שאילת יעבץ, חלק ב קי״גSheilat Yaavetz, Volume II 113
א׳ב"ה פה ביקעבורג יום א' ך"ג סיון תקכב"ל.
1
ב׳למי אשר לו כל חמדת ישראל. ישמרהו האל: ה"ה הארז אשר בלבנון. אין די באר. ולבער חמורא. חילו לאורייתא. ושופרא לנשיא אלקים. המרומם והמהודר. פרי הדר. נ"י ע"י פ"ה. ושמו מפארים. בפאר תפארת גדולתו. וענוותנותו. חכימא דיהודאי. המופלא. הפלא ופלא. והמופלג. דתנא ופליג. גמר וסבר שמעתא אליבא דהלכתא: אביר הרועים. גבור שבגבורים. כש"ת כמהור"ר יעקב נ"י כא"ה. ר"ד י"א.
2
ג׳מיום עמדי על דעתי. הייתי מתאבק בעפר רגלי חכמים. חכמי מדע. ללמוד ע"מ ללמד. ולשמור ולעשות ולקיים הדת על תלה. לברר וללבן הלכה כתקונה. לתקן את המקולקל. לזכות את הרבים. והנה אתן שבח לבורא עולם. אשר אין דבר ממנו נעלם. אשר עד פה הביאני. להרים המכשלה הזאת. אשר כאן נמצא וכאן היה איש אחד ה"ה כ' אהרן בן הר"ר צבי שוחט וש"ץ פה ק"ק ביקעבורג. ותיוהא קא חזינא הכא. כאשר עיניכם תחזינה משרים. גביות עדות אשר העידועדים כשירים ונאמנים בפני ב"ד צדק. ואמינא לחוות דעתו בין החכמים חכמי מדע ולעיין במלתא דהאי גברא לדונו לצד היתר. ולימא דאזלינן בתר רובא. לסמוך בסרכות הריאה. והראיה מעגלה הערופה ופרה אדומה. ושעיר המשתלח. שהרי מצותן שלימין. כדאיתא בפרק קמא דחולין. ואי אפשר לבדוק הסרכות. ואע"פ שאם היה בהם סרכה בוודאי היה אסורין. אלא שהתורה סמכה בזה על הרוב (וכיון שכן אם נאבדה הריאה קודם בדיקה. היאך נוכל לאסור אותו. דכיון שהתורה סמכה בזה על הרוב) וכ"כ בבא זאב ונטל בני המעיים ובניקבה הריאה היכא דמשמשי ידא דטבחי. וכמו שהעידו התוספות. שבא מעשה לפני רש"י זצ"ל. בבהמה שלא בדקו הריאה. ולא היה אפשר לבדקה והתירה. וכמו שכתב הרמב"ן זצ"ל. ופשיטא כיון דהי' רק בעגל. אפשר לומר כדעת ה"א של ש"ך וי"ד סימן ל"ט סעיף ק"ט. אך לפי גביות עדות משמע לדמותו למזיד. כי נראה לעין כל שמכוין לקלקל את המתוקן. ואף לאותן המכשירין בנאבדה הריאה לא עלה על דעת שום פוסק להכשיר זה להשוחט עצמו. ורבותיו של רש"י זצ"ל. היה מחמירין בדבר הרבה. ובפרטות לגדור מלתא שלא ינהגו קלות בדברי חז"ל. דאל"כ מה הועילו חכמים בתקנתן. דכל אחד ישליך הריאה. וכדעת הב"ח. ומכל אותן הדברים המבוארים בגביות ב"ד נראה בעליל. לתינוק דלא חכים ולא טיפש. שמועד הוא לקלקל בידים להאכיל נבילות לישראל. ובפרט לפי עדות הב"ח כה' מאיר בה' טובי' ז"ל: לא אוכל לדונו לצד היתר. ואף אי נימא דהפגימה עשה השוחט שבדק באותו הפעם החליף בכיון. ולמוקמא בחזקת כשרות. אמנם תשובתו בצידו. החלודה מהיכן באה ובוודאי לא השחיז סכינו זמן רב. וחקרתי היטב שמא יש לו סכין אחר. וחפשתי באמתחתו שאין לו אחר כי אם זאת. מעתה בעינינו ראינו. שכמה פעמים שחט בחליף זה. ולא אוכל למימר השתא הוא דאיתרע. מעתה באתי לשאול בשאילתא דרבנן כבוד אדמ"ו. אשר