שאילת יעבץ, חלק ב פ״אSheilat Yaavetz, Volume II 81
א׳ועתה מקרוב (שנת תקטז"ל) שאלני חתני ה"ה ר"מ יצ"ו. על מ"ש תו' חולין (דפע"א) על הר"ש וורדון. דקסבר בחד עשה דלא מנתק תרי לאוי. אע"ג דלא סמיכי. ולתו' כיון דלא סמיכי. לא אמרינן הכי. ודייקי מלאו דגזלה. דמקרי נתק לעשה. אע"ג דהוו תרי לאוי. לאו דלא תגזול ודלא תעשוק. הקשה חתני. הא נמי סמיכי נינהו.
1
ב׳ע"פ הנ"ל מיושב ג"כ דתו' חטור בחולין
והשבתי עם שהאמת הוא. דתיבת רעך הפסיקן. והוו להו כדלא סמיכי. מ"מ שנינא תו שינויא רויחא טפי. עמוק וישר הוא.
והשבתי עם שהאמת הוא. דתיבת רעך הפסיקן. והוו להו כדלא סמיכי. מ"מ שנינא תו שינויא רויחא טפי. עמוק וישר הוא.
2
ג׳וזהו תו' דתולין דייקי. דלא אמרינן זהו עושק זהו גזל בכוב"ש שכיר גרידא. דהא איכא למידק איך אפשר לומר כן. הא אמרינן בהמקבל (קי"א ב') גזל דאתי לידיה. עושק דלא אתי לידיה. ותו קשיא דא"ה. רמי דר"ח אדר"ח. ורבא אדרבא. דהזהב. ע"ק מדהכא דפא"נ. דמסקינן גזל לא צריך קרא. אלא לכוב"ש שכיר אתי. ומקשי תלמודא בהדיא כתיב ביה. לת"ע שכיר. ומשני נמי לעבור בשני לאוין. ואיכא נמי למידק בה טובא. דהא לא דמי שכר שכיר. דלא אתי לידיה. לגזל דאתי לידיה ותו מאי מקשי מקרא דלא תעשוק שכיר. תקשי בלא"ה נמי. מדכתיבן בהדי הדדי. ותו מאי שני לאוין דקאמר תלמודא. שלשה לאוין הו"ל למימר. אלא האמת יורה דרכו. דלא אמרינן לעבור בשני לאוין אלא. בכוב"ש שכיר דיחד לו כלי וחזר והפקידו אצלו. דהוי ממש דומיא דגזל. ועדיף משום דטרח ביה הא הוא דמוקמינן בשני לאוין. ולא סמיכי נינהו. בזה צדקו דברי תו' דחולין בלי שום דוחק.
3
ד׳איברא תו' דפא"נ לא משמע להו הכי. ויש לקיים תרוצו של הר"ש ורדו"ן: ע"פ מה שהקשו כאן ולוקי בגזל גופיה כו'. ותרצו משום דהו"ל לאו הניתק לעשה כו'. ודברי תו' הללו לכאורה קשים מאד. חדא. מה טעם בזה. כיון דאתי באם אינו ענין לקי שפיר. כלפי לייא. אפכא מסתברא. תו קשיא קושית מהרש"א. עושק נמי ניתק כו'. אבל באמת רש"א לא העמיק בזה. ואשתמיטתיה גמרא דהזהב כדלעיל. דודאי מיירי קרא דלא תעשוק בגזל מעליא. וטפי מגזל גרידא כנז"ל. וזהו מ"ש ר"ש וורדון. אע"פ שנתק לא מקרי נתק. דלא אתי חד עשה כו'. ולעולם אפילו אינן סמוכין לקי. והבינהו כי טוב וישר הוא. הנלע"ד כתבתי. יעב"ץ.
4