שאילת יעבץ, חלק ב קס״אSheilat Yaavetz, Volume II 161
א׳תגר אחד היה בידו כלי כסף למכור. והלך אצל סוחר בכלי בדיל. ולקח ממנו איזה כלים במשקל ובמקח הקצוב בדמים כל ליטרא כפי השער הראוי. וזה שם לו כלי כסף שלו כל לויט בכך וכך ונתרצו במו"מ. ומשך בעל הבדיל את כלי הכסף. ועד שלא קיבל הלה את כלי בדיל. נמצא שנתאנה בעל הבדיל יותר משתות מהו שיכול לחזור בו ולבטל המקח.
1
ב׳תשובה
2
ג׳דין המחליף כלים בכלים דרך מו"מ די"ל אונאה ובטול מקח ובאור דעת הר"מ בדין חילוף כלים שאינו אלא שלא להוציא בדין והיכא דקיימו זוזי
איברא קיי"ל המחליף כלים בכלים אין להם אונאה. אפילו מחט בשריון. שזה רוצה במחט יותר מבשריון. כדאיתא בסימן רכ"ז. ומדלא אשמעינן הכא נמי רבותא דשומא. כדאשמעין בסיפא במחליף פירות בפירות. משמע לכאורה דברישא בכל גוונא אין כאן דין אונאה. ולא נהירא. דהא מידי הוא טעמא אלא משום שזה רוצה כו'. משא"כ במקפיד בשיווי דמים. ושמו אותן מתחלה. בודאי חליפין אלו הרי הן כדמים. והיינו נמי דלא מפרש ברישא כה"ג בהדיא איפכא. בין שמו בין לא. משום דסתמו כפירושו. מיירי בחליפין בלי שומא. דזיל בתר טעמא.
איברא קיי"ל המחליף כלים בכלים אין להם אונאה. אפילו מחט בשריון. שזה רוצה במחט יותר מבשריון. כדאיתא בסימן רכ"ז. ומדלא אשמעינן הכא נמי רבותא דשומא. כדאשמעין בסיפא במחליף פירות בפירות. משמע לכאורה דברישא בכל גוונא אין כאן דין אונאה. ולא נהירא. דהא מידי הוא טעמא אלא משום שזה רוצה כו'. משא"כ במקפיד בשיווי דמים. ושמו אותן מתחלה. בודאי חליפין אלו הרי הן כדמים. והיינו נמי דלא מפרש ברישא כה"ג בהדיא איפכא. בין שמו בין לא. משום דסתמו כפירושו. מיירי בחליפין בלי שומא. דזיל בתר טעמא.
3
ד׳ועוד חידוש הוא. ואין לך בו אלא חידושו. הבו דלא לוסיף. וכל זה אפילו בשניהם אינן תגרים. ואין צורך לומר בתגר שקונה למכור. וכ"ש אם הסכימו למכור ולהחליף כלי וכלים. בסך רב ממיני כלים אחרים. כאלו הסוחרים הולכי רכיל נחושת וברזל וכלי בדיל. שמוכרים מהך סך רב במשקל במעות קצובים. הליטרא בכך וכך. שאם מכרו סך מה בחילוף על כלי כסף וזהב. ופסקו הדמים ליטרא בדיל כך. ולויט כסף בכך. שאע"פ שי"ל שמשמשך זה הכלי של כסף. נקנו כלי הבדיל לבעל כלי הכסף. ואפילו לא שקל את כלי הבדיל עדיין. מאחר שדמיו קצובים. סמכא דעתיה. וכבר קנה זה ונתחייב זה בחליפין בכל מקום שהן (ואף בזה יש לדון. משום דמחוסרין ברירה. ובדאורייתא אין ברירה כ"ש להוציא מיד המוחזק. דמחסרי מנין ומשקל ובחירת המינין. אפשר דלא סמכא דעתיה) אפ"ה מחזיר אונאה. ומקח קיים. שחליפין כאלו פשיטא דאית להו תורת דמים. ונ"ל שכל עיקר דין זה של הר"מ. אינו אמור אלא שלא להוציא האונאה בדיינין. מיהא מסתברא דיש לו אונאה למוחזק. ברם כה"ג דאמרן. אי איישר חילי. הוה אמינא דינא הוא אף להוציא האונאה מיד המוחזק. לא מבעיא במוחזק אלא אפי' להוציא ממון מפיקנא מניה כי כשורא לצלמא כדי אונאה והוא הדין לביטול מקח כך נלע"ד יעב"ץ
4