שאילת יעבץ, חלק א פ״הSheilat Yaavetz, Volume I 85
א׳אלטונא התצ"ד לפ"ק
1
ב׳דין קומיסיאנט שפשע ולא חידש פתקי לאטין כמצווה עליו דחייב בפשיעה ודאי ואימת מיפטר וחיקור כמה דינין המסתעפים
שאלני הדיין מהר"ב נר"ו במעשה הבא לידו שאחד שלח לאטרייא צעטילש לקומיסיאנט שלו באמשטרדם שיחליפם מחדש (לפי שהלאט הי' נחלק לג' פרקים. שקורין קלאסין. ומי שלא עלה פתקו בקלאס ראשון. צריך להוסיף דמים בקלאס שני. ולהחליפו בחדש. וכן בג'. ומי שיעבור הזמן להוצאת הפתקות בקלסין ולא יחדש פתקו. אבד זכותו. ואין הפתקא שלו שוה עוד כלום) והקומיסיאנט שכח או הזיד והעביר המועד ולא החליפם בחדשים. ועל ידי כך נפסדו כל הפתקות ששלח לידו היכי לדיינו דייני להאי דינא:
שאלני הדיין מהר"ב נר"ו במעשה הבא לידו שאחד שלח לאטרייא צעטילש לקומיסיאנט שלו באמשטרדם שיחליפם מחדש (לפי שהלאט הי' נחלק לג' פרקים. שקורין קלאסין. ומי שלא עלה פתקו בקלאס ראשון. צריך להוסיף דמים בקלאס שני. ולהחליפו בחדש. וכן בג'. ומי שיעבור הזמן להוצאת הפתקות בקלסין ולא יחדש פתקו. אבד זכותו. ואין הפתקא שלו שוה עוד כלום) והקומיסיאנט שכח או הזיד והעביר המועד ולא החליפם בחדשים. ועל ידי כך נפסדו כל הפתקות ששלח לידו היכי לדיינו דייני להאי דינא:
2
ג׳והשבתי לכאורה פטור. דאינו אלא גרמא בניזקין דהא לא קעבד מעשה בידים. ולא מיקלי קלי להו אפי' בדיבורא. אלא ממילא פסדי. ואפי' פשע מיפטר:
3
ד׳איברא כמן ימא לטיגנא הדרנא בי ופשיטא לי דחייב לשלומי דמי שטרי מעליי (דהיינו מה שהיו שווין לימכר בשוק לפי שומת הבקיאין) דודאי שאני שאר מזיק דלא קיבל שמירת הנזק עליו. משו"ה פטרינן ליה בגרמא. ואפי' משום קנסא לא מחייבינן ליה במידי דלא שכיח. משא"כ שומר שהזיק. ודאי חייב אפי' בגרמא בעלמא בין שוגג בין מזיד. כיון שקיבל עליו השמירה נתחייב דבר תורה. כל א' מהשומרין כדינו:
4
ה׳ותדע דאפי' ש"ח כה"ג חייב. דהא קיי"ל ש"ח שהי"ל לקדם ברועים ובמקלות בחנם ולא קדם חייב. והא כה"ג אפי' גרמא לא הוי. דלא מידי עבד. וקצת אנוס נמי הוי. אפ"ה חשיב כמזיק בידים (ומה"ט נמי פסקינן בנפקד שהי"ל למכור החמץ קודם זמנו ולא עשה כן שחייב לשלם כדכתב במג"א. ) וא"כ אפי' שכח. קרוב למזיד הוי. ואינו נפטר בכך. (וצ"ע במג"א א"ח סי' ק"ח סקי"א) וכל לא ידענא פשיעותא הוא. וכ"ש אם היה נושא שכר. שמשלם דמיהן בכל ענין. אם לא היה אנוס. ובטענת אונס ודאי מיפטר פטר נפשיה בהיסת. כי לית ליה ראיה. ומיהא אונס גמור בעי. (אחר זמן רב מצאתי בש"ות תורת אמת ששון סק"ח. שפסק בפשיטות בכיוצא בזו לחייב הפושע בשליחות בגרמא בעלמא כנ"ד ומטעמא דידי דלעיל):
