצדק במדינה. אבל בדבר זה מלבד שהוא תקנות קדמונים ז"ל ומנהגן מימי עולם ושנים קדמוניות למפורסמות אין צריך ראיה שרוב מדינות איטליאה וכמעט כולם העמיסו עול כבד יותר ממנו שהרי בנוסח ההערכה של ק"ק רומ"ה ופירא"רה ומדינת פיאומנט"י וירונ"ה פאדוב"ה העמיסו על הנכסים שמחוץ תחת כל השמים לפרוע עליהם משלם. ואנחנו מקילים עליהם יותר משליש שאין גוזרים גזרה אא"כ יכולים לעמוד בה וכמו שנתבאר בהסכמה דלעיל. ובכל זה יש טעם לשבח כיון שהם נכנסים ויוצאים וגם לסלק כמה תחבולות שיהיו נעשים בענין זה וכיון שלא באנו להחמיר עליהם ממנהג שאר הקהילות אלא להקל מעליהם איך יש להם פה להשיב ולהרים ראש ומי ישמע אליהם לדבר הזה. ואיך ימצאו ידיהם ורגליהם בטענות ותואנות להוסיף קולא על קולא כדי לגרוע כחם של תקנות הציבור והסכמתם הס כי לא להזכיר. ולא הוזקקנו לכל זה אלא שנמצאו אנשים שהעידו בערכאות של א"ה נגד הצבור שכפי דיני תורתינו הקדושה חייב הקהל לרדת לדין עם היחידים על תקנותיהם ואין חוששין למנהג והביאו ראיה מפסוק לכו נא ונוכחה יאמר ה' והוסיפו כמה דברים אחרים אשר בושנו להעלותם על ספר ומשיירים אנו כח לעצמנו. בעת וזמן הנאות לגזור נגדם כשם שהדין נותן עם המעיד נגד חבירו בעש"ג ומזה נהיה שלפני שרים ושופטי ארץ חרפו אותנו וגדפונו. באמרם שאין בדברינו כלום ושקר דברנו ולא היה לנו לעשות הדבר הזה לפי שנמצאו מקרובינו פורעים בעול הקהל שכיון שפרסמנו החרם נוגעים אנו בדבר ולכן הגדנו למלך מה שאינו ושפורעים אנו בעול וכיוצא. ומזה ומזה נהיה חלול השם ה"י הגדול מאד וחלול התורה ומלמדיה בין שרי המלך יר"ה וכדי בזיון וקצף עד שהמלך צוה ששופטי א"ה העומדים על מדין יגידו לו מה ששורת הדין נותנת על דבר זה. ספדי תורה כי חוללה תפארתיך. ושנינו אחד שוגג ואחד מזיד בחילול השם:
11
י״בלכן אתם חכמי ישראל צדיקים יסודות עולם היושבים על מדין בכל תפוצות ישראל צאו נא בזריזות לעזרת ה' לעזרת ה' בגבורים. הגידו והשמיעו אם דברנו שקר בהוראתנו. חוסו על כבוד שמו יתברך אורו ארור המעידים שקר לפני ערכאות של גוים:
12
י״גודעו נאמנה שהאנשים החולקים על הציבור הם שלומי אמוני ישראל ועדיין מחזיקים הם בצדקתם אבל בדבר זה מוטעים הם מפי אנשים המשיבים בדרך אם כן כדי להתרפס ברצי כסף אשר חזו להם משאות שוא ומדוחים. והרי קהלתינו הקדושה היא מן הגדולות שבאיטלי"אה וישיבתינו מלאה חכמים ומשכילים. ואם כן לא היה לשום יהודי לחרחר ריב בין היחיד והציבור ולהבעיר אש המחלוקת בין בני ישראל ולא היה להם להשיב אל היחיד לפחות עד שישאלו מן חכמי העיר איך הדבר נהיה כדי שלא יתנו מקום למחלוקות ומריבות. כי תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם. בפרט בהיותינו עם מפוזר ומפורד בין העמים. אבל הכסף יענה את הכל. אשר על כן חובה על עוצם תבונתכם וצדקתכם להציל נפש האנשים השלמים הללו למען לא יכשלו ח"ו ברשת החרם החמור אשר הטלנו הוא חרם תקנות הקהילות אשר אין לו תרופה כלל. מלבד חילול שמו יתברך. המקום ברחמיו הרבים. ירחם עליהם. ועלינו אמן כן יהי רצון:
13
י״דדוד בכמהר"ר עזריאל פנצי זלה"ה אבי עד שר שלום בכמהר"ר מנחם שמשון באזילה זלה"ה.
14
ט״ועד כאן דברי השאלה ותשובה של הרבנים ה"ה ה"י הנ"ל שבאו בארוכה והתהלכו ברחבה. והוצרכנו לקצרה כדי לחוס על הוצאה מרובה:
15
ט״זתשובה
16
י״זמרבה בחבילות ראיות ותשובות לזכות בני ק"ק מנטובה בתקנתם להטיל ערך מסים ועולים על נכסי חוץ ושאין ממש בדברי החולקים ומטיל שלום בין כתות הפוסקים
מראות אלקים ראיתי עולים מן האר"ש רחבת ידים. גם כח ידיהם רב להם לאסוקי שמעתא אליבא דהילכתא הלכה פסוקה ועל ספר חקה חוקים צדיקים חקקו הן על כפים. כסה אור נגה עליהם חן הוצק בשפתותיהם. דברים מצודקים ככסף צרופים וכזהב מזוקקים שקולים במאזנים. מאזני משפט לה' הן הן דיינים הן הן עדים האלופים העומדים על הפקודים החכמים השלמים מרביצי תורה שבק"ק מנטו"בה ה"י טובים השנים. שני צנתרות הזהב מריקים מעליהם זהב פרויים. שני כרובים סוככים על ראשי עם קדוש פורשי כנפים. ככנפי החסידה. נפשם נכספה לעשות משמרת לתורה ולתעודה. אם לא יאמרו כדבר הזה אשר ה"ן לו שחר. מלובן כצמר צחר בצדק כל אמרי פיהם מנוקים מתוקים לנפש מרפא לעצם קילורית לעינים. עינים נתנו לדבריהם שלהלכה הסכימו ויפה דנו. כמשפט החרימו וכדין ענו. והגידו לשר שואל דבר המשפט להציגו בשער על הדין האמת והשלום