שאילת יעבץ, חלק ב ע״טSheilat Yaavetz, Volume II 79
א׳תיוהא במ"ש אמ"ה בספרו סמ"בוענין לאו הניתק דחמץ
בספרו של אמ"ה (סמ"ב עמ"ש בשי"ע ח"א סט"ז) וא"כ א"א כלל לחייבו משום שאינו יכול לשרוף בשבת שהרי יכול הוא לפרר ולזרות לרוח או להטיל לים עכ"ד. במ"כ דמר אבא. אגב ריהטיה כתב כך. ודינקותיה היא. לענ"ד אזיל בתר אפכא. בהא דפשיטא ליה בפירור וזורה לרוח שרי אפילו בשבת. ולדידי אברא מפשט פשיטא לי. דהא ודאי איסור גמור הוא. אפילו בי"ט (אדרבה שרפה קילא לדידי. כמ"ש במו"ק בס"ד) והא דפסק הר"מ או פוררו וזורה. אוקימנא לה בלח"ש בשעת הביעור דווקא. אב"א כחכמים. ואת"ל כר"י נמי. ובשעת איסורו משבע ואילך נמי. דמודה בה ר"י דאז מצות השבתתו בכל דבר. ומ"מ אף אפרו וגחלתו אסורין. כמ"ש שם בס"ד דבר הגון מאד. מיהת בין הכי ובין הכי. אפילו בי"ט. בודאי לא אפשר לקיים בו בעור חמץ בשום אופן. לא מבעיא בשאר בעור כדינו. דלא אפשר כלל כדאמרן. וחוששני מאיסורא דאורייתא. אלא אפילו בשרפה ליכא לקיומיה בי"ט. משום איסורא דרבנן דרביע עליה מיהא לכ"ע. ודוק (עשי"ע ח"א סקע"ב) ובחבורי מו"ק הארכתי להשיג על האחרונים. במה שכתבו לבערו בי"ט. יע"ש. אצ"ל בשבת דליכא לאשכוחי לגמרי. ובס' דבר שמואל טרח בכדי. דנסיב שבת. דאפילו בי"ט גרידא נמי מתוקמא. זה מצאתי כתוב אצלי מימים קדמונים. שוב נזכרתי שכבר נגעתי בזה בספר מו"ק (סתמ"ו. דמה"א בסופו) ושם רציתי להתנצל בעדו ז"ל במ"ש יכול לפרר ולזרות לרוח. ולא עלתה בידי. וצ"ע (בספר שי"ע ח"א סי' הנ"ל בפיסקא המתחלת איברא ש"ג. אלא בבטל. הוא ט"ס. וצ"ל אלא בקיים). יעב"ץ.
בספרו של אמ"ה (סמ"ב עמ"ש בשי"ע ח"א סט"ז) וא"כ א"א כלל לחייבו משום שאינו יכול לשרוף בשבת שהרי יכול הוא לפרר ולזרות לרוח או להטיל לים עכ"ד. במ"כ דמר אבא. אגב ריהטיה כתב כך. ודינקותיה היא. לענ"ד אזיל בתר אפכא. בהא דפשיטא ליה בפירור וזורה לרוח שרי אפילו בשבת. ולדידי אברא מפשט פשיטא לי. דהא ודאי איסור גמור הוא. אפילו בי"ט (אדרבה שרפה קילא לדידי. כמ"ש במו"ק בס"ד) והא דפסק הר"מ או פוררו וזורה. אוקימנא לה בלח"ש בשעת הביעור דווקא. אב"א כחכמים. ואת"ל כר"י נמי. ובשעת איסורו משבע ואילך נמי. דמודה בה ר"י דאז מצות השבתתו בכל דבר. ומ"מ אף אפרו וגחלתו אסורין. כמ"ש שם בס"ד דבר הגון מאד. מיהת בין הכי ובין הכי. אפילו בי"ט. בודאי לא אפשר לקיים בו בעור חמץ בשום אופן. לא מבעיא בשאר בעור כדינו. דלא אפשר כלל כדאמרן. וחוששני מאיסורא דאורייתא. אלא אפילו בשרפה ליכא לקיומיה בי"ט. משום איסורא דרבנן דרביע עליה מיהא לכ"ע. ודוק (עשי"ע ח"א סקע"ב) ובחבורי מו"ק הארכתי להשיג על האחרונים. במה שכתבו לבערו בי"ט. יע"ש. אצ"ל בשבת דליכא לאשכוחי לגמרי. ובס' דבר שמואל טרח בכדי. דנסיב שבת. דאפילו בי"ט גרידא נמי מתוקמא. זה מצאתי כתוב אצלי מימים קדמונים. שוב נזכרתי שכבר נגעתי בזה בספר מו"ק (סתמ"ו. דמה"א בסופו) ושם רציתי להתנצל בעדו ז"ל במ"ש יכול לפרר ולזרות לרוח. ולא עלתה בידי. וצ"ע (בספר שי"ע ח"א סי' הנ"ל בפיסקא המתחלת איברא ש"ג. אלא בבטל. הוא ט"ס. וצ"ל אלא בקיים). יעב"ץ.
1