שאילת יעבץ, חלק ב ל׳Sheilat Yaavetz, Volume II 30

א׳התקח"ל.
1
ב׳דין בכור במלוה שרוצה לתת מכיסו המעות קודם גבייה
הוגד לי שפסקו דייני אלטונא שרשאי בכור לתת דמי שטרות ולעשותן מוחזק. אחר מות אביו. כדי שיטול בהם פי שנים. ולא ידעתי מאין הרגלים. א"כ בכל ראוי נאמר כך. והרי שהיו מורישי אביו עשירים מופלגים. יביא משלו ויניח בעד הראוי לבוא מהם לירושת אביו. כדי לטול בהם חלק בכורה. וכן יעשה בכל מלוה בטוחה. ובטל דין ראוי מעתה. ולא שמענו ולא ראינו כך מעולם. גם ממתני' דכתובת בענין דכרין תהוי תיובתייהו. דאם אמרו יתומים אנחנו מעלין על נכסי אבינו יותר דינר. כדי שיטלו כתובת אמן. אין שומעין להם. ש"מ דאין בידם להפקיע ירושת אחיהם בהמצאה כזו. ה"נ הכא דכוותה. כל הבא להפקיע ירושה מאחיו כגון זו אין שומעין לו. ואין להשיב. התם עבוד רבנן תקנתא. כי היכי דלא תעקר נחלה דאורייתא. הא הכא נמי נחלה דאורייתא היא דמיפקעא בהכי. דכתיב בכל אשר ימצא לו. ולא במה שאינו נמצא לו בעת מיתתו. פרט לממציא לו ירושת פי שנים. הנראה לי. יעב"ץ.
2