שאילת יעבץ, חלק ב נ״זSheilat Yaavetz, Volume II 57
א׳י"ג כסליו תקכ"ו לפ"ק קעח"ג:
1
ב׳שלום לכבוד אהו' אדמ"ו הרב המאה"ג הגאון האמיתי והמפורסם מופת הדור חסידא קדישא וענותן כהלל עליו אין לגמור את ההלל ידיד נפשי וחביבי כבבת עיני ולבבי נ"י ע"ה פ"ה כש"ת מוהר"ר יעקב ישראל נר"ו יאיר לעולמים.
2
ג׳אתן תודה לאדמ"ו שעשיתי כאשר צוני עלי וכו'. מעתה אשאל ממ"ו שאלה אחת קטנה מהכיל נידון עגלים הרכים שאינן בני ח' ימים שאסור לשחוט אותם כמבואר בי"ד סימן ט"ו סעיף ב' וג' ובט"ז ובש"ך שם. והקצבים בכאן נוהגים בהם היתר לשחוט אותם מטעם שנצרכים לקיבה שלהם להעמיד בהם גבינה הנעשה בכאן. והמוכר אינו רוצה להמתין עד ח' ימים. ואם לא יקנוהו יהודים אזי יקנוהו ערלים להבדיל. כדי להעמיד בקיבה שלהם גבינה טרפה שלהם ואז לא יוכלו היהודים לעשות גבינה כשרה כי לא נמצא במדינה זו שום עגל בן ח' ימים. רק מיד שנולד השור בן יומו קרוי שור ומוכרים אותם ליהודים או לערלים להבדיל והנה הקצבים תולין באילן גדול באמרם שכבר נשאלה שאלה זו להגאון מ' יחזקאל ז"ל אב"ד דג' קהלות והתיר בפשיטות לשחוט אותם והבשר למכור לעכו"ם. ולענ"ד נראה לאיסור. ויותר היה נראה בעיני להתיר להם לנחור אותם כמובא בט"ז סימן קי"ו רק משום שצריכים להקיבה שלהם מההכרח להם לשחוט אותן. ולא מלאני לבי להורות הלכה למעשה לפני רבי בזה הענין. גם מסופק אני אם יהיו נשחטים בברכה או בלא ברכה. הואיל ואינן עומדין ליהנות מהם כלל. לכן אבקש מאדמ"ו למחול על כבוד תורתו מאה פעמים ולהודיעני ע"י פ"מ איך להתנהג בזה. להיתר או לאיסור. גם אבקש ממ"ו להודיעני נידון של קדיש של פרקים ושל ברכי נפשי. הנחשבים בכנסת ישראל לתפלה קדישים. ובמ"א סימן קל"ש משמע דנחשבים לתהלים קדישים. לכן יורנו רבינו מה הוי עלה. ואם לא היה אמ"ו טרוד כ"כ הייתי מבקש ממנו במח"כ אלף פעמים לכתוב לי כל פרטי דיני קדיש בכלל ובפרט להיות שמנהגים פרטים בזה. ועוד אחת אשאל ממ"ו ואותה אבקש כשיכתוב לי אמ"ו אגרת אל יעשה אותה פראנקה כי יש לי צער גדול מזה בהימנותי. ומחמת אישון לילה אקצר. שנותיו לא יבצר. מהאל חסד נוצר. כ"ד עבדו ותלמידו היוצא בקידה אפים ארצה והאומר שלום מאד"ה. הק' יהושע ליפשיץ מאפטא מ"ץ פ"ק הנ"ל: על תשובת אמ"ו אצפה אי"ם.