5
ו׳וא"ל דליפטר משום דממעטינן שטרות משבועת השומרים ומפשיעה. דהא כבר פסק הרב ש"ך כהר"מ ז"ל דחייב על פשיעתן של שטרות וכל דבריו נכונים וישרים ומוכרחים בלי ספק למוצאי דעת. ועם שדברי הר"מ צריכין ישוב הדעת כי בודאי לכאורה נראים כסותרים זא"ז וכמו שנתחבטו בהם גדולי עולם דרמו להו מירמא הלא הם רבי' ירוחם ושאר מפרשים. וקצתם נכנסו בהם לדוחקים עצומים כמו הב"ח וכן המרשים. לד"א נתכוונו בסי' צ"ה וש"א. ודבריהם דחויים. אכן האמת יורה דרכו שלפמ"ש הה"מ לק"מ וכמו שבאר הש"ך באורך ע"פ דרכו והוא פשוט מאד בכוונת הר"מ שכל דבריו אחת הן ואנו יודעין לדורשן לכל חפציהם בלי שום דוחק ותכלית כוונתו בקצור היא זאת כי מ"ש בפ"ב משכירות דאם פשע בהם חייב ר"ל במודה או ע"פ עדים. וכי קאמר בפ"ה מטוען דאפי' פשע בהן פטור מאי פטור פטור משבועה לגמרי. והיינו משום כיון דאינה אלא תקנת חכמים ליתא אלא בטענת ברי. והא ליכא וכמ"ש ההמ והם דברים ברורים. א"ה בכדי חבטו חבטייא ולא אסקו כדמסיק תעלא מבי כרבא:
6
ז׳מו"מ בדין פשיעה דשטרות וישוב לשונות הר"מ והר"א שדבריהם נראים סותרים זא"ז לכאורה
מיהא הך מילתא אכתי צריכא רבה. להראב"ד דפליג מי ניחא. אטו דראב"ד אדראב"ד לא קשיא. מיכדי שמעינן ליה בפ"ב משכירות דלית ליה פשיעה בשטרות ודכוותייהו לא חיובא ולא שבועה דהא מה"ט קאתי עלה. ואילו הכא בפ"ה דטוען מיפשט פשיטא ליה איפכא דחייב אפי' שבועה אפשיעה דשטרות. והא מילתא ודאי תמיהא טובא. איברא לדידן כולא ניחא בס"ד דר"מ אדר"מ ל"ק כדשנינן. ודר"א אדר"א נמי אתי שפיר דכי פליג הר"א התם בהל' שכירות. דשמעיה להר"מ דמחייב אפשיעה דבר תורה דס"ל מזיק הוי. משו"ה אקשי עליה שפיר דא"ה מייתי ליה נמי לידי ש"ד לטעמיה כדאי'. אע"ג דבקושטא לאו מילתא היא (כמ"ש הש"ך) מיהו מודה נמי הר"א דרבנן אחייבוה שבועה דומיא דאורייתא דהיינו שלא פשע ושאינו ברשותו וחייבוהו אף על טענת שמא. דרבנן כעין דאורייתא תקון משום תיקון העולם כדקאמר. דוק בלישניה בהל' טוען ותשכח דדייק טפי כדפרישנא ולית ביה ספיקא. אבל ר"מ ז"ל ס"ל דלא פלוג בהיסת היינו טעמא דפלוגתייהו ומחלפא שיטתייהו דקם ליה הר"א בשטת הר"מ לענין פשיעה בשטרות. והשתא דאתינן להכי דיקא נמי הא דאפכוה הרא"ש ור"י ונ"י לדהראב"ד וכתבו בשמו דמחייב בפשיעה כדאייתי בש"ך סי' ס"ו ס"ק קכ"ב קרוב לסופו. דקבעי הב"ח לשבושי ולקפחינהו להני תלת סבי בטעותא. ואף הרב ש"ך דסבר למימר דתרי ראב"ד נינהו. הא ודאי לאו מילתא. איברא אע"ג דתלת ראב"ד