הושיבוהו על כסא של ג' רגלים. יסודות העולם שעליהם מתקיים. כל דבריהם האמת והצדק לא ימצא בהם בדק מנופים ומשופים מכל סדק הפורש מהם כפורש מן החיים. (לא יחלוק עליהם כי אם איש שוגה ופתי ומתעקש אשר תואנה מבקש ובשפתיו נוקש. להפוך קערת כסף האמת על פיה למען יתנו על פיו פי שנים. חלק בחי"רה אגר דינא ומתנות כה"נה נגזלות וטרף זרוע אף קבה ולחיים. בלחי החמור חמור חמורתיים. לחי ישבע בחרפה הטרפה יביאנה כזא"בי ערב עורבי משאות שוא ומדוחים והם לדמ"ים יארובו ואשר לא יתן וקדשו עליו מלחמה נושכים בפיהם חורקים למו שנים.) כי הדברים פשוטים מאד וברורים כשמש בצהרים. ולא יסתפק שום בר בי רב דחד יומא שכל דברי הרבנים ה"י נכונים כולם נכוחים למבין וישרים למוצאי דעת אין בהם נפתל ועקש בר בלי תבן וקש עליהם אין להוסיף ומהן אין לגרוע וכל הפוסקים מלאים מזה והחכמים ה"י לא הניחו מקום להתגדר ולא זוית שלא נשתטחו בה לא שבו כליהם ריקם מצאו מים. חיים הם למוצאיהם להצדיק קהליהם בריבם מטעמים רבים ועצומים. גם אלה לחכמים ידועים ומפורסמים. אם משום מגדר מילתא שרוב רבותינו הגדולים הקדמונים כרגמ"ה ורש"י וראבי"ה. והאחרונים כבת"ה והרמ"א ושאר חכמי אשכנז והרבה מחכמי ספרד כהר"ם אלשיך והרשד"ם וזולתם רבו מספר כולם סוברים שיפה כח הקהל להסיע על קיצתן ואף להפקיע ממון שלא מן הדין. ושאם רובם מסכימים בכך דעת היחיד בטלה. וכ"ש כשנעשית התקנה בחבר עיר. ואף ר"ת וסיעתו דס"ל דלא אלימי לאפקועי ממונא ולתקוני מידי דאיכא רווחא להאי ופסידא להאי. יודו במקום שיש מנהג קדום בזה. כמו שהוא בנ"ד. שאז לד"ה אין אחר המנהג כלום. כדמוכח בהדיא מדברי ר"ת עצמו וכן מדברי הרשב"א ז"ל. וכל סיעתן הושוו בכך. וכל בעלי הפסקים הידועים לנו נמנו וגמרו. פה אחד ענו ואמרו. שאין לחלוק על המנהג בעניני המסים. וכלל גדול מסרו לנו שאפי' המנהג גרוע הולכין אחריו. כמ"ש הרא"ש. ואין פוצה פה ומצפצף לערער על מנהגי המקומות בסדרי ערכיהם הכוללים נתינת מסים ועולים. ולא נשמע מעולם שעלה על דעת אדם אפי' יחיד בדורו לכוף את הציבור לשנות מנהגם הקדום באלה. ולא יראה ולא ימצא בכל ס' שו"ת כיוצא בזו. ולא נודע כלל שנזקק ב"ד לכך. אם לא כשנמלכים מתחלה בעשיית תקנה חדשה לגמרי ויש בה מעמס ליחידים המערערים. בזו נחלקו הפוסקים. וסוגיין דעלמא דאף בזה היחידים משועבדים לרוב הציבור. ונכללים על כרחם בתקנותיהם כנז'. וכ"ש במנהג כזה שפורעים מנכסי חוץ. שהוא מנהג ותיקין. וכמ"ש בת"ה סי' שמ"ג לדעת כמה גדולים. ומטעמים הגונים וראויים. וכן הדעת נוטה מדינא דגמרא. דקיי"ל פרדכת מסייע מתא באצילתיה מתא. ואע"פ שהוא אדם בטל ומעותיו בטלים. ומ"ט יהיו א"כ נכסי חוץ פטורים. ונראה שאין מחלוקת בדבר. ואין ענין לכאן דעת ר"ת ומחלוקתו והרשב"א וסיעתו. כי דברי ר"ת אמורים בקרקעות בלבד. וכן דברי הרשב"א בנכסים המשועבדים לאדוני הארץ במ"א ומעלה מהם טסקא באותו מקום. ושניהם לא דיברו אלא לפוטרן ממס וטסקא השוין לכל נפש. משא"כ מס הנהוג במדינות הללו. שהקהל מתפשרים עם המושל לתת לו סך ידוע בעד כלם. בעבור שיניחם בארצו. ויגן עליהם ויניח להם חוקים ומשפטים ודרכים טובים יחיו בהם בזה ובבא. ועל כן הן גובים מן היחידים לפי ממון ברשיון השר. איש כערכו נגש את הכסף. זהו בכלל אצילתיה מתא בלי ספק. ולא יחלוק אדם בדבר זה. ומעתה פשוט שגובין אף מנכסי חוץ. דלא גרע מפרדכת. כי ודאי עין המושל על בעלי כיסים. שיצא להם שם בעושר ונכסים. בין יהיו תוך המדינה או חוצה לה. אינו חושש ולוקח בשבילם יותר. לכן לא יסופק שהכל מודים בהערכה כזאת שנגבית אף מנכסי חוץ. אע"פ שנותנין מהם במקומן. ושמא אפי' מקרקעי. מיהא במטלטלי דניידי. כזוזי דעביד בהו עיסקא. דאיכא נמי למיחש לרמאי ובעלי תחבולות טובא. ודאי דמחייבי.אליבא דכ"ע במסים הנהוגים אצלנו. שאינן קצובים ולא רמו אקרקף גברי וקרקעי בשוה. ככרגא ועסקא וכנז'. ואפי' מנה קבור וטמון משמע בת"ה דחייב במסים שלנו. והכי מסתבר לדינא במקום שאין מנהג. וכמדומה שכ"ה מנהג כל בני ארצותינו הק"ק האשכנזיות. ובני איטאליא ג"כ מבני בניהם ובתרייהו גרירי. ושמענו היותן נמשכים בדיניהם אחר פסקנים אשכנזים כרמ"א ולבוש. ומימי גדולי האשכנזים כמו מהר"י מינץ ומהרי"ק ומהר"ם פדואה ז"ל הם שותים. הילכך מסתמא הם נוהגים גם בזו כדעת רבותינו ז"ל:
