שאילת יעבץ, חלק ב פ׳Sheilat Yaavetz, Volume II 80
א׳פלפלא אריכא דמעלי לכולא גופא דשמעתא רפא"נ בלאו הניתק דגזל ועושק
הואיל ואתא לידן ענינא דלאו הניתק: אציגה הנה מ"ש בחי"ג רפא"נ (דסא"א) תו' ד"ה לעבור עליו בשני לאוין. וא"ת ולוקמה בגזל גופיה בשני לאוין. וי"ל דלא לקי אלאו דגזל דנתק לעשה. אבל כי מוקמינן בכובש ש"ש באם אינו ענין. לקי שפיר. כתב מהרש"א ז"ל הא דקאמר בגמרא ולוקמה ברבית ואונאה כו'. אע"ג דאין לוקין עליהן. אין כאן קשיא לדת"ו כו'. דאין זה מקרי לאו הנתק לעשה כו'. אלא גזל. דמצינו בכמה דוכתי דקרי ליה ניתק. לפי משמעות הכתוב והשיב את הגזלה. ולגופיה אצטריך לגזל גופיה שיהא נתק לעשה. ולא קאי אלאו דלא תגזול. דמוקמינן ליה לכובש ש"ש באם אינו ענין עכ"ל. רצה לומר. קרא דוהשיב קאי אגזל גופיה דאתי מבינייא. לנתקו לעשה. ונ"ל דוחק עצום.
הואיל ואתא לידן ענינא דלאו הניתק: אציגה הנה מ"ש בחי"ג רפא"נ (דסא"א) תו' ד"ה לעבור עליו בשני לאוין. וא"ת ולוקמה בגזל גופיה בשני לאוין. וי"ל דלא לקי אלאו דגזל דנתק לעשה. אבל כי מוקמינן בכובש ש"ש באם אינו ענין. לקי שפיר. כתב מהרש"א ז"ל הא דקאמר בגמרא ולוקמה ברבית ואונאה כו'. אע"ג דאין לוקין עליהן. אין כאן קשיא לדת"ו כו'. דאין זה מקרי לאו הנתק לעשה כו'. אלא גזל. דמצינו בכמה דוכתי דקרי ליה ניתק. לפי משמעות הכתוב והשיב את הגזלה. ולגופיה אצטריך לגזל גופיה שיהא נתק לעשה. ולא קאי אלאו דלא תגזול. דמוקמינן ליה לכובש ש"ש באם אינו ענין עכ"ל. רצה לומר. קרא דוהשיב קאי אגזל גופיה דאתי מבינייא. לנתקו לעשה. ונ"ל דוחק עצום.
1
ב׳אמנם לי נראה דלק"מ. דרבית ואונאה לא מיקרי ניתק לעשה. דהא אפילו ברבית קצוצה פליגי בה אם ניתק להשבון ואונאה. אי בבציר משתות. מחילה היא. וביתר משתות נמי איכא פלוגתא. משו"ה לא פסיקא מילתא (אבל והשיב דגזלה. ודאי מקרי ניתק. דקאי אלא תגזול) וכובש ש"ש אין הכי נמי דמקרי ניתק. והשתא ניחא כוונת תו'. מעקרא הקשו לוקי לא תגזול לגופיה דגזל לעבור עליו בשני לאוין. אע"ג דאתי מביניא. ומשנו שפיר. דמאי מהני לגזל. אי איכא נמי לאו דלא תגזול. הא ודאי קאי עליה והשיב הגזלה. שהוא ענין לו. ואכתי ניתק הוא. ולא לקי עליה. והיכא דאיכא לאוקמי למלקות. לא מוקמינן בלאווי יתירי. משא"כ בלא תעשוק ש"ש דאינו ענין לו. אתי שפיר לעבור עליו בשני לאוין. דמהני ליה למלקות. דאלאו דידיה לא לקי. דניתק הוא ודאי. אלא מיהא אלאו דלא תגזול אינו ענין לו. ולא אינתיק: לקי שפיר. זה ברור ודוק.
