שאילת יעבץ, חלק ב קצ״זSheilat Yaavetz, Volume II 197
א׳הנה שאלני רל"ל הפו"מ דקה"ב (בשליחות חבריו פו"מ דג"ק. שימלך עמי להגיד להם דעתי) על אודות שוחט דקה"ב שהקל בשחיטת דקה. שנמצא אחריו ראש כבש. כמעט שעשה בו הגרמה. ואמרתי לו שראוי ודאי לעשות גדר בפני השוחטים. שלא יקילו ראש כל כך. ולקנוס השוחט קל הדעת ההוא. שקרוב להאכיל נבלות לישראל. אחר זה בא אלי פו"מ דק"ס שבה"ב. התוס' ר"ש פלאגי שי'. והציע דבריו בפני. שחומרא זו עושה רעש גדול אצל הנכרים בעלי המקולין בה"ב. לכן ההכרח לא יגונה להעמיד הדבר על דין תורה. בכן נענעתי לו ראשי ואמרתי אליו אם כן הוא (שיש איזה חשש מצד אנשי החירות דלא מקבלי מרות להחמיר. במה שלא נאסר מן הדין) אזי אין כדאי להרגיז עיר ומלואה בשביל כך. אח"ז התוועדו הד"ק אשכנזים וספרדים על עסק זה. והגיד פו"מ רל"ל הנ"ל באסיפה זו. מה שהשיבותיו על דבר שאלה הנ"ל. ששלחוהו לשאול אותי לשמוע מה בפי. ואולם התוס' רש"פ פו"מ הספרדים הגיד להם לאמר שאני הסכמתי עמו. להניח הדבר כמות שהוא ולא לעורר מדנים. עם בע"ד קשים. רק להזהיר השוחטים להבא להרחיקם ממכשול. כאשר הוא האמת. שכך הגדתי לו. אך רל"ל השואל אותי ראשונה ושמע ממני כנ"ל. לא ידע מזה מה שאמרתי לספרדי באחרונה. ומיאן להאמין דשוינא נפשאי הדרנא. וכתב אלי בעודם בוועד הנ"ל. לגמור דין השוחט. לחקרני על מה זה אומר ככה להכחישו. ומה ראיתי על ככה לחזור בי. וחילה פני באגרתו ולהשיבו תיכף בלי איחור. מפני הכבוד ורצון הנאספים היקרים הממתינים ויחלו כמטר לי. ועניתיו דבר מיד ע"י שלוחם של הד"ק. מביא האגרת לעת ערב. וזהו דבר תשובתי.
1
ב׳תשובה
2
ג׳ב"ך יברך ישראל למב"י תקכ"ד לפ"ק. אלטונא.
3
ד׳שלמא רבה וברכתא. בהדי פניא ולאורחא. לאי"נ מחו' האלוף הק' הנכבד והנדיב התורני פו"מ כה' יהודא ליב סג"ל יצ"ו.
4
ה׳ע"ד שוחט שהקל ראש בשחיטה
גי"ה ק' ברגע זו. והנני מוכרח להשיב מפני הכבוד. אף אם לאו עלי דידי רמיא. ואני מברך כל יום ברוך שלא עשני אב"ד. מ"מ להוציאו חלק אי אפשר. להשיב אמרים אמת לשולחי. אשר הקשה לשאול כאלו דברי סותרין זא"ז. חס ליה לזרעא דאבא. כי באמת לא יצא דבר מפי כלל. דשחיטה באלכסון. שלא כדין ואסור. זהו דבר שאי אפשר לשמוע. ודבר מבואר הוא בגמרא ובש"ע (סך"א סע"ד) שחיטה העשויה כקולמוס כשרה. ומה שנתלו הרוצים להחמיר. בלשון הש"ע (ס"ך ס"ג) שישחוט באמצע הצואר. הוא שבוש גמור. דלא אתי אלא לאפוקי מן הצדדין. זה מובן לתשב"ר (וע"ל הר"מ בפ"א מהלכות שחיטה) וגם אתמר בהדיא שם (סך"ד סע"ד) דאפילו לכתחלה שוחטין באלכסון א"כ מכל זה פשוט. שמדינא כשרה השחיטה באלכסון. ואין זה צריך חפוש מחפוש. כי דבר ידוע הוא לכל בר בי רב אפילו דחד יומא. ואין צריך לפנים. רק באופן ובתנאי שירחיק השוחט שחיטתו למעלה ד' אצבעות. כדקיי"ל