ידענא חד בעל דורות עולם דקדים טובא. ואידך המקובל שעשה פירש ס' יצירה הידוע. ותליתאה בעל ההשגות סתימתאה הא תנא דידן דפקיע בשמיה וידיע בכולהו תנויי הך פסקנא דילן דלית דכוותיה מלעיל במתיבתא דרבנן תקיפי וחריפי דמחדדי שמעתתיה ומתאמרן בבי מדרשא כולא שעתא. לא אשכחנא אחרינא בר מניה. אלא סתמא מני הראב"ד בר פלוגתיה דהר"מ. דס"ל חיוב שבועה אפשיעה דשטרות ודאי אב"א מתורת גלגול מתוך שצ"ל שאינה ברשותו ד"ת כדעת הש"ך (וצא"ל דמ"ש בפ"ב משכירות הוא לטעמיה דהר"מ קפריך ואה"נ דקושטא הוא ודו"ק) אי נמי כדאמרן דתקנתא דרבנן היא דומיא דאורייתא דבעי אישתבועי דלא פשע ושאינו ברשותו כמו אשאר מטלטלין. וכ"ש דחייב לשלם בפשיעה ע"פ הודאת עצמו מדבריהם מיהא:
מיהא הך מילתא אכתי צריכא רבה. להראב"ד דפליג מי ניחא. אטו דראב"ד אדראב"ד לא קשיא. מיכדי שמעינן ליה בפ"ב משכירות דלית ליה פשיעה בשטרות ודכוותייהו לא חיובא ולא שבועה דהא מה"ט קאתי עלה. ואילו הכא בפ"ה דטוען מיפשט פשיטא ליה איפכא דחייב אפי' שבועה אפשיעה דשטרות. והא מילתא ודאי תמיהא טובא. איברא לדידן כולא ניחא בס"ד דר"מ אדר"מ ל"ק כדשנינן. ודר"א אדר"א נמי אתי שפיר דכי פליג הר"א התם בהל' שכירות. דשמעיה להר"מ דמחייב אפשיעה דבר תורה דס"ל מזיק הוי. משו"ה אקשי עליה שפיר דא"ה מייתי ליה נמי לידי ש"ד לטעמיה כדאי'. אע"ג דבקושטא לאו מילתא היא (כמ"ש הש"ך) מיהו מודה נמי הר"א דרבנן אחייבוה שבועה דומיא דאורייתא דהיינו שלא פשע ושאינו ברשותו וחייבוהו אף על טענת שמא. דרבנן כעין דאורייתא תקון משום תיקון העולם כדקאמר. דוק בלישניה בהל' טוען ותשכח דדייק טפי כדפרישנא ולית ביה ספיקא. אבל ר"מ ז"ל ס"ל דלא פלוג בהיסת היינו טעמא דפלוגתייהו ומחלפא שיטתייהו דקם ליה הר"א בשטת הר"מ לענין פשיעה בשטרות. והשתא דאתינן להכי דיקא נמי הא דאפכוה הרא"ש ור"י ונ"י לדהראב"ד וכתבו בשמו דמחייב בפשיעה כדאייתי בש"ך סי' ס"ו ס"ק קכ"ב קרוב לסופו. דקבעי הב"ח לשבושי ולקפחינהו להני תלת סבי בטעותא. ואף הרב ש"ך דסבר למימר דתרי ראב"ד נינהו. הא ודאי לאו מילתא. איברא אע"ג דתלת ראב"ד ידענא חד בעל דורות עולם דקדים טובא. ואידך המקובל שעשה פירש ס' יצירה הידוע. ותליתאה בעל ההשגות סתימתאה הא תנא דידן דפקיע בשמיה וידיע בכולהו תנויי הך פסקנא דילן דלית דכוותיה מלעיל במתיבתא דרבנן תקיפי וחריפי דמחדדי שמעתתיה ומתאמרן בבי מדרשא כולא שעתא. לא אשכחנא אחרינא בר מניה. אלא סתמא מני הראב"ד בר פלוגתיה דהר"מ. דס"ל חיוב שבועה אפשיעה דשטרות ודאי אב"א מתורת גלגול מתוך שצ"ל שאינה ברשותו ד"ת כדעת הש"ך (וצא"ל דמ"ש בפ"ב משכירות הוא לטעמיה דהר"מ קפריך ואה"נ דקושטא הוא ודו"ק) אי נמי כדאמרן דתקנתא דרבנן היא דומיא דאורייתא דבעי אישתבועי דלא פשע ושאינו ברשותו כמו אשאר מטלטלין. וכ"ש דחייב לשלם בפשיעה ע"פ הודאת עצמו מדבריהם מיהא:
7
ח׳מתווך השלום בין הר"מ והר"א דלא כש"ך ומסייעא למ"ש כ"פ
ונמצינו למדין שבטלה מחלוקת הר"א והר"מ בענין זה. דלענין חיובא לא פליגי דלתרוייהו בעי שלומי בפשיעה. כי פליגי לענין שבועה ובהא הר"א מחמיר טפי מהר"מ דלהר"א לא סגי דלא קמשתבע נמי. וזכינו לדין שכן ראוי להורות ודאי אחר שהושוו הר"מ והר"א בדבר זה ועמהם סיעה גדולה מפוסקים ראשונים ואחרונים ז"ל. וכבר השיב הרבש"ך לכל ראיות שהביאו התו' לצד הסותר. מעתה צריכים אנו לקבוע בה מסמרות ומנה לא נזוז ולא נזוע:
ונמצינו למדין שבטלה מחלוקת הר"א והר"מ בענין זה. דלענין חיובא לא פליגי דלתרוייהו בעי שלומי בפשיעה. כי פליגי לענין שבועה ובהא הר"א מחמיר טפי מהר"מ דלהר"א לא סגי דלא קמשתבע נמי. וזכינו לדין שכן ראוי להורות ודאי אחר שהושוו הר"מ והר"א בדבר זה ועמהם סיעה גדולה מפוסקים ראשונים ואחרונים ז"ל. וכבר השיב הרבש"ך לכל ראיות שהביאו התו' לצד הסותר. מעתה צריכים אנו לקבוע בה מסמרות ומנה לא נזוז ולא נזוע:
8
ט׳תיובתא כלפי סנאיה דהרב"שך בדינא דגרמי מניה וביה ליזיל בה נרגא
ובאגב אזכור כאן מה שהוקשה לי על מסקנת הש"ך בסי' שפ"ו דדינא דגרמי קנסא. נ"מ לאונס. ולמודה במקצת ולענין אם קנסו בנו אחריו. ורמי דידיה אדידיה דהא בסי' ס"ו מסיק דהעיקר כדעת הר"מ דחייבין על פשיעת שטרות ודכוותייהו דבר תורה ולא שני ליה בין פשיעה לפשיעה. דבכל גוונא דגורם להזיק ממון חברו אף שלא בידים חייב לשלם מדין תורה. והכי הוא בודאי לדעת הר"מ דאפי' בפשיעה דשמירה דגרמא דממילא היא. הו"ל כמזיק בידיו לחיוביה ד"ת דהא עלה קאי דליתיה בכלל מיעוטא. וכדמפרש הרבש"ך אליביה. ואיכא לסיועי נמי להר"מ ממוחל שט"ח. דאע"ג דדיבורא בעלמא הוא ולא קעביד מעשה (ושומר נמי לא הוי) אפ"ה משלם מיפה שבנכסיו כמזיק גמור. ק"ו לפושע בשמירה אחר שנתחייב בה וקבלה עליו. א"כ תמה על עצמך הא בהדיא אמרינן דמאן דלא דאין דינא דגרמי לא מפיק מניה אלא דמי ניירא בעלמא אפי' בשורף ממש. דקעביד בידים ומזיק גמור הוא. וליכא דמחייב ליה בדמי שטרא מעליא אלא מאן דדאין דינא דגרמי. והא איהו דקסבר דינא דגרמי קנסא הוא. ולא מזיק ד"ת. א"ה קשיין הילכתא אהדדי. הא אפי' פושע דלא מזיק בידים ולא מכוין להזיק ואינו אלא גורם דגורם. ר"ל בשפשע בשמירת