שאילת יעבץ, חלק א פ״גSheilat Yaavetz, Volume I 83
א׳שלו' עד בלי ירח. לשושן פורח. אורו לעולם יזרח. ה"ה אהו' מחו' כו' כ"ש כמהור"ר יעקב נר"ו יאיר:
1
ב׳הנה כ' יעקב מקהלתו מביא לכאן קנבס בכל עידן עדני' עם הכשר מניה' דמר ומי יהרהר אחריו בודאי בלי פקפוק הוא חזי מאן מסהיד ביה. אמנם ישיחו יושבי שער שאמרו שכ' יעקב מוסר לגוים בעלי מלאכות טויא פשתן ומחליפין. גם על כ' יעקב אומרים שהוא אינו בשל ומבושל כל צרכו כ"א צלי קדר בכן למען ה' יחקור מר היטב היטב לג"ש בכל מכל שלא יצא ח"ו מכשלה הזאת ועל מעכ"ת קסמכינא שיתן השגחה פרטיות ותמו דברי אוהב מחו' דש"ח ה"ק יחזקאל מבית קאצנעל פוגן בק"ק אהו':
2
ג׳תשובה
3
ד׳התצ"ב לפ"ק
4
ה׳שלו' רב לרב טב ה"ה אדוני מחו' הרב' המופלג הישיש כו' כמהור"ר יחזקאל נר"ו:
5
ו׳המערער על נאמנות הגוי במלאכת הקנבוס
אותותיו הלא ראינו על אודות הקנבוס. ואין אתנו יודע עד מה דעתיה דמר למאי ניחוש לה. דהרי ידוע לכל שהפשתן כפלים ביוקר מהקנבוס. ומי איכא למיחש לאיחלופי כה"ג. אטו בשופטני עסקינן. ואפי' לא היו דמיו יקרין. חזקה על אומנים הללו דלא מרעי נפשייהו. (עמ"ש בס"ד לעיל סנ"ו) ואטו מי גריעי מחייטים הדיוטים דמהימנינן להו ולא חיישינן לאחלופי. כאשר ראינו נוהגין וסומכין על הרב בהג"ה סי' ש"ב להקל בכך. אף שבאמת זו שקשה עלינו להתירו. שראוי ודאי לחוש לדברי המחמירין. שהחששה קרובה כי תועלת החייטים לתפור בפשתן מרובה. ולא מפסדי. ואי נמי מפסדי פורתא. יצא הפסדן בשכרן ברווח זמן רב ויקר בלי ספק. והבדיקה קשה לעמוד על הדבר. ולהבחין בין חוטי פשתן לקנבוס. כי הסימן שנתן הרב בהג"ה כבר נודע לרבים שאינו מובהק כלל. ולכן של בית אבא לא היו נוהגין לתפור אם לא בשל משי. ואמנם בלשונות הפשתן והקנבוס אין לחוש כל כך כי דתיהן שונות ומשונות זו מזו במישוש היד ובריחא ובחזותא ניכרים מיד בבחינה מועטת לכל אדם. כאשר היו למראה עיני. וביחוד הרגילים במלאכת הטוייה והניפוץ לא יצטרכו . לעיין בהם ויכירום היטב. ויוכלו להבדק על ידיהם:
אותותיו הלא ראינו על אודות הקנבוס. ואין אתנו יודע עד מה דעתיה דמר למאי ניחוש לה. דהרי ידוע לכל שהפשתן כפלים ביוקר מהקנבוס. ומי איכא למיחש לאיחלופי כה"ג. אטו בשופטני עסקינן. ואפי' לא היו דמיו יקרין. חזקה על אומנים הללו דלא מרעי נפשייהו. (עמ"ש בס"ד לעיל סנ"ו) ואטו מי גריעי מחייטים הדיוטים דמהימנינן להו ולא חיישינן לאחלופי. כאשר ראינו נוהגין וסומכין על הרב בהג"ה סי' ש"ב להקל בכך. אף שבאמת זו שקשה עלינו להתירו. שראוי ודאי לחוש לדברי המחמירין. שהחששה קרובה כי תועלת החייטים לתפור בפשתן מרובה. ולא מפסדי. ואי נמי מפסדי פורתא. יצא הפסדן בשכרן ברווח זמן רב ויקר בלי ספק. והבדיקה קשה לעמוד על הדבר. ולהבחין בין חוטי פשתן לקנבוס. כי הסימן שנתן הרב בהג"ה כבר נודע לרבים שאינו מובהק כלל. ולכן של בית אבא לא היו נוהגין לתפור אם לא בשל משי. ואמנם בלשונות הפשתן והקנבוס אין לחוש כל כך כי דתיהן שונות ומשונות זו מזו במישוש היד ובריחא ובחזותא ניכרים מיד בבחינה מועטת לכל אדם. כאשר היו למראה עיני. וביחוד הרגילים במלאכת הטוייה והניפוץ לא יצטרכו . לעיין בהם ויכירום היטב. ויוכלו להבדק על ידיהם:
