שאילת יעבץ, חלק ב קפ״טSheilat Yaavetz, Volume II 189
א׳והואיל ואתא לידן הך ענינא. נימא מילתא נמי. בציר דג טהור. ואציג הנה גם מה שסלקתי תלונת תו' על פירש"י בבכורות (כב"א) דאיתא התם אר"ל משום רי"ן הלוקח ציר מע"ה משיקו במים. וטהור (מטומאת ע"ה) ממ"נ כו'. ואי רובא ציר. ציר לא בר קבולי טומאה הוא (דזיעה בעלמא הוא) מאי איכא משום מעוטא דמיא (דמקבלי טומאה והשקה לא מהניא בהו הואיל ורובא ציר ובאוכל לא סלקא השקה) הנך בטלו להו ברובא (ולא הוי הציר טמא) ארי"ר ל"ש (דבטלו ברוב) אלא לטפל בהן פתו. אבל לקדרה לא (שהמים שבתוך הציר מוצאין מים שבקדרה. ומצטרפין ורבין על הציר ומטמאין אותו) מצא מין את מינו וניעור. תו' וניעור. פירש בקו' שהמים רבין על הציר ומטמאין אותו. ולא דק. דציר לא בר קבולי טומאה הוא כו'.
1
ב׳ישוב הגון למ"ש תו' על רש"י בבכורות (ךב"א) בדין ציר
ונראה לי דשפיר דייק רש"י. לא אמרינן דלאו בר קבולי טומאה הוא. אלא קודם שהוכשר. לפי שדינו ודאי כאוכל. אי משום דבא מן האוכל. ואי משום דמשקה הבא לאוכל כאוכל דמי. והא דקאמר רש"י דזיעה בעלמא הוא. ר"ל מתחלה. לחה היוצאה מן הדגים מעצמן. אינה אלא זיעה (וכמש"ל) ואינה מקבלת טומאה. אך לאחר שנכבשו הדגים במלח ובמים. ונעשה ציר. הרי הוא אוכל בלי ספק. שכל כבוש הרי הוא כמבושל. ואם המים מעוטים. כבר נתבטלו במעוטם. לפי שנעשו אוכל והוו להו כולהו ציר. ודינו כאוכל (דוק בפירש"י הנ"ל ותשכח. דהדר קרי ליה אוכל. ואינו סותר דברי עצמו. אלא מעיקרא זיעה. וכשמתוקן עם מעוט מים. שב הכל אוכל) ועדיין צריך הכשר לקבל טומאה (אע"ג דכל הדגים בחזקת טומאה מן הסתם. ותו משכחת לה בחתיכת אלתית כו'. ומאי דקשה מהך שמעתא אמתני' רפ"ו דמכשירין. עלח"ש שם) הילכך מותר לטבול בו כשהמים מעוט. שלא הכשירוהו עד שבטלו ונעשו אוכל. משא"כ לקדרה שהמים רבים עליו. ונעורה הטומאה. ודאי מטמאין את הציר מעתה. לפי שכבר חזר אוכל עכ"פ. כדפרישנא יאות. ובהא סליק פירש"י כהוגן ודייק טובא. הנלע"ד יעב"ץ.
ונראה לי דשפיר דייק רש"י. לא אמרינן דלאו בר קבולי טומאה הוא. אלא קודם שהוכשר. לפי שדינו ודאי כאוכל. אי משום דבא מן האוכל. ואי משום דמשקה הבא לאוכל כאוכל דמי. והא דקאמר רש"י דזיעה בעלמא הוא. ר"ל מתחלה. לחה היוצאה מן הדגים מעצמן. אינה אלא זיעה (וכמש"ל) ואינה מקבלת טומאה. אך לאחר שנכבשו הדגים במלח ובמים. ונעשה ציר. הרי הוא אוכל בלי ספק. שכל כבוש הרי הוא כמבושל. ואם המים מעוטים. כבר נתבטלו במעוטם. לפי שנעשו אוכל והוו להו כולהו ציר. ודינו כאוכל (דוק בפירש"י הנ"ל ותשכח. דהדר קרי ליה אוכל. ואינו סותר דברי עצמו. אלא מעיקרא זיעה. וכשמתוקן עם מעוט מים. שב הכל אוכל) ועדיין צריך הכשר לקבל טומאה (אע"ג דכל הדגים בחזקת טומאה מן הסתם. ותו משכחת לה בחתיכת אלתית כו'. ומאי דקשה מהך שמעתא אמתני' רפ"ו דמכשירין. עלח"ש שם) הילכך מותר לטבול בו כשהמים מעוט. שלא הכשירוהו עד שבטלו ונעשו אוכל. משא"כ לקדרה שהמים רבים עליו. ונעורה הטומאה. ודאי מטמאין את הציר מעתה. לפי שכבר חזר אוכל עכ"פ. כדפרישנא יאות. ובהא סליק פירש"י כהוגן ודייק טובא. הנלע"ד יעב"ץ.
2