שאילת יעבץ, חלק ב קע״זSheilat Yaavetz, Volume II 177
א׳אשת כהן מעוברת. מהו שתכנס לאוהל מת.
1
ב׳תשובה
2
ג׳דין אשת כהן מעוברת מהיא לטמא באוהל המת
דין זה כתוב ברוקח אשת כהן מעוברת. מותרת להכנס באוהל המת. דס"ס הוא. ספק נקבה הוא (הביאו הש"ך בסשע"א) וחפשתי בשכה"ג לראות מה ידובר בו. ומצאתי שכתב בס' הנ"ל וז"ל. ראיתי בעיר טיריא ובמקומות הללו. אשת כהן מעוברת שנזהרת שלא להטמא למת. ויראה לי שמנהג בורות הוא. דקודם שיצא לאויר העולם. לא שייך טומאה בעובר. וכן מנהג קושטנדינא שלא להזהר בזה. ושוב ראיתי ברוקח כו'. כנ"ל. ואח"כ ראיתי בכ"י למהרע"י. ויש ליזהר באשת כהן מעוברת שלא להכנס באוהל המת. והביא ראיה מדברי הרוקח. וסיים הרי דלא התיר אלא מטעם ס"ס. משמע דמ"מ שייך בעובר טומאה. וכיון דשייך טומאה ראוי להזהר ע"כ. ודבריו נפלאו ממני שהרוקח מתיר מטעם ס"ס. והוא ז"ל מביא ממנו ראיה לאסור. עכ"ל שכנה"ג. ואומר אני יפה דקדק מהרע"י. דע"כ הרוקח נמי ס"ל דשייך טומאה בעובר. שלא כדברי המאסף המחבר. דאל"ה ס"ס למה לי. הא ודאי דשייכא בעובר טומאה (ולא כדברי כה"ג דפשיטא ליה דלא שייך לגמרי טומאה בעובר) א"כ מאן דפירש נמי מס"ס חסידות היא. ולא מנהג בורות הוא.
דין זה כתוב ברוקח אשת כהן מעוברת. מותרת להכנס באוהל המת. דס"ס הוא. ספק נקבה הוא (הביאו הש"ך בסשע"א) וחפשתי בשכה"ג לראות מה ידובר בו. ומצאתי שכתב בס' הנ"ל וז"ל. ראיתי בעיר טיריא ובמקומות הללו. אשת כהן מעוברת שנזהרת שלא להטמא למת. ויראה לי שמנהג בורות הוא. דקודם שיצא לאויר העולם. לא שייך טומאה בעובר. וכן מנהג קושטנדינא שלא להזהר בזה. ושוב ראיתי ברוקח כו'. כנ"ל. ואח"כ ראיתי בכ"י למהרע"י. ויש ליזהר באשת כהן מעוברת שלא להכנס באוהל המת. והביא ראיה מדברי הרוקח. וסיים הרי דלא התיר אלא מטעם ס"ס. משמע דמ"מ שייך בעובר טומאה. וכיון דשייך טומאה ראוי להזהר ע"כ. ודבריו נפלאו ממני שהרוקח מתיר מטעם ס"ס. והוא ז"ל מביא ממנו ראיה לאסור. עכ"ל שכנה"ג. ואומר אני יפה דקדק מהרע"י. דע"כ הרוקח נמי ס"ל דשייך טומאה בעובר. שלא כדברי המאסף המחבר. דאל"ה ס"ס למה לי. הא ודאי דשייכא בעובר טומאה (ולא כדברי כה"ג דפשיטא ליה דלא שייך לגמרי טומאה בעובר) א"כ מאן דפירש נמי מס"ס חסידות היא. ולא מנהג בורות הוא.
3
ד׳איברא טעמא מאי. הא לכאורה שפיר קאמר. דהכי קיי"ל ודאי דטהרה בלועה וטומאה בלועה אינן טמאין ולא מטמאין. עיין פב"ה (עא"א) וקשיא נמי ארוקח למאי אכפל ואצטריך למהדר אס"ס. ומהרע"י דאזיל בתר ערבא. לא חש דערבך ערבא צריך. וכיון דחידוש הוא מחידושא לא ילפינן. הבו דלא לוסיף.