6
ז׳ואשאל נא מאת אדוני ויורני. אי חייש מר לאיחלופי הא ודאי טפי איכא למיחש בתפירת החייטים כנ"ל. ומה מועיל הקנבוס הכשר אפי' אנו עדי ראיה שהוא כדבעי. אכתי ליחוש מר לחלופי. אי איתא דלא אפשר בבדיקה. ומאי אולמייהו דחייטין שמוסרין להם קנבוס לתפור בו וסמכינן עלייהו. דילמא למר נמי לא ס"ל הכי. ומטו מניה להעמידני על דעתו הרמה בזה ואיך נוהגין בעירו. וביחוד חל עליו חובת ביאור כוונתו בענין מלאכת הקנבוס. מאי קסבר אם אין רשאין למסור לגוי. ובאיזה קנבוס משתמשין שם אם דווקא הנעשה ע"י ישראל בעצמו. או צריך שמירת ישראל עכ"פ דלא סגי בלא"ה כנראה מלשונו. וכל זה ראוי לבאר היטב מילתא בטעמא. דחדת היא לי גזרה חדשה והמחמיר בכיוצא בזה עליו הראיה שאינו אלא מן המתמיהין נדמה:
7
ח׳ועל ישראל המחזיק בעסק זה אבא לפום ברא נכים. קיבל תשובתי ולא פרכים
ואודות האיש ואת שיחו נעה כאהלי קדר דקרייה מר צלי קדר ושוייה חרוכא. הא צווח ככורכא אל תראוני שאני וקדרתי שחרחורת אף אם היא קידרא דשותפי ואחי מדכרי אהדדי וקיד"רא דחיו"תא תלי בה טפלי. מ"מ אין לחוש לקדרה זו. שלא תקדיח תבשילה ברבים להאכילם דבר האסור. קים לן בגוייהו דלא חשידי בהכי אפי' בדבר שיש בו ריוח. ק"ו במקום הפסד. אטו בשופטני עסקינן זבין וזבן תגרא איקרי. והרי הוא ככל ישראל הכשרים. שע"א נאמן באיסורים. ואפי' לעדותינו לא היו צריכין. והוא למותר בעיני. וגדולה חזקה שהוחזק בב"ד של מכ"ת מכמה שנים ולא אתרעא חזקתיה עד השתא. ומ"ש האידנא דקפיד מר ואני לא החזקתיו מעולם. רק הנחתיו בחזקתו הקדומה כל זמן שלא הורע בה. על כן לא אדע מדוע חשש מר עכשיו. ולדעתי קנאים פוגעים בו ומכת פרושים היא ששיחתן של ת"ח צריכה תלמוד שכתב אדוני שישיחו בו יושבי שער. כי ידברו את אויבים בש"ער. או מפקיעי שער דלא ניחא להו ברווחא דאחריני. החושבים להם לבדם ניתנה הארץ. ואל יחשב לי אדוני עון שאני מהפך בחררת זה העני לזכות אשר רדפוהו עד חובה לא מאהבה וחיבה. כי ידעתי גם ידעתי ודרשתי ושאלתי וחקרתי היטב באשר אני פי מלך שמור ואעש כאשר צוויתי להטיב החקירה הן בדבר הקנבוס והן אודות האיש ולא נמצא עולתה בו כפי ידיעתנו. וגם מקדם טרם בא דבר אדוני תיכף בראשית ישיבתי פה כבוא האיש אצלי בראשונה לקחת חתימה מידי. מנעתי ממנו בתחלה עד אשר חקרתי כפי יכלתי. ומה גם עתה במצות אדוני נשאתי ונתתי בדבר עם היודעים ומבינים במלאכת הקנבוס יהודים ולהבדיל ערלים וגם הביאו לנגד עיני פשתן וקנבוס טוויים מינים שונים. והנה הם נפרדים מאד ושחקו עלי על ששאלתי שיבחינו להפריש ביניהם: על כן אני רואה דברי אלה למותר. רק לעשות רצונו חפצתי וחשתי ולא התמהמתי. אכן עכ"ז בבקשה מאדוני אל ישליך המשא הזה עלי ואפי' אחריות דנפשי לא ניחא לי כ"ש דאחריני. ומאחר שנתעורר מעכ"ת לזה. ודאי טעמו ונימוקו עמו מאיזה צד יש להקפיד ולחוש. על כן נא לא יסמוך עלינו בדבר זה. רק יעשה את שלו לבדוק אחריו בעירו כי הוא דבר הנוגע לקהלתו יותר שלא יכשלו ח"ו באיסור של תורה. ויודיעני נא ספקו וחששתו ביותר ביאור כי ללמוד אני