שאילת יעבץ, חלק א פ״זSheilat Yaavetz, Volume I 87

א׳לונדון שבט התצ"ה לפ"ק
1
ב׳ראיתי דבריך טובים ונכוחים. ערבים כעולות מחים. באלה חפצתי ואשיב על ראשון ראשון כפי מיעוט דעתי. אשר תמוה בעיניך שבסנהדרין (די"א) משמע שר"ג דיבנה נהג נשיאותו בפני הבית. והלא אמרו בפ"ק דשבת הלל שמעון גמליאל ושמעון שהוא הנהרג אביו של ר"ג דיבנה נהגו נשיאותן עד החורבן ונשיאות ריב"ז משך עד איזה שנים אחר החורבן עכ"ד:
2
ג׳תשובה
3
ד׳בעל כ"ופ במ"כ כתב דברים זרים בענין ר"ג
הנה כדברים האלה כתבתי כבר במ"א. גם בהמשך דרוש נחמד על מאמר ת"ע רשות או חובה ביארתי שזה פשוט שר"ג הנז' לא נהג נשיאות בפני הבית. אף שבראש ס' דורות עולם יש קיצור בזה שהשמיט שני דורות מהשושילתא דר"ג. גם בהקדמת פי' המשניות להרמב"ם וכן בהקדמת החבור נזדקר טעות זה. והם השמטות המדפיסים וט"ס דמוכח ביחוד בהקדמת חיבור היד דוק ותשכח שהוא מוכרח. ואין בכל זה ספק. ועתה מקרוב ראיתי גם בס' כפתור ופרח הקדמון פ"ה (דטו"א) שנעלם זה ממנו. ולכן נשתבש מאד במ"כ במ"ש שם בענין ר"ג:
4
ה׳אך את זאת עדיין לא ידעתי היכן משמע שם בפשיטות שר"ג זה נהג נשיאותו בפני הבית. דתיקשי לך. ואי משום דאיתא התם שהיה יושב ע"ג מעלה בהר הבית מהא ליכא למשמע מידי. דאע"ג דהבית היה חרב אז ושמם מכבודו. ועצור ועזוב אזלת ידו. גם נשרף ההיכל ביום חרון אף ה' מ"מ לא נהרסו יסודותיו מכל וכל. ויש קבלה ומסורת מאבותינו שכותל מזרחי עודנו עומד היום על מקומו (וכך הוא במדרש עה"פ הנה זה עומד אחר כתלנו מעולם לא זזה שכינה מכותל מערבי גם בזוהר שמות (דה"ב) יש שם כדברים האלה) וגם הבית שוב נבנה ע"י מלכי האומות השולטים אז. ואיך שיהיה בודאי הר הבית ומעלותיו לא נשתנו כל עיקר. ולא שלטה בהם הריסת האויבים כלל. שאינם אלא מעלות עשויות בשפועו של הר עצמו לצורך עלייה וירידה בזקיפת ההר. ומדוע יהרסם הצר ואויב. האם בחלמיש שלח ידו הפך משורש הרים. מעתה אין לתמוה על המצא ר"ג יושב שם פעם א' והוא היה שרוי במדינה. ונשיא הארץ בעת ההיא ע"פ המלכות: לכן פשוט מאד שאין מכאן הוכחה שזה היה מעשה בזמן שהבית קיים:
5
ו׳ר"ג דיבנה שהלך לירושלם לעיבור שנה מטעם מוכרח
אמנם י"ל מה טיבו של ר"ג כאן. והלא אין מקומו אלא ביבנה כדאמרינן במכילתין (דל"ב) אחר ר"ג ליבנה. ונ"ל לומר בו דבר נכון משום דיבנה בגליל היתה כדמוכח ביוסיפין לפי הנרשם בזכרוני אם איננו בכז"יב. ובד"ה ב' כ"ו נראה שהיתה מארץ פלשתים. ואמרינן בסוגיין דאין מעברין את השנה אלא ביהודה. דילפינן מלשכנו תדרשו כל דרישות שאתה דורש לא יהו אלא בשכנו של מקום והיינו ירושלים כדפירש"י. ואיכא נמי מ"ד אם עיברוה בגליל אינה מעוברת. מיהת אליבא דר"ע לכתחלה ודאי הכי עבוד כל כמה דאפשר. דהיינו כשעדיין ב"ד הגדול בא"י כמו בימי ר"ג שהיה נשיא ע"פ המלך. והי"ל רשות לעברה שם. לכן הלך אז לירושלם לעיבור השנה כדינה. כך נ"ל דבר הגון בעזה"ית:
6