שטרות דלא קעביד מעשה לגמרי וממילא קאתי להו היזק שאינו ניכר בדבר הגורם לממון ואין גופו ממון. אמרת דחייב כמזיק ממש דבר תורה. ש"מ דדבר הגורם לממון כממון דמי לכל מיליה. המזיק בידים ובמתכוין. דבר הגורם כשטרות לא כל שכן. שחייב מדין תורה ולא משום קנס ולא תחלוק בו בין אונס למזיד. וישבע ש"ד כעל ממון גמור כדס"ל להרמב"ן ובעה"ת בפשיטות. והרב הנ"ל דחי להו בגילא דחיטתא ומניה וביה ליזיל ביה נרגא ותיובתא כלפי סנאיה דמר רב כהנא רבה:
ובאגב אזכור כאן מה שהוקשה לי על מסקנת הש"ך בסי' שפ"ו דדינא דגרמי קנסא. נ"מ לאונס. ולמודה במקצת ולענין אם קנסו בנו אחריו. ורמי דידיה אדידיה דהא בסי' ס"ו מסיק דהעיקר כדעת הר"מ דחייבין על פשיעת שטרות ודכוותייהו דבר תורה ולא שני ליה בין פשיעה לפשיעה. דבכל גוונא דגורם להזיק ממון חברו אף שלא בידים חייב לשלם מדין תורה. והכי הוא בודאי לדעת הר"מ דאפי' בפשיעה דשמירה דגרמא דממילא היא. הו"ל כמזיק בידיו לחיוביה ד"ת דהא עלה קאי דליתיה בכלל מיעוטא. וכדמפרש הרבש"ך אליביה. ואיכא לסיועי נמי להר"מ ממוחל שט"ח. דאע"ג דדיבורא בעלמא הוא ולא קעביד מעשה (ושומר נמי לא הוי) אפ"ה משלם מיפה שבנכסיו כמזיק גמור. ק"ו לפושע בשמירה אחר שנתחייב בה וקבלה עליו. א"כ תמה על עצמך הא בהדיא אמרינן דמאן דלא דאין דינא דגרמי לא מפיק מניה אלא דמי ניירא בעלמא אפי' בשורף ממש. דקעביד בידים ומזיק גמור הוא. וליכא דמחייב ליה בדמי שטרא מעליא אלא מאן דדאין דינא דגרמי. והא איהו דקסבר דינא דגרמי קנסא הוא. ולא מזיק ד"ת. א"ה קשיין הילכתא אהדדי. הא אפי' פושע דלא מזיק בידים ולא מכוין להזיק ואינו אלא גורם דגורם. ר"ל בשפשע בשמירת שטרות דלא קעביד מעשה לגמרי וממילא קאתי להו היזק שאינו ניכר בדבר הגורם לממון ואין גופו ממון. אמרת דחייב כמזיק ממש דבר תורה. ש"מ דדבר הגורם לממון כממון דמי לכל מיליה. המזיק בידים ובמתכוין. דבר הגורם כשטרות לא כל שכן. שחייב מדין תורה ולא משום קנס ולא תחלוק בו בין אונס למזיד. וישבע ש"ד כעל ממון גמור כדס"ל להרמב"ן ובעה"ת בפשיטות. והרב הנ"ל דחי להו בגילא דחיטתא ומניה וביה ליזיל ביה נרגא ותיובתא כלפי סנאיה דמר רב כהנא רבה:
9
י׳וכבר עלה בדעתי להפוך בזכותו דעדיפא ליה חיובא דשומרין. כי פשעי בשמירה אפי' בגרמא. ממזיק גמור דעלמא בדבר הגורם לממון. אבל אינו אמת בדעתו ז"ל כמו שרמזתי למעלה דוק בדבריו ותשכח. תו איכא למיקהי עליה דפטר בגורם דגורם אף מדרבנן. והא לפמ"ש מוכח בהדיא דאפי' מדאורייתא מיחייב לדעת הר"מ ושטתיה דקלסה ופסק כוותיה. ואין עוד להאריך כאן בזה:
10
י״אמכל מקום זכינו לדין דפושע בשמירת שטרות חייב כעל דבר שגופו ממון אי מדאורייתא אי מדרבנן. וכדפשיטא להו להר"מ והר"א והרמב"ן ובע"הת (וכ"מ בתשו' מהרי"ל סצ"ד) ועוד הרבה גדולים ואחרון חביב הרב הגדול בש"ך ז"ל. ואצ"ל בנדון כי דידן בשליח ושומר בשכר. דכי פשע מפיק מניה כי כשורא לצלמא. וכ"ש בהני דעדיפי משאר שטרות שאינן שוין להמכר לכל אדם. משא"כ באלו הפתקות שדמיהן קצובים ויש להם שער בשוק וחריפא זבינא. הו"ל כמזיק בידים וגרע מנגנב או אבד בפשיעה. דכה"ג אפי' החולקין על הר"מ יודו בזה דפושע גמור הוי:
11
י״בואע"פ שידענו שהפתקות הללו שהיו ראוין לזה (אם היה נותן דמיהן. ונמכרו לאחרים) יצאו ובאו בלא כלום. (לפי שהן ניכרין וידועין בסימני מספרים שלהן) אעפ"כ צריך לשלם דמיהן כמו שהיו שווין להמכר בשוק. כי יוכל לטעון אנא למזבן להו בעינא. ואפי' תימא דהוא גברא דלא עביד אלא לזבוני לנפשיה. מצי אמר לתא דהך גברא ומזליה גרם. ואילמלי היו שלו. שמא היו עולים בשכר. וצ"ע אם יוכל לשלם לו (אחר שעבר מועד החדוש ועדיין לא היתה משיכת הלאטרייא) באחרים המצויין לקנות. כי הרבה בני אדם אינם מקפידים על הסימן והציפרס דלאו איהו גרים. מ"מ איכא דקפדי. ומסתברא דלאו קפידא. ותו צ"ע אם בתוך כך הוזל שער הפתקות. אם צריך לקבל אחרים בשער הזול. מי מצי אמר ליה הרי שלך לפניך. אע"ג דלא בעיניהו מהדר ליה. מ"מ הא כולהו חדא מילתא נינהו ושיווי אחד ערך אחד לכולן. ונראה דלא צריך לקבלם אלא כמו שהן שוין להמכר בשוק. ומשלים הפחת מה שהיו יקרין מתחלה. דכ"ה משלמין כשעת הגזלה: וכיון דלא אהדרינהו בעינייהו. דמי בעי שלומי. או מידי דשוי שיעור זוזי:
12
י״גוגם צריך חקירה אם בעל הפתקות הלזה הדר כאן גם הוא קומיסיאנט של אותו שבאמשטרדם בעסק קניית סחורות וחלופים. דאם כן הוה ליה עמו במלאכתו ומיפטר בכל גוונא. אפי' פשע. כך נלע"ד יעבץ ס"ט:
13
י״דוממ"ש נלמוד גם כן לקומיסיאנט שהתעצל ופשע בעשיית פירטישט או אינדי סמענט. עוד יש ללמוד מכלל דברינו לענין הפושע בשמירת כתובת אשה לא מיבעיא לאחר מיתת בעלה. דהו"ל כשאר שטרות דעלמא אלא אפי' בחיי בעלה אם אין עדים כמה היתה והבעל מכחיש אע"ג דגרעה משאר שטרות דאין עיקרן ממון. מ"מ הו"ל ראיה וגורמים לממון בודאי. משא"כ בכתובה אימר לא חזיא לגבייה לעולם. אפ"ה מיבעי לשלומי דמי כתובה כמו שהיתה שוה להמכר. כאותה ששנינו גבי עדים זוממין כמה אדם רוצה ליתן בכתובתה כו' וכזה ישלם הפושע בכתובה והפסידה בין בידיו בין ע"י גנבה ואבדה. בדליכא סהדי למיהדר עובדא:
14