שאילת יעבץ, חלק ב קצ״אSheilat Yaavetz, Volume II 191
א׳בענין קושיא בב"ק (ד"י) על תו'
בגמרא ב"ק (יע"א) תו' ד"ה שהשור חייב בו פסולי המוקדשין. וא"ת ל"ל שור ולא אדם. ת"ל מוהמת יהיה לו מי שהמת שלו. כדפטרינן שור פס"ה דמת אסור בהנאה. כתב אמ"ה זצ"ל בספרו (סקל"ו) ז"ל. מקשים דבהפרה (נב"ב) פריך בגמרא איפוך אנא. ומשני פטר גבי בור. הואיל ופטר בו את הכלים. והשתא אי לא כתב שור. אלא חמור לחוד. הוה מוקמינן חמור למעוטי אדם כו'.
בגמרא ב"ק (יע"א) תו' ד"ה שהשור חייב בו פסולי המוקדשין. וא"ת ל"ל שור ולא אדם. ת"ל מוהמת יהיה לו מי שהמת שלו. כדפטרינן שור פס"ה דמת אסור בהנאה. כתב אמ"ה זצ"ל בספרו (סקל"ו) ז"ל. מקשים דבהפרה (נב"ב) פריך בגמרא איפוך אנא. ומשני פטר גבי בור. הואיל ופטר בו את הכלים. והשתא אי לא כתב שור. אלא חמור לחוד. הוה מוקמינן חמור למעוטי אדם כו'.
1
ב׳אופן הקושיא אינו מובן לי. שהרי קושית התו' במקומה עומדת. לא לכתוב שור. וממילא ידענא דבור פטר בו כלים. מכח למוד דוהמת יהיה לו. ואדם אין המת שלו. וליכא למימר דאי לא כתב שור. הוה אמרינן איפוך. ומוקמינן והמת יהיה לו דבור. למטפלין בנבלה. ודשור. למי שהמת שלו. דהא אכתי מסתברא פטר בבור. שכן פטר בו את הכלים. כדילפינן מחמור ולא כלים. דלפטור בו אדם. לא צריך. דתיפוק ליה מוהמת יהיה לו. דמ"מ חמור לפטורא אתי. משו"ה והמת וגו'. נמי לפטורא מייתינן ליה. וממילא שמעת מניה פטורא באדם. על כרחך מעוטא דחמור לכלים הוא דאתא נמצא יפה הקשו תו'. ומ"ש אמ"ה ז"ל. הוא ממש דברי תו'. אבל אינו מספיק ליישב דעת המקשה הלז שעדיין יאמר מה צורך לכך. הלא אפילו את"ל דשפיר קשיא איפוך. לענין מעוטא דאדם נמי. אפ"ה לא תקשי קושית התו' כלל. דהא מבעי לן שור. למילף פטורא דכלים. דלא הוה ידעינן בלא"ה. אבל באמת לק"מ לגמרי. ותו' שפיר קאמרי. דעל כרחנו צריכין אנו לתירוצם. ובלא"ה קושיא כדקיימא קיימא. ונראה דינקותיה דמר אבא היא. או יש שם איזה השמטה בלשונו. ואל"ה לא ידענא מה אידון בה
2