שאילת יעבץ, חלק ב י׳Sheilat Yaavetz, Volume II 10
א׳שאלת אשה בעלת כתם שחל עת טבילתה סמוך לוסתה. אם חייב הבעל לקיים מצות עונתה של ליל הטבילה. משום דמוזהר לפרוש ממנה סמוך לוסתה. ואמרת שראית בספר חדש כני"ח דמורי בה להיתרא. ובקשת לידע אם כדאי לסמוך עליו:
1
ב׳תשובה
2
ג׳דין אשה שארע ליל טבילה מכתם סמוך לוסת
הזקקתני לומר דבר שלא שמעתי מפי רבותי סופרים ומפי ספריהם. ואם לפום ריהטא נראה להקל בשל דבריהם (ביחוד במצוה גדולה כזו שנענש יב"ן על שבטלה מישראל לילה אחת). ועם שלדברי תו' הא דאורייתא היא מוהזרתם כו'. מ"מ ודאי אינה אלא אסמכתא לדברי סופרים. והיינו דווקא שלא בשעת טבילה. אבל עונת טבילתה. חיוב דאורייתא היא הפקידה. כדילפינן מקרא דחייב לפקוד אשתו בשעה שמשתוקקת אליו. ואפילו שלא בזמן עונה קבועה. ולא פורש לדרך או בא מן הדרך. כדאמרינן פא"ד (עב"ב) ופשטא דההיא סוגיא מוכח ודאי. דחיוב פקידה אינה אלא תשמיש. וכמה נדחקו שם התו' להוציא ממשמעה (והוכחתם בק"ל) ולכאורה יש עוד ראיה מתלמוד ערוך וע"ל. ותמה על עצמך למ"ד וסתות דרבנן (וכדקיי"ל) איך אפשר לומר דסמוך לוסתה חמיר טפי. ואתסר מדאורייתא. ואין לך שעה שאשה משתוקקת לבעלה יותר מליל טבילה. א"כ פשיטא דחיא להרחק' דרבנן.
הזקקתני לומר דבר שלא שמעתי מפי רבותי סופרים ומפי ספריהם. ואם לפום ריהטא נראה להקל בשל דבריהם (ביחוד במצוה גדולה כזו שנענש יב"ן על שבטלה מישראל לילה אחת). ועם שלדברי תו' הא דאורייתא היא מוהזרתם כו'. מ"מ ודאי אינה אלא אסמכתא לדברי סופרים. והיינו דווקא שלא בשעת טבילה. אבל עונת טבילתה. חיוב דאורייתא היא הפקידה. כדילפינן מקרא דחייב לפקוד אשתו בשעה שמשתוקקת אליו. ואפילו שלא בזמן עונה קבועה. ולא פורש לדרך או בא מן הדרך. כדאמרינן פא"ד (עב"ב) ופשטא דההיא סוגיא מוכח ודאי. דחיוב פקידה אינה אלא תשמיש. וכמה נדחקו שם התו' להוציא ממשמעה (והוכחתם בק"ל) ולכאורה יש עוד ראיה מתלמוד ערוך וע"ל. ותמה על עצמך למ"ד וסתות דרבנן (וכדקיי"ל) איך אפשר לומר דסמוך לוסתה חמיר טפי. ואתסר מדאורייתא. ואין לך שעה שאשה משתוקקת לבעלה יותר מליל טבילה. א"כ פשיטא דחיא להרחק' דרבנן.
3
ד׳אעפ"כ לא מפני שאנו מדמין. נעשה מעשה. דיש לומר כה"ג לא תטבול האידנא. ותתרח עד אחר עבור זמן וסתה הסמוך. ומה בכך אם תמתין עוד עונה. וגם לפי מ"ש להלן לא מוכח מידי. וכולא ניחא בס"ד.
4
ה׳והנה לעשות רצונך חפצתי ועיינתי בספר חדש שזכרת. ועמדתי משתאה משתומם על המראה: ולהיותי חושש לאבוד זמן יקר הנמצאות. לא אוכל להרחיב הדבור להשיב על כל פרטי דבריו. אשר נפשי בחלה בהם. רק ריש מלין אומר. אשר נתעסק בפלפול של הבל במ"ש בגמרא בדין אסור לשמש בשני רעבון כו'. הנה בא כמתגדר דפשיטא א"ל שיוסף או אחיו משום צערא דאו"ה נצטערו כו'. גנובי גנבא למה לו. סברא זו של הר"ן היא. כמ"ש בב"י א"ח סימן תקע"ד. ועמ"ש שם במו"ק דברים נכוחים בעה"י. ובשאר דבריו של בה"ס בענין זה אין לטפל. כי הם הבלים עצומים שגנאי לת"ח מלדבר בם. ואיסורא נמי איכא בדברים בטלים. ואינם אלא דברי שחוק והתול.
5
ו׳שכני"ח אשתבש ולא חש לקמחה
אמנם מש"ע מגמרא ספ"ג דנדה. והעיד שהגרסא בכל הש"ס וסמוך לטבילה כו' שקר ענה. גם הראה בעליל שלא הבין דברי מהרש"א. ויתר דברי תוהו שלו. הבל וריק יעזורו. ואף ד"ע לא ידע. לכן הך הכפתור. ופרח באויר השטות ששמח בו. אברא מעשה ישי. היה כעין עובדא דר"ח בר אשי בפ"י יוחסין.
אמנם מש"ע מגמרא ספ"ג דנדה. והעיד שהגרסא בכל הש"ס וסמוך לטבילה כו' שקר ענה. גם הראה בעליל שלא הבין דברי מהרש"א. ויתר דברי תוהו שלו. הבל וריק יעזורו. ואף ד"ע לא ידע. לכן הך הכפתור. ופרח באויר השטות ששמח בו. אברא מעשה ישי. היה כעין עובדא דר"ח בר אשי בפ"י יוחסין.