מראות אלקים ראיתי עולים מן האר"ש רחבת ידים. גם כח ידיהם רב להם לאסוקי שמעתא אליבא דהילכתא הלכה פסוקה ועל ספר חקה חוקים צדיקים חקקו הן על כפים. כסה אור נגה עליהם חן הוצק בשפתותיהם. דברים מצודקים ככסף צרופים וכזהב מזוקקים שקולים במאזנים. מאזני משפט לה' הן הן דיינים הן הן עדים האלופים העומדים על הפקודים החכמים השלמים מרביצי תורה שבק"ק מנטו"בה ה"י טובים השנים. שני צנתרות הזהב מריקים מעליהם זהב פרויים. שני כרובים סוככים על ראשי עם קדוש פורשי כנפים. ככנפי החסידה. נפשם נכספה לעשות משמרת לתורה ולתעודה. אם לא יאמרו כדבר הזה אשר ה"ן לו שחר. מלובן כצמר צחר בצדק כל אמרי פיהם מנוקים מתוקים לנפש מרפא לעצם קילורית לעינים. עינים נתנו לדבריהם שלהלכה הסכימו ויפה דנו. כמשפט החרימו וכדין ענו. והגידו לשר שואל דבר המשפט להציגו בשער על הדין האמת והשלום הושיבוהו על כסא של ג' רגלים. יסודות העולם שעליהם מתקיים. כל דבריהם האמת והצדק לא ימצא בהם בדק מנופים ומשופים מכל סדק הפורש מהם כפורש מן החיים. (לא יחלוק עליהם כי אם איש שוגה ופתי ומתעקש אשר תואנה מבקש ובשפתיו נוקש. להפוך קערת כסף האמת על פיה למען יתנו על פיו פי שנים. חלק בחי"רה אגר דינא ומתנות כה"נה נגזלות וטרף זרוע אף קבה ולחיים. בלחי החמור חמור חמורתיים. לחי ישבע בחרפה הטרפה יביאנה כזא"בי ערב עורבי משאות שוא ומדוחים והם לדמ"ים יארובו ואשר לא יתן וקדשו עליו מלחמה נושכים בפיהם חורקים למו שנים.) כי הדברים פשוטים מאד וברורים כשמש בצהרים. ולא יסתפק שום בר בי רב דחד יומא שכל דברי הרבנים ה"י נכונים כולם נכוחים למבין וישרים למוצאי דעת אין בהם נפתל ועקש בר בלי תבן וקש עליהם אין להוסיף ומהן אין לגרוע וכל הפוסקים מלאים מזה והחכמים ה"י לא הניחו מקום להתגדר ולא זוית שלא נשתטחו בה לא שבו כליהם ריקם מצאו מים. חיים הם למוצאיהם להצדיק קהליהם בריבם מטעמים רבים ועצומים. גם אלה לחכמים ידועים ומפורסמים. אם משום מגדר מילתא שרוב רבותינו הגדולים הקדמונים כרגמ"ה ורש"י וראבי"ה. והאחרונים כבת"ה והרמ"א ושאר חכמי אשכנז והרבה מחכמי ספרד כהר"ם אלשיך והרשד"ם וזולתם רבו מספר כולם סוברים שיפה כח הקהל להסיע על קיצתן ואף להפקיע ממון שלא מן הדין. ושאם רובם מסכימים בכך דעת היחיד בטלה. וכ"ש כשנעשית התקנה בחבר עיר. ואף ר"ת וסיעתו דס"ל דלא אלימי לאפקועי ממונא ולתקוני מידי דאיכא רווחא להאי ופסידא להאי. יודו במקום שיש מנהג קדום בזה. כמו שהוא בנ"ד. שאז לד"ה אין אחר המנהג כלום. כדמוכח בהדיא מדברי ר"ת עצמו וכן מדברי הרשב"א ז"ל. וכל סיעתן הושוו בכך. וכל בעלי הפסקים הידועים לנו נמנו וגמרו. פה אחד ענו ואמרו. שאין לחלוק על המנהג בעניני המסים. וכלל גדול מסרו לנו שאפי' המנהג גרוע הולכין אחריו. כמ"ש הרא"ש. ואין פוצה פה ומצפצף לערער על מנהגי המקומות בסדרי ערכיהם הכוללים נתינת מסים ועולים. ולא נשמע מעולם שעלה על דעת אדם אפי' יחיד בדורו לכוף את הציבור לשנות מנהגם הקדום באלה. ולא יראה ולא ימצא בכל ס' שו"ת כיוצא בזו. ולא נודע כלל שנזקק ב"ד לכך. אם לא כשנמלכים מתחלה בעשיית תקנה חדשה לגמרי ויש בה מעמס ליחידים המערערים. בזו נחלקו הפוסקים. וסוגיין דעלמא דאף בזה היחידים משועבדים לרוב הציבור. ונכללים על כרחם בתקנותיהם כנז'. וכ"ש במנהג כזה שפורעים מנכסי חוץ. שהוא מנהג ותיקין. וכמ"ש בת"ה סי' שמ"ג לדעת כמה גדולים. ומטעמים הגונים וראויים. וכן הדעת נוטה מדינא דגמרא. דקיי"ל פרדכת מסייע מתא באצילתיה מתא. ואע"פ שהוא אדם בטל ומעותיו בטלים. ומ"ט יהיו א"כ נכסי חוץ פטורים. ונראה שאין מחלוקת בדבר. ואין ענין לכאן דעת ר"ת ומחלוקתו והרשב"א וסיעתו. כי דברי ר"ת אמורים בקרקעות בלבד. וכן דברי הרשב"א בנכסים המשועבדים לאדוני הארץ במ"א ומעלה מהם טסקא באותו מקום. ושניהם לא דיברו אלא לפוטרן ממס וטסקא השוין לכל נפש. משא"כ מס הנהוג במדינות הללו. שהקהל מתפשרים עם המושל לתת לו סך ידוע בעד כלם. בעבור שיניחם בארצו. ויגן עליהם ויניח להם חוקים ומשפטים ודרכים טובים יחיו בהם בזה ובבא. ועל כן הן גובים מן היחידים לפי ממון ברשיון השר. איש כערכו נגש את הכסף. זהו בכלל אצילתיה מתא בלי ספק. ולא יחלוק אדם בדבר זה. ומעתה פשוט שגובין אף מנכסי חוץ. דלא גרע מפרדכת. כי ודאי עין המושל על בעלי כיסים. שיצא להם שם בעושר ונכסים. בין יהיו תוך המדינה או חוצה לה. אינו חושש ולוקח בשבילם יותר. לכן לא יסופק שהכל מודים בהערכה כזאת שנגבית אף מנכסי חוץ. אע"פ שנותנין מהם במקומן. ושמא אפי' מקרקעי. מיהא במטלטלי דניידי. כזוזי דעביד בהו עיסקא. דאיכא נמי למיחש לרמאי ובעלי תחבולות טובא. ודאי דמחייבי.