שאילת יעבץ, חלק ב פ״טSheilat Yaavetz, Volume II 89
א׳אמרת עם הספר שמעתי אמריו כי נעמו ופירושיו מתוקים לחכי. והואיל ואתי ענינא דפסחא לידן. וזכיתי על ידי אמ"ו בכמה דברים עמוקים בה"ל הפסח ובסוגיא דשמעתא בחבוריו הקדושים העצומים לח"ש ומו"ק. במופי אתחנן לו לזכות אותי גם באיזה דברים קלים. באורים נאותים קרובים לפשט. במסכת פסחים. שיהיו שגורים בפי ושמורים בלבבי. לאמרם משמו להזכירו לטוב. כי על י"ט באנו. לא אמנע מחפץ לבך להציג איזה דברים פשוטים שנים שלשה גרגרים מן הבא בידי במסכת זו.
1
ב׳ישוב הגון לדקדוק מוכרח בגמר' ריש פסחים
דג"א ראב"י אמר שש עשרה שנאמר כי אמר מקרה הוא בלתי טהור כי לא טהור. פירוש שהיה יכול לומר מקרה טמא. והיה מרויח לקצר שש עשרה אותיות. יש לתמוה הא ע"כ הכא נמי לא עקם אלא שמונה אותיות. שהרי אפילו הוא אומר בלשון נקי. לא היה צריך להאריך בלשון כי לא טהור. דאייתר ליה בלא"ה לכאורה. והוא כפל ענין במעט שינוי. ובודאי הוצרך לרמוז וללמוד בו איזה דבר א"כ שמא אפילו שהיה מדבר בלשון מגונה. צריך היה הדבר לאמרו.
דג"א ראב"י אמר שש עשרה שנאמר כי אמר מקרה הוא בלתי טהור כי לא טהור. פירוש שהיה יכול לומר מקרה טמא. והיה מרויח לקצר שש עשרה אותיות. יש לתמוה הא ע"כ הכא נמי לא עקם אלא שמונה אותיות. שהרי אפילו הוא אומר בלשון נקי. לא היה צריך להאריך בלשון כי לא טהור. דאייתר ליה בלא"ה לכאורה. והוא כפל ענין במעט שינוי. ובודאי הוצרך לרמוז וללמוד בו איזה דבר א"כ שמא אפילו שהיה מדבר בלשון מגונה. צריך היה הדבר לאמרו.
2
ג׳ונראה ליישב על פי מה שנראה מפירש"י בפסוק זה ב"ס שמואל. שלפי ששאול אוכל חוליו בטהרה הי:ה אמר שמא ראה דוד קרי היום. ולא טבל לקריו. ולכן לא בא אל שלחן המלך שאילו טבל. לא היה צריך הערב שמש לחולין. לפיכך כפל דבריו. אחר שדבר בלשון נקי. ואמר תחלה בלתי טהור. שעדיין היה במשמע. אע"י שהיה טבול יום. שגם ט"י בלתי טהור הוא ואסור בתרומה. ולא היה בזה די באר התנצלות מדוע לא בא בן ישי אל הלחם דחולין. על כן היה צריך לבאר עוד כוונתו. באמור כי לא טהור. כלומר לא טהור כלל שלא טבל עדיין. ולא הוכשר אפילו לחולין. ומיתורא דקרא שמעינן לה. דמשו"ה כפל מאמרו בקצת שינוי. כאשר יאות ללשון צח. וזהי כוונת רש"י שם זה לשונו בכתוב כי לא טהור. נתינת טעם למה לא בא. לפי שבמה שאמר בלתי טהור. עדיין לא נתיישב יפה טעמו של דבר. רק ממה שהאריך בלשונו. אתה שומע וכדפרישית. והשתא שפיר קאמר ראב"י. דעקם שש עשרה אותיות. שכיון שאמר בלשון נקי. הוצרך לעקם ולכפול. כדי שתובן כוונתו היטב עד שהותירו שש עשרה אותיות. משא"כ אלמלא היה אומר מקרה טמא הוא. לא היה צריך לפרש יותר. ולא היה מקום לטעות בטבול יום. שהרי שנינו ספ"ג דמסכת ט"י. אין טבול יום טמא. ודוק שהוא נכון מאד.
3