שאילת יעבץ, חלק ב קי״דSheilat Yaavetz, Volume II 114

א׳יום ג' י"ג תשרי תקכה"ל:
1
ב׳בחג הסכות רב שמחות. ינהלנו על מי מנוחות. ויסיר ממנו אנחות. לה"ה אהו' אדמ"ו ומחו' הרב המובהק גאון ישראל החסיד המפורסם נ"י ע"ה פ"ה כבוד מהור"ר יעקב נר "ו יאיר ככוכבי שחק זורחות אמן.
2
ג׳מעשה ידי אצבעותיו הטהורים האירו אל עבר פני בשבת שובה העבר. וגם פה נשמע בך"ה אלול ביום ש"ק. אבד רשע מן הארץ בלי שום שנוי ממה שסיפר אדמ"ו הה"ג נר"ו. ומה יועילו דברי כזב מתלמידיו. אין אחד בהם שיוכל להצילו מדינה של גיהנם. ולפרוש טליתו עליו. ולא יעלה עשן מקברו. יאבד זכרו לנצח. ולא עלה ע"ד שום אדם להספידו. ואקוה שמעתה ועד עולם שלום על ישראל. הרב אב"ד הפליג בשבח חבורי אדמ"ו הה"ג נר"ו עד שרבים חשקו אל סדור התפלה ודברו אתי להביא אותו אליהם. גם הרב הנ"ל עדיין לא ראה ספר מו"ק. והבטחתי לו להראות את יקר תפארת גדולתו. ונפשי אותה לדעת האם החלק השני מהרה יצא לאורה. ביום צום גדלי' היה הרב אתנו לעשות סדר הפרת נדרים. ואח"כ נתעדנו בבית המדרש. והראה להלומדים מו"ת של אדמ"ו הה"ג נר"ו. סימן קס"ח בענין ב' י"ט ש"ג לבני א"י. הואיל והיינו עוסקים באותו ענין. וקלסוהו מאד. מענין לענין בחפוש בספר הנזכר. מצאו תשובה אחת בענין מטבע שיש עליו צורה. והיה הרב מסופק. אם מותר בחותם צורת אדם שוקעת. ולאחר החתימה בולטת. וכאשר הייתי לבדי הייתי מסתכל בחותמו של אדמ"ו הה"ג נר"ו. ומצאתי תאומים בצורת אדם. ולא אמרתי דבר. אך שמתי לי לזכרון לשאול את פיו הטהור. האם יש התר לדבר זה. כי צריך אני לאותו דבר. שיש לי חותם אחד וחקוקה בו מזל בתולה בצורת אדם שוקעת. ולא עוד שהרב הנ"ל סיפר לנו שיש לו מנורה על חנוכה של כסף ששמש בה הרב המנוח מהר"י כ"ץ זצ"ל אב"ד דק"ק פ"פ ובה צורות רבות דהיינו חצי גוף אדם בולטת. ודעתו היה להסירם. ומפני כבודו של הרב זצ"ל הנזכר הניחם ולא ביערם. ואפשר שלא השגיח ע"ז ולא הביט עליהם כל ימיו והוי כשגגה. ובזה אשים קנצי למילין. ואצא בשים שלום ואהבת עולם כ"ד המעתיר תלמידו הנכנע הק' יעקב הכהן:
3
ד׳תשובהזה מצאתי רשום בכתב ידי בקצור נמרץ: מה שהשבתי על הנ"ל:
4
ה׳בדין צורת פני אדם בולטת לא נכחת היטב שצריך לפחסה עכ"פ ואין לחוש אם בא הכלי מאדם מסוים
אהו' ידידי תלמידי וכו'. אשיבך בקצרה כי אפס פנאי. רק הנוגע לד"ת לא אוכל להתעלם מהודיעך. כי ראיתי בכתבך שנסתפק הרב אב"ד שלכם. אם מותר בחותם צורת אדם שוקעת בו. ואנכי לא ידעתי מה טיבו של ספק זה. וכי נעלם מלמדן כ"ד גמרא ערוכה. וקבוע בש"ע בלי חולק וגמגום להלכה. בטבעת שחותמה שוקע מותר להניחה. אבל לחתום בה ודאי אסור כדתניא התם נמי. א"ה מאי ספיקיה. וכבר עלה בידינו דבר בס"ד בתשובה שלי הנזכרת באגרתך שי"ע (ח"א סק"ע) דפרצוף פנים לחוד נמי אסור. וזכרתיו גם במו"ק ח"ב (סש"א. כבר בא בדפוס) שאסור לצאת לר"ה בו בשבת. ומה שתמהת על שראית חותמי ומצאת בו צורת אדם תאומים. אין זה מן התימה. כי בודאי לא ניכר בו צורת פני אדם כלל. ולא אפילו שום פנים של ב"ח. ובשביל שנדמה לתאומים. בלי הכרת פניהם (לא ענתה בהם שתאסר) הא ודאי לא סא"ד והא אפילו בסמיות עין אחת סגי.
5
ו׳ומ"ש ממנורה של הרב המנוח מפ"פ. שהיו בה צורות רבות ומפני כבודו הניחם כו'. תמה אני הכי לא ידע כלום ממ"ש פ"ק דחולין. עה"פ וכתת את נחש הנחושת. אפשר באו אסא ויהושפט ולא בערום כו'. אלא מקום הניחו לו. ש"מ תרתי. חדא דאין בזו מפני כבודן של ראשונים (דילמא שלו הות. כשגגה שיוצא מלפני השליט. כדי שיבוא חזקיה ויתגדר במצוה הבאה לידו. ושמא כן הוא כהתנצלותך בעד מהר"י כ"ץ ע"ה) ותו מוכח נמי. שאפילו את"ל יש בה משום כבוד. אין משגיחין בכך. דבאפרושי מאיסורא אין חולקין כבוד לרב אפילו בחייו ובפניו. אין עצה וגו' ואע"פ שכבוד החיים גדול מכבוד המתים. כי לכלב החי טוב מן האריה מת. ואמרו במדרש פגם הכתוב בכבודו של הצדיק בקברו מפני החי בעתו. ותעלא בעדניה. לכן לא חש חזקיה מ"י ללעז ופגם של ראשונים ואע"פ שמרע"ה (עשאו) ובערו. עאכ"ו שצריך וחייב לבער דבר איסור. ודבר שאינו מתוקן שיצא מת"י של הרב הנ"ל. ולא עוד אלא אדרבה זהו דבר מחויב. גם מפני הכבוד. שלא יהא שמו של הרב ההוא נזכר על הקלקלה. ומאן ספין לעקור תלמוד ערוך. דאמר ליה שמואל לר"י שיננא סמי עיניה. ומעידני על א"מ זצ"ל. שהיה לו ג"כ מנורה כזו: וקיים בה מצוה זו שקלקל הצורה ופחסה בפניה. ואתה שלום נאם יעב"ץ.
6