שאילת יעבץ, חלק ב קע״טSheilat Yaavetz, Volume II 179
א׳שאלת רב אבל תוך שלשים. או על או"א תוך יב"ח. מהו שיסדר קידושין וכן אם מותר לאבל כזה להיות שושבין. עוד בקשתני להורותך דרך הישר באיזה דברים מסופקים שבמנהגי דינים הללו. שבסימן (שצ"א) י"ד.
1
ב׳תשובה
2
ג׳דין רב ושושבין אבלים בהכנס' כלה
אערכה לפניך איזה פרטים מאלה. דרך קצרה מאשר הם כתובים לפני. וכאשר תשיג יד הפנאי. ולראשונה ראיתי לבשכה"ג (סשצ"א) בהגהת ב"י. שהביא דר"ם מינץ בזה"ל. רב ומנהיג בעיר יכול לברך ברכת אירוסין ונשואין תוך ל' לאו"א ויש מונעים תוך ל'. ויש מונעים תוך יב"ח. וכתב עליו בה"ס. והמנהג להכנס לברך אפילו תוך ל' עכ"ד.
אערכה לפניך איזה פרטים מאלה. דרך קצרה מאשר הם כתובים לפני. וכאשר תשיג יד הפנאי. ולראשונה ראיתי לבשכה"ג (סשצ"א) בהגהת ב"י. שהביא דר"ם מינץ בזה"ל. רב ומנהיג בעיר יכול לברך ברכת אירוסין ונשואין תוך ל' לאו"א ויש מונעים תוך ל'. ויש מונעים תוך יב"ח. וכתב עליו בה"ס. והמנהג להכנס לברך אפילו תוך ל' עכ"ד.
3
ד׳וא"כ אתה דן ק"ו לשושבין. שהרי מצוה רבה היא. שהקב"ה נתעסק בה בעצמו ובכבודו בראשונה. משא"כ סידור קידושין מרב. לא מצאתי לו סמך וסרך מצוה. ומהראוי היה שיברך החתן עצמו ברכת אירוסין. וז"ב של נישואין. דמצוה דיליה היא. והמסדר הקידושין אינו אפילו שליח (כמ"ש במו"ק א"ח ס"ס תל"ב בס"ד) רק הרבנים נהגו סלסול בעצמם. ואינם מניחים לאחר לעשות. מפני שקבעו להם הכנסה מהחתונות. ואעפ"כ אחר שכבר נקבע המנהג. נקבע. ויש בו משום כבוד החו"כ וג"ח. לא יהא אלא הכנסת כלה בעלמא. שמצוה גדולה היא מאותם שאדם אוכל פירותיהם בעוה"ז כו' לכן ודאי מנהגא הוי. חזי מאן קמסהיד עלה. וכל זה ברב ושושבין. שהם אבלים ואינם קרובים לחו"כ מיהו באב ואם של חתן או של כלה. או אחיהם ואחיותיהם שנעשו אבלים אפילו מאבותיהם. והם צריכין להיות שושבינים לבניהם או לקרוביהם הנ"ל. שמשיאים אותם תוך שלשים לאבלם. וליכא דטריח להם. דבר פשוט בעיני דאפילו לפ"ד המחמיר. מתיר כה"ג. ורמ"מ לא איירי אלא ברב האבל שאינו קרוב לחו"כ.
4
ה׳ובהגה דש"ע (ס"ג) עשה כעין פשרה. שהתיר ג"כ לאבל לברך ולהכניס חו"כ. ובלבד שיהא אחר שלשים. ולא שאני ליה בין אבל על או"א. ובין על שאר קרובים. לעולם תוך שלשים אסור ולאחר שלשים מותר אף באבל דאו"א. ולא מפליג נמי בין קרוב לחו"כ לרחוק. בחדא מחיתא מחתינהו
5
ו׳ולי נראה כמש"ל. דאפילו תוך שלשים (רק לאחר שבעה מיד) מותר בכל אבל. אמנם זהו דווקא ברב ושושבין קרובים דחו"כ. משא"כ ברחוקים. יש למנוע לכתחלה היכא דאפשר באחריני. מיהת כי לא שכיחי להו כולא האי. המקל לא הפסיד בכל גוונא. כך הוא העקר בזה.
6