2
ג׳מהרש"א אשתמיטיה תלמוד ערוך ועפ"ו נתיישבו דתו' היטב
עוד כתב מהרש"א. ז"ל ומיהו מה שהקשינו דהא לאו דלא תעשוק ניתק לעשה כמו לאו דלא תגזול. דכתיב את העושק כו'. נ"ל ליישב קושיתו. ולע"ד אשתמיטיתיה הא דאר"ח בהזהב (דמח"א) דמוקי הך קרא דעושק בשבועה. במייחד לו כלי. והתם הוא דאהדריה קרא. ונתקו לעשה. דבעמוד והשב קאי. אבל בקרא דלא תעשוק. שהוא אזהרה למעכב ש"ש. לא אשכחן דנתקו. וא"כ. אע"ג דמדינא מ"מ חייב לתת לו שכרו. אין זה ניתק לעשה. לכן צדקו דברי תו'. דכיון דאוקמינן ללאו דלא תגזול בכובש ש"ש. לקי שפיר. כיון דאתי באם אינו ענין. כוונתם בזה. כמש"ל דאע"ג דבלא"ה לא הוה לקי. מאחר שעכ"פ מחויב לשלם. ולא בטל העשה. ותו דהוי לאו שאין בו מעשה. מ"מ כיון דלא מצינן לאוקמיה אלא בכוב"ש שכיר. באם אינו ענין. להכי אהני ליה לאו יתירא למלקי. משא"כ בגזל ליכא לאוקמיה ולמלקי עליה בלאו יתירא. כיון דאתי מבינייא. דכה"ג לא חשיב לאו למלקות. שאין עונשין מן הדין. ותו דמ"מ ענין הוא לו. וניתק הוי כמש"ל. הילכך אפילו מוקמת לא תגזול אגופיה. לא לקי. דבמילתיה קאי. ודוק. ומה שתרץ הרב רש"א ז"ל. כיון דהעשה בלשון עושק והלאו בלשון גזל. לא מקרי לאו הנתק. לכאורה אין לו הבנה. והוא ז"ל עצמו הרגיש בדחקו. דמאי אכפת לן בלאו דלא תגזול. הא כתיב ביה נמי בגופיה לשון עושק. ולא תעשוק רעך להיכן אזיל.
עוד כתב מהרש"א. ז"ל ומיהו מה שהקשינו דהא לאו דלא תעשוק ניתק לעשה כמו לאו דלא תגזול. דכתיב את העושק כו'. נ"ל ליישב קושיתו. ולע"ד אשתמיטיתיה הא דאר"ח בהזהב (דמח"א) דמוקי הך קרא דעושק בשבועה. במייחד לו כלי. והתם הוא דאהדריה קרא. ונתקו לעשה. דבעמוד והשב קאי. אבל בקרא דלא תעשוק. שהוא אזהרה למעכב ש"ש. לא אשכחן דנתקו. וא"כ. אע"ג דמדינא מ"מ חייב לתת לו שכרו. אין זה ניתק לעשה. לכן צדקו דברי תו'. דכיון דאוקמינן ללאו דלא תגזול בכובש ש"ש. לקי שפיר. כיון דאתי באם אינו ענין. כוונתם בזה. כמש"ל דאע"ג דבלא"ה לא הוה לקי. מאחר שעכ"פ מחויב לשלם. ולא בטל העשה. ותו דהוי לאו שאין בו מעשה. מ"מ כיון דלא מצינן לאוקמיה אלא בכוב"ש שכיר. באם אינו ענין. להכי אהני ליה לאו יתירא למלקי. משא"כ בגזל ליכא לאוקמיה ולמלקי עליה בלאו יתירא. כיון דאתי מבינייא. דכה"ג לא חשיב לאו למלקות. שאין עונשין מן הדין. ותו דמ"מ ענין הוא לו. וניתק הוי כמש"ל. הילכך אפילו מוקמת לא תגזול אגופיה. לא לקי. דבמילתיה קאי. ודוק. ומה שתרץ הרב רש"א ז"ל. כיון דהעשה בלשון עושק והלאו בלשון גזל. לא מקרי לאו הנתק. לכאורה אין לו הבנה. והוא ז"ל עצמו הרגיש בדחקו. דמאי אכפת לן בלאו דלא תגזול. הא כתיב ביה נמי בגופיה לשון עושק. ולא תעשוק רעך להיכן אזיל.
3
ד׳ויש להליץ בעדו ולומר שכך כוונתו. דמאחר שיש כאן שני לאוין והעשה על כרחין לא קאי אלא אחדא. דהיינו ההוא דמשתעי בלשון עושק. משא"כ לאו דלא תגזול. לא ניתק בכך.
4
ה׳והיינו נמי דאמרינן התם בריש תמורה. כיון דאית ביה תרי לאוי. לא אתי חד עשה ומנתק להו. דהיינו טעמא. משום דהעשה לא נאמר אלא בלשון תמורה. לא בלשון חילוף. כך נ"ל ליישב דברי הרב ז"ל. ובאמת נאה הוא כמין חומר. ואין בו דוחק כלל. אע"פ שמסופקני אם נתכוין רש"א לכך. ולדידי פשיטא דאתי שפיר. דלא מוקי לא תגזול לגופיה וכדלעיל וק"ל.