4
ה׳הופיע רה"ק בשני דרכים האחד להקל והשני להחמיר
אבל עשה אזניך כאפרכסת ושמע דברי אלהים חיים. קבל דברי חכמים (גברא רבה כרוקח לא בדה דבר מלבו ח"ו) ולבך תשית לדעתי. סוד זה יתגלה לך אם תעיין בחבורי לח"ש ספ"ז דאהלות. תמצא מרגניתא דלית לה טימי. אז תשכיל ואז תדע שאין לך דבר בדברי הקדמונים שאין לו מקום והנה אחרי שהראיתי לך מקום הרי הדבר ברור לפניך מן המשנה שיש חשש טומאה לעובר. בין לטמא בין להטמא והיינו או משהוציא ראשו חוץ לפרוזדור או משיעגיל ראש כפיקה. ולפי מה שהאירו עיני מ"ה והעמדתיך שם על האמת והיושר. שע"כ יש שני דרכים בענין זה. האחד פתיחת הקבר במקשה לילד ולד גמור שכלו לו חדשיו. דחיישינן שמא הוציא ראשו או פדחתו חוץ לפרוזדור. והרי הוא כילוד נמצא טמא ומטמא שאינו עוד בלוע. אמנם בנפלים יש דין אחר שצריך להעגיל ראש כפיקה דווקא. אז מטמא (ולא מקבל טומאה). מעתה אחר שזכינו לכל זה. אז תבין דעת קדושים. שיש גם בזה הענין של אשת כהן מעוברת שני חלוקי דינים. האחד. שהיא בתוך ימי עבורה. ועדיין לא שלמו לעובר חדשיו. בכה"ג איירי רוקח. דש"ד למסמך אס"ס. אע"ג דאיכא למיחש דילמא יוציא ולד ראשו. לא חיישינן. דרוב נשים ולד מעליא ילדן. וא"ת אכתי קשיא למאי צריך לס"ס. תריץ הכי אימא לגזור. אטו היכא דכלו לו חדשיו. וכדחייש תלמודא בסוגיא הנ"ל (דעב"א) דהיינו טעמא דחיה טמאה משום גזרה. א"ה חדא גזרה היא להטמא נמי. והשתא ניחא דלא דמי. בשלמא לטמא שפיר. דליכא אלא חד ספקא. משא"כ להטמא דתרי ספקי נינהו. לא חשו להו ודוק. אבל יש עוד דין שני. רצוני באשת כהן מעוברת שכלו חדשי עבורה. דכל שעתא איכא למיחש לפתיחת הקבר ולהוצאת הראש. ומאז מקבל טומאה ודאי. תו ליכא ס"ס. דל מהכא ספק נפל כדאמרן. ביחוד בעומדת לילד כדרכה. בכה"ג ודאי צריך להזהר. דחששה דספק דאורייתא הוא כה"ג. ותו לא מידי. נמצא יש מקום חשוב למנהג. ראוי א"כ לאשת כהן מעוברת להזהר שלא להכנס באוהל המת ובבה"ק משנכנסה לחודש תשיעי להריונה. שאפילו יום אחד בו. חשוב חודש. ויולדת למקוטעין. שהוא דבר מצוי. וכמה נשים דלא צריכי לחייתא. יולדות פתאום לפתע. דאיכא למיחש. וגדולים מוזהרים על הקטנים. ברית הן הן הדברים שנמסרו למשה מסיני. הכל שריר וקים. יעב"ץ.
אבל עשה אזניך כאפרכסת ושמע דברי אלהים חיים. קבל דברי חכמים (גברא רבה כרוקח לא בדה דבר מלבו ח"ו) ולבך תשית לדעתי. סוד זה יתגלה לך אם תעיין בחבורי לח"ש ספ"ז דאהלות. תמצא מרגניתא דלית לה טימי. אז תשכיל ואז תדע שאין לך דבר בדברי הקדמונים שאין לו מקום והנה אחרי שהראיתי לך מקום הרי הדבר ברור לפניך מן המשנה שיש חשש טומאה לעובר. בין לטמא בין להטמא והיינו או משהוציא ראשו חוץ לפרוזדור או משיעגיל ראש כפיקה. ולפי מה שהאירו עיני מ"ה והעמדתיך שם על האמת והיושר. שע"כ יש שני דרכים בענין זה. האחד פתיחת הקבר במקשה לילד ולד גמור שכלו לו חדשיו. דחיישינן שמא הוציא ראשו או פדחתו חוץ לפרוזדור. והרי הוא כילוד נמצא טמא ומטמא שאינו עוד בלוע. אמנם בנפלים יש דין אחר שצריך להעגיל ראש כפיקה דווקא. אז מטמא (ולא מקבל טומאה). מעתה אחר שזכינו לכל זה. אז תבין דעת קדושים. שיש גם בזה הענין של אשת כהן מעוברת שני חלוקי דינים. האחד. שהיא בתוך ימי עבורה. ועדיין לא שלמו לעובר חדשיו. בכה"ג איירי רוקח. דש"ד למסמך אס"ס. אע"ג דאיכא למיחש דילמא יוציא ולד ראשו. לא חיישינן. דרוב נשים ולד מעליא ילדן. וא"ת אכתי קשיא למאי צריך לס"ס. תריץ הכי אימא לגזור. אטו היכא דכלו לו חדשיו. וכדחייש תלמודא בסוגיא הנ"ל (דעב"א) דהיינו טעמא דחיה טמאה משום גזרה. א"ה חדא גזרה היא להטמא נמי. והשתא ניחא דלא דמי. בשלמא לטמא שפיר. דליכא אלא חד ספקא. משא"כ להטמא דתרי ספקי נינהו. לא חשו להו ודוק. אבל יש עוד דין שני. רצוני באשת כהן מעוברת שכלו חדשי עבורה. דכל שעתא איכא למיחש לפתיחת הקבר ולהוצאת הראש. ומאז מקבל טומאה ודאי. תו ליכא ס"ס. דל מהכא ספק נפל כדאמרן. ביחוד בעומדת לילד כדרכה. בכה"ג ודאי צריך להזהר. דחששה דספק דאורייתא הוא כה"ג. ותו לא מידי. נמצא יש מקום חשוב למנהג. ראוי א"כ לאשת כהן מעוברת להזהר שלא להכנס באוהל המת ובבה"ק משנכנסה לחודש תשיעי להריונה. שאפילו יום אחד בו. חשוב חודש. ויולדת למקוטעין. שהוא דבר מצוי. וכמה נשים דלא צריכי לחייתא. יולדות פתאום לפתע. דאיכא למיחש. וגדולים מוזהרים על הקטנים. ברית הן הן הדברים שנמסרו למשה מסיני. הכל שריר וקים. יעב"ץ.
5