עיני כל ישראל אליו נשואות. כדת מה לעשות בהני כלים. ובבשר יבש. ופשיטא בכלי חרס דלא מהני בהו הגעלה: או לסמוך אכת מן הראשונים דסבירא להו. הא דהתורה העידה שכ"ח אינו יוצא מידי דופיו לעולם דווקא בקדשים ולא בחולין. וכדעת הט"ז. ויען שהשעה צריכה לכך במאד מאד. וכמה עניים ואביונים אשר לא מצאו טרף לביתם. אמרתי בלבי הפסד מרובה שאני. והתורה חסה על ממון של ישראל כדאי הוא הט"ז ושארי פוסקים המקילין בדבר זה לסמוך עליהם. והוריתי להם להגעיל כולם. ואצפה לשמוע דברי חכמים חכימא דיהודאי גברא דכוותיה. שיתנו עידיהן ויצדקו לי בדבר זה. ומן השמים ידינוהו לטובה. רק בנידון הבשר יבש. לא בעינא לסמוך אדעתי. דעה קלישא. כי בלאו הכי ישנו מעורב קצת בשר יבש משחיטת שארי שוחטים הבקיאים בדבר. ואף דקיימא לן. יבש ביבש אינו מתערב. מ"מ שמא תוך שחיטתו היה ג"כ כשר. ועל כל חד וחד אוכל לומר דלמא זה הוא הכשר. ואין בידי לברר וללבן כתיקונו. כי אין אומן בלא כלי. ולית כאן שומרי תורה. וש"ת ראשונים ואחרונים איננו אתנו. לכן אמרתי יעקב איש תם יודע טעם וסברא: והוא יהיה לי למשען ומשענה ועל פיו אנו חיין. ויביט הקורא. אל אשר יורה המורה. ואי לא נחתינא לכתוב לפי כבודו הרמה והראויה. אל יחר אף אדוני בי: כי כבד פה ולשון אנכי. וענוותנותו וחסידותו דמר: בטוח אני שלבו עלי בל יתמרמר ולכבוד השב"ה. יחגור חרגו על ירכו לתקן הקרתא והמסילה להסיר המכשלה. למען לא תהיה זאת לפוקה בישראל. יכתוב מר דעתו הרמה להיכן נוטה. אם לעקר. לקלקל או לתקן. ובפרטות בדין דבר ביש. אשר פיו הכשילו. באזני שמעתי ועיני לא ראה דבר זר הזה. והודה ולא בוש כמסיח לפי תומו: שמיעך סרכות גדיים וטלאים. וגערתי אותו בנזיפה מי התיר לך. ואליבא דכל הפוסקים ראשונים ואחרונים עלה במוסכם שלא למעך גדיים וטלאים. ותפח רוחם של שוחטים העושים כן המאכילים טרפות לישראל בידים. ואתה ה' תשלם להם עונשם בכפלים. ומן השמים יברכו להמסייע לעקור אותם בידים. וברכה ינוח על ראשם בכפלים. ומחי' חיים. יתן לכם חיים ארוכים. ושנים מתוקים. ועד ביאת הגואל המושיע. כל טוב מכם לא יהיה מונע. כ"ד המדבר לכבוד השמים ולכבוד התורה ולומדים. הצעיר והטרוד השפל. הק' שמעי' הלוי דיין דק"ק פוזנא מהמבורג ומ"צ לעדתו ויושב באוהל תורה בבית הק' הגביר כה' ליב קאסיל יצ"ו. א ביקעבורג:
3
ד׳מה שנתחדש בנידון הזה לאחר חתימת ידי. באה אלי חתימת ידי ב"ד. כאשר יביט מר מר"א דאורייתא. מעתה אין ספק בידי שהוא מכת אפיקורסים. הפוקרים ומבזים דברי חז"ל כת ש"ץ ימ"ש. ומן הצבועים הוא. ובפרטות בנידון הכתובה אשר היה מסדר קידושין קודם בואי הנה זמן רב. וחפשתי וקריתי אותם פעמים ושלש. ונבהלתי ממראה אשר ראיתי. ולבי עלי יתמרמר בקול מר. כמה יודין וכמה ווין חסירין וקצתם מהם אותיות שלימות. מעתה אני באתי לבקש ולהתחין על אחינו