אליבא דכ"ע במסים הנהוגים אצלנו. שאינן קצובים ולא רמו אקרקף גברי וקרקעי בשוה. ככרגא ועסקא וכנז'. ואפי' מנה קבור וטמון משמע בת"ה דחייב במסים שלנו. והכי מסתבר לדינא במקום שאין מנהג. וכמדומה שכ"ה מנהג כל בני ארצותינו הק"ק האשכנזיות. ובני איטאליא ג"כ מבני בניהם ובתרייהו גרירי. ושמענו היותן נמשכים בדיניהם אחר פסקנים אשכנזים כרמ"א ולבוש. ומימי גדולי האשכנזים כמו מהר"י מינץ ומהרי"ק ומהר"ם פדואה ז"ל הם שותים. הילכך מסתמא הם נוהגים גם בזו כדעת רבותינו ז"ל:
17
י״חעוד כמה טעמים ונימוקים
ועוד דאלמוה לגזרתייהו ע"י חרם. דודאי לד"ה חל על בני העיר אפי' היתה התקנה שהתקינו נגד הדין. כמ'ש בת"ה ומהרי"ק בתשו' שהשיב לק"ק מנטו"בא לענין חזקת הישוב. דאע"ג דלדעת קצת גדולים אין לדון חזקת ישוב מן הדין. מ"מ מכח החרם דנין לכ"ע. ש"מ דחרם חל על הסכמת הצבור אף שהיא שלא כדין. והוא מוסכם. והרי קיבלו הצבור עליהם כח וועד כללי להתנהג על פיהם בעניני הרבים הם וזרעם עד עולם. ואפי' ג' מבני העיר הרי הם ככל העיר. ואפי' יחיד שקבלוהו עליהם. ויפה כחם אף להפקיע דברים שיש בהן קדושה להוציאן לחולין. כדאי' בירו' הובא בב"י א"ח סי' קנ"ג. ומשקבלום עליהם אין אחר קבלה כלום. שהרי כחם ככח הצבור כולו כל ימיהם. ואי אפשר ליחידים לטעון עוד נגד מעשיהם. והוי כטוען אחר מעשה ב"ד הגדול. כמ"ש בכמה תשו'. ועיין תשו' רמ"א סי' נ"ב ותשו' א"א הגאון ז"ל ס' ל"ח וקל"א. וזולתן אין מספר. א"כ אפי' תימא שהחרם נשלם לזמן הקצוב וא"צ מנין אחר להתירו. (שאין כאן מקום אריכות) מ"מ בלי פקפוק יכולין לגזור מחדש. דמ"ש סופן מתחלתן. כל שלא הורעה חזקתן. ועומדים על משמרתן ופקודתן. המוטלת עליהם מהצבור כל ימי היותן. והרי כה עשו גזרו אומר גם עתה בחומר חרם. וחלה גזרתם גם בהסכמת חכמי העיר שהמחום עליהם. מי זה האיש אשר ערב אל לבו לגשת. פן ילכד ברשת. ואיך לא יירא מהכוות בגחלת חרמם אש הוא. לא ינקה כל הנוגע בקצהו:
ועוד דאלמוה לגזרתייהו ע"י חרם. דודאי לד"ה חל על בני העיר אפי' היתה התקנה שהתקינו נגד הדין. כמ'ש בת"ה ומהרי"ק בתשו' שהשיב לק"ק מנטו"בא לענין חזקת הישוב. דאע"ג דלדעת קצת גדולים אין לדון חזקת ישוב מן הדין. מ"מ מכח החרם דנין לכ"ע. ש"מ דחרם חל על הסכמת הצבור אף שהיא שלא כדין. והוא מוסכם. והרי קיבלו הצבור עליהם כח וועד כללי להתנהג על פיהם בעניני הרבים הם וזרעם עד עולם. ואפי' ג' מבני העיר הרי הם ככל העיר. ואפי' יחיד שקבלוהו עליהם. ויפה כחם אף להפקיע דברים שיש בהן קדושה להוציאן לחולין. כדאי' בירו' הובא בב"י א"ח סי' קנ"ג. ומשקבלום עליהם אין אחר קבלה כלום. שהרי כחם ככח הצבור כולו כל ימיהם. ואי אפשר ליחידים לטעון עוד נגד מעשיהם. והוי כטוען אחר מעשה ב"ד הגדול. כמ"ש בכמה תשו'. ועיין תשו' רמ"א סי' נ"ב ותשו' א"א הגאון ז"ל ס' ל"ח וקל"א. וזולתן אין מספר. א"כ אפי' תימא שהחרם נשלם לזמן הקצוב וא"צ מנין אחר להתירו. (שאין כאן מקום אריכות) מ"מ בלי פקפוק יכולין לגזור מחדש. דמ"ש סופן מתחלתן. כל שלא הורעה חזקתן. ועומדים על משמרתן ופקודתן. המוטלת עליהם מהצבור כל ימי היותן. והרי כה עשו גזרו אומר גם עתה בחומר חרם. וחלה גזרתם גם בהסכמת חכמי העיר שהמחום עליהם. מי זה האיש אשר ערב אל לבו לגשת. פן ילכד ברשת. ואיך לא יירא מהכוות בגחלת חרמם אש הוא. לא ינקה כל הנוגע בקצהו:
18
י״טלאשר ולקיים מנהגיהם בסדרי ערכיהם שהם חוקים ישרים ומשפטים צדיקים
ועוד כדין החזיקו ביד הק"ק מטעם דינא דמלכותא דינא. דמהני לכה"ג נמי. כמ"ש האחרונים ז"ל. ואני אוסיף דאפי' תהוי נמי טעותא. מהני רשותא דמלכותא. כדפסק הריב"ש דרשות המלך מהני למיפטר דיינא אי טעי. כרשותא דר"ג. דלא עדיף מגברא דאתי מחמתיה. וקיי"ל כוותיה. כ"ש דמהני לראשי וטובי הקהל בעניני הקהל ובדיני המסים. שכל יסודם בנוי על דינא דמלכותא. לאלומי למילתייהו אפי' בטעותא. וכ"ש שכבר נתבאר שאין כאן דמדומי טעות במנהג כזה. שנתייסד ע"פ גדולים קדמונים שכל דבריהם תורה. ועל מה זה חרה. לאנשים הללו להוציא עצמן מן הכלל בפעם הזאת. והלא אדרבה מה שהקילו עליהם שלא לפרוע מנכסים אלו משלם. בזה עשו הק"ק עמהם לפנים משורת הדין. ויותר ממנהגן של שאר קהלות איטלי"אה ואשכנז. שאין מחלקים ביניהם