שאילת יעבץ, חלק ב י״בSheilat Yaavetz, Volume II 12
א׳שאל התו' ר' בערוש נכד הש"ך ממני. לפרש לו כוונת זקנו הרבש"ך בי"ד סימן קפ"ז (סקי"ד) וז"ל ובזה יש ליישב מה שהניחו תו' (דסו"א) בתימה כו'. שדבריו סתומים וחתומים. וחתרו חכמים למצוא פתח הנעול ולא מצאו פתרון כחולמים.
1
ב׳תשובה
2
ג׳ביאור לשון הש"ך בי"ד סקפ"ז סתום וחתום מאד נבעו מצפוניו
בס"ד אגלה הסתום להבין חידתו אבוא עם נעלמים. וזהו דווקא לשטת התו' נשאר התימה. משום דקיימי בשטת ר"ת בדבור קודם זה. דס"ל בבעל ראשון פשיטא דמהניא בדיקה. ולא פריך תלמודא ותבדוק כו'. אלא משום דס"ד. כי היכי דלבעל ראשון צריכה בדיקה מיהא בביאה רביעית. אחר שהוחזקה בביאות אסורות. הו"א דתהני חזקה דאיסורא לגבי אינשי דעלמא נמי. ולא תנשא כלל עד שתבדוק. ומשני לפי שאין כל האצבעות שוות. משו"ה לא מהניא חזקה דראשון גבי שני. ואהכי מקשו תו' שפיר. מאי איריא דהדר פריך ותבדוק לשלישי. תיפוק ליה אפי' לשני. בביאה שניה תצטרך בדיקה. לפום מאי דלא אסיק אדעתיה סברא דכחות. וסברא דאצבעות לא מהניא מידי לביאה שניה. הילכך ודאי היא קיימת. משא"כ לשטת רש"י. דצריך לפרש הסוגיא. דס"ל לבעל ראשון לא מהניא בדיקה כלל. אחר שהוחזקה ונאסרה. תו לא אתאי בדיקה ומכשרה. דאיכא למימר אצבע של ראשון אלים ממכחול. והכי פריך תלמודא מעיקרא תבדוק אף לראשון ברביעית. ומשני לפי שאין כל האצבעות שוות. וצריך לומר דלמכחול נמי קרי אצבע. ויש לחוש דילמא אצבע דראשון אלים טפי ממכחול. אע"פ שלא תמצא כלום על מכחול. אינו מועיל להתיר לראשון. שהוחזק אצבע שלו לעורר המקור להוציא דם (דלחומרא נמי אמרינן לא כל האצבעות כו') לפיכך אין לה תקנה אלא שתנשא לאחר. דבין לחומרא בין לקולא אמרינן לא כל כו'. ולא מחזקינן ריעותא מבעל לבעל. שאם זה הוחזק. כל האנשים לא הוחזקו בכך. הילכך מותרת להנשא לשני בלי בדיקה.
בס"ד אגלה הסתום להבין חידתו אבוא עם נעלמים. וזהו דווקא לשטת התו' נשאר התימה. משום דקיימי בשטת ר"ת בדבור קודם זה. דס"ל בבעל ראשון פשיטא דמהניא בדיקה. ולא פריך תלמודא ותבדוק כו'. אלא משום דס"ד. כי היכי דלבעל ראשון צריכה בדיקה מיהא בביאה רביעית. אחר שהוחזקה בביאות אסורות. הו"א דתהני חזקה דאיסורא לגבי אינשי דעלמא נמי. ולא תנשא כלל עד שתבדוק. ומשני לפי שאין כל האצבעות שוות. משו"ה לא מהניא חזקה דראשון גבי שני. ואהכי מקשו תו' שפיר. מאי איריא דהדר פריך ותבדוק לשלישי. תיפוק ליה אפי' לשני. בביאה שניה תצטרך בדיקה. לפום מאי דלא אסיק אדעתיה סברא דכחות. וסברא דאצבעות לא מהניא מידי לביאה שניה. הילכך ודאי היא קיימת. משא"כ לשטת רש"י. דצריך לפרש הסוגיא. דס"ל לבעל ראשון לא מהניא בדיקה כלל. אחר שהוחזקה ונאסרה. תו לא אתאי בדיקה ומכשרה. דאיכא למימר אצבע של ראשון אלים ממכחול. והכי פריך תלמודא מעיקרא תבדוק אף לראשון ברביעית. ומשני לפי שאין כל האצבעות שוות. וצריך לומר דלמכחול נמי קרי אצבע. ויש לחוש דילמא אצבע דראשון אלים טפי ממכחול. אע"פ שלא תמצא כלום על מכחול. אינו מועיל להתיר לראשון. שהוחזק אצבע שלו לעורר המקור להוציא דם (דלחומרא נמי אמרינן לא כל האצבעות כו') לפיכך אין לה תקנה אלא שתנשא לאחר. דבין לחומרא בין לקולא אמרינן לא כל כו'. ולא מחזקינן ריעותא מבעל לבעל. שאם זה הוחזק. כל האנשים לא הוחזקו בכך. הילכך מותרת להנשא לשני בלי בדיקה.
3
ד׳והשתא דאתינן להכי ניחא. דלא מצי למפרך אביאה שניה לשני תבדוק. משום דסד"א דתהני חזקה דראשון לגבי שני נמי. כיון דאיגלאי מילתא דאצבע דידיה שוה לראשון. דאי איתא. אפי' בדיקה נמי לא מהניא ביה לשטת רש"י. דאחר שנאסרה לא אתאי בדיקה ומשרייה. א"כ לא שייך למפרך ותבדוק. אלא מאי איכא למימר על כרחך בעינן שלש פעמים לאצבע שני נמי. אע"ג דלא תבדוק. כיון דעכ"פ הוחזקה עכשיו באצבעות. אע"פ שלא הוחזקו אלא שתי האצבעות. ואע"ג דבאמת כבר ידע שאין חזקה פחותה מג"פ לכל אצבע. הני מילי מקמי דאיחזקא לה באצבעות. כדי שלא לאסרה על השני. אמרינן הכי. דלא תבדוק אפילו בשניה. שמא תמצא ותאסר עליו (ודילמא מכחול אלים) אבל בשלישי. שכבר יש רגלים לדבר. והוחזקה באצבעות לפחות. מהו דתימא ניחוש לה. לפום מאי דלא ידע משינויא דכחות. ומשנינן. דלא הויא חזקה כלל. עד שתוחזק בג"פ לכל אצבע. ודוק. יעבץ.
4
ה׳וכאשר שמע רב"ע דברי הנ"ל. הודה ואמר שיפה כיוונתי האמת בדעת הרב זקנו: כי יש בידו ספרו על הטור י"ד. שבו ביאר דבריו (המובאים בקצרה בספר ש"ך שעל הש"ע) כדברי ממש: והוא רצה לחקור אותי: אם ירדתי לסוף דעתו של הגדול זצ"ל: ונמצאתי לאשר דרשוני: אמרתי הנני לאשר בקשוני:
5