שאילת יעבץ, חלק א פ״דSheilat Yaavetz, Volume I 84

א׳שלו' לאהו' הדיין פ' נר"ו: אמשטרדם התצ"א לפ"ק
1
ב׳גי"ה כהיו' קבלתי על אודות אותה ריבה שהמליץ מעכ"ת בעבורה לתת לה כל עזבון אמה כדין תורתינו בנכסים מעוטים. כך הוא לשון מעכ"ת בכתבו:
2
ג׳האי דיינא דקבעי לאוקמי לברתא בנכסי דאמא במקום בנים קטעי בתרתי וביאור חילוקי דינים בענין פרנסת הבת
ונפלאתי ע"ז מאד מאין לו לומר כן. כי לפי דין תורתינו נ"ל פשוט שאין לה ליטול כלום. כי מאיזה צד היא באה ליטול הנכסים. אם בתורת מזונות. וכפי הנראה מלשונו של מעכ"ת שהנכסים מוחלטים לה בהיותם מועטים. ולא מצינו חילוק בין מרובים למעוטים. אלא גבי מזונות. משמע דמדין מזונות קאתי עלה. והא ודאי בורכא דמזונות לית לה בנכסי האם במקום בנים. אפי' במרובין כ"ש במועטין. כדתנן בהדיא דאין הבנות נזונות מנכסי האם:
3
ד׳ועוד דהכא אפי' בנכסי אב לא היו לה מזונות. דהא ודאי בוגרת היא מסתמא. מאחר שהיא בת ך"ז שנה כנז' בכתבו ונקטינן בגרה איבדה מזונותיה. וכ"ש במטלטלי דאפילו לא בגרה מיהא לא עדיפא מבנים כלל:
4
ה׳ואי מתורת פרנסה היא באה. באנו למחלוקת מהרי"ל ונ"י. דמהרי"ל פסק בתשו' שאין לה פרנסה מנכסי אמה. ונראין דבריו ואפי' היה מחלוקת שקול. נכסי בחזקת יתמי קיימי. ומי מפקינן מנייהו מספיקא. ותו דהא בוגרת הואי בשעת מיתת האם. וכה"ג אפי' מדאב לית לה פרנסה מדינא כדפסק הרב בהג"ה. ותו אימר דשמעת מ"ד דנוטלת פרנסה בנכסי האם. בדאיכא כדי לזון הבנים ודו"ק:
5
ו׳ואפי' את"ל דאית לה בכל גוונא. הא מיהת אינה נוטלת אלא עישור נכסי. דאטו כחה יפה בנכסי האם. יותר מבנכסי האב. ע"כ מכל הלין לא ידענא מהיכא פשיטא ליה כולי האי דהנכסים שלה. ולדידי פשוט כביעתא בכותחא דמדינא לית לה מידי במקום בנים. מטעמים הנזכרים שהם ברורים מאד. ואי אפשר להוציא מן היתומים בעל כרחם. ואפי' היו כאן נכסים מרובין. אם לא יתרצו האחין מעצמן דרך רחמנות. וכאן יש יתום א' קטן דלאו בר מחילה הוא. וגם הנכסים אינן מגיעים למזונות היתום אפי' שנה אחת. על כן אני אומר מן השמים ירחמו עליה:
6
ז׳זהו מה שראיתי להשיב למעכ"ת מיד תיכף להגעת כתבו. עם היותי טרוד מאד. כי חשבתיו לדבר מצוה. וקצרתי מאד במקום שהי"ל להאריך בעזה"ית: רק מההכרח הוא כעת למיעוט פנאי גם אינו מהצורך כל כך. מכל מקום אם יש למעכ"ת טעם להשיב יודיעני ואדעה. והיה זה שלום מאד"ה ומני הטרוד יעב"ץ ס"ט:
7