שאילת יעבץ, חלק ב נ״חSheilat Yaavetz, Volume II 58
א׳הוראה להתרא בכבד גסה יותר מדאי
אירע בביתי. תרנגולת שהיה לה כבד גדולה וגסה כפלים ויותר מהראוי לה. שלחתיה לשאול את פי המורה הזקן פה הרב רי"ח ע"ה להורות בה. מתחלה אמר כשר. ושוב אמר לו אחד מהעומדים אצלו. שמא נפוחה היא. אזי חתכה ובדקה מבפנים. ואמר כן הדבר שהיא נפוחה (בל"א גשיוואלין) והטריפה. ולא ידעתי מניין לו חידוש זה. לו יהי כדבריו שנפוחה היא. היכן מצא זה שנפיחה פוסלת בכבד (וכן שנוי מראה אינו פוסל בה. אלא בנפלה לאור ודאי. כמ"ש ז"ל) אטו גרע מנטלה או יבשה. ונשתיירו בה כשני זיתים. במקום מרה וחיותא. כ"ש זו שהיתה שלמה כולה כשאר כבד. אלא שגדולה בשעור היתה. ומראה טוב ושוה לשאר כבד. ואפילו אם היה קצת שינוי מבפנים. חסרון שמבפנים. לאו שמיה חסרון. אפי' בריאה. ואע"ג דבריאה לה"גה דש"ע לא מכשרינן אלא כדי רביעית. שאני ריאה דנקובתה במשהו. ותו דהתם איכא ודאי חסרון. וחסרון גבי ריאה אידכר בתלמודא בהדיא. משו"ה ס"ל דמסתייה לאקולי כדאיתא בגמרא. הבו דלא לוסיף.
אירע בביתי. תרנגולת שהיה לה כבד גדולה וגסה כפלים ויותר מהראוי לה. שלחתיה לשאול את פי המורה הזקן פה הרב רי"ח ע"ה להורות בה. מתחלה אמר כשר. ושוב אמר לו אחד מהעומדים אצלו. שמא נפוחה היא. אזי חתכה ובדקה מבפנים. ואמר כן הדבר שהיא נפוחה (בל"א גשיוואלין) והטריפה. ולא ידעתי מניין לו חידוש זה. לו יהי כדבריו שנפוחה היא. היכן מצא זה שנפיחה פוסלת בכבד (וכן שנוי מראה אינו פוסל בה. אלא בנפלה לאור ודאי. כמ"ש ז"ל) אטו גרע מנטלה או יבשה. ונשתיירו בה כשני זיתים. במקום מרה וחיותא. כ"ש זו שהיתה שלמה כולה כשאר כבד. אלא שגדולה בשעור היתה. ומראה טוב ושוה לשאר כבד. ואפילו אם היה קצת שינוי מבפנים. חסרון שמבפנים. לאו שמיה חסרון. אפי' בריאה. ואע"ג דבריאה לה"גה דש"ע לא מכשרינן אלא כדי רביעית. שאני ריאה דנקובתה במשהו. ותו דהתם איכא ודאי חסרון. וחסרון גבי ריאה אידכר בתלמודא בהדיא. משו"ה ס"ל דמסתייה לאקולי כדאיתא בגמרא. הבו דלא לוסיף.
1
ב׳ועוד דהא ודאי אותה הגהה תמוהה. דאפילו ריאה שנשפכה כקתון כשרה. בדקיימן סמפונהא. ק"ו לזו שהיתה שלמה מבחוץ ומבפנים. כאשר ראיתי אחר החתוך. אף אם היה נראה קצת איזה נקודים ממראה ירוק (געל בל"א) כמו שנראה לי בלילה לפום ריהטא. מ"מ היתה כולה בשר. לא מוגלא ולא דם. ולא בשר נרקב ולא מסמוס כלל. לפי מראית עיני. וביחוד במקום שני זיתים הנ"ל.
2
ג׳א"כ מאין הרגלים להטריף. ולאבד ממון ישראל בחנם. אטו מי חמירא מריאה. דאפילו בועא גמורה אינה פוסלת בה. ואפילו טובא כי לא סמיכי. אפילו קיימא כנדי כנדי צמחי צמחי. ומכשרינן אפילו במים עכורין וסרוחין. עאכ"ו בכבד כזו. והרי אפילו בנימוק בשר הכבד והיה לדם: הסכמת כל האחרונים להכשיר. אע"ג דסופו לירקב הכל ודאי. לא אזלינן אלא בתר השתא. כל שכן שאין להוסיף עוד נפיחה. שלא נזכרה בשום מקום בטרפות. כפי זכרוני. כי נפיחה הדרא בריא. וכי להוסיף על הטרפות יש. ואין זה בכלל בשר רע ונרקב או נתמסמס. דדינו בכל מקום כנקוב. משא"כ נפיחה והבשר קיים. אלא שתפח בכמות. זה לא שמענו בשום מקום שיפסול. אפילו במקום שנקב פוסל. ואצ"ל בכבד. ואפילו את"ל שהיתה הנפיחה גם במקום שני הזיתים. ודאי דלא גרעא מהתליעה כה"ג. כללו של דבר. הוראה זו תמוהה בעיני. שאין לה על מה לסמוך. והיא עולה בנפיחה. ר"ש ודאי הוה מנפח בה. ואעפ"כ החמרתי לעצמי. וצויתי בני ביתי למכרו לגוי. אבל אם הייתי נשאל מאחרים. לא היה בידי לאסור. והיה נ"ל כחא דהתירא עדיף. עם היות לכאורה נראה שמחמת חולי הוא. מ"מ נפש היפה תאכלנה. ואין חולי יותר גרוע מנמוקה ודכוותה כל הני דלעיל. דכולהו מחמת חולי נינהו. ולא מטרפי גם אפשר מחמת בריותא שמינא טובא. לכן הדבר פשוט בעיני להתר גרוע הנלע"ד יעב"ץ.
3