כלל לשום דבר. ואם מפני שחדשו בהסכמה שלא להעדיף עוד כח נכסי חוץ שיוציאום מן המקום מעתה. אין בזה תימה כל עיקר. שהרי מכלל האמור מבואר הדבר בפשיטות. שאם ירצו יוכלו להסכים גם על אותן נכסים שלא ראו פני המדינה מעולם. ויוכלו לתקן כן באין מונע אם יראו השעה צריכה לכך. כ"ש ופשיטא שיוכלו לגזור על הנכסים שכבר נשתעבדו. שלא יורשו להפקיע שיעבודן. וזה א"צ לאומרו. אבל צאו וראו גדולה מזו בתשו' אבא מארי הגאון החסיד ז"ל סי' קל"א. איך שבעצתו הסכימו ציבור א' ותיקנו שלא יהא יכולת לשום אדם מבני קהלם להפרד מהם ולפרוק עולם אע"פ שיצא מעירם לא יפטר מלפרוע עמהם נתינות ועולים לכל דבר המצטרך לקהל. ועם שזהו נגד דין תורה ולא יעלה על דעת אדם שהסכמה כזו מעיקר הדין. אלא מפני שראו צורך השעה לקיום הקהל ולהעמדת הצבור בכללו. הסכימו בכך. שכן כחם יפה כנ"ל. ולא היה אדם שערער בדבר ועדיין אותה תקנה קיימת בקהל ההוא. כמפורסם במקומינו. ולא היתה השאלה כי אם על המשודכים כבר לקהלה אחרת קודם שנעשית התקנה. שאף עליהם נראה שהוחלטה התקנה ההיא ולא יכול אדם להצילם. לפיכך הדבר פשוט יותר מביעתא בכותחא שאין לפקפק כל עיקר במ"ש החכמים ה"ה ה"י. ויפה הורו וגזרו. ומי יבא אחריהם. מי בעל דברים יגש אליהם:
ועוד כדין החזיקו ביד הק"ק מטעם דינא דמלכותא דינא. דמהני לכה"ג נמי. כמ"ש האחרונים ז"ל. ואני אוסיף דאפי' תהוי נמי טעותא. מהני רשותא דמלכותא. כדפסק הריב"ש דרשות המלך מהני למיפטר דיינא אי טעי. כרשותא דר"ג. דלא עדיף מגברא דאתי מחמתיה. וקיי"ל כוותיה. כ"ש דמהני לראשי וטובי הקהל בעניני הקהל ובדיני המסים. שכל יסודם בנוי על דינא דמלכותא. לאלומי למילתייהו אפי' בטעותא. וכ"ש שכבר נתבאר שאין כאן דמדומי טעות במנהג כזה. שנתייסד ע"פ גדולים קדמונים שכל דבריהם תורה. ועל מה זה חרה. לאנשים הללו להוציא עצמן מן הכלל בפעם הזאת. והלא אדרבה מה שהקילו עליהם שלא לפרוע מנכסים אלו משלם. בזה עשו הק"ק עמהם לפנים משורת הדין. ויותר ממנהגן של שאר קהלות איטלי"אה ואשכנז. שאין מחלקים ביניהם כלל לשום דבר. ואם מפני שחדשו בהסכמה שלא להעדיף עוד כח נכסי חוץ שיוציאום מן המקום מעתה. אין בזה תימה כל עיקר. שהרי מכלל האמור מבואר הדבר בפשיטות. שאם ירצו יוכלו להסכים גם על אותן נכסים שלא ראו פני המדינה מעולם. ויוכלו לתקן כן באין מונע אם יראו השעה צריכה לכך. כ"ש ופשיטא שיוכלו לגזור על הנכסים שכבר נשתעבדו. שלא יורשו להפקיע שיעבודן. וזה א"צ לאומרו. אבל צאו וראו גדולה מזו בתשו' אבא מארי הגאון החסיד ז"ל סי' קל"א. איך שבעצתו הסכימו ציבור א' ותיקנו שלא יהא יכולת לשום אדם מבני קהלם להפרד מהם ולפרוק עולם אע"פ שיצא מעירם לא יפטר מלפרוע עמהם נתינות ועולים לכל דבר המצטרך לקהל. ועם שזהו נגד דין תורה ולא יעלה על דעת אדם שהסכמה כזו מעיקר הדין. אלא מפני שראו צורך השעה לקיום הקהל ולהעמדת הצבור בכללו. הסכימו בכך. שכן כחם יפה כנ"ל. ולא היה אדם שערער בדבר ועדיין אותה תקנה קיימת בקהל ההוא. כמפורסם במקומינו. ולא היתה השאלה כי אם על המשודכים כבר לקהלה אחרת קודם שנעשית התקנה. שאף עליהם נראה שהוחלטה התקנה ההיא ולא יכול אדם להצילם. לפיכך הדבר פשוט יותר מביעתא בכותחא שאין לפקפק כל עיקר במ"ש החכמים ה"ה ה"י. ויפה הורו וגזרו. ומי יבא אחריהם. מי בעל דברים יגש אליהם:
19
כ׳ולשון חק הקיום שלהם גם הוא נדרש יפה לטובת כללות הק"ק לייפות כחם בכל אופן לעשותן מוחזקים
מעתה איני רואה מה ראו החולקים על ככה ומי הכניסם להטפל בעסק ביש. והרי נתבאר לעין כל שאין להם על מה שיסמוכו כל עיקר אך שקר בימינם. חרב מעינם. מקורם הוביש. ומה שנתלו בקורי עכביש. לדרוש לשון חק הקיום שמבאר שכל מי שיש לו טענות ותביעות נגד הק"ק שיפרע חלקו הנסדר ואח"כ יערער. מכלל שיוכל היחיד לערער. גם טענה זאת ערער תתערער. ולא תעמוד מנגד. קוריהם לא יהיו לבגד. כי הלא ידוע שבכל ספק יד הרבים על העליונה. וכ"ש ברשיון שנותן השר לקהל שנדרש לטובת כללות הצבור. ולא לפרטיו. אלא הדבר ידוע שאין הכוונה שיוכל אדם לערער על סדרי הנהגת הקהל הכללית. אחר שנתקבלה מכולן. שזה ודאי דבר בטל. ולא יעלה על לב לעולם. הא לא בא אלא לייפות כח הקהל נגד היחיד. נוסף על מה שהוא מן הדין ומהמנהג. והיינו לענין שאם יערער אדם על ערך המס הפרטי שהעמיסוהו עליו המעריכים ביותר. או בא בטענת פרעון וכיוצא. שמ"מ יפרע תחלה. ולא היה צריך אף