5
ו׳וישוב הגון לשני סוגיות הנראות כסותרות זא"ז
ומאי דכתיבנא דאשתמיטתיה למהרש"א גמרא דהזהב. דהכרח יש לחלק בין המקראות. דההוא דסוף סדר ויקרא בפרשת קרבן אשם גזלות. קרא דוהשיב שפיר מקרי מנתק לעשה לאו דלא תגזול דעליה קאי ודאי. משא"כ והשיב את העושק. לא קאי אלא תעשוק כנז"ל. זה מוכרח עוד מצד אחר. שאי אפשר שלא לומר כך. דהא בהמקבל אמרינן. איזהו גזל ואיזהו עושק. אר"ח כו'. והשתא תקשי ר"ח מדידיה אדידיה. דהא בהזהב איהו דמוקי ליה בייחד לו כלי. ותו מדרבא. דאמר התם זהו גזל זהו עושק. ולמה חלקן הכתוב. לעבור עליו בשני לאוין. ואילו בהזהב רבא גופיה מייתי סייעתא לדר"ל מהאי דר"ח. דמיירי ביחד לו כלי. אלא האמת כמו שפירשתי ובארתי היטב בס"ד. דהך קרא דעושק גבי קרבן שבועה. לא קאי אלאו דלא תעשוק. דלא מקרי לאו הנתק. ומשו"ה אמר רבא התם נמי כמו בשמעתין. לעבור עליו בשני לאוין. דלקי שפיר כי הכא. ומה שהקשו שם בתו' תימה כו'. אבל באשם גזלות למה נכתב או בגזל או עושק. כוונו לכך. דבשלמא גבי אזהרת לאו אתי שפיר לטפויי ליה לאו. למלקי עליה כדאמרן. דאזדו לטעמייהו. דכי מוקמינן באם אינו ענין לקי שפיר. אבל באשם גזלות דליכא למלקי עליה דלא כתיב ביה לאו דאע"ג דעושק אתי מגזל לא מקרי לאו למלקות כדפרישית. ומשום העשה לא אצטריך לאהדוריה. כיון דלדידיה אתי מגזל. ואע"ג דמתוקם ביחד לו כלי לעשקו. מגזל שמעינן ליה. כדפרשינן התם בהזהב. דמיירי שנתנו לו וחזר ונטלו הימנו. א"כ היינו גזל. ותרתי גזל למה לי. לכתוב בחד דמייתי קרבן. וליתי אידך ממילא. בשלמא לר"ח לא קשיא דאליביה חלקן הכתוב משום דתרתי מילי נינהו. וקסבר דלא יליף חד מחבריה. להכי אף בקרבן הוצרך הכתוב לחלקן. דוק היטב כי נכון הוא. כל זה כתבתי לפני שנים קדמוניות.
ומאי דכתיבנא דאשתמיטתיה למהרש"א גמרא דהזהב. דהכרח יש לחלק בין המקראות. דההוא דסוף סדר ויקרא בפרשת קרבן אשם גזלות. קרא דוהשיב שפיר מקרי מנתק לעשה לאו דלא תגזול דעליה קאי ודאי. משא"כ והשיב את העושק. לא קאי אלא תעשוק כנז"ל. זה מוכרח עוד מצד אחר. שאי אפשר שלא לומר כך. דהא בהמקבל אמרינן. איזהו גזל ואיזהו עושק. אר"ח כו'. והשתא תקשי ר"ח מדידיה אדידיה. דהא בהזהב איהו דמוקי ליה בייחד לו כלי. ותו מדרבא. דאמר התם זהו גזל זהו עושק. ולמה חלקן הכתוב. לעבור עליו בשני לאוין. ואילו בהזהב רבא גופיה מייתי סייעתא לדר"ל מהאי דר"ח. דמיירי ביחד לו כלי. אלא האמת כמו שפירשתי ובארתי היטב בס"ד. דהך קרא דעושק גבי קרבן שבועה. לא קאי אלאו דלא תעשוק. דלא מקרי לאו הנתק. ומשו"ה אמר רבא התם נמי כמו בשמעתין. לעבור עליו בשני לאוין. דלקי שפיר כי הכא. ומה שהקשו שם בתו' תימה כו'. אבל באשם גזלות למה נכתב או בגזל או עושק. כוונו לכך. דבשלמא גבי אזהרת לאו אתי שפיר לטפויי ליה לאו. למלקי עליה כדאמרן. דאזדו לטעמייהו. דכי מוקמינן באם אינו ענין לקי שפיר. אבל באשם גזלות דליכא למלקי עליה דלא כתיב ביה לאו דאע"ג דעושק אתי מגזל לא מקרי לאו למלקות כדפרישית. ומשום העשה לא אצטריך לאהדוריה. כיון דלדידיה אתי מגזל. ואע"ג דמתוקם ביחד לו כלי לעשקו. מגזל שמעינן ליה. כדפרשינן התם בהזהב. דמיירי שנתנו לו וחזר ונטלו הימנו. א"כ היינו גזל. ותרתי גזל למה לי. לכתוב בחד דמייתי קרבן. וליתי אידך ממילא. בשלמא לר"ח לא קשיא דאליביה חלקן הכתוב משום דתרתי מילי נינהו. וקסבר דלא יליף חד מחבריה. להכי אף בקרבן הוצרך הכתוב לחלקן. דוק היטב כי נכון הוא. כל זה כתבתי לפני שנים קדמוניות.
6