שאילת יעבץ, חלק ב מ״וSheilat Yaavetz, Volume II 46
א׳מפרק הרי הקושיא בי"ד סל"ד ודלא כש"ך
ודקשיא לך בהגהת הש"ע סל"ד בי"ד. כבר ביאר הרב בט"ז שאין לתרץ קושית מהרמ"א בכך ע"ש. אמנם דברי הש"ך בענין זה. תמוהים הם בעיני. מ"ש דבנקבים שיש בהם חסרון לא שייך צירוף. אלא כשהן עומדים באורך כו'. דודאי לא גרע מנקבים שאין בהם חסרון. ולא נ"מ מידי. ביש בהם חסרון עכ"ל. דמאי פשיטותיה דלא גרע. מאחר דביש בהם חסרון. גם השלם מצטרף. משא"כ באין בהם חסרון. וכמ"ש הוא ז"ל עצמו סק"ו. דאע"ג דבתרי בועי דסמיכי דיינינן. הבשר שביניהם כניקב (וכן בכל מקום שהבשר רע נדון כניקב. לא דמי לדהכא. וק"ל) אין מדמין בטרפות. ופשיטא דחדוש הוא הכא. דמצרפינן השלם לנקבים. ואיכא נפקותא רבתא. בין נקבים שיש בהם חסרון. לאין בהם חסרון. ואפילו אי מיירו תרוייהו בהיקף. וכמדומה דאגב ריהטיה כתב דברים הללו. ואליבא דהפוסקים. דלא מחלקים בין נקבים שיש בהם לאין בהם חסרון (אלא בשיעורא בלחוד הוא דאיכא בינייהו) דאיכא מ"ד לעולם מצרפינן השלם שבשניהם. ולמ"ד לעולם לא מצטרף. לדידהו קאמר. ודוק. עם היות שאינם עולים עם דברי עצמו כנ"ל. ובלא זה ג"כ דבריו ז"ל. אינן נראין. במ"ש דאיסר הוא יותר מרוב חלל הקנה. עיין בנק"ה מ"ש בנו דשדי ביה נרגא. ולענ"ד אפשר ליישב הסתירה שהקשה מהרמ"א באופן אחר. דהכא בסעיף א' ברוחב פי חלל הקנה עסקינן. תדע מהרשב"א (שהוא המקור שממנו יצאה הוראה זו. עיין לשונו גם בש"ך) שחידש דין זה. מסברא דנפשיה. דמדין קנה עוף שניקב כנפה. קאתי עלה. והתם משום הקדירה על פי קנה. וזה ידוע לחוש שפיו של קנה הוא צר יותר מחלל שבאמצעו. ואי הכי לק"מ הכל ניחא בס"ד. לעולם איסר הוא פחות מרוב היקף חלל הקנה באמצעו (כדאיירי בסעיף ג') דשם הוא שעור החלל רחב. ויותר הוא מרוב רוחב פי הקנה הצר. ואפי' בבהמה. ואם כך הוא. לחנם טרחו כל הגדולים ז"ל. בישוב סתירה הנ"ל. שא"צ לדחוק כלל. ואם שגיתי אתי תלין. ולאפס פנאי אתן קנצי למלין. וברכות לראש ידידי תלי תלין. יעב"ץ.
ודקשיא לך בהגהת הש"ע סל"ד בי"ד. כבר ביאר הרב בט"ז שאין לתרץ קושית מהרמ"א בכך ע"ש. אמנם דברי הש"ך בענין זה. תמוהים הם בעיני. מ"ש דבנקבים שיש בהם חסרון לא שייך צירוף. אלא כשהן עומדים באורך כו'. דודאי לא גרע מנקבים שאין בהם חסרון. ולא נ"מ מידי. ביש בהם חסרון עכ"ל. דמאי פשיטותיה דלא גרע. מאחר דביש בהם חסרון. גם השלם מצטרף. משא"כ באין בהם חסרון. וכמ"ש הוא ז"ל עצמו סק"ו. דאע"ג דבתרי בועי דסמיכי דיינינן. הבשר שביניהם כניקב (וכן בכל מקום שהבשר רע נדון כניקב. לא דמי לדהכא. וק"ל) אין מדמין בטרפות. ופשיטא דחדוש הוא הכא. דמצרפינן השלם לנקבים. ואיכא נפקותא רבתא. בין נקבים שיש בהם חסרון. לאין בהם חסרון. ואפילו אי מיירו תרוייהו בהיקף. וכמדומה דאגב ריהטיה כתב דברים הללו. ואליבא דהפוסקים. דלא מחלקים בין נקבים שיש בהם לאין בהם חסרון (אלא בשיעורא בלחוד הוא דאיכא בינייהו) דאיכא מ"ד לעולם מצרפינן השלם שבשניהם. ולמ"ד לעולם לא מצטרף. לדידהו קאמר. ודוק. עם היות שאינם עולים עם דברי עצמו כנ"ל. ובלא זה ג"כ דבריו ז"ל. אינן נראין. במ"ש דאיסר הוא יותר מרוב חלל הקנה. עיין בנק"ה מ"ש בנו דשדי ביה נרגא. ולענ"ד אפשר ליישב הסתירה שהקשה מהרמ"א באופן אחר. דהכא בסעיף א' ברוחב פי חלל הקנה עסקינן. תדע מהרשב"א (שהוא המקור שממנו יצאה הוראה זו. עיין לשונו גם בש"ך) שחידש דין זה. מסברא דנפשיה. דמדין קנה עוף שניקב כנפה. קאתי עלה. והתם משום הקדירה על פי קנה. וזה ידוע לחוש שפיו של קנה הוא צר יותר מחלל שבאמצעו. ואי הכי לק"מ הכל ניחא בס"ד. לעולם איסר הוא פחות מרוב היקף חלל הקנה באמצעו (כדאיירי בסעיף ג') דשם הוא שעור החלל רחב. ויותר הוא מרוב רוחב פי הקנה הצר. ואפי' בבהמה. ואם כך הוא. לחנם טרחו כל הגדולים ז"ל. בישוב סתירה הנ"ל. שא"צ לדחוק כלל. ואם שגיתי אתי תלין. ולאפס פנאי אתן קנצי למלין. וברכות לראש ידידי תלי תלין. יעב"ץ.
1