שאילת יעבץ, חלק ב קט״וSheilat Yaavetz, Volume II 115
א׳בפניא לאורתא נגהי תליסר ברמשא. שלמא רבה ונפישא. למירא דכיא רחימא דנפשא. א"נ הק' התורני הנכבד כה' מרדכי יצ"ו.
1
ב׳הנה אחר שפירש מעלתו ממני היום שעבר. מתוך דבר הלכה שאינה ברורה לו. כפי שהודיע לי צערו שהיה קשה לו איזה דבר בגמרא דמנחות. נגד משנה דשקלים ולפי שהיה היום רד מאד. מעכ"ת נחוץ לשוב לביתו לה"ב. לא היה לו פנאי לבאר קושיתו. באיזה ענין ומקום בגמרא ומשנה הנ"ל היא והניחה על פעם אחרת שיבוא אלי אי"ה. ואחרי לכתו מאתי אחזה אנכי אשית לבי לדעתו. וכמדומה לי הענין והמקום שנתקשה לו. הוא ברפי"ב דמנחות (דקא"א) בהא דאר"פ אי שמיעא ליה לשמואל. הא דתניא המתפיס תמימים כו'. הוה הדר ביה. ולא היא שמיעא ליה ולא הדר ביה.
2
ג׳ישוב הגון לקושיא עצומה בגמ' וסתירה בין שתי משניות
והנה הוקשה לי בזה לכאורה. הא מתניתין היא פ"ד דשקלים (מ"ח) המקדיש נכסיו והיו בהן דברים ראוים ע"ג המזבח יינות שמנים כו'. רא"א ימכרו לצרכי אותו המין כו'. ולית דפליג עליה. והא משנה ודאי שמיעא ליה. אולי זהו ג"כ מה שנתקשה לו. ואם כך הוא. אודיענו מה שכתבתי בחי"ג בישוב דבר זה לענ"ד. דלא תקשי מנה לשמואל. ההיא דשקלים במכירה בעלמא בלי שומא איירי. דיקא נמי דקתני ימכרו. ואשמעינן תנא התם קולא דמכירה. כדי שלא להוציאן מידי מזבח. והכא שמואל אשמעינן חדושא דע"י פדייה. היינו ע"י העמדה והערכה (כמשמעות פדיה דקרא. שהיא כערכך הכהן) נפדין ויוצאין לחולין. דקדושת דמים ודאי פקעה ע"י פדיון דבר תורה. בכל מילי דלא קדושת הגוף נינהו. אלא דבמידי דלא שכיח. אמור רבנן דלא מיפריק. אבל בהני דשכיחי. אוקמוה אדאורייתא. דבפדייה נפקי לחולין. ור"א דשקלים משום תקנת המזבח. אמר בהני נמי מוטב ימכרו בלי קפידא אדמים. ושפיר דמי. כי היכי דלא ליפוק מידי מזבח. מיהת מודה דאי בעי. פריק להו. ומא"ח מא"ח ולא פליגי. ואיכא למימר תו. התם למקדיש גופיה מיתניא. והכא כי תנן יש להם פדיון לגזבר הוא דתנן. כי הא דרפ"ה דשקלים. אחיה על הנסכים. הכא נמי דכוותה נסיב לישנא דמנחות ונסכים. ולא קאמר יינות וסלתות. כי ההיא. ודוק. איתא להא ואיתא להא. ישמע חכם ויוסיף לקח ודוגמא לדבר להא דכתיבנא מעיקרא. עלח"ש ריש מסכת מעשר שני. פריקנא תרתי מתניתי דקשיאן אהדדי דכוותה. הכותב באישון לילה ואפלה. בשעה שב"א שוכבים. יעב"ץ ס"ט.
והנה הוקשה לי בזה לכאורה. הא מתניתין היא פ"ד דשקלים (מ"ח) המקדיש נכסיו והיו בהן דברים ראוים ע"ג המזבח יינות שמנים כו'. רא"א ימכרו לצרכי אותו המין כו'. ולית דפליג עליה. והא משנה ודאי שמיעא ליה. אולי זהו ג"כ מה שנתקשה לו. ואם כך הוא. אודיענו מה שכתבתי בחי"ג בישוב דבר זה לענ"ד. דלא תקשי מנה לשמואל. ההיא דשקלים במכירה בעלמא בלי שומא איירי. דיקא נמי דקתני ימכרו. ואשמעינן תנא התם קולא דמכירה. כדי שלא להוציאן מידי מזבח. והכא שמואל אשמעינן חדושא דע"י פדייה. היינו ע"י העמדה והערכה (כמשמעות פדיה דקרא. שהיא כערכך הכהן) נפדין ויוצאין לחולין. דקדושת דמים ודאי פקעה ע"י פדיון דבר תורה. בכל מילי דלא קדושת הגוף נינהו. אלא דבמידי דלא שכיח. אמור רבנן דלא מיפריק. אבל בהני דשכיחי. אוקמוה אדאורייתא. דבפדייה נפקי לחולין. ור"א דשקלים משום תקנת המזבח. אמר בהני נמי מוטב ימכרו בלי קפידא אדמים. ושפיר דמי. כי היכי דלא ליפוק מידי מזבח. מיהת מודה דאי בעי. פריק להו. ומא"ח מא"ח ולא פליגי. ואיכא למימר תו. התם למקדיש גופיה מיתניא. והכא כי תנן יש להם פדיון לגזבר הוא דתנן. כי הא דרפ"ה דשקלים. אחיה על הנסכים. הכא נמי דכוותה נסיב לישנא דמנחות ונסכים. ולא קאמר יינות וסלתות. כי ההיא. ודוק. איתא להא ואיתא להא. ישמע חכם ויוסיף לקח ודוגמא לדבר להא דכתיבנא מעיקרא. עלח"ש ריש מסכת מעשר שני. פריקנא תרתי מתניתי דקשיאן אהדדי דכוותה. הכותב באישון לילה ואפלה. בשעה שב"א שוכבים. יעב"ץ ס"ט.
3
ד׳י"ג שבט תקכ"ה לפ"ק באלטונא.
4