לכך. שהרי כבר נודע לכל בלא"ה שהרבים כך הוא דינן. להיות מוחזקים ונתבעים. בכל טענות ותביעות פרטיות שבין יחידים לקהל. אלא מפני שי"א שאין הקהל נקראים מוחזקים אלא לגבי פרעון המסים בלבד. בזה אנו דורשים לשון הדיוט שנתכוין לייפות כחם לעשותן מוחזקים בכל דבר עולי הקהל. שיפרע תחלה כאשר יושת עליו באיזה נתינה שתהיה. ואח"כ יערער לפני דייני עירו אם הכבידו עליו יותר מהראוי. או לענין שאר הפרשות והכחשות שידונו ביניהם. באופן כזה דווקא יוכל לערער אחר שיפרע ערכו. ואעפ"כ אין להם לדון עמו כי אם בפני דייני עירו שקבלום הצבור עליהם. כמו שהיא הלכה רווחת בישראל. שדיני מסים דנים על פי בני העיר וא"צ אפי' סילוק. ומ"ש בתשו' מהר"ם שפסק הדין עם העשיר שלא רצה להתדיין בעירו עם פרנסי העיר וגדוליה. התם ביחיד המדיין עם יחידים מיירי. וגברי אלמי הוו. כגון גדולי העיר ואילי הארץ שאימתן מוטלת על דייני העיר הכפופים תחתיהם ומדברים מחצייהם. ולא היו דנים על עסקי צבורם. אלא על עסק עצמן וק"ל. אבל ביחידים המדיינים עם הקהל בתביעות הנוגעות לצבור. לא נחלק אדם שדנין אותו בדייני אותה העיר. שכן נהגו בכל מקום. וכ"ש כשאין הדיינים מפורעי המס. ואיזה פתחון פה נשאר עוד למערער כל טענותיו ישא רוח. וכל המלאכה נמבזה ונמס:
מעתה איני רואה מה ראו החולקים על ככה ומי הכניסם להטפל בעסק ביש. והרי נתבאר לעין כל שאין להם על מה שיסמוכו כל עיקר אך שקר בימינם. חרב מעינם. מקורם הוביש. ומה שנתלו בקורי עכביש. לדרוש לשון חק הקיום שמבאר שכל מי שיש לו טענות ותביעות נגד הק"ק שיפרע חלקו הנסדר ואח"כ יערער. מכלל שיוכל היחיד לערער. גם טענה זאת ערער תתערער. ולא תעמוד מנגד. קוריהם לא יהיו לבגד. כי הלא ידוע שבכל ספק יד הרבים על העליונה. וכ"ש ברשיון שנותן השר לקהל שנדרש לטובת כללות הצבור. ולא לפרטיו. אלא הדבר ידוע שאין הכוונה שיוכל אדם לערער על סדרי הנהגת הקהל הכללית. אחר שנתקבלה מכולן. שזה ודאי דבר בטל. ולא יעלה על לב לעולם. הא לא בא אלא לייפות כח הקהל נגד היחיד. נוסף על מה שהוא מן הדין ומהמנהג. והיינו לענין שאם יערער אדם על ערך המס הפרטי שהעמיסוהו עליו המעריכים ביותר. או בא בטענת פרעון וכיוצא. שמ"מ יפרע תחלה. ולא היה צריך אף לכך. שהרי כבר נודע לכל בלא"ה שהרבים כך הוא דינן. להיות מוחזקים ונתבעים. בכל טענות ותביעות פרטיות שבין יחידים לקהל. אלא מפני שי"א שאין הקהל נקראים מוחזקים אלא לגבי פרעון המסים בלבד. בזה אנו דורשים לשון הדיוט שנתכוין לייפות כחם לעשותן מוחזקים בכל דבר עולי הקהל. שיפרע תחלה כאשר יושת עליו באיזה נתינה שתהיה. ואח"כ יערער לפני דייני עירו אם הכבידו עליו יותר מהראוי. או לענין שאר הפרשות והכחשות שידונו ביניהם. באופן כזה דווקא יוכל לערער אחר שיפרע ערכו. ואעפ"כ אין להם לדון עמו כי אם בפני דייני עירו שקבלום הצבור עליהם. כמו שהיא הלכה רווחת בישראל. שדיני מסים דנים על פי בני העיר וא"צ אפי' סילוק. ומ"ש בתשו' מהר"ם שפסק הדין עם העשיר שלא רצה להתדיין בעירו עם פרנסי העיר וגדוליה. התם ביחיד המדיין עם יחידים מיירי. וגברי אלמי הוו. כגון גדולי העיר ואילי הארץ שאימתן מוטלת על דייני העיר הכפופים תחתיהם ומדברים מחצייהם. ולא היו דנים על עסקי צבורם. אלא על עסק עצמן וק"ל. אבל ביחידים המדיינים עם הקהל בתביעות הנוגעות לצבור. לא נחלק אדם שדנין אותו בדייני אותה העיר. שכן נהגו בכל מקום. וכ"ש כשאין הדיינים מפורעי המס. ואיזה פתחון פה נשאר עוד למערער כל טענותיו ישא רוח. וכל המלאכה נמבזה ונמס:
20
כ״אתוכחת מגולה מאהבה ליחידי סגולה להתאחד ענפיהם אל גוף אילן הקהלה פרי בל יעשון פחם לגחלי המריבה קודחי אש מאזרי זיקים כי לא יצננו להם גיהנם בהפרידם בין הדבקים בשפתים דולקים ואחרית לאיש שלום דגלו להקים