6
ז׳מסקנא לדינ'
ברם הך גמרא דס"פ המפלת. אף אם לפום ריהטא מסייעא לן. לא היא. דצריך להבין אם אין אשה מתעברת אלא סמוך לוסתה ממש. איך אפשר לומר שיש בו צד עון כל דהו. מי לחשך לומר כך. הלא א"כ כל הנוצרים. בעברה נוצרו. וכי תזהיר תורה דבר לבטלה ושאי אפשר בענין אחר. וגם שכל דרכיה דרכי נועם. ופשיטא דקשיא טובא לשטת ר"ת וסיעתו. דס"ל פרישה סמוך לוסתה דאורייתא. אלא עשה אזנך כאפרכסת ושמע אלי. פירוש הגמרא פשוט בדרך התר. והוא שנזקקה לבעלה סמוך לעונת הוסת מלפניו או מלאחריו. כגון שדרך האורח לבוא בתחלת היום. ושמשה בלילה שלפניו. או זמנו בסוף היום. ושמש עמה בלילה הסמוך. הרי בזה כל דברי חכמים קיימים ודוק כי טוב וישר. והטלנו שלום בינה ובין שטת הפוסקים להחמיר. אע"פ ששניהם בלשון אחד נאמרו. סמוכים לעד לעולם. הא כדאיתא בסמוך לוסתה ממש. תוך העונה. והא כדאיתא סמוך לעונה. וזאת לא בחן המפטפט. ודרשן לא דרש סמוכים כמשפט. ונלאיתי נשוא מש"ע מלין ע"ג מלין. לא שרירין ולא חלין. ולענין דינא נראה למסקנא. שאם חל ליל טבילתה. בתוך עונת הוסת אם היא רוצה תטבול לצאת גם י"ח האומר טבילה בזמנה מצוה. אבל תמתין עכ"פ עד שתעבור העונה. אז תשמש את ביתה. או לא תטבול אלא אחר הוסת. כיון דאיכא מ"ד וסתות דאורייתא. ואית דסברי. פרישה בסמוך נמי דאורייתא. הילכך אפילו יוצא לדרך כה"ג. לא תטבול ולא תשמש עד אחר עונת הוסת. אלא ימתין אם אפשר לו. או ילך לדרכו. ואם חל ליל טבילה סמוך לוסת (שקבעה לה ביום) בין מלפניה בין מלאחריה אז אינה חוששת אלא היום בלבד. וטובלת ומשמשת בלילה שלפניו או של אחריו. כך הלכה רווחת כפשיטות הש"ע וכהסכמת ט"ז. ואין לחוש לחומרת הא"ז שהסכים עליה הש"ך. ובמ"כ נתבלבל שם בענין שעות זמניות. כמ"ש עליו בחבורי בס"ד. יעבץ ס"ט.
ברם הך גמרא דס"פ המפלת. אף אם לפום ריהטא מסייעא לן. לא היא. דצריך להבין אם אין אשה מתעברת אלא סמוך לוסתה ממש. איך אפשר לומר שיש בו צד עון כל דהו. מי לחשך לומר כך. הלא א"כ כל הנוצרים. בעברה נוצרו. וכי תזהיר תורה דבר לבטלה ושאי אפשר בענין אחר. וגם שכל דרכיה דרכי נועם. ופשיטא דקשיא טובא לשטת ר"ת וסיעתו. דס"ל פרישה סמוך לוסתה דאורייתא. אלא עשה אזנך כאפרכסת ושמע אלי. פירוש הגמרא פשוט בדרך התר. והוא שנזקקה לבעלה סמוך לעונת הוסת מלפניו או מלאחריו. כגון שדרך האורח לבוא בתחלת היום. ושמשה בלילה שלפניו. או זמנו בסוף היום. ושמש עמה בלילה הסמוך. הרי בזה כל דברי חכמים קיימים ודוק כי טוב וישר. והטלנו שלום בינה ובין שטת הפוסקים להחמיר. אע"פ ששניהם בלשון אחד נאמרו. סמוכים לעד לעולם. הא כדאיתא בסמוך לוסתה ממש. תוך העונה. והא כדאיתא סמוך לעונה. וזאת לא בחן המפטפט. ודרשן לא דרש סמוכים כמשפט. ונלאיתי נשוא מש"ע מלין ע"ג מלין. לא שרירין ולא חלין. ולענין דינא נראה למסקנא. שאם חל ליל טבילתה. בתוך עונת הוסת אם היא רוצה תטבול לצאת גם י"ח האומר טבילה בזמנה מצוה. אבל תמתין עכ"פ עד שתעבור העונה. אז תשמש את ביתה. או לא תטבול אלא אחר הוסת. כיון דאיכא מ"ד וסתות דאורייתא. ואית דסברי. פרישה בסמוך נמי דאורייתא. הילכך אפילו יוצא לדרך כה"ג. לא תטבול ולא תשמש עד אחר עונת הוסת. אלא ימתין אם אפשר לו. או ילך לדרכו. ואם חל ליל טבילה סמוך לוסת (שקבעה לה ביום) בין מלפניה בין מלאחריה אז אינה חוששת אלא היום בלבד. וטובלת ומשמשת בלילה שלפניו או של אחריו. כך הלכה רווחת כפשיטות הש"ע וכהסכמת ט"ז. ואין לחוש לחומרת הא"ז שהסכים עליה הש"ך. ובמ"כ נתבלבל שם בענין שעות זמניות. כמ"ש עליו בחבורי בס"ד. יעבץ ס"ט.
7