3
ד׳תשובה
4
ה׳בדין שחיטת עגלים תוך ח"י
שלום כו'. לענין שחיטת עגלים תוך ח' ימים. נ"ל דלית דין צריך בשש מכמי טעמי. חדא דאין כאן רק חששת ספק רחוק. כמ"ש אצלי בס"ד במו"ק. ועוד אפילו היה כאן ודאי איסור. יש מקום מרווח להקל. עיין מגדל שלי דשע"ז. ולענין היתר נחירה ע"ש דף שנ"ט ע"ב. והטוב הוא לשחוט אותם עם כשרות ודאות. ואם לאו. ישחטם בלי ברכה. ולא ידעתי טעם מעלתו שנראה לו לאיסור. מי איכא הוראה לאיסורא. אכן לדעתי בנקל יוכל מעלתו לפייס את הקצבים שימתינו מלשחטם עד עבור עליהם שמונת ימים. ואם הדבר קשה להוציאו אל הפועל. יתנהג כאמור. ביחוד כשהפריס ע"ג קרקע. ולא חזי ביה ריעותא. אין כאן בית מיחוש ואפילו לאכילה הוו חזו בכה"ג. אלא דמחמרינן בהו לפנים משורת הדין כמ"ש בחיבורי הנ"ל. וחלילה להקל בכך. לכן אם עכ"פ מוכרח לשחטם תוך זמן לבדם. לא יברך על השחיטה. שלא יבואו להתיר הבשר באכילה. או ינחור. בתנאי המבואר במגדל שלי במקום הנ"ל. ודבז"ל. בענין דין קדיש פרקים וכיוצא בו. אינני מטפל. בעיני כולם שוים לטובה ולקדושה. מימי לא הטרחתי עצמי בדינים כאלו. כדי שלא לבטל בשביל כך מגופי תורה. והמלאכה מרובה לעוסקים בה לשמה. בדיני דינים והלכות גדולות. הנעלמים עדיין מהטיילים. אשר קראו בשמותם עלי אדמות בחקירות כאלה. יהי להם את שלהם. איני מתגדר במלאכתם ויוכל מע"ל אם ירצה להתנהג אחריהם בזה. לא יותר. כי בשאר דבריהם. ודאי אין נכון לסמוך עליהם בלי חקירת חכם תחלה. ודי בזו הערה. למי שנפשו בעיניו יקרה. הטרוד יעב"ץ.
שלום כו'. לענין שחיטת עגלים תוך ח' ימים. נ"ל דלית דין צריך בשש מכמי טעמי. חדא דאין כאן רק חששת ספק רחוק. כמ"ש אצלי בס"ד במו"ק. ועוד אפילו היה כאן ודאי איסור. יש מקום מרווח להקל. עיין מגדל שלי דשע"ז. ולענין היתר נחירה ע"ש דף שנ"ט ע"ב. והטוב הוא לשחוט אותם עם כשרות ודאות. ואם לאו. ישחטם בלי ברכה. ולא ידעתי טעם מעלתו שנראה לו לאיסור. מי איכא הוראה לאיסורא. אכן לדעתי בנקל יוכל מעלתו לפייס את הקצבים שימתינו מלשחטם עד עבור עליהם שמונת ימים. ואם הדבר קשה להוציאו אל הפועל. יתנהג כאמור. ביחוד כשהפריס ע"ג קרקע. ולא חזי ביה ריעותא. אין כאן בית מיחוש ואפילו לאכילה הוו חזו בכה"ג. אלא דמחמרינן בהו לפנים משורת הדין כמ"ש בחיבורי הנ"ל. וחלילה להקל בכך. לכן אם עכ"פ מוכרח לשחטם תוך זמן לבדם. לא יברך על השחיטה. שלא יבואו להתיר הבשר באכילה. או ינחור. בתנאי המבואר במגדל שלי במקום הנ"ל. ודבז"ל. בענין דין קדיש פרקים וכיוצא בו. אינני מטפל. בעיני כולם שוים לטובה ולקדושה. מימי לא הטרחתי עצמי בדינים כאלו. כדי שלא לבטל בשביל כך מגופי תורה. והמלאכה מרובה לעוסקים בה לשמה. בדיני דינים והלכות גדולות. הנעלמים עדיין מהטיילים. אשר קראו בשמותם עלי אדמות בחקירות כאלה. יהי להם את שלהם. איני מתגדר במלאכתם ויוכל מע"ל אם ירצה להתנהג אחריהם בזה. לא יותר. כי בשאר דבריהם. ודאי אין נכון לסמוך עליהם בלי חקירת חכם תחלה. ודי בזו הערה. למי שנפשו בעיניו יקרה. הטרוד יעב"ץ.
5