שאילת יעבץ, חלק ב קנ״בSheilat Yaavetz, Volume II 152

א׳גוף השאלה נעלם מן העין כעת:
1
ב׳דין נשוי קראית והבן שהוליד ממנ'
תחלת דינו של אדם על ד"ת. אודות ש"ח בנדון נשוי הקראית בשגגה. הנה כבר כתבתי בחבורי על אה"ע סס"ד שאין הכרע לאסור הקראים לבוא בקהל. מחמת מ"ש בתשובת הגאונים שהביא הרב"י שם. ושוב מצאתי ראיתי בתשובות רדב"ז (סרי"ט) ובתשו' מהרב"צ (ס"ג) שמכשירים אותם לבוא בישראל. וכן מביא שם מעשה רב שנעשה ע"י הנגיד ר"א בנו של הרמב"ם שקבלם בתשובה. וקרבם והכניסם תחת כנפי השכינה. ונ"ל שכדאי לסמוך עליהם. אע"פ שבאמת גרועים הם בעיני יותר מצדוקים. שלפ"ד הגמרא מוכרחים אנו לומר. שעכ"פ נזהרים הם בטבילת נדה דאורייתא. אע"פ שמקילים בספירת זבה. וק"ל. משא"כ קראים הללו. כפי שהוגד לי ושמעתי. אין להם טהרת מי מקוה שהנדה טובלת בהן כלל. רק שופכין על ראשה כד מים.
2
ג׳וכנראה פוטרין ג"כ הנשואות מחוי"ב ככותים. ואולי מתירים גם הבת. דלא אתיא אלא ממדרש חכמים. אלא שתקנתם קלקלתם. כי בעיני הם נחשבים גוים גמורים. וכענין שאמרו ספ"ק דיבמות. לא זזו משם עד שעשאום נכרים גמורים וכו'. כי בנים זרים ילדו. ובודאי אינם חוששין ג"כ לישא נשים נכריות. ולפחות לבעול גויות. ולהוליד מהן זרע מרעים. שולדה כמותה. וצריכין טבילה כגרים. וכשבאים לקבל דת אמת כהוגן. לכן נ"ל שאין לדחות האשה הזאת וזה בנה. אשר החיה זרע איש יהודי. מאחר שנראה מדעתה שלבה נכון עם בעלה התלמודי. ונאמנה את אל רוחה. לשמור תורה שבע"פ. לפיכך י"ש יצא את כולם. יטבילוה טבילה הגונה וע"פ ב"ד כדין הגיורת (וגם מדין מומרת בעלת תשובה. צריכה טבילה. ממנהגן של ישראל) ולקבל עליה עול מצות כמשפט חז"ל בגיורת. ודברי חברות ודת יהדות. ולהביאה באלה ובשבועה לשמור פתחי נדותה. וטהרת טבילתה וצניעותה. והכשר כליה ומאכליה ככל משפט דת יהודית ודת משה וישראל הנאמנים לה'. ע"פ התורה אשר יורוה הרבנים התלמודים. מאחר שהורגלה זו מנעוריה במנהגי הקראים המתועבים. החושבים עצמם ישראלים כשרים. צריך להחמיר עליה יותר מגיורת דעלמא. ואשבועה מהימנא. כמ"ש בס"ד בספר שבירת לה"א. בכן תשב תחת בעלה היא ובנה ככל זרע ישראל הכשרים: ודינם כגרים. זוהי דעתי הקלה אם יסכימו עמי חבירי בעלי הוראה. יעב"ץ.
3