שאילת יעבץ, חלק ב קמ״טSheilat Yaavetz, Volume II 149
א׳לשון המג"א בסתקכ"ז הנרא' מעונה ומדוכא: עלתה לו מרפא וארוכה
3 ודקשיא לך בסתקכ"ז. על לשון מג"א באם קבל שבת כו'. אודיעך כתוב יושר דברי אמת. שכיוונת בזה לדעתי. במה שכתבתי עליו מאז בילדותי. בימי חרפי בקצור. בגליון המג"א במקום הלז. שהייתי מחליטו לשבוש מוחלט. כשגגה שיוצא מלפני השליט. ונשמט ממני מלהציגו בספר מו"ק כי טרדה גדולה היה לי בחבור זה. מפני שלא כתבתי מתחלה כל החידושים על סדר הטור וב"י. כי רובם כתבתים על גליון ספר הטורים. וקצתם ע"ס המג"א. כי על כן נשמטו בו דברים רבים בגו. אף כי דבר קטן כזה. שסתמתי וכללתי דרך הערה באיזה תיבות בקצור נמרץ. לכן נעלם מעיני. שהיו משוטטות בעת הדפוס הנה והנה לקבץ נפזרים. ואיידי דזוטר ארכס לי. איברא במהדורא אשכחנא ליה. ברם הדרנא בי ממאי דכתיבנא עלה תברא. משוינא לה גיסטרא. דטבא ליה עבדי. דלא להוי כחלמא דלא מפשר. ועבידנא ליה סמתרי דהדר חלים. ואיני צריך רק להעתיק מה שמצאתי לו זכות. בעברי שנית על דבריו. הא לך לשוני במהדורא. במג"א (סק"ט) אם קבל שבת כו'. לשונו זה זר ותמוה. לכאורה לא ידע מר מאי קאמר. מה ענין ע"ת מע"ש לי"ט. והיה בעיני לשבוש גמור. אם לא שנתכוין במ"א לומר אם קבל י"ט. דשוה ודאי לק"ש. ואגב שטפא אתיא ליה בשיגרא דלישנא. נקט שבת. וקבעי למימר י"ט. ועדיין צריך לפרשו. דאיירי בי"ט שני. או בי"ט של ר"ה דבי"ט אחר. הרי יכול לערב אף בי"ט עצמו. על ידי תנאי לכ"ע (בר מהרמב"ם וכבר בטלו דבריו בזה) ולדברי הר"ש מבונבורג. גם בי"ט שני רשאי לערב.
3 ודקשיא לך בסתקכ"ז. על לשון מג"א באם קבל שבת כו'. אודיעך כתוב יושר דברי אמת. שכיוונת בזה לדעתי. במה שכתבתי עליו מאז בילדותי. בימי חרפי בקצור. בגליון המג"א במקום הלז. שהייתי מחליטו לשבוש מוחלט. כשגגה שיוצא מלפני השליט. ונשמט ממני מלהציגו בספר מו"ק כי טרדה גדולה היה לי בחבור זה. מפני שלא כתבתי מתחלה כל החידושים על סדר הטור וב"י. כי רובם כתבתים על גליון ספר הטורים. וקצתם ע"ס המג"א. כי על כן נשמטו בו דברים רבים בגו. אף כי דבר קטן כזה. שסתמתי וכללתי דרך הערה באיזה תיבות בקצור נמרץ. לכן נעלם מעיני. שהיו משוטטות בעת הדפוס הנה והנה לקבץ נפזרים. ואיידי דזוטר ארכס לי. איברא במהדורא אשכחנא ליה. ברם הדרנא בי ממאי דכתיבנא עלה תברא. משוינא לה גיסטרא. דטבא ליה עבדי. דלא להוי כחלמא דלא מפשר. ועבידנא ליה סמתרי דהדר חלים. ואיני צריך רק להעתיק מה שמצאתי לו זכות. בעברי שנית על דבריו. הא לך לשוני במהדורא. במג"א (סק"ט) אם קבל שבת כו'. לשונו זה זר ותמוה. לכאורה לא ידע מר מאי קאמר. מה ענין ע"ת מע"ש לי"ט. והיה בעיני לשבוש גמור. אם לא שנתכוין במ"א לומר אם קבל י"ט. דשוה ודאי לק"ש. ואגב שטפא אתיא ליה בשיגרא דלישנא. נקט שבת. וקבעי למימר י"ט. ועדיין צריך לפרשו. דאיירי בי"ט שני. או בי"ט של ר"ה דבי"ט אחר. הרי יכול לערב אף בי"ט עצמו. על ידי תנאי לכ"ע (בר מהרמב"ם וכבר בטלו דבריו בזה) ולדברי הר"ש מבונבורג. גם בי"ט שני רשאי לערב.
1
ב׳שוב מצאתי לו זכות (אף אם אולי לא עלה על דעתו) דבודאי יש מציאות לע"ת בע"ש (אך לא לי"ט שחל אחר שבת. שזה ודאי כדבר אשר אין לו שחר ולא ציור כלל. אלא) היינו אם רצה להקדים להניח ע"ת בע"ש. לצורך י"ט שיחול אחריו לפני שבת. קמיירי מ"א. שהרי יכול ורשאי להניחו כמה ימים לפני י"ט. כמ"ש הרב"י לעיל בשם ראבי"ה וש"פ. שסמכו בזה על הירו'. וגם הרא"ש הוציא דין זה מגמרא דידן נמי. אליבא דר"א בטעם ע"ת. וס"ד שיועיל אף לכל השוה כל זמן שהוא קיים. וכן עיקר (כמש"ל בס"ד במהדורא) הרי שהוא מצויר יפה (והשתא א"ש נמי. דלא תקשי לך מההוא עובדא דסמיא) אבל רחוק הוא שכיון במ"א לכך כנראה וגם מאחר שהש"ע לא רצה שיסמוך אדם על זה לכתחלה. ומדשתיק מ"א ולא גלי אדעתיה דלא כוותיה. ש"מ אודויי אודי ליה:
2