שאילת יעבץ, חלק א ע״זSheilat Yaavetz, Volume I 77
א׳מי שנהג איסור תספורת מי"ז בתמוז ואילך ואירעו אבל בט"ב להתיר לו להקל בתער יש פנים להקל ולהחמיר ובאנוס נמי מחמת חום טבעו יש מקום להתיר רק שלא ישחית בתער
וזולת זה מה במי שנהג איסור תספורת מי"ז בתמוז ואילך ואירעו אבל בט"ב להתיר לו להקל בתער. בוודאי לכאורה לא טב הורה. ומצא מקום לטעות ממ"ש בש"ע סי' תקנ"א. כסבור שאפי' פגע בו אבילות אחר שבוע שחל ט"ב בתוכה. נמי דינא הכי. ואע"פ שלא נהג איסור מי"ז בתמוז ואילך. אפ"ה דיינינן ליה כתכפוהו אבליו דהכי משמע ליה דאיך שתכפו זה לזה בכל ענין דינא הכי איברא טעותא היא בידיה. דעד כאן לא אמרו להקל אלא כשקדם אבלות לשבוע שחל להיות ט"ב בתוכה. דשאני אבילות ישנה דקילא. אבל אי אתרמי איפכא. פשיטא דאסור לגלח כה"ג בימי אבלו. אפי' להקל בתער לא. דאטו עדיף מאותן שאמרו שמגלחין במועד. שאסורין לגלח לגמרי בימי אבלם. כדאי' בי"ד סי' ש"ץ. ואע"ג דאניסו. כ"ש האי דמדעתיה עבד. דמדינא לא מיתסר. אלא דאכתי איכא למימר כיון דאניס משום מנהגא דידן בני אשכנז דקבילו עלייהו איסור תספורת מי"ז תמוז ואילך. דילמא מיחשב כתכפוהו אבליו דשרי בלא"ה בכל גוונא. וגם כי אנוס הוא עוד מצד אחר כו'. (כנז' בכתבו שעלו על פניו מורסות ושחין פורח אבעבועות) שהיה באמת מקום להקל בו משורת דין האבילות:
וזולת זה מה במי שנהג איסור תספורת מי"ז בתמוז ואילך ואירעו אבל בט"ב להתיר לו להקל בתער. בוודאי לכאורה לא טב הורה. ומצא מקום לטעות ממ"ש בש"ע סי' תקנ"א. כסבור שאפי' פגע בו אבילות אחר שבוע שחל ט"ב בתוכה. נמי דינא הכי. ואע"פ שלא נהג איסור מי"ז בתמוז ואילך. אפ"ה דיינינן ליה כתכפוהו אבליו דהכי משמע ליה דאיך שתכפו זה לזה בכל ענין דינא הכי איברא טעותא היא בידיה. דעד כאן לא אמרו להקל אלא כשקדם אבלות לשבוע שחל להיות ט"ב בתוכה. דשאני אבילות ישנה דקילא. אבל אי אתרמי איפכא. פשיטא דאסור לגלח כה"ג בימי אבלו. אפי' להקל בתער לא. דאטו עדיף מאותן שאמרו שמגלחין במועד. שאסורין לגלח לגמרי בימי אבלם. כדאי' בי"ד סי' ש"ץ. ואע"ג דאניסו. כ"ש האי דמדעתיה עבד. דמדינא לא מיתסר. אלא דאכתי איכא למימר כיון דאניס משום מנהגא דידן בני אשכנז דקבילו עלייהו איסור תספורת מי"ז תמוז ואילך. דילמא מיחשב כתכפוהו אבליו דשרי בלא"ה בכל גוונא. וגם כי אנוס הוא עוד מצד אחר כו'. (כנז' בכתבו שעלו על פניו מורסות ושחין פורח אבעבועות) שהיה באמת מקום להקל בו משורת דין האבילות:
1
ב׳אכן מפני שהבקעה פרוצה ביותר וצריך לגודרה. לכן אם היה בא לידי הייתי מחמיר בו למען הציל מאיסור חמור של תורה. מפני שבוודאי הוא מקל בתער השחיר"ה ומשחית אף עד גמירא. ובלא"ה ענין מיקל בתער לא נודע לנו על אמיתתו. אבל מ"מ ידענו שאינו לעבור על דברי תורה חלילה אלא לעשות סייג לתורה. ולא לעקור ה' לאוין בשאט בנפש כמנהג אלו המשחיתים הנפתים. הכרת פניהם ענתה בם שהרימו יד בתורת משה. בערפם הקשה. ומצחם נחושה. הסירו מסוה הבושה. ותהי עונותם על עצמותם ועל לוח לחיהם חרושה. ע"ז ידוו כל הדווים שנעשה דבר זה אצלם כהתר כאילו לא נזכר מעולם בתורה לנו מורשה. וה' ישלח לנו גואל צדק מחזיק הבדק להקים דגל תורתינו הקדושה.
2
ג׳ויתר דבריו בהתנצלות וסניגרון דומים למרובים והנם למשא ומרפסן איגרי לחזר על הראשונות בטענות של מה בכך. נלאתי נשוא עול טורח תשובתן. כי אין לי עסק עם המתעקשים המבקשים להלאות אנשים. בדברים חלושים. שאין להם עיקרים ושרשים. ואני רגיל לומר הנראה בעיני לאשר ישאלני. ולא אומר קבלו דעתי אך השומע ישמע והחדל יחדל. ואקבל האמת ממי שאמרו אפי' מקטן שבקטנים אם עשיר ואם דל. אולם להעביר הזמן בניצוח וקיפוח בדרך עקש. אינני מבקש. ובאמת חרה לי ביום ההוא שהטריחני כל כך שלא לצורך. ואלמלא היה בא אלי בדברים נכוחים. לשאול כהוגן. לא הייתי משיבו ריקם. גם לא הייתי חס על הוצאת פ"מ כאשר לא חסתי מקדם וחשתי ולא התמהמתי להשיבו אמרים כפי דלות שכלי. ומעולם לא מנעתי דברי משואלי. כך מנהגי מאז הייתי לאיש נמצאתי לאשר בקשוני. ומשחרי ימצאונני. לכל חפציהם אמרתי הנני. לא אחרתי לקיים גזרתם מצות שפתם לא אמיש לא עברתי על דברי חברי. לא השלכתים אחרי גווי. לא החזרתים ריקם לאחורי. נבואת דעתי הקלה כמות שהיא לא אכבוש. ואדברה נגד מלכים ולא אבוש. ומכאן מודעא רבא. כל שאלות שיש לו לשאול ישאל להבא. ובעזה"י עלי חובה. להשיב כיד ה' עלי הטובה. ובלבד שיכוין לבו לשמים כמבקש האמת ומחבבה. כי הוא הטוב האמיתי הנכסף אצלנו גרסה נפשי לתאבה. וה' בחסדו יפתח לבנו ויאיר עינינו בתורתו הקדושה הארוכה מני ארץ ומני ים רחבה. הטרוד יעב"ץ ס"ט:
3