בני ישראל כדת מה לעשות. ולמצוא תשובה למכתם שלא להוציא לעז על בניהם שהם ממזרים. ולדעתי הייתי רוצה לדונם ולכתוב כתובה דאירכסא. כי אנכי לא אוכל לחתום על קנין דמעיקרא קודם ביאתי הנה. ולאו עלי דידי קא סמיכנא. כי מי אנכי. רק על ההרים הרמים. המה הפוסקים ומורים המפורסמים בדורינו אשר מימיהם אנו שותים. המה יעידון ויגידון כדת מה לעשות דבר המשפט ומעשיהו. מלבד שארי דברים המכוערים אשר שמעתי עליו. ועדיין על זה אין לי עדות ברורה. וזה יצא ראשונה. אשה הזקוקה לחליצה. שמת בעלה בעו"ה בקוצר ימים ואחר מיתה לערך שמונה שבועות. סידר קדושין לזקוקה הלז. עם איש אחר. וידע האי גברא בעצמו שזקוקה ליבום היא. וגם סידר גט בינו לבין עצמו. ואלה מוסיף על הראשונים. כותב קמיעות. בונה במה לעצמו. ומשתמש בתגא כתרו של תורה. ולא אדון אנכי בדבר זה. במופלא ממך אל תדרוש. ובמכוסה ממך אל תחקור. בין תבין את אשר לפניך. ומלפניך תצא דבר המשפט. את אשר יגידו השופטים אשר בימיך. דבר משפט ודתו. ומעללי איש ומצעדי גבר. ובזה דברי יתמו: ושנותיכם בל יתמו. כ"ד תלמידיכם המתאבק בעפר רגליכם. הק' שמעי' הלוי מהמבורג הנ"ל:
4
ה׳במטותא מניה דמר. ימהר חיש קל להשיבינו דבר ועל בינתו אשען:
5
ו׳גביות עדות
6
ז׳במותב תלתא הווינא כחדא. ואתא לקדמנא כ' וואלף בן כ' יצ"ו. והגיד בתורת עדות בח"ח בעון אליגו"ע בזה הלשון. איך בין אהיים גקומן פון פעלד. האב גפונדין הענגין איין קאלב. האב אבר ניט גוואוסט אלס עס גשחטן איז. דען איך האב גמיינט עס איז נאך קיין אכט טאג אלט. זא בין גגאנגן אונד האב עס פארנן אויף גהאקט. אונד דיא ריאה פר קויפט. וויא אויך פון דען הינטר פירטל אן א"נ. דען אנדרן טג צו מיטאג. האט מיר דען ר' אהרן זיין פרויא גברא קויל אונד פלייש. האב איך איר גזאגט העט מיר אייער מן ליבר גבדקנת מיין קאלב פון געשטרן. העט איך מיין אייגן פלייש גקאענט עסין. זא איז זיא אהיים גגאנגין. אונד האט עס איר מן גזאגט. אזוא גלייך איז דער מן ר' אהרן הנ"ל בייא מיר גקומן. אונד האט גזאגט העט איר נאך פון דען פלייש. עסט איר נור דא פון. איך וויל אויך עסין דא פון. זאג איך מיינט איר דס ערנסט. זאגט ער יוא. האב איך גזאגט. איך עס דאך ניכטס דא פון. דען עס איז דאך ניט גבדקנת. ווען איר מיר חאטשי הונדרט טאליר געבן טוהט. עס איך נישט דא פון. דען איך הלט עס דאך פר איין רעכטי טריפה. ווייל עס ניט גבדקנת איז. האט ער גזאגט וויא טייאר גיבט איר מיר דס פלייש. זאג איך אום 5 גראשין דאס פונט. צווייא מאריען גראשין וואלפלר וויא איין אנדרר. ואמר מאכט מיר דס פלייש צו רעכט. אזוא האב איך קיין צייט גיהאט. אונד בין אוועק גגאנגן. אזו איז ר' אהרן אליינט גגאנגן. אונד האט זיך דס פלייש אב גמאכט אונד האט מיר גגעבן פר זעקס פונד דרייסיג מאריען גראשין. אונד האט עס גקאכט אונד גגעסין.