בסימן ך'. אכן מפני שראיתי ראש אחד של כבש שהביא השוחט בידו לפני שהיה כמעט נגע בחטי. רק מובדל כחוט השערה. אמרתי בכגון זה ודאי ראוי להחמיר למגדר מילתא. כי המכשול קרוב. ודילמא משתלי ולאו אדעתיה. ובפרטות בבהמת נכרי. ודאי ראוי להחמיר. ולא מצד הדין הגמור. אלא לעשות סייג לתורה. וכדאמרינן רב בקעה מצא כו'. כזה וכזה היו דברי למעכ"ת ולזולתו. ובמ"כ לא דקדק אחרי. כי מדת הדין ד"א. וחומרא בעלמא ד"א. אכן כשמעי מפי אהו' ה"ר שמואל הספרדי. כי חומרא זו נפיק מנה חורבא רבה. הודיתי לו. שאם כדבריו. אין להרעיש העולם בשביל כך. נמצא אין כאן סתירה מניה וביה לגמרי. אלה הם דברי הנאמרים באמת. בלי עיון ובלי חפוש בספרים כלל וכלל. ועמכם החכמה והמדע להעמיד דבר על בוריו. נאם הכותב מתוך טרדות העיון. בדבר אחרים שאינם נוגעים לזה הענין. רק אהבתו קלקלה השורה. להשיבו בלי איחור ובמהרה יעב"ץ ס"ט בחפזי כותב.
גי"ה ק' ברגע זו. והנני מוכרח להשיב מפני הכבוד. אף אם לאו עלי דידי רמיא. ואני מברך כל יום ברוך שלא עשני אב"ד. מ"מ להוציאו חלק אי אפשר. להשיב אמרים אמת לשולחי. אשר הקשה לשאול כאלו דברי סותרין זא"ז. חס ליה לזרעא דאבא. כי באמת לא יצא דבר מפי כלל. דשחיטה באלכסון. שלא כדין ואסור. זהו דבר שאי אפשר לשמוע. ודבר מבואר הוא בגמרא ובש"ע (סך"א סע"ד) שחיטה העשויה כקולמוס כשרה. ומה שנתלו הרוצים להחמיר. בלשון הש"ע (ס"ך ס"ג) שישחוט באמצע הצואר. הוא שבוש גמור. דלא אתי אלא לאפוקי מן הצדדין. זה מובן לתשב"ר (וע"ל הר"מ בפ"א מהלכות שחיטה) וגם אתמר בהדיא שם (סך"ד סע"ד) דאפילו לכתחלה שוחטין באלכסון א"כ מכל זה פשוט. שמדינא כשרה השחיטה באלכסון. ואין זה צריך חפוש מחפוש. כי דבר ידוע הוא לכל בר בי רב אפילו דחד יומא. ואין צריך לפנים. רק באופן ובתנאי שירחיק השוחט שחיטתו למעלה ד' אצבעות. כדקיי"ל בסימן ך'. אכן מפני שראיתי ראש אחד של כבש שהביא השוחט בידו לפני שהיה כמעט נגע בחטי. רק מובדל כחוט השערה. אמרתי בכגון זה ודאי ראוי להחמיר למגדר מילתא. כי המכשול קרוב. ודילמא משתלי ולאו אדעתיה. ובפרטות בבהמת נכרי. ודאי ראוי להחמיר. ולא מצד הדין הגמור. אלא לעשות סייג לתורה. וכדאמרינן רב בקעה מצא כו'. כזה וכזה היו דברי למעכ"ת ולזולתו. ובמ"כ לא דקדק אחרי. כי מדת הדין ד"א. וחומרא בעלמא ד"א. אכן כשמעי מפי אהו' ה"ר שמואל הספרדי. כי חומרא זו נפיק מנה חורבא רבה. הודיתי לו. שאם כדבריו. אין להרעיש העולם בשביל כך. נמצא אין כאן סתירה מניה וביה לגמרי. אלה הם דברי הנאמרים באמת. בלי עיון ובלי חפוש בספרים כלל וכלל. ועמכם החכמה והמדע להעמיד דבר על בוריו. נאם הכותב מתוך טרדות העיון. בדבר אחרים שאינם נוגעים לזה הענין. רק אהבתו קלקלה השורה. להשיבו בלי איחור ובמהרה יעב"ץ ס"ט בחפזי כותב.
5