צריך. וחלילה לי להורות בפניו. ולא הגדתי דעתי רק לידע על מה סמכנו עד היום. ואולם כליותי אשתונן מזקנים אתבונן. ואעשה אזני כאפרכסת לשמוע דברי אדוני בטעמן. ולכן לא ארים ידי להעיד עוד על הקנבוס הבא מכאן. עד שאראה להיכן דעתו הרמה נוטה והסכמתו המוחלטת. ובמטותא אל ישליך דברי אלה אחרי גוו. ויתענג על רוב שלו' מאד"ה ומני עבדו דש"ת הטרוד יעקב בהגאון במוהרר"ץ זצ"ל ס"ט. שוב הודה לדברי בכתבו וכרכיש לי רישא:
ואודות האיש ואת שיחו נעה כאהלי קדר דקרייה מר צלי קדר ושוייה חרוכא. הא צווח ככורכא אל תראוני שאני וקדרתי שחרחורת אף אם היא קידרא דשותפי ואחי מדכרי אהדדי וקיד"רא דחיו"תא תלי בה טפלי. מ"מ אין לחוש לקדרה זו. שלא תקדיח תבשילה ברבים להאכילם דבר האסור. קים לן בגוייהו דלא חשידי בהכי אפי' בדבר שיש בו ריוח. ק"ו במקום הפסד. אטו בשופטני עסקינן זבין וזבן תגרא איקרי. והרי הוא ככל ישראל הכשרים. שע"א נאמן באיסורים. ואפי' לעדותינו לא היו צריכין. והוא למותר בעיני. וגדולה חזקה שהוחזק בב"ד של מכ"ת מכמה שנים ולא אתרעא חזקתיה עד השתא. ומ"ש האידנא דקפיד מר ואני לא החזקתיו מעולם. רק הנחתיו בחזקתו הקדומה כל זמן שלא הורע בה. על כן לא אדע מדוע חשש מר עכשיו. ולדעתי קנאים פוגעים בו ומכת פרושים היא ששיחתן של ת"ח צריכה תלמוד שכתב אדוני שישיחו בו יושבי שער. כי ידברו את אויבים בש"ער. או מפקיעי שער דלא ניחא להו ברווחא דאחריני. החושבים להם לבדם ניתנה הארץ. ואל יחשב לי אדוני עון שאני מהפך בחררת זה העני לזכות אשר רדפוהו עד חובה לא מאהבה וחיבה. כי ידעתי גם ידעתי ודרשתי ושאלתי וחקרתי היטב באשר אני פי מלך שמור ואעש כאשר צוויתי להטיב החקירה הן בדבר הקנבוס והן אודות האיש ולא נמצא עולתה בו כפי ידיעתנו. וגם מקדם טרם בא דבר אדוני תיכף בראשית ישיבתי פה כבוא האיש אצלי בראשונה לקחת חתימה מידי. מנעתי ממנו בתחלה עד אשר חקרתי כפי יכלתי. ומה גם עתה במצות אדוני נשאתי ונתתי בדבר עם היודעים ומבינים במלאכת הקנבוס יהודים ולהבדיל ערלים וגם הביאו לנגד עיני פשתן וקנבוס טוויים מינים שונים. והנה הם נפרדים מאד ושחקו עלי על ששאלתי שיבחינו להפריש ביניהם: על כן אני רואה דברי אלה למותר. רק לעשות רצונו חפצתי וחשתי ולא התמהמתי. אכן עכ"ז בבקשה מאדוני אל ישליך המשא הזה עלי ואפי' אחריות דנפשי לא ניחא לי כ"ש דאחריני. ומאחר שנתעורר מעכ"ת לזה. ודאי טעמו ונימוקו עמו מאיזה צד יש להקפיד ולחוש. על כן נא לא יסמוך עלינו בדבר זה. רק יעשה את שלו לבדוק אחריו בעירו כי הוא דבר הנוגע לקהלתו יותר שלא יכשלו ח"ו באיסור של תורה. ויודיעני נא ספקו וחששתו ביותר ביאור כי ללמוד אני צריך. וחלילה לי להורות בפניו. ולא הגדתי דעתי רק לידע על מה סמכנו עד היום. ואולם כליותי אשתונן מזקנים אתבונן. ואעשה אזני כאפרכסת לשמוע דברי אדוני בטעמן. ולכן לא ארים ידי להעיד עוד על הקנבוס הבא מכאן. עד שאראה להיכן דעתו הרמה נוטה והסכמתו המוחלטת. ובמטותא אל ישליך דברי אלה אחרי גוו. ויתענג על רוב שלו' מאד"ה ומני עבדו דש"ת הטרוד יעקב בהגאון במוהרר"ץ זצ"ל ס"ט. שוב הודה לדברי בכתבו וכרכיש לי רישא:
8