7
ח׳שוב העיד הב"ח כה' מאיר בן הר"ר טובי' ז"ל כנ"ל. ובפירוש אמר לי שהוא איסור גמור. והשיב אין בכך כלום. אדרבה כשר גמור הוא. גם העיד הב"ח הנ"ל בעונש הנ"ל שבימי חורף העבר. היה כאן ירושלמי אחד עם משרתו שוחט מובהק. ולקח מן כ' אהרן שוחט הנ"ל לאחר שחיטה חליף שלו. והיה למטה בחליף פגימה אחת קטנה וחלודה. ואמר ליה בפני. שאסור לשחוט בחלף כזה. והשיב שהוא נזהר. שלא שחט למטה בחליף כל הנ"ל שמעתי בבית ה"ה כה' ליב קאפיל סג"ל יצ"ו. ואשתו תי' שומעת ג"כ כל הדברים האלה ממנו. במעמד שניהם. אהרן שוחט. ומשרת הנ"ל. הייתי עמהם. כשבדק החליף. ושמעתי כנ"ל. כל הנ"ל הוגבה כדת וכדין חז"ל. פה ביקעבורג יום ב' ט"ז סיון תקכב"ל: לראיה באתי על החתום. נאם הק' שמעי' הלוי מהמבורג דיין דק"ק פוזנא:
8
ט׳ונאום הק' יהודא ליב בן כה' יוסף לוי זצ"ל מקאסיל ומב"ב. אברהם בן כה' מרדכי ענגילענדר פ"ח:
9
י׳עוד גביות עדות
10
י״אבמותב תלתא הווינא כחדא. ואתא לקדמנא ה"ה כה' אברהם בה' שמעון. ואמר בזה הלשון. וויא התו' כמהו' שמעי' סג"ל האט אין דיא דרשה איין גזעצט פון תפילין וועגן. ווער וועלכי האט פון ר' אהרן דער זאל זיא ברענגן. אונד וועגן דיא כתובות וואס פר גשריבן האט. אזוא וואהר גקומן אלמנה פון ר' מאיר ז"ל. אונד זאגט ר' לעב. מיין זוהן האט אויך פין דען זיין תפילין. דא זיינן זיא. האט ר' שמעי' גזאגט. איך קען דיא תפילין ניע אופן מאכן. וויילן קיין גידין האב. אזוא האט הב"ח כה' מאיר בה' טובי' זיל גזאגט. דא זיין תפילין פון דען מת ע"ה. לאז מן דען קשר פרענדרן. קענסטו זיא נעמן. אונ' לאז דייני אפין מאכן. זוא באלד מהו' שמעי' דיא תפילין אין דיא האנד נעמט. האט ער גזאגט זיא זיינן פסול. עס זיין קינן שערות דראן. איך וויל זיא ניט אפין מאכין. לאז איין אנדרר עפנין. זוא האט זיא איין אנדרר געפנט. אונ' דיא פרשה למהו' שמעי' פאהר גליגט. זאגט ער בעו"ה זיא זיינן פסול. פעהלט דס ווארט הוא. ברענגט אויך איין חומש. אונד זאגט רבותי לעב זעהט איר אלי. דא מיט דער רשע אהרן. זאל ניט קענן לייקנן. אויך