והתימה ימצאון אנשים עם היותן כאשר שמענו שלומי אמוני ישראל. יפרצו גדר המוסר הדין האמת והשלום העמודים אשר העולם נכון עליהם. ויבואו בעקיפין על הק"ק לסתור בנין הזקנים. וגבול שגבלו ראשונים. להרוס ח"ו מצב וקיום הק"ק. אמנם כפי מה שהבננו יש מעורכי הדיינים. אשר ידם במעל השרים והסגנים. והם יחושו לעצמן מעונש המוליך ומביא בעש"ג ומעיד שקר בפניהם. שאפי' לרבים ובדבר אמת לא הותר. נגד יחיד שאינו מקהלתם. צא ולמד ממ"ש מהרי"ק בשורש א'. כ"ש ליחידים נגד קהלם ונגד רבניהם. שאפי' אומרים על שמאל שהוא ימין. הי"ל להאזין ולהאמין. ואפי' ב"ד בתר ב"ד לא דייקי. והילכתא אין חוששין לב"ד טועין. ולו הונח שהוברר הדבר שטעו ח"ו בדבר משנה וחוזר. ח"ו ליחידים להתריס נגד קהלם למיעבד דינא לנפשייהו. להרים יד בתורת מרע"ה. שתשב"ר יודעין עונש ההולך בעש"ג אפי' על דבר אמת ואע"פ שדיניהם כדיני ישראל. ואף להכריח על ידיהם לעמוד לדין ישראל. הכל אסור ליחיד אם לא נטל רשות תחלה. כמבואר כל זה בש"ע. ובאמת אם כך היה מעשה. מעידין אותם האנשים על עצמן שאינם במקרא ובמשנה ולא בד"א. ולא ראו ספר מימיהם. לדעת מה שהוא איסור מפורסם. שאם לפי דעתם טועים דייניהם. ויוכלו להחזיר הדין. מהו להם ולפלילי זולתנו.ילכו לבקש דבר ה'. הלא ימצאו מחכמי הדור אשר ידעון שדון להוציא לאור משפטם. האמת אתם. הלא הם יורום. ואם לא יאבו הק"ק לשמוע. יתנו להם רשות לבקש זכותם בכל אופן שיוכלו. ואז יאמרו בגוים מה שפסקו עליהם חכמי ישראל. ולא לחלל ש"ש בשאט בנפש נגד הדין והאמת ולבעט בחכמיהם. באמת יפלא בעיני מה זו שתיקה מהחכמים והקהל ה"י. שלא אזרו חיל להפגיע מד"ה באנשים כאלו. מאחר שהרשות נתונה להם מאת המלך לדון בדיני ישראל וכתורה יעשה. ואם קצור קצרה ידם במקומם. יודיעו צערם לרבים וגדולים רבותינו שבאיטלי"אה הקרובים אליהם. וכל ירא וחרד לדבר ה' ילבש בגדי נקם. להשיב גמולם אל חיקם. ודברם אחור לא ישוב ריקם. ואליהם המשא הזה לגדור פרצותם. לא לרחוקים מארצותם. אף כי אני העני כמוני כאין. ח"ו לענות על ריב לא ידעתי אחקרהו. ולכלל זה לא באתי. רק כי נקרא נקראתי לצאת לעזרת ה' בגבורים. כתינוקות במכתבין שלהם וגוליירין יורדין ומתגרים. ודבר זה אם נפתח בקטנים יסתיים בגדולים ויורו המורים. לכן לא ראיתי להאריך בדברים גלוים וידועים. פשוטים וברורים. אף כי היה מקום לדקדק קצת. רווחא אשבוק לרבנן קשישי מארי דעובדא. ועמהם בדבר המשפט. ובטחנו ביחידי סגלה אשר נגע ה' בלבם: יתחרטו מעיקרן ואחת דתם. להמית תאותם. וחמדת הממון אשר השיאתם. כי אין בזה רווחא להאי ופסידא להאי. דבר שהוא גזרה שוה לכל נפש. כי הצבור גוף אחד הוא. ודומין לעשבי השדה הללו נוצצין והללו נובלין. וכמה פעמים נראה עליונים למטה ותחתונים מבצבצין ועולין. ומה שהוא רווח לזה היום. מחר יהא לאחר. על כן באמת אין אדם מפסיד מתקנה כזו הנעשית לש"ש. לתיקון קיבוץ המדיני המשוה מדותיו. ואי לדידי צייתי. אם בעלי נפש הם המערערים. יכופו יצרם ויכניעו עצמן לקהל ולחכמים ה"י. ויבקשו מחילה וסליחה ברבים להיות נקיים מה' ומישראל. ויקבלו עליהן עונש ממון לצדקה להיות כופר נפשם. וישתעבדו לתקנת הקהל ה"י. בזה ימצאו חן ושכל טוב בעיני אלהים ואדם. ולא יקרם אשם. וה' ישפות שלום במחנה קדשם. נאם החותם לאפושי גברא שלא לסרב לגדול הגוזר עלי לבוא על החתום. הוא אדוני החכם המיוחס מיקירי שפירי ירושלם. כמוהר"מ חאגיז נר"ו אשר מצותו עלי חובה. משכני אחריו בחבלי עבותות אהבה. ואחוי קידה קמייהו דרבנן תקיפי דארעא. אני עבד עבדי ה' אוהבם נדבה. תולעת יעקב בהגאון החסיד קדוש ה' כמוהר"ר צבי אשכנזי זצללה"ה:
והתימה ימצאון אנשים עם היותן כאשר שמענו שלומי אמוני ישראל. יפרצו גדר המוסר הדין האמת והשלום העמודים אשר העולם נכון עליהם. ויבואו בעקיפין על הק"ק לסתור בנין הזקנים. וגבול שגבלו ראשונים. להרוס ח"ו מצב וקיום הק"ק. אמנם כפי מה שהבננו יש מעורכי הדיינים. אשר ידם במעל השרים והסגנים. והם יחושו לעצמן מעונש המוליך ומביא בעש"ג ומעיד שקר בפניהם. שאפי' לרבים ובדבר אמת לא הותר. נגד יחיד שאינו מקהלתם. צא ולמד ממ"ש מהרי"ק בשורש א'. כ"ש ליחידים נגד קהלם ונגד רבניהם. שאפי' אומרים על שמאל שהוא ימין. הי"ל להאזין ולהאמין. ואפי' ב"ד בתר ב"ד לא דייקי. והילכתא אין חוששין לב"ד טועין. ולו הונח שהוברר הדבר שטעו ח"ו בדבר משנה וחוזר. ח"ו ליחידים להתריס נגד קהלם למיעבד דינא לנפשייהו. להרים יד בתורת מרע"ה. שתשב"ר יודעין עונש ההולך בעש"ג אפי' על דבר אמת ואע"פ שדיניהם כדיני ישראל. ואף להכריח על ידיהם לעמוד לדין ישראל. הכל אסור ליחיד אם לא נטל רשות תחלה. כמבואר כל זה בש"ע. ובאמת אם כך היה מעשה. מעידין אותם האנשים על עצמן שאינם במקרא ובמשנה ולא בד"א. ולא ראו ספר מימיהם. לדעת מה שהוא איסור מפורסם. שאם לפי דעתם טועים דייניהם. ויוכלו להחזיר הדין. מהו להם ולפלילי זולתנו.