זענן זיא ניט מיט שירטוט גשריבן. זוא האט מן איס אויך איין כתובה גבראכט. זאגט ער אוי לנו כי חטאנו דיא איז אויך פסול. זעהט רבותי לעב. איז מיר דאך אסור פון דען ארמן מן עטוואס געלד דער פאהר צו נעמן. איך וויל אייך אום וונשט דאך איין אנדרי כתובה שרייבן. בתנאי ווען איר וולט לטובה איין ברית מילה מאכן: מוזט איר מיר דס מוהל שאפט געבין:
11
י״בשוב בא לפנינו הב"ח כה' מאיר בן טובי' ז"ל. והעיד עדותו בתורת עדות כנ"ל. גם שאלנו אם באותו פעם שחט ר' אהרן בסמרטוט או מטלית על גבי חלודה ופגימה. ואמר לא ראה שום מטלית או סמרטוט. כל הנ"ל הגידו לפנינו עדים נאמנים בתורת עדות בח"ח בעון אליגו"ע. הוגבה כדת וכדין כתקין חז"ל בפנינו. והודה ולא בוש שזאת מעשי ידיו. גם הביאו לפנינו אנשים רבים יראים ושלימים תפילין שלהם. וראינו שאין בהם שערות. ואעפ"כ לא יכולנו לפתוח אותם. מפני שאין לנו גידין. ולראיה באנו על החתום פה ביקעבורג יום א' בך סיון תקכ"ב לפ"ק. וכ"כ העידו רבים בפנינו בלשון הנ"ל כנ"ל. נאום הק' שמעי' הלוי המבורגר דיין דק"ק פוזנא.
12
י״גנאום הק' יהודא ליב בן כה' יוסף לוי ז"ל מקאסיל ומב"ב:ונאום הדיין השלישי כעת איננו אתנו והבי דואר נחוץ לדרכו והוגבה בפני ג'. הק' שמעי' הלוי הנ"ל:
13
י״דתשובה
14
ט״וב"ה ר"ח תמוז דהאי שתא תקכב"ל אלטונא:
15
ט״זשלום רב לה"ה התורני הדיין כמו' שמעי' נר"ו.
16
י״זגי"ה עם ש"ח מן ך"ז העבר. הגיעני בעש"ק שעבר בשעה שאין הלבלר יוצא בקולמוסו. ולפי שראיתי שאלתו צורך שעה הוא. שלא להפסיד עניים. מה גם בהפסד מרובה וד"ח בחנם. לכן אמרתי שלא להחמיץ המצוה. ודחקתי את השעה שאינה כשרה לעת כזאת. יום מהומה. ושערוריה גדולה שיש כאן בעסק מלחמה. שהתעורר פה בימים האלה סמוך ונראה בגבולינו. שהכל טרודים מאד להצניע נכסיהם לטמנם מן העין. עם כי לא נדע מה נעשה ואנה מפניה נברח. ה' ברחמיו יגן עלינו בכלל וישפות שלום לנו. מ"מ לא יכלתי מלט משא בקשתו להשיבו עי"מ. שלא להוציאו בפ"נ. ולא אסתגר בקמייתא. לזאת אשיב אמרי אפס בקצור נמרץ. כמסת אפיסת הפנאי.
17
י״חוהנה שמתי עין השגחתי. על פרטי השאלה ומיצוי ספר הטענות הקובלות על השוחט לפסלו. וחלקתים לשבעה. גם לשמנה. ולשתי מערכות. המערכה האחת. בנוגע לשחיטה בעצם. כוללת שלש הוכחות על פסולו. ראשונה. שהקל בבדיקת עגל הרך. שנייה. הודה שמיעך סרכות גדיים וטלאים שלישית. שנמצאת סכינו פגומה למטה גם חלודה בצדה. ומענה בפיו שנזהר שלא לשחוט במקום הפגימה
18
י״טוהנה ע"פ הדברים האלה כבר דן אותו מע"ל כאילו האכיל טרפות ונבלות לישראל. לאסור גם בשר הבהמות ששחט למפרע. עם הכלים שנתבשל בהם בשר שחיטתו. מאז היותו שמה טבחא דמתא. ומע"ל הורה להגעיל הכ"ח. ועל אודות הבשר יבש הוזקק לשאלה.
19
כ׳סילוק השאלה לשתי מערכו' ויש בה להקל ולהחמיר
תשובה. הדברים מראים קצת קלות השוחט. מ"מ אני אומר אם לא נמצא בו שמץ דבר אחר. רק אלה השלש. לא יצא חנם ממנויו. כי הדבר פשוט בעיני כביעתא בכותחא. שאין בהם כדי לאסור שחיטתו. וכ"ש שלא להפסיד אפילו לעשירים כליהם (כלי חרס שאינן יוצאין מידי דפיים) ואין צריך לסמוך על סברא דחויה. דנפיק מניה חורבא דאתו להגעיל כלי חרס כל זמנא (ולא סמכו הפוסקים על קולא זו. כי אם בדבר שאין עקר לאסורו מן התורה. כמו בישולי גוים ססקי"ג. משא"כ בכאן שאם אנו מורים להם כך. בדבר שנראה להם כאיסור תורה. דמשום לתא דטרפות אתינן עלה. לאצרוכי לכלים הגעלה מסרכי מלתא ודאי. קסברי דכלי חרס בלועים מאיסור תורה. נמי מהניא בהו הגעלה. הילכך כלך מחומרא דמתיא לידי קולא) אין צריך לומר שלא נאסר הבשר ששחט למפרע. דלא ידענא ביה ריעותא. דאפילו אי איתא שהכשיל בטרפה בברי. כבר הלכה פסוקה היא ע"פ גדולי עולם. דאמרינן בגברא נמי השתא הוא דאתרע. ואפילו בהמיר דתו. עאכ"ו בזה שלא נתברר עליו שיצא שום דבר האסור ותקלה מת"י בברור. שהרי בכל שלש אלה פתח פתוח לפניו. להמלט ולהנצל מיד כל עורר וטוען. כמבואר בנקל למבין מדעתו. ואין להאריך שלא לצורך. ואין לטפל בכאן במחלוקת רש"י ורבותיו. דטרחא בכדי היא. אין זה דרכי בלהג הרבה. דיינו שיש לו התנצלות. דהיא גופא גזרה וחומרא להכי לא חייש למעוטא דמעוטא. דגדיים וטלאים נמי. דלא שכיחי בהו סרכא. כסהדותא דבהגה. ולכן סבר נמי דשרי למעך בהם. דלא עדיפי מסרכא דגדולים. אע"פ שהאחרונים ישבו דברי ההגה. דלא לסתרו אהדדי. ובודאי לא שפיר עבד. מיהא מצי לאשתמוטי. דאף דלא ידע הא. לא מפסיל משו"ה. ואי איתא לבשרא קמן וידעינן ליה. ודאי לא אכלינן מניה. ומתרינן ביה דלא לאקולי בה להבא. ולא לעביד במה לעצמו נגד מנהגן של ישראל. אבל מיהא למפסלה ולמיסר שחיטתו למפרע נמי לא חזינן. ואם יראו הב"ד שהוא קל בד"א. ראוי לקנסו ולהעבירו