ילכו לבקש דבר ה'. הלא ימצאו מחכמי הדור אשר ידעון שדון להוציא לאור משפטם. האמת אתם. הלא הם יורום. ואם לא יאבו הק"ק לשמוע. יתנו להם רשות לבקש זכותם בכל אופן שיוכלו. ואז יאמרו בגוים מה שפסקו עליהם חכמי ישראל. ולא לחלל ש"ש בשאט בנפש נגד הדין והאמת ולבעט בחכמיהם. באמת יפלא בעיני מה זו שתיקה מהחכמים והקהל ה"י. שלא אזרו חיל להפגיע מד"ה באנשים כאלו. מאחר שהרשות נתונה להם מאת המלך לדון בדיני ישראל וכתורה יעשה. ואם קצור קצרה ידם במקומם. יודיעו צערם לרבים וגדולים רבותינו שבאיטלי"אה הקרובים אליהם. וכל ירא וחרד לדבר ה' ילבש בגדי נקם. להשיב גמולם אל חיקם. ודברם אחור לא ישוב ריקם. ואליהם המשא הזה לגדור פרצותם. לא לרחוקים מארצותם. אף כי אני העני כמוני כאין. ח"ו לענות על ריב לא ידעתי אחקרהו. ולכלל זה לא באתי. רק כי נקרא נקראתי לצאת לעזרת ה' בגבורים. כתינוקות במכתבין שלהם וגוליירין יורדין ומתגרים. ודבר זה אם נפתח בקטנים יסתיים בגדולים ויורו המורים. לכן לא ראיתי להאריך בדברים גלוים וידועים. פשוטים וברורים. אף כי היה מקום לדקדק קצת. רווחא אשבוק לרבנן קשישי מארי דעובדא. ועמהם בדבר המשפט. ובטחנו ביחידי סגלה אשר נגע ה' בלבם: יתחרטו מעיקרן ואחת דתם. להמית תאותם. וחמדת הממון אשר השיאתם. כי אין בזה רווחא להאי ופסידא להאי. דבר שהוא גזרה שוה לכל נפש. כי הצבור גוף אחד הוא. ודומין לעשבי השדה הללו נוצצין והללו נובלין. וכמה פעמים נראה עליונים למטה ותחתונים מבצבצין ועולין. ומה שהוא רווח לזה היום. מחר יהא לאחר. על כן באמת אין אדם מפסיד מתקנה כזו הנעשית לש"ש. לתיקון קיבוץ המדיני המשוה מדותיו. ואי לדידי צייתי. אם בעלי נפש הם המערערים. יכופו יצרם ויכניעו עצמן לקהל ולחכמים ה"י. ויבקשו מחילה וסליחה ברבים להיות נקיים מה' ומישראל. ויקבלו עליהן עונש ממון לצדקה להיות כופר נפשם. וישתעבדו לתקנת הקהל ה"י. בזה ימצאו חן ושכל טוב בעיני אלהים ואדם. ולא יקרם אשם. וה' ישפות שלום במחנה קדשם. נאם החותם לאפושי גברא שלא לסרב לגדול הגוזר עלי לבוא על החתום. הוא אדוני החכם המיוחס מיקירי שפירי ירושלם. כמוהר"מ חאגיז נר"ו אשר מצותו עלי חובה. משכני אחריו בחבלי עבותות אהבה. ואחוי קידה קמייהו דרבנן תקיפי דארעא. אני עבד עבדי ה' אוהבם נדבה. תולעת יעקב בהגאון החסיד קדוש ה' כמוהר"ר צבי אשכנזי זצללה"ה:
21
כ״בטופס האגרת ששלחו לי רבני מנטוב"ה ה"י על קבלת תשובתי הנז'.
22
כ״גגאון יעק"ב צב"י ישרא"ל רכב ישרא"ל ופרשיו. נכפל הבית עליו ועל מורישיו. וביד ה' כל קדושיו. זית רענן יפה פרי תואר שיש לו שם בשדה תפוחין בשמו ובמקומו ובמעשיו אילן שענפיו מרובים ורבו שרשיו. לא יבול עלהו ולא יתום פריו יבכר לחדשיו. ישמח ישראל בעושיו. מתהלך בתומו צדיק אשרי בניו אשרי אנשיו ושוטריו ונוגשיו. זה דור דורשיו. אשרי הדור שזה פרנסו לשובב את נפשיו ואת בניו ואת נשיו. הן לו עת לחרוש חרישיו. ולקצור קצירו ולגדוש את גדישיו. וידריכם בדרך ישרה ולא ילכדון בחבלי שוא. מה יפו דרושיו. מה נעמו דרושיו. ה"ה נ"י ע"ה פ"ה הגאון הגדול והמפורסם כמהור"ר יעקב בן הגאון החסיד המפורסם קדוש ה' כמהור"ר צבי אשכנזי זצוק"ל ה"ה ר"מ ור"מ אב"ד דק"ק עמדין נר"ו יאיר:
23
כ״דאמרות מעכ"ת אמרות טהורות מזהב ומפז רב יקרות. כי כאיש גבורתו אסף בחפניו רוח מבינתו. ובאמירה יהיבה כתיבה נעימה. דן דינו למזור מלתא בטעמא. ובסולם של יעקב עלה במעלות. והנה ה' נצב עליו נורא תהלות. לתת לו כל משאלות. לנצור ארחות משפט ודרך חסידיו ישמור. וילך לו אל הר המור. בזכור ושמור החל וגמור. ויוכיח במישור לאומרים אמו"ר. לכה"ן וח"ריש כה"ן וזמו"ר. ויוצאים במרדעת של חמור. לחרחר ריב בכהן וכרי"ב. ואומרים מה המשא לקהלה עמוסה באבן מעמסה. ויש להם דריסה. בגדיים וטלאים. אך נכאים נכנסים ויוצאים. לשבור בתוך הבאים. במטעמים נקודים וטלואים. אשר הלכו חשכים נראים ואינם רואים. ובין כה וכה תשואות חן חן למעכ"ת על אשר הפליא חסדו לנו בפסק שלו היקר. גדולים מעשי ידיו. וגמלנו כרחמיו וכרוב חסדיו. וכמשפטו וכחוקו. להציל עשוק מיד עושקו. וכמו כן מע' הגבירים והאלופים נותנים רוב חנות אלפי אלפים. וכלנו יחד שאלתינו ובקשתינו מיודע כל תעלומות. יתן ויחזור ויתן למעכ"ת שובע שמחות ורוב שלומות. היום יו' ו' י' לחודש מנחם שנת תצ"ב לפ"ק פה מנטוב"ה ס' אשר לו חקים ומשפטים צדיקים. כה מעתיר זעירא דמן חבריא דוד בכמהר"ר עזריאל פנצי זלה"ה:
24
כ״ההלוחך עפר כפות רגליו אבי עד שר שלום בכמהר"ר מנחם שמשון באזיליא זצ"ל:
25