ג"כ. הכל לפי ראות הב"ד בעניניו. ואומדנות המוכיחות יתנו עדיהן. אבל לא להפסיד בשביל כך הבשר והכלים למפרע. מקמי דאתרע ליה. אולם המערכה השנית. מנגדתו יותר. בארבעת פרטים. אם אמנם הראשונה שהרעיש עליה מע"ל. שלא להוציא לעז על הבנים שהם ממזרים. מחמת הכתובות שנמצאו בהן חסרות ויתרות. במ"כ אין בזה שייכות לממזרות. וא"כ לא הנחת בת לא"א יושבת תחת בעלה בכשרות. ולא בנים כשרים חלילה. צא ובדוק בכתובות הנמצאות בקהלות גדולות. זה א"צ לפנים. מ"מ מורה על קלות הדעת קצת. אך השנית מה שסדר קדושין לזקוקה ליבם. זו מחליטתו לעבריין. והרי הוא בכלל המחטיא לזולתו. ופוסלתו לגמרי. ואין לו נאמנות עוד לשום דבר. וגם השלישית. שסדר גט בינו לבין עצמו. צריך לבדוק אחריו מאד. כי בזה ודאי יש חשש ממזרות. כנודע מ"ש רז"ל. מי שאינו יודע בטיב גו"ק אל יהא לו עסק עמהן. וקשין לעולם מדור המבול. לכן צריך דרישה וחקירה היטב אם אמת הדבר. הרביעית כמו כן קשה. שהכשיל לרבים בכתיבת תפילין ותקונם. שהיא מצוה חמורה. ומכשלה רבה כל אלה הטענות מלמדות עליו חובה בודאי. וידים מוכיחות יש שהוא קל כצבי. ונוסף עליהן שכותב קמיעות. האידנא ודאי אתרע להו חזקתייהו דהעוסקים בהם. וסתמן ענין רע הוא מכל צד. לפיכך יש לב"ד לעיין ולבדוק אחריו. אם מקל ראש באיסורין. צריך להעבירו ולאסור שחיטתו מכאן והלאה. ודעת לנבון נקל. יותר מזה לא אוכל להאריך מטעם הנ"ל. מצורף לטרדת הדפסת ספרי. מלבד שאר טרדות. ואם יצטרך הדבר להשאל עוד. שאל בני שאל. אי גמירנא גמירנא. הנני הנני סר למשמעתכם נכון לעבודתכם מזומן למצותכם. הצעיר יעב"ץ ס"ט בחפזי כותב:
תשובה. הדברים מראים קצת קלות השוחט. מ"מ אני אומר אם לא נמצא בו שמץ דבר אחר. רק אלה השלש. לא יצא חנם ממנויו. כי הדבר פשוט בעיני כביעתא בכותחא. שאין בהם כדי לאסור שחיטתו. וכ"ש שלא להפסיד אפילו לעשירים כליהם (כלי חרס שאינן יוצאין מידי דפיים) ואין צריך לסמוך על סברא דחויה. דנפיק מניה חורבא דאתו להגעיל כלי חרס כל זמנא (ולא סמכו הפוסקים על קולא זו. כי אם בדבר שאין עקר לאסורו מן התורה. כמו בישולי גוים ססקי"ג. משא"כ בכאן שאם אנו מורים להם כך. בדבר שנראה להם כאיסור תורה. דמשום לתא דטרפות אתינן עלה. לאצרוכי לכלים הגעלה מסרכי מלתא ודאי. קסברי דכלי חרס בלועים מאיסור תורה. נמי מהניא בהו הגעלה. הילכך כלך מחומרא דמתיא לידי קולא) אין צריך לומר שלא נאסר הבשר ששחט למפרע. דלא ידענא ביה ריעותא. דאפילו אי איתא שהכשיל בטרפה בברי. כבר הלכה פסוקה היא ע"פ גדולי עולם. דאמרינן בגברא נמי השתא הוא דאתרע. ואפילו בהמיר דתו. עאכ"ו בזה שלא נתברר עליו שיצא שום דבר האסור ותקלה מת"י בברור. שהרי בכל שלש אלה פתח פתוח לפניו. להמלט ולהנצל מיד כל עורר וטוען. כמבואר בנקל למבין מדעתו. ואין להאריך שלא לצורך. ואין לטפל בכאן במחלוקת רש"י ורבותיו. דטרחא בכדי היא. אין זה דרכי בלהג הרבה. דיינו שיש לו התנצלות. דהיא גופא גזרה וחומרא להכי לא חייש למעוטא דמעוטא. דגדיים וטלאים נמי. דלא שכיחי בהו סרכא. כסהדותא דבהגה. ולכן סבר נמי דשרי למעך בהם. דלא עדיפי מסרכא דגדולים. אע"פ שהאחרונים ישבו דברי ההגה. דלא לסתרו אהדדי. ובודאי לא שפיר עבד. מיהא מצי לאשתמוטי. דאף דלא ידע הא. לא מפסיל משו"ה. ואי איתא לבשרא קמן וידעינן ליה. ודאי לא אכלינן מניה. ומתרינן ביה דלא לאקולי בה להבא. ולא לעביד במה לעצמו נגד מנהגן של ישראל. אבל מיהא למפסלה ולמיסר שחיטתו למפרע נמי לא חזינן. ואם יראו הב"ד שהוא קל בד"א. ראוי לקנסו ולהעבירו ג"כ. הכל לפי ראות הב"ד בעניניו. ואומדנות המוכיחות יתנו עדיהן. אבל לא להפסיד בשביל כך הבשר והכלים למפרע. מקמי דאתרע ליה. אולם המערכה השנית. מנגדתו יותר. בארבעת פרטים. אם אמנם הראשונה שהרעיש עליה מע"ל. שלא להוציא לעז על הבנים שהם ממזרים. מחמת הכתובות שנמצאו בהן חסרות ויתרות. במ"כ אין בזה שייכות לממזרות. וא"כ לא הנחת בת לא"א יושבת תחת בעלה בכשרות. ולא בנים כשרים חלילה. צא ובדוק בכתובות הנמצאות בקהלות גדולות. זה א"צ לפנים. מ"מ מורה על קלות הדעת קצת. אך השנית מה שסדר קדושין לזקוקה ליבם. זו מחליטתו לעבריין. והרי הוא בכלל המחטיא לזולתו. ופוסלתו לגמרי. ואין לו נאמנות עוד לשום דבר. וגם השלישית. שסדר גט בינו לבין עצמו. צריך לבדוק אחריו מאד. כי בזה ודאי יש חשש ממזרות. כנודע מ"ש רז"ל. מי שאינו יודע בטיב גו"ק אל יהא לו עסק עמהן. וקשין לעולם מדור המבול. לכן צריך דרישה וחקירה היטב אם אמת הדבר. הרביעית כמו כן קשה. שהכשיל לרבים בכתיבת תפילין ותקונם. שהיא מצוה חמורה. ומכשלה רבה כל אלה הטענות מלמדות עליו חובה בודאי. וידים מוכיחות יש שהוא קל כצבי. ונוסף עליהן שכותב קמיעות. האידנא ודאי אתרע להו חזקתייהו דהעוסקים בהם. וסתמן ענין רע הוא מכל צד. לפיכך יש לב"ד לעיין ולבדוק אחריו. אם מקל ראש באיסורין. צריך להעבירו ולאסור שחיטתו מכאן והלאה. ודעת לנבון נקל. יותר מזה לא אוכל להאריך מטעם הנ"ל. מצורף לטרדת הדפסת ספרי. מלבד שאר טרדות. ואם יצטרך הדבר להשאל עוד. שאל בני שאל. אי גמירנא גמירנא. הנני הנני סר למשמעתכם נכון לעבודתכם מזומן למצותכם. הצעיר יעב"ץ ס"ט בחפזי כותב:
20
כ״אושלום לב"ב שלו הק' הנכבד כה' ליב קאסיל יצ"ו עם הב"ד בכלל:
21